תולדות עבודת ה' במזבחות (פח) – איסור הבמות (סד)

  • הרב יצחק לוי

בשיעור הקודם הצבענו על העובדה כי ירבעם מתייחס אל הכרובים של המקדש אך הופך אותם לעגלי זהב. בנוסף הוא ממקם אותם בגבולות הממלכה – בדן ובבית אל. הנחת היסוד היא כי המרחב בין שני העגלים מקודש, ובמובן מסוים קדושתה של ממלכת ישראל כולה מדן ועד בית-אל בין שני העגלים מהווה תחליף לקדושת המקדש והכרובים בהר המוריה.

בשיעור זה בכוונתנו לעסוק בשאלה מדוע דווקא העגלים מהווים תחליף לעבודת המקדש בירושלים, מהו עניינו של העגל ומדוע ירבעם בחר בו.

 

עגלי ירבעם – המשך עגל בני ישראל במדבר

יש סבירות גדולה להניח כי העגלים של ירבעם מהווים במידה רבה המשך לעגל שעשו בני ישראל במדבר. בשני המקומות הללו מדובר בעגל מסכה, ולפני העגל נבנה מזבח.

ראיה חזקה להבנה זאת היא הפסוק "הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (מלכים א י"ב, כ"ח), שהוא זהה לפסוק שנאמר על ידי העם עם עשיית העגל "וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ל"ב, ד').[1]

בשיעור הקודם הבאנו את דברי הרד"ק-

"ולמה עגל? אמר להם הלא אהרן עשה לישראל עגל להשרות השכינה בו במקום משה שלא היה להם גם אתם עתה שאין לכם מקום השכינה שהוא ירושלם נעשה עגל במקומו להשרות שכינה בו.

לפיכך אמר אלה "אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (מלכים י"ב, כ"ח) כמו שאמר בעגל המדבר כי לא היתה כוונתו לע"ג"                                  (מלכים א י"ב, כ"ח).

היות וכאמור ירבעם מעתיק את הדגם שנעשה במדבר על ידי בני ישראל, נתבונן בו על מנת להבין מהם יסודותיו ומתוך כך נוכל להבין מה משמעות העגלים של ירבעם.

 

המראה במעמד הר סיני

בסוף פרשת משפטים התורה מתארת אירוע המהווה חלק ממעמד הר סיני-

"וַיַּעַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּרְאוּ אֵת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר"                        (שמות כ"ד, ט'-י').

ישנו כאן מראה מאוד מיוחד בו הם רואים את א-להי ישראל, אבל מאד קשה להבין מה הם רואים בפועל. הראשונים על אתר בנסותם להסביר את המראה נדרשים למראות שראה הנביא יחזקאל. הרמב"ן מצטט את האבן עזרא וכותב כך-

"ויראו את א-להי ישראל - פירש ר"א במראה הנבואה, כמו "רָאִיתִי אֶת אֲ-דֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ" (עמוס ט', א').

"ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר - הוא שראה יחזקאל "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא" (יחזקאל א', כ"ו).

"וכעצם השמים לטוהר - שראו תחת לבנת הספיר כעצם השמים לטוהר, הוא ה"רָקִיעַ כְּעֵין הַקֶּרַח הַנּוֹרָא" הנטוי על ראשי החיות (יחזקאל א', כ"ב). והנה בכאן כתוב ויראו את א-להי ישראל, ושם (י כ) כתוב היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל, כי תפס דרך קצרה, כי היא תחת הרקיע שהוא תחת הכסא, והכל תחת השם הנכבד"     (שמות כ"ד, י').

על מנת לנסות להסביר את דבריו, עלינו להתבונן במראות המתוארים ביחזקאל ואחר כך לראות באיזה מובן הם מקבילים למראות שראו במעמד הר סיני.

 

מעשה המרכבה

הנביא יחזקאל בפרק א מתאר כך-

"וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ: וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה... וּדְמוּת פְּנֵיהֶם פְּנֵי אָדָם וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל הַיָּמִין לְאַרְבַּעְתָּם וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן... וּבְלֶכֶת הַחַיּוֹת יֵלְכוּ הָאוֹפַנִּים אֶצְלָם וּבְהִנָּשֵׂא הַחַיּוֹת מֵעַל הָאָרֶץ יִנָּשְׂאוּ הָאוֹפַנִּים"                                          (יחזקאל א', ד'-י"ט).

ובהמשך הפרק-

  • (יחזקאל א', כ"ו-כ"ח).

קיימת כאן הקבלה בין הרקיע לשמים ובין מעשה לבנת הספיר לבין אבן הספיר.

ובפרק י' ביחזקאל מתוארים שוב ארבעת הפנים:

"וְאַרְבָּעָה פָנִים לְאֶחָד פְּנֵי הָאֶחָד פְּנֵי הַכְּרוּב וּפְנֵי הַשֵּׁנִי פְּנֵי אָדָם וְהַשְּׁלִישִׁי פְּנֵי אַרְיֵה וְהָרְבִיעִי פְּנֵי נָשֶׁר: וַיֵּרֹמּוּ הַכְּרוּבִים הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי בִּנְהַר כְּבָר"  (יחזקאל י', י"ד-ט"ו).

ישנו דמיון רב בפנים המתוארות ביחזקאל פרק א ופרק י' – פני אדם ופני אריה ופני נשר. אך ישנו הבדל בולט – בפרק א מוזכר פני שור ובמקומו בפרק י' מוזכר פני כרוב. לפיכך נראה לומר כי כרוב הוא שור.[2] העובדה כי בפרק י' כל החיות מכונות בשם כרובים מלמדת כי ישנם כאן ארבעה שוורים. לפי זה יוצא כי החזון הנראה הינו סוג של מרכבה א-לוהית הנישאת על ארבע שוורים.

המעמד המתואר בפרק י' הוא חלק מסילוק השכינה מן המקדש ומירושלים הנפרס על פני פרקים ח'-י"א. בפרק י' זה מתחיל כך-

"וָאֶרְאֶה וְהִנֵּה אֶל הָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הַכְּרֻבִים כְּאֶבֶן סַפִּיר כְּמַרְאֵה דְּמוּת כִּסֵּא נִרְאָה עֲלֵיהֶם"      (יחזקאל י', א').

אחר-כך הסילוק מתואר באופן מפורט-

  • (יחזקאל י', ד').
  •  

"וַיֵּצֵא כְּבוֹד ה' מֵעַל מִפְתַּן הַבָּיִת וַיַּעֲמֹד עַל הַכְּרוּבִים: וַיִּשְׂאוּ הַכְּרוּבִים אֶת כַּנְפֵיהֶם וַיֵּרוֹמּוּ מִן הָאָרֶץ לְעֵינַי בְּצֵאתָם וְהָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר בֵּית ה' הַקַּדְמוֹנִי וּכְבוֹד אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה: הִיא הַחַיָּה אֲשֶׁר רָאִיתִי תַּחַת אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בִּנְהַר כְּבָר וָאֵדַע כִּי כְרוּבִים הֵמָּה" (יחזקאל י', י"ח-כ').

ובסוף המעמד (פרק י"א) אומר הנביא-

"וַיַּעַל כְּבוֹד ה' מֵעַל תּוֹךְ הָעִיר וַיַּעֲמֹד עַל הָהָר אֲשֶׁר מִקֶּדֶם לָעִיר"           (יחזקאל י"א, כ"ג).

ישנו כאן תיאור מפורט של מרכבה א-לוהית. השוורים שהם הכרובים הם-הם המרכבה ועליהם דמות כסא בה נמצא כבוד ה' המסתלק מן הבית, דרך השער הקדמוני ומשם מזרחה אל ההר אשר מקדם לעיר, הר הזיתים.

בפרקי הגאולה הנביא מתאר את חזרת השכינה אל הבית על גבי המרכבה הא-לוהית-

"וְהִנֵּה כְּבוֹד אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּא מִדֶּרֶךְ הַקָּדִים וְקוֹלוֹ כְּקוֹל מַיִם רַבִּים וְהָאָרֶץ הֵאִירָה מִכְּבֹדוֹ: וּכְמַרְאֵה הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי בְּבֹאִי לְשַׁחֵת אֶת הָעִיר וּמַרְאוֹת כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר רָאִיתִי אֶל נְהַר כְּבָר וָאֶפֹּל אֶל פָּנָי: וּכְבוֹד ה' בָּא אֶל הַבָּיִת דֶּרֶךְ שַׁעַר אֲשֶׁר פָּנָיו דֶּרֶךְ הַקָּדִים" (יחזקאל מ"ג, ב'-ד').

הנביא בעצמו מתאר את הדמיון בין שלושת המראות – המראה על נהר כבר בפרק א, המראה של סילוק השכינה בפרק י' והמראה של החזרת השכינה אל הבית בפרק מ"ג.

מאוד מעניין השימוש הבולט בביטוי 'א-להי ישראל', ביטוי המזכיר באופן פשוט את הקריאה 'אלה א-להיך ישראל' הן בעגל במדבר והן בעגלי ירבעם.

 

מראה המרכבה

אם כן, מה ראו בני ישראל? הם ראו מרכבה הנישאת על שוורים-כרובים "וְתַחַת רַגְלָיו כְּמַעֲשֵׂה לִבְנַת הַסַּפִּיר" (שמות כ"ד, י'), כלומר ראו את החלק התחתון של אותה מרכבה א-לוהית. אלה עונים לתיאורי הנביא "וְרַגְלֵיהֶם רֶגֶל יְשָׁרָה וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל" (יחזקאל א', ז'). ייתכן מאוד כי ראו את החלק העמוק של המרכבה, את כף רגל העגל.

נחזור לדברי האבן עזרא. יוצא כי במראה המיוחד שראו משה ואהרון, נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל, הם ראו מראה של מרכבה א-לוהית כשכבוד ה' יושב על השוורים והרגלים נראות כרגלי עגל.

לאחר שמשה עלה למרום ובושש לבוא, העם ביקש מאהרון שתחזור השכינה לפניהם ותוביל אותם. הדמות שנוצרה היא דמות של עגל המהווה המשך ישיר לדמות שנראתה במעמד הר סיני.[3]

דימוי נוסף של המרכבה במקדש מצוי בים של שלמה כפי שמתואר הדבר בבניית המקדש (מלכים א ז', כ"ג-כ"ו). הים עומד על שני עשר בקר, שלושה פונים צפונה, שלושה ימה, שלושה נגבה ושלושה מזרחה, והים עליהם מלמעלה וכל אחוריהם ביתה. שנים עשר הבקר המוזכרים מהווים בעצם את המרכבה במקדש והם נושאים על גביהם כל טהרה שהתרחשה במקדש.

המרכבה משמשת כאחד מסמלי מלכותו של ה'. בשיכול אותיות היא נקראת בכתובים רבים בשם "כרובים", כמו בשירת דוד "וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף" (שמואל ב כ"ב, י"א; תהילים י"ח, י"א), או בכינויו של ה' "יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים" (תהילים פ', ב'). על כן העגל משמש כמרכבה עליו שוכן כבוד האל.

הרמב"ן נותן תשובה אחרת לשאלה מדוע בני ישראל בחרו דווקא בעגל-

"והכוונה לאהרן היתה, מפני שישראל היו במדבר חורב שממה, והחרבן ושממות עולם יבואו מן הצפון, כדכתיב "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה עַל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ" (ירמיה א', י"ד)... אבל כי מן השמאל תבא מדת הדין לעולם להשיב על כל יושבי הארץ כרעתם. והנה במעשה המרכבה אמר "פְּנֵי... שׁוֹר מֵהַשְּׂמֹאול לְאַרְבַּעְתָּן" (יחזקאל א', י'), ולכן חשב אהרן כי המחריב יורה דרך מקום החרבן כי שם כחו הגדול, ובהיותם עובדים שם לא-ל יערה רוח ממרום, כאשר נאצל על משה"         (שמות ל"ב, א').

הרמב"ן קושר בין מיקום השור-עגל במעשה מרכבה – שמאל שהוא צד צפון (כמקובל במערכת הכיוונים של התורה) ובין מידת הדין. הנהגת השור-עגל מתאימה לאיזור חורבן ומדבר.

מכאן היה מקום לדברי הטועים לחשוב שה' יאציל עליהם מרוחו להנהיג את בני ישראל משם, כפי שהאציל מרוחו על משה.

 

עגלי ירבעם

לאחר שהתבוננו במשמעות העגל במדבר, אם נחזור לירבעם נראה כי על פי ההקבלה בין הפרקים א' ו-י' בספר יחזקאל העגל הוא השור שהינו בעצם תחליף לכרובים. אותם 'א-להי ישראל' של המרכבה הא-לוהית ביחזקאל הפכו ל"הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (מלכים א י"ב, כ"ח).

שאלה שנותרת היא אם אצל אהרון היה עגל אחד, מדוע לירבעם יש שני עגלים? אם הכוונה הייתה להציב אלטרנטיבה לבית ה' בירושלים ושני הכרובים בקודש הקודשים, ואם אכן בטלה בחירתה של ירושלים עם חלוקת מלכות בית דוד; אז קיימת אלטרנטיבה פולחנית והיא בין שני הכרובים החדשים בין שני העגלים, בכל מרחב ממלכת ישראל. כך מופקעת קדושתה המיוחדת של ירושלים.

כיוון נוסף שיכול להסביר את בחירת ירבעם בעגלים מובא על ידי האברבנאל במלכים-

"ומפני זה כלו אחשוב שלא כוון ירבעם לעשות עגלי הזהב לעבוד אותם בדרך אלהות ולהדמות לדור המדבר, ולא עלה כך על לבו בעשייתם, ולא נזכר דבר מזה, וגם לא הניחם במדרגת א-להות, ולא נזכר שהשתחוו להם ועבדום, לפי שלא כוון בעשייתם לדבר מזה, אבל היה ענינם, כי לפי שראה ירבעם, ששלמה עשה שני העמודים וישם אותם פתח אולם בית ה', לזכר דוד ושלמה שבנו את הבית כמו שפירשתי, לכן, חשב גם הוא לעשות זכר וסימן למלכותו, ולפי שהוא היה משבט יוסף מבני אפרים, ומשה עליו השלום בברכותיו אמר עליו "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (דברים ל"ג, י"ז), בחר ירבעם לעשות עגל אחד לזכרון משפחתו שהיה משבט יוסף, והניחו בבית אל, לפי שהיה משבט אפרים ותחלת מלכותו..."

האברבנאל מפרש ששני העמודים שעשה שלמה בבית ה' נעשו לזכרם של דוד ושלמה, בוני הבית. על כן ירבעם גם כן חשב לעשות דבר מיוחד שהוא זכר למלכות לפי שהוא היה משבט יוסף, מבני אפרים ומנשה. הוא עושה עגל אחד לזכרון משפחתו ומניח אותו בבית אל בנחלת אפרים.

"ואחשוב שהיה העגל ההוא בפתח אולם הבית אשר עשה לבמות בבית אל, כמו שהיו העמודים בפתח בית המקדש, ולפי שהיה ארץ ישראל גדולה, עשה עגל אחר והניחו בדן להיותו בקצה הארץ, כדי שגם שמה יהיה זכר למלכותו, ועם זה חשב שילכו כל עם הארץ לראות עגלי הזהב ההם, בהיות שההמון מתפעל מהדבר המוחש יותר מהמשוכל, ולזה לא צוה לעבדם ולא לעשות בהם דבר אלהות, לפי כשכאשר עשה אותם לא נתכוון לכך...

"ואפשר שנאמר שלא הייתה הכוונה אלא בעגל אחד בלבד ושנשנה מפני חלוף המקומות, אבל שעשה שני עגלים כנגד אפרים ומנשה שהם שני השבטים שיצאו מבית יוסף, וכאלו העיד בזה ירבעם שהבכורה נתנה ליוסף, והמלכות ראוי לזרעו ולא לשבט יהודה"       (מלכים א י"ב, כ"ה).

האברבנאל מציע אף ששני העגלים שעשה הם כנגד אפרים ומנשה, ובכך רמז ירבעם כי הבכורה נתנה ליוסף והמלכות לזרעו.

בשיעור זה בחנו את הקשר בין עגלי ירבעם לעגל בני ישראל במדבר, את משמעותו הרוחנית ואת הבנת הרמב"ן והאבן עזרא הקושרים בין העגל לצד צפון במציאות של מדבר לעגלי ירבעם, וכן את דברי האברבנאל הקושר בין בחירת העגל ע"י ירבעם לשבט יוסף.

בשיעור הבא, נתייחס לסוגיה של העגלים אם ובאיזה מובן זוהי עבודה זרה.

 

[1]   עובדה מעניינת היא ששם בניו של ירבעם הם נדב ואביה (מלכים א י"ד, א'-כ'), כשם בניו הגדולים של אהרון והכהן.

[2]   השור בין שאר מעלותיו עוסק בחרישה, ואילו בארמית חרישה היא כרבא.

[3]   הכיוון שהוצג כאן בשיעור תואם את דברי הרב וינר בשיעורו "מהו חטא העגל", פרשת כי תשא, י"ז אדר ה'תשס"ו; וכן את דברי הרב אמנון בזק בשיעורו "יסודותיו הרעיונים של חטא העגל" בתורת עציון על ספר שמות עמ' 413-417.