תולדות עבודת ה' במזבחות | 121 | איסור הבמות | 97

בשיעור הקודם עסקנו במלכותו של חזקיהו. התבוננו בתקופתו הראשונה בה ראינו שינוי דרמטי בהשוואה לתקופת אחז אביו. הוא גרר את עצמות אביו אחז, בית ה' נחנך מחדש, נחגג פסח עם ממלכת ישראל, והוא כיתת נחש הנחושת. נמשיך לעיין במעשיו כפי שהם מתוארים בברייתא בפסחים נו..

 

ביטול ספר רפואות

מהו ספר הרפואות? הרמב"ן בהקדמתו לתורה כותב כך:

"ושלמה המלך ע"ה שנתן לו הא-לוהים החכמה והמדע הכל מן התורה היה לו וממנה למד עד שידע סוד כל התולדות ואפילו כוחות העשבים וסגולתם עד שכתב בהן אפילו ספר רפואות"   (הקדמת הרמב"ן לבראשית).

כלומר, שלמה בחכמתו הא-לוהית כתב ספר רפואות שהוא מעין ספר רוקחות. על פי הבנה זאת, החולים היו בעצם מתרפאים באופן מיידי ולא היה כבר כל צורך בספר הזה. באופן מהותי, פניית האדם לטפל בחוליו באופן טבעי אינה מצריכה אותו להבין כי עצם המחלה הינה מאת ה' והופעתה אמורה להזמין את החולה לפנות אל ה' לתקן את מעשיו.

הרמב"ם בפירושו למשניות בגמרא בפסחים שולל את התפיסה כי ספר הרפואות הינו ספר לרפואה טבעית אלא זהו ספר לרפואה מאגית ופסולה:

"ספר רפואות, היה ספר שהיה בו סדר רפואות במה שאין מן הדין להתרפות בו... כגון מה שמדמין בעלי "הטלסמאת" שאם עושין "טלסם" בסדר מסוים מועיל לחולי פלוני וכיוצא בזה ומדברים האסורים. ומחברו לא חברו אלא על דרך הלימוד בטבעי המציאות לא כדי להשתמש במשהו ממה שנכלל בו, וזה מותר כמו שיתבאר לך שדברים שהזהיר ה' מלעשותם מותר ללמדם ולדעת אותם, כי ה' אמר לא תלמד לעשות ובא בקבלה "אבל אתה למד להבין ולהורות". וכאשר קלקלו בני אדם ונתרפאו בו גנזו.

"ואפשר שהיה ספר שיש בו הרכבת סמים המזיקין כגון סם פלוני מרכיבין אותו כך, ומשקין אותו כך, וגורם למחלה זו וזו, ורפואתו בכך וכך, שכשיראה הרופא אותם המחלות ידע שסם פלוני השקוהו ונותן לו דברים נגדיים שיצילוהו, וכאשר קלקלו בני אדם והיו הורגין בו גנזו.

"ולא הארכתי לדבר בענין זה אלא מפני ששמעתי וגם פירשו לי ששלמה חבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא פנה אליו ועשה כמו שהוא אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה' במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו.

"ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמר שהסיר בטחונו מה', והוי שוטים יאמר להם, כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה. ולא הייתי צריך לסתור פירוש זה הגרוע לולי פרסומו"   (רמב"ם פסחים ד', י').

הרמב"ם מסביר את מעשיו של חזקיהו בגניזתו את הספר בכך שבני אדם הפסיקו לבטוח בה' וכשהיו חולים היו בוטחים בספר הרפואות כתחליף לביטחון בה'; עם זאת, שואל הרמב"ם אם אדם רעב ואוכל לחם האם משמעות מעשה זה הינה חוסר ביטחון בה'? הוא מסביר כי כשם שאני מודה לה' על שהעניק לי את האוכל והוא מקיים אותי בכך, כך אני מודה לקב"ה שהעניק לי רפואה. אם נשאל את עצמנו מדוע דווקא בימי חזקיהו הוא ביטל ספר רפואות ניתן לומר כי אחז הצליח במידה רבה לשכח מן העם את שם ה'. כך ביחסו השלילי לנבואה, כך בסגירת בית ה', כך בעבודת המולך ובעבודה זרה, כך בניתוק מוחלט מן התורה. על כן ניתן להבין כי חזקיהו, על מנת לתקן את הניתוק המוחלט מן ה' בוחר בדרך הפוכה, בביטחון מוחלט ובתלות מלאה בקב"ה.[1]

הרב קוק מתייחס למשמעות גניזת ספר רפואות:

"ורבי לוי מוסיף שלא זה שהתאמץ עבור הטוב המוסרי לפי הזמן בדברים הלאומיים, כ"א גם במצב החיים הפרטיים השתדל להשלים את החסרון העקרי של ההתרחקות מדעת את ד' באופן כזה שאינו ראוי להנהגה תמידית, והוא במה שגנז ספר רפואות, והוא כדי שיבקשו רחמים כדברי רש"י, אף שהרבה הרמב"ם להשיב ע"ז, כי השתדלות הרפואה אינה מעוט בטחון, כ"א תוספת בטחון והכרה למי שהכין בחכמתו וחסדו את השכל לחקור ואת היסודות הרפואיים להשתמש בהם. אבל בראותו ששם שמים נשתכח ע"י מעלו של אחז, מצא כי יותר ירויח העם בהטבתו המוסרית ע"י שיתרגל לבקש הצרכים הנוגעים עד הלב, שהיא רפואת חולי מאת ד' ע"י תפילה, ממה שיפסיד מחסרון החיפוש בדרכי הרפואה בטבעיים. ע"כ זהו הטוב בעיני ד', ומקבלת מאד לבקשתו להתרפא בדרך נס למעלה מן הטבע, למען יהי' הוא לאות לישראל לשוב לבקש את ד', עד שיתרומם שכלם לדעת את ד' ג"כ בדרכי הטבע שהיא כולה פועל ד' ומעשה ידיו. והנה אם נהי' זכאים, לפ"ז תוכל להיות מצדינו הגאולה טבעית ובאה ע"י השתדלותינו, והניסים יבאו עכ"פ להשלמת האנושיות הרחוקה בכללה מדעת ד', טרם תגלה לה הניסיות. או גם להשלים אותנו במעלה יותר גבוהה ונכבד"   (עין איה ברכות א, קמג).

הרב מסביר כי גם בדברים הפרטיים – כאן בענייני רפואה – העם ירוויח יותר בהטבה מוסרית שיתרגל לבקש הצרכים הנוגעים עד הלב – כמו רפואת חולי –מאת ה' על ידי תפילה, מאשר מה שיפסיד מחסרון החיפוש בדרכי הרפואה הטבעיים. כך הוא מסביר גם את העובדה שחזקיהו כשחלה (מלכים ב כ') ביקש להתרפא בדרך נס למעלה מן הטבע. גם כאן המטרה זהה – על מנת שיהיה אות לישראל לשוב לבקש את ה'.

 

הדגשת ההופעה הניסית

בהקשר זה ניתן לקרוא שוב את הפסוקים במלכים:

"הוּא הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבֹת וְכָרַת אֶת הָאֲשֵׁרָה וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר עָשָׂה מֹשֶׁה כִּי עַד הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ וַיִּקְרָא לוֹ נְחֻשְׁתָּן: בַּה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּטָח וְאַחֲרָיו לֹא הָיָה כָּמֹהוּ בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה וַאֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו: וַיִּדְבַּק בַּה' לֹא סָר מֵאַחֲרָיו וַיִּשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה"   (מלכים ב י"ח, ד'-ו').

על פי הצעתנו ניתן לראות בפסוקים אלו באופן כולל סדרה של מעשים שמגמתם ליצור אלטרנטיבה רוחנית חדשה במקום רוחו של אחז. הסרת הבמות משמעותה היא עזיבת עבודת ה' בכל מקום אלא רק בבית ה' בירושלים. שבירת המצבות וכריתת האשרות הינו ביעור עבודה זרה הבא להפנות את כל הפולחן ישירות אל הקב"ה ולא לאל זר. כך, הביטחון המאוד גדול בה' מכל מלכי יהודה אחריו קשור ברצונו של חזקיהו לשנות באופן קיצוני את יחסו של העם לה' בעקבות ימי אחז.

בהקשר זה נבחן את המדרש בפתיחתא של איכה רבה המשווה את יחסם של ארבעת מלכי יהודה לבטחונם בקב"ה – דוד, אסא, יהושפט וחזקיהו:

"זבדי בן לוי פתח "לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ" (איכה ד', י"ב) וגו', ארבעה מלכים היו מה שתבע זה לא תבע זה, ואלו הן דוד ואסא ויהושפט וחזקיהו, דוד אמר "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם" (תהלים י"ח, ל"ח) וגו' אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה כן הה"ד "וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם" (שמואל א ל', י"ז), מהו למחרתם, ר"י בן לוי אמר, לשני לילות ויום אחד, היה הקדוש ברוך הוא מאיר לו בלילות בזיקין וברקים כמה דתנינן תמן על הזיקין ועל הזועות ועל הברקים הה"ד "כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי" (תהלים י"ח, כ"ט) וגו', עמד אסא ואמר אני אין בי כח להרוג להם אלא אני רודף אותם ואתה עושה, אמר לו אני עושה שנאמר "וַיִּרְדְּפֵם אָסָא...[לִפְנֵי ה' וְלִפְנֵי מַחֲנֵהוּ]" (דברי הימים ב י"ד, י"ב) וגו' לפני אסא אין כתיב כאן אלא לפני ה' ולפני מחנהו, עמד יהושפט ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף אלא אני אומר שירה ואתה עושה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה שנאמר "וּבְעֵת הֵחֵלּוּ בְרִנָּה וּתְהִלָּה" (דברי הימים ב כ', כ"ב) וגו' עמד חזקיהו ואמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא לומר שירה אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה, אמר לו הקדוש ברוך הוא אני עושה שנא' "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר" (מלכים ב י"ט, ל"ה)"   (איכה רבה פתיחתא ל').

בפרשנות המדרש ישנן שתי גישות: הגישה הרואה בדוד המלך הבוטח בה' את המדרגה העליונה בה מחד ישנו ביטחון מוחלט בקב"ה, ויחד עם זאת, דוד המלך עושה בעצמו את הכל והוא יודע שכל מעשיו מאת ה' הם. אחר כך המדרש מונה בסדר יורד מדוד ואילך (אסא, יהושפט וחזקיהו), כשחזקיהו אין בו כח לא להרוג לא לרדוף ולא לומר שירה אלא "אני ישן על מיטתי ואתה עושה". בעצם חזקיהו אינו פועל דבר מצד עצמו והכל הוא תולה בקב"ה. על פי תפיסה זו, ישנו קשר הדוק בין השתדלות האדם ופועלו לבין בטחונו בקב"ה. המדרגה העליונה היא עשייה מירבית בה האדם מבין שה' נתגלה דרך אותה עשייה.

בגישה זאת הלך הרמח"ל במסילת ישרים בביאור מידת הנקיות וכך דבריו:

"דוד היה נזהר ומנקה עצמו נקיון גמור מכל אלה, ועל כן היה הולך למלחמה בבטחון חזק, והיה שואל: "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" (תהילים י"ח, ל"ח), מה שלא שאלו יהושפט אסא וחזקיה לפי שלא היו מנוקים כל כך. והוא מה שאמר הוא עצמו בתוך דבריו: "יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקִי כְּבֹר יָדַי יָשִׁיב לִי" (תהילים י"ח, כ"א)"   (מסילת ישרים י').

הרב יגאל אריאל בספרו על ישעיהו המבשר מציין כי מקור דבריו בזוהר מקץ:

"ודוד מלכא הוה אסתמר תדיר מחובין אלין, וכד הוה נפיק לקרבא הוה מפשפש לון, ועל דא לא דחיל לאגחא עמהון קרבא. ותא חזי ארבע מלכין הוו מאן דשאיל דא לא שאיל דא: דוד אמר "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" (תהילים י"ח, ל"ח), מאי טעמא? בגין דהוה אסתמר מאלין חובין, ולא יהיב דוכתא לשנאוי לשלטאה, ועל דא בעי למרדף אבתרייהו תדיר, ולא ירדפון אינון אבתריה למתבע חובוי ויפול בידייהו. אסא הוה דחיל יתיר, אף על גב דהוה מפשפש בחטאוי, ולא כדוד מלכא איהו, וכו'" (פירוש: דוד המלך היה מפחד תמיד מעוונותיו, וכאשר היה יוצא לקרב היה מחפש אחריהם. על כן לא פחד לערוך עמם קרב. בא וראה: ארבע מלכים היו. מה ששאל זה ולא שאל זה. דוד אמר: ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם. מדוע? בגלל שהיה מפחד מעוונותיו. לא נתן מקום לשונאיו לשלוט, על כן ביקש לרדוף אחריהם תמיד, ולא ירדפו הם אחריי לתבוע את חובו וייפול בידם. אסא היה מפחד יותר, אף שהיה מפשפש בחטאיו. ולא היה כדוד המלך)"   (זוהר ח"א, קצח ב).

מאידך ישנה גישה שניה לפיה קיימת זיקה ישירה בין עשיית האדם לבין בטחונו בה'. ככל שהוא עושה יותר, כך בטחונו בה' קטן יותר. על פי הבנה זאת, המדרגה העליונה היא בעצם המדרגה של חזקיהו. הכל תלוי באופן מוחלט בקב"ה. זהו הביטחון המירבי ועל כן חזקיהו אינו עושה דבר. הכל ה' עושה. ואילו מי שעושה הכל בכוחות עצמו – כך דוד, ואין זה ביטחון בקב"ה.

כך גישתו של אור החיים בפירושו לתורה:

"וחלוקה המעולה שבכולן הוא מה ששאל חזקיה שאמר אני אין בי כח לא להרוג ולא לרדוף ולא להתפלל אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה וכן עשה ה' דכתיב מלכים ב' י"ט"בלילה ההוא "וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה'" (מלכים ב י"ט, ל"ה) וגו' והיא המדריגה שאמר משה ואתם תחרישון פירוש אפילו בתפלה אם אין בכם כח"   (אור החיים שמות י"ד, ד').

נראית לנו יותר ההבנה הראשונה. לשון המדרש אצל כל אחד מן המלכים היא "אני אין בי כח". קשה לראות מי שאין בו כח כמי שמייצג את הביטחון העליון בקב"ה.

בכל אופן, בוודאי למי שמבין כהבנה השנייה, דמותו של חזקיהו הינה הדמות הבולטת לטובה והוא בוטח באופן מוחלט בקב"ה.

הרב קוק בעין איה לברכות י. מתייחס אף הוא למדרש שהבאנו וכך דבריו:

"ומעתה נבין שלפי מצב המוסרי של ישראל אחר ימי אחז, שהיתה רבה העבודה ע"י השתדלותו הרעה לשכח את העם את שם ד' ית' ואת תורתו, מצא שאפי' ההשתדלות הלאומי שהיא משובחת בכל עת, הזמן גרמא להנהיג שיהי' כל הבטחון על השי"ת כי לא יטוש את עמו, למען ישוב העם להרגיש יד ד' אשר עליהם, ע"כ במפלתן של סנחריב אמר אני אין בי כח לא לרדוף ולא להרוג אלא אני ישן על מטתי ואתה עושה. ומניעת הכח היתה מניעה של כח מוסרי שבכלל ישראל בעת ההיא, שלא ישיג תכליתו כ"א ע"י נס גלוי של מניעת כל השתדלות. והנה גאולתן של ישראל בכל דור בעת צרתם, וכן הגאולה העתידה, אפשר היא שתהי' התחלתה בניסים ונפלאות, כימי צאתך מארץ מצרים, או שתהי' ההתחלה טבעית כדחז"ל בכמה מקומות, שתהי' הצלחתן של ישראל קמעא קמעא. ולפי דברינו הדבר תלוי במצבן של ישראל הרוחני, כי בהיותינו דבקים ביראת ד' בשמירת המצות ותלמוד תורה, שמזה יתיישרו המדות ונועם האמונה ודעת ד' ימלא את הלב, אז הוא שלמות גדולה תחשב אם נהי' אנחנו העוסקים במצוה זו של הרמת קרן ישראל. ובודאי תפארת גדולה והדר לאומי הוא לנו בהיותינו אנחנו העסוקים בבנין בית ישראל, מצד שלמותינו הלאומי שנמשך מזה ושלמות העולם כולו. אמנם אם מצב ישראל הוא בשפל, בהיותם רחוקים מתורה ומדעת ד', אין התכלית נמצא ע"י גאולה טבעית כלל, וצריך הטוב המעותד לבא בהתחלתו ג"כ ע"י גאולה ניסית. ודברים טבעיים לא יצליחו במצב כזה, פן יגרמו הריסה יתירה במצב המוסרי שהוא התכלית"   (עין איה ברכות א, קמג).

הרב מסביר כי במציאות הרוחנית שאחז יצר, של שכחת ה' ותורתו, מה שנהיה מקובל לראות כדבר נעלה – היה ההשתדלות הלאומית. בעת כזאת מה שנדרש לתיקון המעוות הוא הופעה ניסית גלויה. אחת הדרכים להבלטת ההופעה הניסית הגלויה היא שלא לפעול כלל בדרכים המקובלות והנהוגות. כך נהג בפועל חזקיהו על מנת להבליט את הנס ולהחזיר את האמונה האיתנה של העם בקב"ה.

כך הוא מבאר את לשון רבי יהודה ומסביר מהו "והטוב בעיניך עשיתי" כשסמך גאולה לתפילה:

"והנה סמיכת גאולה לתפילה תלמדינו כי גאולתינו תבא רק מיד ד', ועלינו לדעת זאת מפני שידיעת ד' הנשגבה הבאה מן הגאולה היא הנקודה התכליתית שלה, ע"כ עלינו לדעת שהגאולה סמוכה מן התפילה והפקת רצון מד'. אמנם בהיותינו במעלה רמה בעבודה ושלמות, הגאולה סמוכה בדעתינו לתפילה, כמו שהיא באמת גם בהיותה בדרכי הטבע והשתדלותינו. אבל בהשפל מצבינו בעונינו וריחוקינו מהשלמות של דעת ד', אז אין הגאולה סמוכה לפי ערכינו לתפילה רק בהיותה בדרך נס. ע"כ חזקי' השתדל לעשות הטוב בעיני ד', דהיינו מה שמפיק אל התכלית המוסרי, אע"פ שלפי המובן האנושי אינו טוב, דהיינו שסמך גאולה לתפילה, ובזמנו היתה הסמיכות הזאת מחייבת למעט ההשתדלות הטבעי לגמרי, עד שעלתה בידיו המדרגה העליונה של הבטחון"   (עין איה ברכות א, קמג).

הרב קוק מרחיב שם בסוגיה זו בליבון היחס בין השתדלות האדם והנס, באופן בו הכל תלוי במציאות המוסרית והרוחנית של העם. כך בתחילת דרכו של עם ישראל הניסים היו חשובים על מנת להביא את עם ישראל לתכלית דעת ה' וקרבתו. כך למשל הוא משווה את מלחמת העי ביהושע כשהעם היה מלומד בניסים והיה ראוי שהם יפעלו בעצמם להצלחתם. זאת בשונה מימי גדעון כשהמצב הרוחני של העם לא היה טוב ועל כן היה צריך למעט בהשתדלות הטבעית.

כך חזקיהו בתחילת דרכו, שעל מנת להעצים אצל העם את התודעה של יד ה' עושה פעולות המבליטות את הניסיות של המציאות וההופעה הא-לוהית הגלויה בעולם. כך בכיתות נחש הנחושת, כך בגניזת ספר הרפואות, כך בסמיכות גאולה לתפילה וכך ביחסו למלחמות.

בשיעור הבא נמשיך לעיין במלכות חזקיהו.