תולדות עבודת ה' במזבחות | 128 | איסור הבמות | 104

כיבוש בבל ומות סרגון

הקואליציה שכינס מרודאך בלאדן התרסקה.[1] סרגון מלך אשור כבש את בבל ומאז קרא לעצמו מלך אשור, נציב בבל. סרגון היה מלך אשורי פרו-בבלי וסגד לאלילי בבל. סנחריב נקט מדיניות הפוכה והחריב מקדשים וארמונות בבבל, ועם מות סרגון אף העביר את הבירה לנינוה. קויפמן[2] טוען כי משא בבל בישעיהו י"ג-י"ד מכוון בעצם לאשור וזאת על פי אכזריותם של מלכי אשור. זאת לעומת אופיים של מלכי בבל שנחשבו אנשי חרבות שעסקו בבניינים מפוארים במקדשים. כך, את משא בבל ניתן לייחס לסרגון במותו ונפילתו.

מאידך, הרמב"ם במורה נבוכים ב, כ"ט מבין שמשא בבל מכוון לאשור כשמלכות נבוכדנצאר שקם אחרי אשור והחריב את ירושלים כלולה במשא בבל. הטענה היא כי הנבואה חוזרת על עצמה במהלך ההיסטוריה "יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (יואל ג', ד'; מלאכי ג', כ"ג).

הכנות חזקיהו למרד עם עליית סנחריב

שאלה גדולה היא מאיזה שלב במלכותו של חזקיהו הוא מעוניין למרוד באשור. ברור כי בגלל קטנותה של המדינה אין בכוחה לעשות מהלך כל כך משמעותי נגד מעצמת-על לבד. כך, חזקיהו כורת ברית עם מצרים נגד מלך אשור. סביר להניח כי המהלך הזה מתרקם זה שנים רבות, ועתה הגיעה עת גילויו כשאר חזקיהו מצטרף למרד.

הכתוב במלכים ב י"ח, ז'-ח' מצביע כי חלק מן המרד באשור חזקיהו "הִכָּה אֶת פְּלִשְׁתִּים עַד עַזָּה וְאֶת גְּבוּלֶיהָ מִמִּגְדַּל נוֹצְרִים עַד עִיר מִבְצָר" (מלכים ב י"ח, ח'). תמיד היו הפלשתים שולטים בעריהם על דרך הים וישבו בשטח קריטי ביותר לכל אחת מן המעצמות שהייתה מעוניינת לשלוט באיזור. המעבר בדרך הים איפשר למעצמות לנוע לצפון ולדרום וכך להתקרב באופן משמעותי למעצמה איתה היו מעוניינים להילחם.

לכן, מאוד מובן עתה כי הכאת הפלשתים על ידי חזקיהו הינה חלק מן המרד נגד אשור המעוניינת שהרצועה לאורך החוף ודרך הים יהיו פנויות במידה והיא תתקוף את מצרים.

כתובת סנחריב מתארת כי חזקיהו ביצע מהפכה בעקרון ואנשי עקרון הדיחו את מלכם הכבול בשבועה ובקללה לאשור ומסרו אותו בידי חזקיהו היהודי. סביר להניח גם כי חזקיהו עודד את נוודי שבט שמעון להשתלט על המרחב בגבול מצרים על מנת להחליף את השליטה האשורית בנוכחות יהודית ובתמיכה מצרית.

ביצורה והרחבתה של ירושלים

חלק משמעותי של ההכנות למרד הינו ביצורה של ירושלים. צעד זה נעשה כהכנה לאפשרות של פלישה אשורית לממלכת יהודה לאחר נפילת ממלכת ישראל. ביצור עיר הבירה הוא צעד מאוד משמעותי מול האויב האשורי.

הן המקראות והן המחקר הארכיאולוגי מצביעים על כך כי חזקיהו בהקשר זה עושה שני דברים. הדבר הראשון הוא הרחבת העיר וביצורה בחומות חדשות. הדבר השני הינו חציבת נקבת מים שתוביל מים מן המעיין הנמצא מחוץ לעיר אל דרומה של עיר דוד אל ברכת השילוח, על מנת לאפשר לכל תושבי העיר גישה נוחה אל המים בברכה בזמן מצור.

במחקר הארכיאולוגי של ירושלים, אחת הסוגיות המרתקות בהן עסקו במשך תקופה ארוכה ביותר הייתה מה היה היקפה של העיר בימי הבית הראשון. בשאלה זו הייתה מחלוקת גדולה בין המצמצמים, לפיהם העיר הייתה רק בגבעה המזרחית – עיר דוד ומצפון לה הר הבית (מימי שלמה ואילך); לבין המרחיבים המבינים כי ירושלים במרוצת ימי הבית הראשון התרחבה מעבר לכיוון הגבעה המערבית.

גבולות הגבעה המערבית במערב ובדרום הם גיא בן הינום, במזרח הנחל האמצעי, הוא הטוירופיאון של ימי הבית השני. ואילו בצפון זהו נחל ערב (הקרוי פעמים הנחל הצולב) מאיזור שער יפו מזרחה ברחוב דוד והשלשלת עד הטוירופיאון. כלומר, בפועל איזור זה כולל בתוכו לפנים מחומת ירושלים העותמאנית את מה שקרוי הרובע הארמני בדרום מערב והרובע היהודי בדרום מזרח ומחוצה לה – מדרום לה, את האיזור הקרוי בפינו הר ציון שגבולו הדרומי והמערבי הוא גיא בן הינום.

גילוי חומה מימי הבית הראשון בחפירות של פרופ' אביגד בצפון איזור הרובע היהודי הכריע בבת אחת מחלוקת של עשרות שנים והוכיח כי ירושלים מן המאה ה-8 לפני הספירה הנוצרית הייתה מיושבת גם על הגבעה המזרחית וגם על הגבעה המערבית. פרופ' אביגד[3] רוצה גם לזהות את הגבעה המערבית עם פרבר הנמצא מחוץ לגבולות עיר דוד, המשנה. לדוגמא, מסופר על חולדה הנביאה אשת שלום שומר הבגדים: "וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה" (מלכים ב כ"ב, י"ד).

משנה משמעותו העיר המשנית העיר השניה, עיר משנית לצד עיר האם. יש התייחסות אל המשנה בצפניה:

"וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' קוֹל צְעָקָה מִשַּׁעַר הַדָּגִים וִילָלָה מִן הַמִּשְׁנֶה וְשֶׁבֶר גָּדוֹל מֵהַגְּבָעוֹת: הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ כִּי נִדְמָה כָּל עַם כְּנַעַן נִכְרְתוּ כָּל נְטִילֵי כָסֶף"   (צפניה א', י'-י"א).

העובדה שאנשים כמו חולדה הנביאה ובעלה שהיה פקיד גבוה בחצר המלך ישבו במשנה, מעידה שהיה זה רובע מגורים של המעמד המכובד. [4]

המכתש לעומת זאת היה כפי הנראה רובע של מסחר ומלאכה, ומקומו היה קרוב לודאי בגיא המרכזי, הוא הנחל האמצעי (שבימי בית שני נקרא טוירופיאון).

על פי הפסוקים בנחמיה ישנו ככל הנראה קשר או קרבה גאוגרפית בין שער הדגים למשנה. בין ראשי העם שישבו בירושלים בימי נחמיה נמנה "וִיהוּדָה בֶן הַסְּנוּאָה עַל הָעִיר מִשְׁנֶה" (נחמיה י"א, ט') וייתכן כי יהודה בן השנואה היה ממונה על ענייני הרובע. כפי שראינו, רובע המשנה היה מבחינת גודלו ותושביו בבחינת עיר או מערך חשוב עצמאי ולכן זכה לשר הממונה עליו.

על פי הבנה זאת, המשנה אמנם היה הרובע השני בתהליך התפתחות העיר לאחר הגרעין הקדום של העיר ומכאן שמו, אך הוא לא היה משני בחשיבותו. זה היה רובע האמידים היוקרתי של ירושלים.

השטח הגדול והאוכלוסייה הרבה של רובע זה הציגו שם מיוחד ואף פקידים רמי דרג, שר עיר מיוחד וכהן מיוחד שהיו אחראים לאוכלוסיית רובע זה. את תהליך התרחבות העיר, פרופ' אביגד משווה להתפתחות דומה בימינו – כשעיר צפופה אינה מסוגלת לקלוט תושבים ואנשים יוצאים אל מחוץ לחומות כדי להשתכן שם בתנאים טובים יותר. זאת באופן דומה לייסוד השכונות היהודיות הראשונות מחוץ לחומות העיר העתיקה של ירושלים במאה ה-19.

אביגד מניח כי התרחבותה המוגברת והמואצת של ירושלים המקראית על שטח שהוא גדול כמה מונים משטחה המקורי נגרמה במידה רבה בשל זרם הפליטים שבאו ממלכת ישראל אחרי כיבושה של שומרון בידי האשורים ב-721 לפנה"ס, ואחרי מסע סנחריב ב-701 לפנה"ס.

סברה זו מעניינת למרות שאין כל זכר למעבר תושבי ממלכת ישראל אל יהודה וירושלים במקראות בעקבות חורבן הממלכה. אביגד ביקש למצוא רמז לאיחוד העיר, כגון בתהילים:

"עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם: יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו"   (תהילים קכ"ב, ב'-ג').

בשלב זה חומה אחת מחברת את שני חלקי העיר – החלק המקורי המזרחי, עיר דוד; והמשנה בכל הגבעה המערבית. פסוק זה יכול להתפרש אחרת הן מצד התקופה והן מצד המיקום. ניתן להציע כי שלמה המלך, עם בניין בית המלך ובית ה' במרומי הגבעה המזרחית – עיר דוד, מחבר את עיר מלכות בית דוד – עיר דוד – עם מקום המקדש – מקום מלכות ה'.

וזאת משמעות העיר אשר חוברה לה יחדיו.

תיארוך החומה

החומר הקרמי הוא מהמאה ה-8 לפני ספירת הנוצרים. פרופ' אביגד מתייחס לקברים שנמצאו על ידי פרופ' מזר מערבית לפינה הדרום מערבית של הר הבית ומיוחסים על ידו גם למאה ה-8 לפני ספירת הנוצרים. לא ייתכן שהמקום הוקף חומה כל זמן שהוא שימש לקבורה. לפיכך הוא מניח שהתרחבות העיר החלה בראשית המאה ה-8 לפני ספירת הנוצרים, ואילו החלק החדש של העיר הוקף רק בסוף המאה ה 8 לפני ספירת הנוצרים.

ברור מן החפירות הארכיאולוגיות כי החומה הורסת בתים בנויים מפרק זמן זה. בהקשר זה אביגר מצטט את דברי הנביא ישעיהו:

"וְאֵת בְּקִיעֵי עִיר דָּוִד רְאִיתֶם כִּי רָבּוּ וַתְּקַבְּצוּ אֶת מֵי הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה: וְאֶת בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם סְפַרְתֶּם וַתִּתְצוּ הַבָּתִּים לְבַצֵּר הַחוֹמָה: וּמִקְוָה עֲשִׂיתֶם בֵּין הַחֹמֹתַיִם לְמֵי הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה וְלֹא הִבַּטְתֶּם אֶל עֹשֶׂיהָ וְיֹצְרָהּ מֵרָחוֹק לֹא רְאִיתֶם"   (ישעיהו כ"ב, ט'-י"א).

הנביא מתייחס להכנות חזקיהו לסכנה האשורית המתקרבת ובאה ומן החשש של מצור על ידי סנחריב.

הכתוב בדברי הימים מתייחס לפעילות ההגנתית של יחזקיהו בירושלים ומזכיר בין השאר בניין חומה: "וַיִּתְחַזַּק וַיִּבֶן אֶת כָּל הַחוֹמָה הַפְּרוּצָה וַיַּעַל עַל הַמִּגְדָּלוֹת וְלַחוּצָה הַחוֹמָה אַחֶרֶת וַיְחַזֵּק אֶת הַמִּלּוֹא עִיר דָּוִיד וַיַּעַשׂ שֶׁלַח לָרֹב וּמָגִנִּים" (דברי הימים ב ל"ב, ה'). סביר להניח כי בחומה פרוצה הכוונה היא לחומה שנפרצה בימי אמציהו מלך יהודה על ידי יואש מלך ישראל: "וַיִּפְרֹץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם בְּשַׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפִּנָּה אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה" (מלכים ב י"ד, י"ג). על פי שמות השערים, כנראה מדובר על החומה הצפונית של העיר, ואורכה ארבע מאות אמה. אמנם בדברי הימים נאמר: "וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ וַיְחַזְּקֵם" (דברי הימים ב כ"ו, ט'). כלומר נבנו מגדלים, אך אין תיאור של בנין חומה על ידו. רק בימי חזקיהו נסגרה פרצה זו בחומה הצפונית של העיר. חומה זאת זוהתה על ידי אביגד עם "החומה הרחבה", חומה המוזכרת בנחמיה: "וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה הָרְחָבָה" (נחמיה ג', ח'), בתיאור שיקום חומת ירושלים מסוף ימי הבית הראשון. זיהוי זה מבוסס על רוחבה הגדול של החומה – 7 מטר, ועל המציאות הטופוגרפית והצורך לעקוף ואדי קטן הנשפך אל נחל ערב.

במקום נמצאו שני קווי חומה הסמוכים אחד לשני. מצב זה תואם באופן מדויק את הפסוקים בדברי הימים לפיהם נבנית החומה הפרוצה ולחוצה ישנה חומה אחרת. בנוסף לחומה הרחבה בצפון הגבעה המערבית, ממזרח לחומה הקדומה של עיר דוד נתגלתה חומה נוספת המיוחסת אף היא למאה ה-8 לפני ספירת הנוצרים. חומה זו מרחיבה את שטחה של עיר דוד כלפי מזרח. ניתן גם לייחס אותה לתקופת חזקיהו. חומה זאת יוצרת מרחב המוגדר במקראות "בין החומותיים". לדוגמה בבריחת המלך צדקיהו מירושלים: "וַתִּבָּקַע הָעִיר וְכָל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַלַּיְלָה דֶּרֶךְ שַׁעַר בֵּין הַחֹמֹתַיִם אֲשֶׁר עַל גַּן הַמֶּלֶךְ וְכַשְׂדִּים עַל הָעִיר סָבִיב וַיֵּלֶךְ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה" (מלכים ב כ"ה, ד').

אם אכן אנחנו מייחסים את שתי החומות גם בצפון הגבעה המערבית וגם ממזרח לחומת עיר דוד לימי חזקיהו, ישנה כאן הרחבה משמעותית ביותר של העיר וביצור גדול ומשמעותי של ירושלים. ההנחה היא כי מעשים אלו נועדו להכין את ירושלים לאפשרות שצבא אשור יפלוש אל ממלכת יהודה ויצור על ירושלים.

חזקיהו לוקח בחשבון בהצטרפותו למצרים בברית נגד אשור כי לצעד הזה יכולות להיות משמעויות רבות מאד מבחינת הממלכה, והוא מתכונן ליום שאחרי.

בשיעור הבא נמשיך בעזרת ה' בעיון במלכות חזקיהו.