דילוג לתוכן העיקרי

תולדות עבודת ה' במזבחות | 153 | איסור הבמות | 129

לאחר שהקדשנו מספר שיעורים להתבונן בדמותו של המלך יאשיהו ולהבין את עשייתו העצומה בכל הקשור למרכיבים הרבים והשונים של עבודת ה' – ביעור מקיף ביותר של העבודה הזרה בבית ה' בירושלים בממלכת יהודה כולה ובממלכת ישראל, חידוש הברית עם הקב"ה של כל עם ישראל, כריתת ברית מחודשת עם הקב"ה על ידי פסח עם נציגי ממלכת ישראל, גניזת הארון וגניזת הבמות לעבודת ה' בהם עבדו כהני ה' בימי מנשה – ראינו שסופו היה במגידו, כשניסה לעצור את פרעה, ושם מצא את מותו.

למרות התשובה הגדולה והתיקון הגדול שהיה ביחס לימי מנשה ואמון סבו ואביו, המפעל הגדול של יאשיהו לא הצליח בסופו של דבר להשתרש בלב העם, וכך קרה שעשרים ושתיים שנה אחרי מותו חרב הבית. מלכות יהואחז, יהויקים וצדקיהו לא אפשרו את המשך התיקון אלא להיפך; יהויקים חזר במידה רבה על חטאי מנשה, אך בהבדל אחד מאוד משמעותי והוא בעובדה שבית ה' היה פתוח.

 

יהואחז

עם מותו של יאשיהו אומר הכתוב: "וַיִּקַּח עַם הָאָרֶץ אֶת יְהוֹאָחָז בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ וַיִּמְשְׁחוּ אֹתוֹ וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו" (מלכים ב כ"ג, ל'). על פי הכתוב בירמיהו כ"ב, ניתן לשער שיהואחז הוא שלוּם, צעיר הבנים של יאשיהו (דברי הימים א ג', ט"ו). משמעות השם יהואחז שיאחז ה' יחזק ויתמוך באיש הנושא שם זה.

הסיבה שהוא נמשח, אף על פי שבדרך כלל אין מושחים מלך בן מלך, היא מפני המחלוקת עם יהויקים אחיו, אף שלא נתפרש מדוע הקדימו את הצעיר לפני הבכור.

ייתכן כי ישנה רמיזה לימי יהואחז גם ביחזקאל כ"ט, א'-ז'. מבחינה טכנית, ממלכת אשור התחילה להתפורר בימי יאשיהו. התוצאות הקשות של קרב מגידו ומות יאשיהו, ומערכת הכוחות הבינלאומיים – מצרים ובבל התמודדו על השלטון במרחב והדבר הביא לתמורות מדיניות משמעותיות ומהירות. מלכי יהודה נתבעו לכושר תמרון ויכולת הסתגלות גדולה תוך צורך להכריע בהכרעות מדיניות חשובות.

ההכרעה הגורלית הראשונה הייתה כשגדולי המלכות – עם הארץ – בחר ביהואחז ולא ביהויקים להיות יורשו של יאשיהו. ייתכן שסברו שיהואחז עתיד להמשיך במדיניותו של יאשיהו בשעתו ולהתנגד לשאיפות המדינות של מצרים.

סביר להניח כי אמו, חמוטל בת ירמיהו מלבנה, אולי שימשה כגבירה בימי ירמיהו בעלה, והיתה מעורבת במינוי הזה. ולכך ככל הנראה רומז הנביא יחזקאל: "וְאָמַרְתָּ מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיהָ" (יחזקאל י"ט, ב').

מעט מאוד כתוב על מלכות יהואחז. הוא מלך סך הכל שלושה חודשים ועשה הרע בעיני ה' ככל אשר עשו אבותיו. אין הכוונה כמובן ליאשיהו אלא לאבותיו – אחז ומנשה ואמון.

ייתכן שהנביא יחזקאל רומז למעשיו בקינתו:

"וַתַּעַל אֶחָד מִגֻּרֶיהָ כְּפִיר הָיָה וַיִּלְמַד לִטְרָף טֶרֶף אָדָם אָכָל"   (יחזקאל י"ט, ג').

הכתוב מציין כי פרעה נכו אסר אותו ברבלה בארץ חמת במלוך בירושלים ונתן עונש על הארץ מאה כיכר כסף וכיכר זהב. ככל הנראה עם שובו מכרכמיש ולאחר שהשתלט על כל הארץ מנחל מצרים עד נהר פרת, הדיח את יהואחז מכסאו והמליך במקומו את אחיו הגדול אליקים.

הכתוב מדגיש כי המליך אותו תחת יאשיהו אביו, כלומר מבחינתו היות והוא לא הודה במלכות יהואחז, נחשב אליקים כמולך ישירות תחת יאשיהו.

הוא משנה את שמו מאליקים ליהויקים. המשמעות של שינוי השם הזה הינה ביטוי של העובדה כי המלך החדש כפוף אליו.

את יהואחז לקח פרעה בשבי למצרים ושם הוא מת. יחזקאל רמז לו באומרו:

"וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו גּוֹיִם בְּשַׁחְתָּם נִתְפָּשׂ וַיְבִאֻהוּ בַחַחִים אֶל אֶרֶץ מִצְרָיִם"   (יחזקאל י"ט, ד').

בהנחה כי שלום הינו יהואחז, אומר עליו ירמיהו:

"אַל תִּבְכּוּ לְמֵת וְאַל תָּנֻדוּ לוֹ בְּכוּ בָכוֹ לַהֹלֵךְ כִּי לֹא יָשׁוּב עוֹד וְרָאָה אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ: כִּי כֹה אָמַר ה' אֶל שַׁלֻּם בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו אֲשֶׁר יָצָא מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה לֹא יָשׁוּב שָׁם עוֹד"   (ירמיהו כ"ב, י'-י"א).

מסתבר כי את הקנס הכספי שהטיל פרעה נכו על יהודה שילם יהויקים לא מאוצרות המלך או מאוצרות בית ה', אלא גבה אותו מעם הארץ, מאותם פקידים שהייתה ידם בהמלכת יהואחז אביו.

 

יהויקים

הכתוב במלכים ב כ"ג, ל"ו ואילך מתאר בקצרה את ימי מלכותו של יהויקים. הוא עשה את הרע בעיני ה', ובימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל. יהויקים היה לו לעבד שלוש שנים ואחר כך מרד בו, וכך לראשונה מלך בבל פולש לממלכת יהודה.

מבחינה מדינית שלטון מצרים באיזור נמשך ארבע שנים. בשנה הרביעית ליהויקים נבוכדנצר מכה את פרעה בכרכמיש שעל נהר פרת ולוקח מידו את כל הארצות שהשתלט עליהן לאחר קרב כרכמיש הראשון. הכתוב מדגיש בסוף תיאור מלכות יהויקים:

"וְלֹא הֹסִיף עוֹד מֶלֶךְ מִצְרַיִם לָצֵאת מֵאַרְצוֹ כִּי לָקַח מֶלֶךְ בָּבֶל מִנַּחַל מִצְרַיִם עַד נְהַר פְּרָת כֹּל אֲשֶׁר הָיְתָה לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם"   (מלכים ב כ"ד, ז').

מציאות זו מתוארת בהרחבה בירמיהו:

"אֲשֶׁר הָיָה דְבַר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא עַל הַגּוֹיִם: לְמִצְרַיִם עַל חֵיל פַּרְעֹה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם אֲשֶׁר הָיָה עַל נְהַר פְּרָת בְּכַרְכְּמִשׁ אֲשֶׁר הִכָּה נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת הָרְבִיעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה: עִרְכוּ מָגֵן וְצִנָּה וּגְשׁוּ לַמִּלְחָמָה: אִסְרוּ הַסּוּסִים וַעֲלוּ הַפָּרָשִׁים וְהִתְיַצְּבוּ בְּכוֹבָעִים מִרְקוּ הָרְמָחִים לִבְשׁוּ הַסִּרְיֹנֹת: מַדּוּעַ רָאִיתִי הֵמָּה חַתִּים נְסֹגִים אָחוֹר וְגִבּוֹרֵיהֶם יֻכַּתּוּ וּמָנוֹס נָסוּ וְלֹא הִפְנוּ מָגוֹר מִסָּבִיב נְאֻם ה': אַל יָנוּס הַקַּל וְאַל יִמָּלֵט הַגִּבּוֹר צָפוֹנָה עַל יַד נְהַר פְּרָת כָּשְׁלוּ וְנָפָלוּ: מִי זֶה כַּיְאֹר יַעֲלֶה כַּנְּהָרוֹת יִתְגָּעֲשׁוּ מֵימָיו: מִצְרַיִם כַּיְאֹר יַעֲלֶה וְכַנְּהָרוֹת יִתְגֹּעֲשׁוּ מָיִם וַיֹּאמֶר אַעֲלֶה אֲכַסֶּה אֶרֶץ אֹבִידָה עִיר וְיֹשְׁבֵי בָהּ: עֲלוּ הַסּוּסִים וְהִתְהֹלְלוּ הָרֶכֶב וְיֵצְאוּ הַגִּבּוֹרִים כּוּשׁ וּפוּט תֹּפְשֵׂי מָגֵן וְלוּדִים תֹּפְשֵׂי דֹּרְכֵי קָשֶׁת: וְהַיּוֹם הַהוּא לַא-דֹנָי ה' צְבָאוֹ-ת יוֹם נְקָמָה לְהִנָּקֵם מִצָּרָיו וְאָכְלָה חֶרֶב וְשָׂבְעָה וְרָוְתָה מִדָּמָם כִּי זֶבַח לַא-דֹנָי ה' צְבָאוֹ-ת בְּאֶרֶץ צָפוֹן אֶל נְהַר פְּרָת: עֲלִי גִלְעָד וּקְחִי צֳרִי בְּתוּלַת בַּת מִצְרָיִם לַשָּׁוְא הִרְבֵּית רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ: שָׁמְעוּ גוֹיִם קְלוֹנֵךְ וְצִוְחָתֵךְ מָלְאָה הָאָרֶץ כִּי גִבּוֹר בְּגִבּוֹר כָּשָׁלוּ יַחְדָּיו נָפְלוּ שְׁנֵיהֶם:

"הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבוֹא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכּוֹת אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם: הַגִּידוּ בְמִצְרַיִם וְהַשְׁמִיעוּ בְמִגְדּוֹל וְהַשְׁמִיעוּ בְנֹף וּבְתַחְפַּנְחֵס אִמְרוּ הִתְיַצֵּב וְהָכֵן לָךְ כִּי אָכְלָה חֶרֶב סְבִיבֶיךָ"   (ירמיהו מ"ו, א-י"ד).

נבואה זאת נאמרת ככל הנראה בסמוך לקרב שעל יד כרכמיש. הנבואה הינה באופן מפורש מכוונת אל פרעה נכו, אך בעצם היא מיועדת לא פחות לבני ממלכת יהודה כולה.

צבא מצרים המצויד היטיב ומאומן יוכה מכה קשה על ידי הכשדים. הרי מצרים, זאת שהכתה את ממלכת יהודה פעמים רבות, מתבשרת כאן כי סופה ללקות גם היא, וכנבואת ירמיהו בתחילת דרכו: "כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם ה'" (ירמיהו ב', ג'). מעבר לביטחון ולאמונה בקב"ה, ממלכת יהודה אמורה ללמוד מכך לא להישען על מצרים – "מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ" (ביטוי שנאמר על ידי רבשקה בלעגו על יחזקיהו במלכים ב', י"ח, כ"א).

למרות נבואה זאת, מלכי יהודה האחרונים – יהויקים, יהויכין וצדקיהו – בחרו להמשיך להישען על מצרים. ירמיהו (בפרק כ"ה, בשנה הרביעית ליהויקים, השנה הראשונה לנבוכדנצר) מדגיש בנבואותיו כי הדרך הנבחרת היא כמובן לשוב בתשובה שלמה ולתקן את המעשים, ולא דרך תמרון מדיני.

בספר דברי הימים מלכות יהויקים מתוארת גם בתמצית הקיצור.

 

סדר הזמנים

לגבי סדרי הזמנים, תחילת ספר דניאל אומר:

"בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה בָּא נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיָּצַר עָלֶיהָ: וַיִּתֵּן אֲ-דֹנָי בְּיָדוֹ אֶת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה וּמִקְצָת כְּלֵי בֵית הָאֱ-לֹהִים וַיְבִיאֵם אֶרֶץ שִׁנְעָר בֵּית אֱלֹהָיו וְאֶת הַכֵּלִים הֵבִיא בֵּית אוֹצַר אֱלֹהָיו"           (דניאל א', א'-ב').

מאידך מפורש בירמיהו כ"ב, ב', כי נבוכנדצר מלך בשנה הרביעית ליהויקים. בעל סדר עולם רבה בפרק כ"ה מסביר כי הכוונה לשנת שלוש למרדו, ובפרשה המקבילה במלכים ב', כ"ד, ב' מפורש כי לאחר ששב יהויקים ומרד בנבוכדנצר הוא שלח את גדודי הכשדים, ארם, מואב וגדודי בני עמון ושיסה אותם ביהודה.

כאן בדברי הימים אומר הכתוב : "עָלָיו עָלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּאַסְרֵהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם לְהֹלִיכוֹ בָּבֶלָה" (דברי הימים ב ל"ו, ו'). אמנם בכתובים לא מפורש שהובא בפועל יהויקים לבבל. המדרש בויקרא רבה י"ט, ו' דורש כי נבוכדנצר הרגו לאחר שערך לו משפט פומבי על שהפר את הברית עמו.

הנביא ירמיהו ניבא עליו: "קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם" (ירמיהו כב, י"ט), ואחר כך: "לֹא יִהְיֶה לּוֹ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא דָוִד וְנִבְלָתוֹ תִּהְיֶה מֻשְׁלֶכֶת לַחֹרֶב בַּיּוֹם וְלַקֶּרַח בַּלָּיְלָה" (ירמיהו ל"ו, ל'). וכשם שהכתוב העיד על כך בדברי הימים: "וּמִכְּלֵי בֵּית ה' הֵבִיא נְבוּכַדְנֶאצַּר לְבָבֶל וַיִּתְּנֵם בְּהֵיכָלוֹ בְּבָבֶל" (דברי הימים ב ל"ו, ז'). כלומר נבוכדנצר לקח כשלל חלק מכלי בית ה' והביא אותם לבית אוצר אלוהיו.

מתברר כי התיאור המפורט ביותר למתרחש בימי המלך יהויקים מופיע לאורך כל ספר ירמיהו. חלק מהנבואות מפורטות ומתוארכות וחלק מהנבואות שייכות לימי יהויקים למרות שהתאריך לא מפורש. על מנת להבין את המתרחש בפועל בתקופתו, נעיין בנבואות מרכזיות של ירמיהו.

מבחינה מדינית ניתן לחלק את ימי מלכות יהויקים לשני פרקי זמן:[1] ארבע שנות שעבוד למצרים בתחילת מלכותו, ושלוש שנות שעבוד לבבל בהמשך מלכותו.

 

השעבוד למצרים

פרעה נכו הטיל על ארץ יהודה קנס כבד – מאה כיכר כסף וכיכר זהב. יהויקים נהג בעם כעריץ. הוא בנה לעצמו בניני פאר והוא הוסיף בכך על הנטל הכבד המוטל על העם (ירמיהו כ"ב, י"ג-י"ט).

בניגוד למנהיגותו הצודקת של יאשיהו, הנביא פונה אל יהויקים ואומר לו:

"כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל הָעֹשֶׁק וְעַל הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת"        (ירמיהו כ"ב, י"ז).

עם תחילת מלכות יהויקים לא היתה כבר הקפדה על משפט צדק ולא על איסור עבודת אלילים בכל ממלכת יהודה. הנביא מתאר משפחות שלמות שעושות כוונים למלכת השמים. באופן כללי ניתן לומר כי מימי יהויקים ואילך ממלכת יהודה החלה להתדרדר מבחינה דתית, מוסרית וחברתית. הידרדרות זאת הלכה ונמשכה עד חורבן הבית והממלכה.

יהויקים בעצמו רדף את נביאי האמת והרג את הנביא אוריה בן שמעיהו מקרית יערים (ירמיהו כ"ו, כ'-כ"ג).

העם הלך בעקבות יהויקים. רוב תלונות ירמיהו על כך שנרדף בידי בני עמו הן מפרק זמן זה.

שלטון מצרים על ארץ ישראל ארך ארבע שנים עד שהוכה פרעה נכו בידי נבוכדנצר מלך בבל על יד כרכמיש שעל נהר פרת (ירמיהו כ"ב, א'-י"ב). הוא ושארית צבאו נאלצו להימלט למצרים כשצבא בבל רודף אחריהם. נבוכדנצר לא המשיך את מסעו הצבאי כי שמע שמת אביו נבופלאסר ונחפז לשוב לארצו לרשת את כסא המלכות. אותה שעה חזרה העצמאות לארץ יהודה לזמן קצר.

 

השעבוד לבבל

לאחר תבוסת מצרים התאחדו יהודה ועמי הסביבה למנוע את נבוכדנצר מלכבוש את הארצות שמעבר לנהר פרת, אך ירמיהו הזהיר אותם שלא יתנגדו לבבל אלא ייכנעו לה כי גזירת שמים היא שתשלוט בבל בעולם שבע שבעים שנה (ירמיהו כ"ה, י"א-י"ב) ואם לא ייכנעו לה יהיו צפויים להשמדה.

כשמונה עשרה שנה לפני חורבן הבית עלה נבוכדנצר ושם מצור על אשקלון. בעקבות זאת נפל פחד גדול על עמי הסביבה שמא יכניע נבוכדנצר גם אותם.

בירושלים הוכרז צום והיהודים מארץ יהודה עלו למקדש (ירמיהו ל"ו). על פי מצוות ירמיהו קרא ברוך בן נריה סופרו את נבואות הפורענות שלו מתוך מגילה באוזני העם, שנאסף במקדש. למרות התרעמות העם וחלק מן השרים יהויקים קרע את המגילה ושרף אותה.

לא ברור על איזה רקע באופן מדויק, אך יהויקים נכנע לבבל ועבד אותה במשך שלוש שנים (מלכים ב כ"ד, א'), ושוב ניטלה העצמאות ממלכת יהודה. אחרי שלוש שנים אלו מרד יהויקים בנבוכדנצר. מרד זה קורה לאחר שנכשלה התקפת נבוכדנצר על מצרים והוא נאלץ לחזור לארצו.

נבוכדנצר שלח בינתיים לממלכת יהודה גדודים מן העמים השכנים, ארם, מואב ועמון וכן גדודים בבליים. עד שיתפנה נבוכדנצר להעניש את יהודה.

לא ברור באופן מדויק מה עלה בגורלו של יהויקים. הוא מת במלחמה עם הגדודים כאחת עשרה שנה לפני חורבן הבית.

בשיעור זה הצגנו את התמונה הכוללת של מלכות יהויקים. בשיעורים הבאים נעמיק במלכותו מתוך נבואות ירמיהו.

 
[1]   בחלק זה של השיעור נביא תמצית מתוך דברי מנחה בולה בהקדמתו לפירושו על ירמיהו בדעת מקרא.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)