תולדות עבודת ה' במזבחות | 100 | איסור הבמות | 76

לעילוי נשמת שולמית הוכנר ז"ל
בת משה פנחס הכהן ורחל ממשפחת בוש
נלב"ע ט"ז כסלו תשנ"ו
ת.נ.צ.ב.ה

בשיעור זה נתבונן במעשיו של אסא מלך יהודה. יש להבחין אצל אסא בשתי תקופות שונות מתוך ארבעים ואחת שנות מלכותו.

התקופה הראשונה היא עם עלייתו למלכות היא מרשימה ביותר. הכתוב מדגיש כי הוא עשה את "הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' כְּדָוִד אָבִיו" (מלכים א ט"ו, י"א; מקבילה בדברי הימים ב י"ד, א') – ביעור העבודה הזרה, העברת קדשים מן הארץ, הסרת כל הגילולים אשר עשו אבותיו. המאבק בסבתו מעכה בת אבשלום, יחד עם שריפת מפלצתה וסילוקה ממעמדה כגבירה דורשת אומץ רב מאוד ממלך צעיר המתחיל במלכותו.

הכתוב מציין כי:

"וְהַבָּמוֹת לֹא סָרוּ רַק לְבַב אָסָא הָיָה שָׁלֵם עִם ה' כָּל יָמָיו"     (מלכים א ט"ו, י"ד).

ובדברי הימים:

"וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת ה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה: וַיָּסַר מִכָּל עָרֵי יְהוּדָה אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַחַמָּנִים וַתִּשְׁקֹט הַמַּמְלָכָה לְפָנָיו"  (דברי הימים ב י"ד, ג'-ד').

 

המלחמה בזרח הכושי וכריתת הברית עם ה'

בהמשך בדברי הימים מתוארת המלחמה נגד זרח הכושי:

"וַיִּקְרָא אָסָא אֶל ה' אֱ-לֹהָיו וַיֹּאמַר ה' אֵין עִמְּךָ לַעְזוֹר בֵּין רַב לְאֵין כֹּחַ עָזְרֵנוּ ה' אֱ-לֹהֵינוּ כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ אַתָּה אַל יַעְצֹר עִמְּךָ אֱנוֹשׁ"    (דברי הימים ב י"ד, י').

הכתוב מתאר את הנגיפה האלוקית בכושים. האויב נשבר לפני ה' והיה פחד ה' עליהם.

הנביא עזריה בן עודד מתגלה ופונה לאסא:

"ה' עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם"  (דברי הימים ב ט"ו, ב').

ומיד אחר כך הנביא נותן תיאור לא פשוט, ככל הנראה את הימים שקדמו לאסא:

"וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱ-לֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה"  (דברי הימים ב ט"ו, ג').

אלא שעם התיקון של אסא נאמר:

"וַיָּשָׁב בַּצַּר לוֹ עַל ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיְבַקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם"     (דברי הימים ב ט"ו, ד').

בעקבות דברי הנביא, אסא מעביר שיקוצים מכל ארץ יהודה ובנימין ומן הערים שלכד בהר אפרים. כמו כן הוא מחדש את מזבח ה' אשר לפני אולם ה'. ישנו כאן לכאורה תיקון ושפוץ של המזבח בבית ה'. מנין הצורך בחידוש מזבח ה'? מאד ייתכן כי ההתמודדות העיקרית של אסא בתחום עבודת ה' הייתה מה לעשות עם כל פועלה והשפעתה הרבה של סבתו מעכה בת אבישלום. הדברים יכלו להגיע עד כדי טומאה של המזבח החיצון בבית ה'. מעבר להסרתה ממעמדה, הוא מנסה לבטל את פועלה בממלכה כולה. חידוש המזבח הינו דוגמה אחת מן התיקונים שנעשו על ידי המלך בהקשר זה בשנים הראשונות של מלכותו.

בהמשך הכתוב מתאר את בואם של נציגי ממלכת ישראל:

"וַיִּקְבֹּץ אֶת כָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַגָּרִים עִמָּהֶם מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּמִשִּׁמְעוֹן כִּי נָפְלוּ עָלָיו מִיִּשְׂרָאֵל לָרֹב בִּרְאֹתָם כִּי ה' אֱ-לֹהָיו עִמּוֹ"                               (דברי הימים ב ט"ו, ט').

ייתכן כי דבר זה מהווה המשך למה שהתרחש בימי ירבעם. כבר ציינו בשיעורים הקודמים כי הכהנים והלווים בכל ישראל הלכו ליהודה. אלא שבנוסף הכתוב מדגיש כי:

"וְאַחֲרֵיהֶם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הַנֹּתְנִים אֶת לְבָבָם לְבַקֵּשׁ אֶת ה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל בָּאוּ יְרוּשָׁלִַם לִזְבּוֹחַ לַה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם"                                    (דברי הימים ב י"א, ט"ז).

כלומר, לא רק לווים באו מממלכת ישראל אל ירושלים לזבוח לה' אלא מכל השבטים. בימי אסא, מעבר לאנשי יהודה ובנימין שהם חלק מממלכת יהודה, הכתוב מזכיר גם את אפרים מנשה ושמעון הקרובים בשטח התיישבותם אל ממלכת יהודה ובאים גם כן אל ירושלים. ניתן לראות במעשה זה התחלת מגמה של איחוד מחדש של שתי הממלכות.

נבואתו של עודד הנביא יחד עם הניצחון של אסא על זרח הכושי כשנציגי ממלכת ישראל באים ליהודה ולירושלים, כל אלו חזקו מאד את המלך לכרות ברית מחודשת עם הקב"ה:

"וַיִּקָּבְצוּ יְרוּשָׁלִַם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לִשְׁנַת חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּת אָסָא: וַיִּזְבְּחוּ לַה' בַּיּוֹם הַהוּא מִן הַשָּׁלָל הֵבִיאוּ בָּקָר שְׁבַע מֵאוֹת וְצֹאן שִׁבְעַת אֲלָפִים: וַיָּבֹאוּ בַבְּרִית לִדְרוֹשׁ אֶת ה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם: וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יִדְרֹשׁ לַה' אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל יוּמָת לְמִן קָטֹן וְעַד גָּדוֹל לְמֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה: וַיִּשָּׁבְעוּ לַה' בְּקוֹל גָּדוֹל וּבִתְרוּעָה וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבְשׁוֹפָרוֹת: וַיִּשְׂמְחוּ כָל יְהוּדָה עַל הַשְּׁבוּעָה כִּי בְכָל לְבָבָם נִשְׁבָּעוּ וּבְכָל רְצוֹנָם בִּקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם וַיָּנַח ה' לָהֶם מִסָּבִיב"        (דברי הימים ב ט"ו, י'-ט"ו).

תוכן הברית הוא לדרוש את ה' א-לוהי אבותיכם בכל לבבם ובכל נפשם. התוכחה של התורה בפרשת ואתחנן לפיה ה' יפיץ את עם ישראל בעמים אומרת "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ד', כ"ט). בתחילת מלכותו אסא דרש "וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה לִדְרוֹשׁ אֶת ה' אֱ-לֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וְלַעֲשׂוֹת הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה" (דברי הימים ב י"ד, ג'), ואילו כאן תביעה זו מעוגנת בברית המתקבלת בשבועה כולל עונש מוות על מי שלא ידרוש את ה' א-לוהי ישראל.

השבועה כאן הינה בקול גדול, במעמד ציבורי רב רושם המזכיר הן בתאריך – ראש חודש סיון – והן בקול השופר את מעמד הר סיני. כך גם במהות זוהי קבלת תורה בשמחה שנעשתה בכל הלב ובכל הרצון.

הכתוב מדגיש "וינח ה' להם מסביב". זהו המשך קיום דברי עזריהו בן עודד שהבאנו קודם. ואכן הכתוב בפסוק יט מציין "וּמִלְחָמָה לֹא הָיָתָה עַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּת אָסָא" (דברי הימים ב ט"ו, י"ט).

 

המלחמה בארם וסוף ימי אסא

לחז"ל יש פרשנות מעניינת מאד לגבי משמעות התאריכים של המלחמה בין אסא לבעשא:

"אסא מלך מ"א שנה, בימיו שקטה הארץ י' שנים, בשנת ט"ו לאסא בא זרח הכושי והחזיר לאסא את כל הבזה אשר בזז שישק מלך מצרים מירושלים ונטלה אסא, היא שנת ל"ה לשלמה משמת ויקם ה' שטן לישראל את רזון בן אלידע... ומה תלמוד לומר לאסא, כנגד ל"ו שנה שנתחתן שלמה בבת פרעה מלך מצרים, וכנגד ל"ו שנה שנגזרה על מלכות בית דוד שתחלק ובאחרונה עתידה שתחזור להם... לכן נאמר בשנת ל"ו למלכות אסא. בשנת ט"ז לאסא מאחר שנפל בידו זרח הכושי היא שנת ל"ו שנה לשלמה משמת, ויקם ה' לו שטן את רזון בן אלידע (מ"א י"א), באותה שעה כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות ולהתגרות באסא, וקלקל אסא ויוצא אסא כסף וזהב וגו', ברית ביני וביניך וגו', וישמע בן הדד וגו', ובעת ההיא בא חנני וגו'... ולא זזו למלכי ארם להיות שוטנים לישראל..." (סדר עולם רבה, ט"ז).

הסבר הדברים הוא כך: לגבי התאריכים מפורש (מלכים א ט"ז, ח') כי בעשא מת בשנת 26 שנה לאסא. מדוע הכתוב מציין כאן את שנת 36 למלכות אסא? חז"ל מבינים כי נגזר על מלכות בית דוד שתחלק למשך שלושים ושש שנה. על פי זה זוהי שנת שלושים ושש למות שלמה. כלומר, על פי חשבון זה הייתה הממלכה עתידה להתאחד מחדש והברית הגדולה עם השבועה שנכרתה הייתה אמורה לציין מאורע גדול זה. ואכן השתתפותם של בני אפרים מנשה ושמעון ממלכת ישראל מבטאת במשהו מגמה זאת.

אלא שבאותה שעה כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם לעלות על אסא. אסא קלקל והוציא כסף וזהב מאוצרות בית ה' ובית המלך ושלח לבן הדד מלך ארם בקשה שיפר את בריתו עם בעשא מלך ישראל, ואכן כך הוא עושה.

אם אכן זרח הכושי לקח משישק את כל שללו ששלל מידי רחבעם ואסא מקבל מחדש שלל זה בנצחונו על זרח הכושי רק על מנת לשלוח אחר כך לבן הדד מלך ארם, ישנה כאן מעין סגירת מעגל. הייתה כאן הזדמנות לפי חז"ל לסיום הפילוג בין ממלכת יהודה לממלכת ישראל ואסא במעשהו הפסיד אותה.

ואמנם חנני הרואה פונה אל אסא בעקבות מעשה זה ואומר:

"בְּהִשָּׁעֶנְךָ עַל מֶלֶךְ אֲרָם וְלֹא נִשְׁעַנְתָּ עַל ה' אֱ-לֹהֶיךָ עַל כֵּן נִמְלַט חֵיל מֶלֶךְ אֲרָם מִיָּדֶךָ: הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד וּבְהִשָּׁעֶנְךָ עַל ה' נְתָנָם בְּיָדֶךָ: כִּי ה' עֵינָיו מְשֹׁטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ לְהִתְחַזֵּק עִם לְבָבָם שָׁלֵם אֵלָיו נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת" (דברי הימים ב ט"ז, ז'-ט').

הנביא רואה בחומרה את כריתת הברית בין אסא לבין מלך ארם על מנת שאסא יגבור על בעשא מלך ישראל. המשמעות הישירה הפשוטה של הישענות על מלך זר הינה לא להישען על ה'. בנוסף דבר זה נעשה על ידי הוצאת כסף וזהב מאוצרות בית ה'.

בכך מתחילה התקופה השנייה של אסא, השונה במהותה מן הראשונה. הנביא מחדד מאד את ההבדל הברור בין שתי המלחמות.

במלחמה נגד זרח הכושי, ההישענות המוחלטת על ה' הביאה באופן ישיר ומופלא ניצחון עליו; ואילו במלחמה הזאת התוצאה של ההישענות על מלך ארם תוך כדי נתינת אוצרות בית ה' כשוחד הייתה מלחמה.

הכתוב כאן לכאורה עושה שימוש בלשון 'בהשענך' אל מול תפילת אסא "כִּי עָלֶיךָ נִשְׁעַנּוּ וּבְשִׁמְךָ בָאנוּ עַל הֶהָמוֹן הַזֶּה" (דברי הימים ב י"ד, י'). אלא שההישענות על ה' התהפכה והפכה להיות הישענות על מלך ארם.

תגובתו של אסא לדברי הנביא קשה מאוד: "וַיִּכְעַס אָסָא אֶל הָרֹאֶה וַיִּתְּנֵהוּ בֵּית הַמַּהְפֶּכֶת כִּי בְזַעַף עִמּוֹ עַל זֹאת וַיְרַצֵּץ אָסָא מִן הָעָם בָּעֵת הַהִיא" (דברי הימים ט"ז, י'). אסא מרוב כעסו מכניס את חנני הרואה אל בית האסורים ומטיל מסים כבדים על חלק העם שתמך בנביא. עונשו של אסא מפורש "וַיֶּחֱלֶא אָסָא בִּשְׁנַת שְׁלוֹשִׁים וָתֵשַׁע לְמַלְכוּתוֹ בְּרַגְלָיו עַד לְמַעְלָה חָלְיוֹ וְגַם בְּחָלְיוֹ לֹא דָרַשׁ אֶת ה' כִּי בָּרֹפְאִים" (דברי הימים ב ט"ז, י"ב).

הכתוב מדגיש כי במקביל להתנהגות אסא במישור הלאומי והמלכותי שלא נשען על ה', גם במישור הפרטי הוא לא דרש את ה', לא בפניה אל הנביא וגם לא בתפילה אל ה'. הכתוב מפרט את צורת קבורתו במערת קבורה שהוא כרה והשכיבו אותו בקבר, אולי בארון אבן שמולא בבשמים שונים. ייתכן שעניין זה קשור למחלתו של אסא, וככל הנראה שרפו שריפת בשמים את מיטתו וכלי תשמישו.

 

סיכום

על כן ניתן להצביע כאמור על שני פרקי  זמן ברורים במלכות אסא.

בפרק הזמן הראשון הוא עסק בעקירת עבודה זרה, בדרישת ה' ובעשיית התורה והמצווה. אסא מביא את העם לכרות ברית גדולה עם ה' בשבועה. ברית מחודשת זו עם ה' יש בה דמיון למעמד הר סיני בתאריך ובמהות הברית. בזכות הליכתו עם ה' הוא מנצח את זרח הכושי וזוכה לתמיכה נבואית של עזריהו בן עודד.

בפרק הזמן השני הוא נשען על מלך ארם על מנת לנצח את ממלכת ישראל ואת בעשא תוך לקיחת אוצרות בית ה' ומשלוחן כשוחד לבן הדד. בפרק זה ניבא אליו חנני הרואה נבואה קשה שבעקבותיה אסא כועס עליו, מכניס אותו לבית האסורים ומטיל מיסים על חלק העם המזוהה איתו.

מעניין לראות כי הכתוב בדברי הימים האריך ופירט הרבה יותר בתיאור מלכות אסא. הוא מציין את שתי ההתגלויות הנבואיות לאסא, דבר שאין לו כל רמז בספר מלכים. ייתכן כי ישנן כאן שתי נקודות מבט שונות. הנביא ירמיהו הבוחן את המציאות ממבט של סוף הבית הראשון וחורבן הממלכה מדגיש מאד את צדקותו של אסא. ספר דברי הימים המצטט את הנבואות שנאמרו מדגיש יותר את חטאיו.

בסופו של דבר, למרות הביקורת הקשה על מעשיו בסוף ימיו, כולל יחסו אל הנביא וסופו בתחלואים, ההתייחסות הכוללת לאסא הינה כאל מלך צדיק. שתי ראיות יפות לכך בכתוב. בהתייחסות אל מעשיו של יהושפט אומר הכתוב בדברי הימים: "וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו אָסָא וְלֹא סָר מִמֶּנָּה לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'" (דברי הימים ב כ', ל"ב). ואילו בביקורת הנביא על מעשי יהורם בן יהושפט נאמר: "וַיָּבֹא אֵלָיו מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' אֱ-לֹהֵי דָּוִיד אָבִיךָ תַּחַת אֲשֶׁר לֹא הָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי יְהוֹשָׁפָט אָבִיךָ וּבְדַרְכֵי אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה" (דברי הימים כ"א, י"ב), ובהמשך הוא מפרט את חטאיו כשהוא הלך בדרך מלכי ישראל והזנה את יהודה.

בשיעור הבא נתבונן  בעזרת ה' במלכות יהושפט.