תוספת על העזרה

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יוםיומי

שבועות דף יד – תוספת על העזרה

המשנה בתחילת הפרק השני קובעת שהחיוב על ביאת מקדש אינו רק בעזרה, אלא גם ב"תוספת עזרה". המשנה מסבירה שניתן להוסיף על שטח העזרה ולקדש את החול. וכיצד עושים זאת?

"אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ונביא ואורים ותומים וסנהדרין של שבעים ואחד, ובשתי תודות ובשיר".

משפט זה נחלק בבירור לשניים. בחלק הראשון נאמר מי מוסמך להחליט על תוספת לעזרה: מלך, נביא, אורים ותומים וסנהדרין. החלק השני נוגע לטקס ההוספה עצמו, שיש לעשותו בתודות ובשיר (עניין שיידון מחר).

הגמרא מבארת שהמקור לדין המשנה הוא בציווי על מלאכת המשכן:

"מנא הני מילי? אמר רב שימי בר חייא: דאמר קרא 'ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו' (שמות כ"ה, ט) – לדורות".

ופירש רש"י:

"ובימי משה, דהוא מלך ונביא, ואחיו כהן גדול ואורים ותומים, ושבעים זקנים".

כלומר המשכן התקדש על ידי משה, שהיה מלך ונביא, על ידי האורים והתומים שהיו על לב אהרן, הכוהן הגדול, ועל ידי שבעים הזקנים.

מדוע דרושים אישים רבים כל כך להחלטה על תוספת לעזרה? כלום אין די במלך או בסנהדרין, שבהקשרים אחרים מוסמכים להחליט החלטות שונות ומגוונות על דעת עצמם?

דומה שההלכה קבעה בכוונה תחילה מודל מורכב של תוספת לקדושת העזרה, משום שלתוספת זו יש פנים שונות. מחד גיסא, זוהי החלטה לאומית, הנוגעת לכלל ישראל, ועל כן חשובה מאוד נוכחותו של המלך. מאידך גיסא, יש להחלטה זו היבט תורני-הלכתי, ולכן צריכים להשתתף בה גם הסנהדרין והנביא (ודוק: בסוגיה לא נאמר שדרושה נבואה שתורה להרחיב את העזרה, ומשמע שדי בעצם נוכחותו של הנביא; נראה אפוא שהנביא משמש כאן כיועץ הנטוע בעולמה של תורה, ולאו דווקא כמי שמוסר הוראות מפורשות מאת ה').

אך מלבד שני היבטים אלה, יש כאן החלה של קדושה. האם בני אדם, ואפילו המובחרים שבהם – המלך, הסנהדרין או הנביא – מסוגלים ליצור קדושה יש מאין? דומה שלא כן הוא. ליצירת קדושה דרושה גם אותה "איתערותא דלעילא" – הסכמת הקב"ה, הניתנת באורים ותומים.

בעל פני יהושע הרחיב בחידושיו לסוגייתנו הרחבה יתרה בעניין זה. בתוך דבריו עמד על שאלה מעניינת, הנוגעת לפשוטו של מקרא. כפי שראינו, הגמרא מביאה פסוק מפרשת תרומה המדגיש כי יש להקים את המשכן בדיוק כפי שציווה ה' את משה בסיני. והנה, דווקא פסוק זה, המחייב היצמדות מדויקת לדבר ה', הוא הוא שמשמש מקור ליכולתם של בני אדם לשנות את תוואי המקדש ולהוסיף על העזרה מיזמתם ומרצונם! וביאר הפני יהושע:

"...דהא דבעינן לדורות אורים ותומים, היינו משום שהיו צריכין לעשות על פי הדיבור ממש, דאם לא כן אפילו מלך ונביא וסנהדרין אין בידם להוסיף על התבנית שהראה הקב"ה למשה, שהרי אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, וכל שכן הכא דכתיב בהדיא 'ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו' והיינו לדורות, אם כן ממילא שמעינן שפיר דלעולם אינן רשאין לשנות בתבנית המשכן אם לא ממש בפועל והיינו אורים ותומים שהוא על פי הדיבור".

מכלל הדברים למדנו, שכדי שתהיה הקדושה מושלמת, יש לבסס אותה על שילוב יזמה אנושית עם הסכמה והשראת קדושה מאת ה'.

ביום זה, ערב ראש חודש אב, ראוי שנתבונן בעניין זה, ונקבל עלינו לתקן את מעשינו ודרכינו, כדי שנהיה ראויים לאותה השראת שכינה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.

* ראוי להעיר כי ייתכן שכל האמור כאן אינו אלא למאן דאמר "בכל אלו תנן" (שהלכה כמותו), אך לא למאן דאמר "באחת מכל אלו תנן" (להלן טז ע"א).

הרב אביהוד שוורץ