תורה נג תנינא - גודל יקרת המחשבה

  • הרב דן האוזר

גּדֶל יִקְרַת הַמַּחֲשָׁבָה. נוֹדַע לִי עַתָּה כִּי הַמַּחֲשָׁבָה יְקָרָה מְאד מְאד, שֶׁנַּעֲשֶׂה מִמֶּנָּה דְּבָרִים שְׁלֵמִים מַמָּשׁ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קִיּוּם כָּל הַיָּמִים שֶׁיִּתְקַיְּמוּ הָעוֹלָמוֹת, כָּל זְמַן אֲשֶׁר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְכוּ' וְכוּ' וְחָכְמָה יָקָר יוֹתֵר, כִּי מַחֲשָׁבָה הוּא שֶׁעוֹלָה עַל מַחֲשַׁבְתּוֹ לְבַד וְחָכְמָה הוּא שֶׁבּוֹנֶה בְּחָכְמָתוֹ בִּנְיָנִים בְּשִׂכְלוֹ, וְהוּא יָקָר מְאד. וְעִקָּר הַדָּבָר שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת, וַאֲפִלּוּ פְּשָׁט שֶׁמְּחַדְּשִׁין, הוּא גַם כֵּן דָּבָר גָּדוֹל מְאד וְצָרִיך גַּם כֵּן שֶׁיִּהְיֶה בֶּאֱמֶת, וְגַם לְהֵפֶך כְּשֶׁהוּא בְּלא אֱמֶת נַעֲשֶׂה מִמֶּנָּה גַם כֵּן דְּבָרִים לְהֵפֶך.

תורה קצרה זו היא בעצם שיחה של ר'נחמן. ניתן כמעט לשמוע אותה נאמרת בזמן אמת כאשר ר'נחמן מעיד שכל זאת "נודע לו עתה". מצד אחד, ר' נתן לא הכניס אותה לקובץ 'שיחות הר"ן', אולם מאידך, על אף שכלל אותה בתוך 'ליקוטי מוהר"ן', הוא לא שינה את הניסוח שלה לניסוח כולל יותר. הרי בקלות יכול היא ר' נתן להשמיט את דבריו של ר' נחמן הנאמרים בגוף ראשון ומעידים על רגע מסוים בו הם נאמרו, ומשמעות הדברים הייתה נשארת בעינה. ובכן, זקוקים דבריו להסבר.

שנית, יש להסביר מה רצה ר' נחמן להדגיש בכך שייקר את מעלתם של המחשבה והחכמה. והלא לבד מדברי השבח והסופרלטיבים עליהם, לא מפרט ר' נחמן דבר. נראה שמרוב סופרלטיבים התמונה נראית שטוחה ולא ברור מול מה דבריו עומדים. הן המחשבה והן החכמה מתוארים כ"יקרים", "גדולים" ובעלי "קיום". אך מה המשמעות של הדברים? ומה יכולנו לחשוב אחרת? ר' נחמן אף מציג את המחשבה ואת החכמה ומשווה ביניהם, ונראה שעל ידי כך ברצונו לכוון אותנו לכיוון כלשהו, אך הוא אינו מפרט מהו!

נראה שהבנת דבריו נעוצים בסוף התורה. מה שנראה כהערה צדדית, תוספת אחרונה לסופרלטיבים שנתן ר'נחמן למחשבה ולחכמה, הוא בעצם "עיקר" הדברים, בדיוק כפי שכותב ר' נחמן. והעיקר הוא, שכל מה שאמרנו על המחשבה והחכמה נכון ובלבד "שיהיה באמת"!!

מכאן גם אפשר להבין מהי ה'הוה אמינא' כנגדה מתמודד ר' נחמן, ומה היינו יכולים לחשוב לולא דבריו. אכן, כולם מעריכים מאד את האיש החושב ובודאי שגם את החכם, אולם מעטים חושבים שכל מחשבותיהם הם באמת. מעטים בודקים האם הם באמת מזדהים עם מחשבות אלו, ומעטים עוד יותר מתכננים אף ליישם את מחשבותיהם באמת.

אכן, אנו על פי רוב משחררים את רסן המחשבות להתרוצץ במוחנו ולחלוף בתודעתנו ללא שום בקרה, ללא שום מבחן וללא שום הנהגה. מרחב מופקר זה הופך להיות מקום אליו נפשנו בורחת. המחשבה נתפסת כדבר לא חשוב, לא ממשי ולא משמעותי, שאפשר לחשוב בו על הכל וללא בקרה. 'מה אתה רוצה רק חשבתי' אומר אדם לחבירו, 'הרי לא עשיתי דבר! מה זה משטרת מחשבות?'.

ואכן המחשבה אמורה להיות חופשית ונטולת בקורת. אמיצה ומשוחררת מכל שוחד. לא לשווא שם לנו השם את המחשבה במקום מופשט מן המציאות כדי שתוכל היא להתעלות מעליה ולנסות לצאת מצמצומי המציאות ולהשתחרר מן החוקים שלה. המחשבות נסתרות מעין כל, מאותה סיבה עצמה, על מנת שנרגיש חופשיים לחשוב ללא בקורת וללא משוא פנים. כל זאת טוב ויפה, אך ר'נחמן מוסיף דבר אחד: אבל שיהיה באמת!

הילדים נוהגים לשאול על הספורים שמספרים להם המבוגרים 'האם זה היה באמת?' ואכן לכאורה שאלת תם ילדותית היא. וכי מה ההבדל בספור אם זה היה באמת או לא? לכאורה נראים הדברים אותו דבר בדיוק, בין אם היה באמת ובין אם לא!! אך בכל זאת נפשו של הילד יודעת וגם נפשנו אנו, ההבדל עצום ומשמעותי!

מה ההבדל בין מציאות לדמיון, בין סרט לבין החיים עצמם? קשה להצביע על ההבדל, כי כלפי חוץ הם נראים אותו הדבר. וכל זאת האמת נותנת איזה שהוא מימד של עומק שאי אפשר שלא לזהותו לעומת דו המימדיות של הדמיון. ולמרות שרבים וטובים ניסו לזהות ולהגדיר את ה"אמת", להוכיח את קיומה או להסתפק בה, ה"אמת תורה דרכה" ואיננה זקוקה לעדים אלא היא "עדה לעצמה" וכשהיא נוכחת אי אפשר לערער עליה.

אלא שרבים חושבים שהמחשבה היא דמיון בלבד, ובמיוחד בדור שלנו שתעשיית הדמיון מפותחת כל כך, איבדה המחשבה את חוש הבקרה שלה, ורק השלט קובע לאן אפשר יהיה להוליכה. ר' נחמן מזהיר בסוף התורה שלפנינו, ממחשבה 'ללא אמת', היכולה לגרום גם ל"דברים להיפך". מחשבות ללא בקורת יכולות לנדוד למקומות רעים וחשוכים והכל במסווה של 'זה לא באמת!' ור'נחמן רוצה להעיר אותנו מן התרדמת הזו.

מובן מאליו שדרישתו של ר' נחמן ש"המחשבה תהיה באמת" מניחה שיש אמת. ניתן גם בהחלט לראות את דבריו כבקורת על המחשבה הפוסטמודרנית נטולת האמת ועל הרעות שהיא מביאה בעקבות כך, בדומה למחשבות השווא שאינן באמת. שהרי לא לחינם מפותחת כל כך תעשיית הדמיון דווקא בעידן זה. בכל זאת, כיוון שדבריו נאמרו בהקשר של המחשבה בלבד נשאיר אותם בהקשר האישי בשאלה האם האדם מייחס למחשבה שלו "קיום" כלשונו של ר' נחמן. האם הוא מוקיר את מעלתה של המחשבה על אף שהיא נסתרת, מופשטת ונראית כחסרת קיום.

ר' נחמן במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן מט) מזהה את המחשבה כמקור היצר הרע ומביא כהוכחה לכך את הפסוק "ויצר מחשבות לבו אך רע כל היום". יודע ר' נחמן שהמקום שיצר הרע מתגנב אל האדם הינו קודם כל במחשבה. שם אף אחד לא צריך לתת בקורת. הכל בראש, אף אחד לא יודע וגם 'זה לא באמת'... הבעיה מתחילה כאשר האדם נכרך אחר מחשבות אלה ומתמכר להם. הוא מרגיש אנוס אליהם ובמהרה הוא נגרר לחטוא לא רק במחשבה אלא אף במעשה. אדם מרגיש שהוא אנוס לחטוא ביד יצרו, ואינו יודע שלמעשה ברגע שהוא עצמו הפקיר את מחשבותיו ללא הנהגה, השליך מעליו את היכולת להנהיג לאחר מכן גם את מעשיו.

וכך כותב ר' נחמן בתורה נ' ליקוטי מוהר"ן תנינא:

הַמַּחֲשָׁבָה בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ כִּרְצוֹנוֹ לְמָקוֹם שֶׁהוּא רוֹצֶה. וְאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ שְׁנֵי מַחֲשָׁבוֹת בְּיַחַד כְּלָל. וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים מַחֲשַׁבְתּוֹ פּוֹרַחַת וּמְשׁוֹטֶטֶת בִּדְבָרִים אֲחֵרִים וְזָרִים, הִיא בְּיַד הָאָדָם לְהַטּוֹתָהּ בְּעַל כָּרְחָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר לַחֲשׁב מַה שֶּׁרָאוּי. וְהוּא מַמָּשׁ כְּמוֹ סוּס שֶׁפּוֹנֶה מִן הַדֶּרֶךְ וְסָר לְדֶרֶךְ אַחֵר שֶׁתּוֹפְסִין אוֹתוֹ בְּרִסְנוֹ וּמַחֲזִירִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ אֶל הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר, כְּמוֹ כֵן יְכוֹלִים לִתְפּס אֶת הַמַּחֲשָׁבָה בְּעַל כָּרְחוֹ לַהֲשִׁיבָהּ אֶל הַדֶּרֶךְ הָרָאוּי.

שוב אנו רואים את הדרכתו של ר' נחמן להנהיג את המחשבות שלנו ולהכניס אל תוכם רק את "הראוי". אולם בתורה שלפנינו ר' נחמן לא שופט את המחשבה במבחן הטוב והרע, אלא במבחן האמת: 'האם באמת אתה חושב כך?', 'האם מה שאתה חושב הוא באמת במציאות?' ו'האם אתה באמת חושב ליישם את מחשבותיך?'. כל אלו שאלות שבודקות את הלכידות של המחשבות עם החושב, עם עצמם ועם המציאות. מבחינה זו כל המחשבות כשרות ובלבד שיהיו 'ערניות' (בניגוד לדמיון ה'חולמני'). שלא יפליגו על כנפי הדמיון ושיהיו באמת! אם כך יעשה האדם, אומר לנו ר' נחמן, גם הרע שבמחשבותיו ייעלם. שכן האדם איננו עומד "באמת" מאחורי הרע.כל מה שאדם הולך אחרי הרע איננו אלא היסחפות מבלי משים על כנפי הדימיון.

משום כך ר' נחמן פותח את התורה באמירה אישית המתרחשת כאן ועכשיו. הוא רוצה ללמד 'בזמן אמת', איך עושים את זה, איך מתעוררים. לשם כך מוכרח ה'אני' לתפוס בחזרה את שרביט ההנהגה, את המושכות של מחשבותיו, 'כאן ועכשיו'. לא במחשבות על העבר ולא בתכנונים לעתיד, שגם הם בסופו של דבר דמיון, ללא ה'אני' העומד מאחורי המחשבות בהווה. ר' נחמן גם לא מגנה את המחשבות הסוררות. הוא יודע שמספיק שיתייצב ה'אני' מאחורי מחשבותיו, וממילא הוא לא יצטרך להגיע אל המחשבות הלא טובות. ר' נחמן מעדיף לפאר לייקר את גודל הערך של המחשבות ולהדגיש אותו כמקום שקיים "באמת", שאיננו דמיון. הוא אף קורא לאדם החושב להיות יצירתי ובונה, על מנת שיוכל להגיע למדרגת החכמה. המחשבה לבדה יכולה לצפות באופן מופשט במציאות ולהבין אותה. ר' נחמן מסתפק בהערכה של המחשבה והחכמה ומשאיר את המרחב פתוח, ללא כל הדרכה והכוונה מה לבנות ואיך, שכן אכן המחשבה צריכה להיות פתוחה, חופשית ויצירתית ובלבד שתהיה "באמת"!

ר' נחמן אף רומז לנו שלא לעד חוסן. כל הבניינים שאנו בונים במרחבי המחשבה תקפים וקיימים רק כל עוד "השם יתברך וכו' וכו'". פירושם של דברים, שהאדם יכול לפעול בעולם רק כל עוד הקב"ה מעניק לו חיים. אולם ר' נחמן נזהר מלהזהיר אותנו במפורש מפני המוות הקרב ובא על כל אדם. אין ר' נחמן רוצה להחליש אותנו. הסופיות אותה הוא מזכיר אך ברמז, באה להעיר אותנו אל היש ולא אל האין, אל הקיום ולא אל החידלון, אל החיים ולא אל המוות. אך ר' נחמן בכל זאת מזכיר כאן את המוות. הוא עושה זאת מפני שהוא יודע שכל מחשבות השווא והדמיון מקורן באשליית הנצח. בתרדמת עד של שכחה עצמית, אשר רק בשמו של הנצח יכולות להרשות לעצמן להתבצר בעולם שאיננו קיים "באמת", ולעשות שם ככל העולה על רוחן, ללא בקורת. שהרי לאי הקיום אין גבול והוא איננו צריך להתעמת עם דבר. רק הקיום חייב להתעמת עם הסופיות של עצמו ועם המציאות שמחוצה לו. 'תתעורר' אומר לנו ר' נחמן, 'אינני רוצה להזכיר את המוות, אבל אני כן רוצה להזכיר לך את התלות של החיים בה'. לכן, כל עוד ה' נותן לך חיים, נצל אותם לבנות, לא רק בעולם שבחוץ, אלא גם בעולמך הפנימי ובמחשבותיך'.