דילוג לתוכן העיקרי

תחילת זמן שחרית

קובץ טקסט
א. מבוא
בשיעור זה נעסוק בזמן תחילת תפילת שחרית, ובעיקר באפשרות להתפלל בין זמן 'משיכיר' ועד זמן הנץ החמה.[1] המצאת החשמל גרמה לכך שזמני היום של העולם המודרני אינם תלויים יותר בתנאים הטבעיים, והאדם משכים למקום עבודתו או ללימודו לפי שעה קבועה בשעון. אנשים המעוניינים להימנע מפקקים או כאלו הצריכים להגיע בשעה קבועה לעבודתם, מקדימים את זמן יציאתם מהבית וגם את זמן תפילתם. במקרים אלו בלתי אפשרי בעבורם להתפלל במניין בהנץ החמה או לאחריו בימי סוף שעון הקיץ ובחלק מימות החורף, שבהם זמן הנץ החמה מתאחר ומגיע עד אחרי השעה שש וחצי בבוקר, אלא הם נאלצים להתפלל לפני הנץ החמה. בבעיה דומה נתקלים אנשים המטפלים בילדיהם בבוקר, ובשביל להתפלל במניין הם מתפללים לפני השכמת הילדים.
האם תפילה בזמן זה נחשבת כדיעבד בלבד? מה היחס בין תפילה לפני הנץ החמה לבין תפילה שאחר זמן זה? להלן נראה כי לתפילה לפני הנץ החמה יש עדיפות נמוכה מזו של תפילת ותיקין, אך היא אינה ראויה פחות מתפילה שאחרי הנץ החמה (לפני ד' שעות).
ב. זמן תפילת שחרית
המשנה בברכות (ד', א) עוסקת בזמן תפילת שחרית, אך היא אינה קובעת מתי מתחיל זמן התפילה. גם הגמרא (כו.) אינה דנה בעניין זה באופן ישיר, אלא קובעת כי הזמן הראוי להתפלל הוא כותיקין, עם הנץ החמה.
בהמשך הפרק (ל.) הגמרא מבררת מהו זמן תפילת שחרית, וכותבת כדבר פשוט שיש להתפלל בזמן ותיקין. הגמרא אינה קובעת שזמן ותיקין הוא תחילת זמן התפילה, אלא אומרת שזהו הזמן שראוי שהאדם יתפלל בו; ואכן, מצאנו שהיו אמוראים שהקדימו להתפלל לפני זמן זה:
אבוה דשמואל ולוי, כי הוו בעו למיפק לאורחא - הוו מקדמי ומצלי, וכי הוה מטי זמן קרית שמע - קרו. כמאן? כי האי תנא, דתניא: "השכים לצאת לדרך - מביאין לו שופר ותוקע, לולב ומנענע, מגילה וקורא בה; וכשיגיע זמן קרית שמע - קורא; השכים לישב בקרון או בספינה - מתפלל, וכשיגיע זמן קרית שמע - קורא".
הגמרא אינה מבארת מתי אבוה דשמואל ולוי התפללו, אך ברור שמדובר לפני זמן 'משיכיר', הואיל ואין זה עדיין זמן קריאת שמע.[2]
בפרק הראשון של מסכת ברכות (משנה ב) אנו מוצאים את הגדרת זמן תפילת שחרית כחלק מהדיון של זמן חיוב קריאת שמע של שחרית:
מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן. רבי אליעזר אומר: בין תכלת לכרתי. וגומרה עד הנץ החמה. רבי יהושע אומר: עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות.[3]
הגמרא (ט:) מסבירה שלהלכה יש קשר בין זמן קריאת שמע לבין זמן תפילה, הואיל ויש לסמוך גאולה לתפילה ולהתפלל סמוך להנץ החמה. אולם, הגמרא אינה דנה בשאלה מתי תחילת זמן התפילה ואם ניתן או ראוי להתפלל שלא כותיקין.
מקור נוסף הוא המשנה במסכת מגילה, הדנה בזמן קיום מצוות הנעשות ביום. המשנה (ב' ,ד - ה) קובעת שזמנן של המצוות הוא החל מהנץ החמה, ובדיעבד מזמן עלות השחר:
אין קורין את המגילה, ולא מלין, ולא טובלין, ולא מזין, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנץ החמה; וכולם שעשו משעלה עמוד השחר, כשר.
כל היום כשר לקרות את המגילה, ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפילת המוספין, ולמוספין, ולווידוי הפרים... זה הכלל - דבר שמצותו ביום, כשר כל היום; דבר שמצותו בלילה, כשר כל הלילה.
המשנה מזכירה את קריאת מגילה ואת ההלל, הנאמרים היום כחלק מהתפילה, וכן את תפילת המוספין. אולם, המשנה אינה מונה את מצוות תפילת שחרית כחלק ממצוות אלו, וניתן להסביר זאת בשתי דרכים:
א. תחילת זמן תפילת שחרית הוא מהנץ החמה; אך מכיוון שסוף זמן תפילת שחרית אינו בסוף היום כשאר המצוות המנויות במשנה, המשנה אינה מזכירה זאת: אי אפשר לומר ש"כל היום כשר" לתפילת שחרית.
ב. זמן התפילה קשור לזמן הקרבת התמיד (ברכות כו:); כשם שסוף זמנה של תפילת שחרית הוא אינו כל היום, אלא עד חצות או עד ארבע שעות, בניגוד לשאר המצוות אשר הוזכרו במשנה, גם תחילת הזמן אינה קשור בהכרח להנץ החמה.
כפי שנראה בהמשך המאמר, בשאלה זו נחלקו הראשונים והפוסקים.
ג. זמן קריאת שמע
לפני שנדון בזמן תפילת שחרית, נביא בקצרה את המסקנה להלכה בנוגע לזמן קריאת שמע של שחרית.
לעיל ראינו את דברי המשנה בברכות (א', ב) והפסיקה בגמרא שתחילת זמן קריאת שמע הוא מזמן 'משיכיר' את חברו. מקובל להלכה (שו"ע, או"ח, נ"ח, א - ו) שיש רמות שונות של העדפה לגבי תחילת זמן קריאת שמע:[4] זמן הקריאה מן המובחר הוא עם הנץ החמה; תחילת הזמן מעיקר הדין הוא משיבדיל בין תכלת ללבן שזהו הזמן גם שיכיר את חברו; תחילת הזמן בדיעבד הוא מעלות השחר.
מבחינת דיני קריאת שמע יש להעדיף קריאה אחרי זמן משיכיר את חברו. לכן, כתבו האחרונים שגם אם מקדימים את זמן התפילה לפני הנץ, ראוי לעשות זאת לאחר זמן 'משיכיר':[5] החל מזמן זה אין בעיה מצד דיני קריאת שמע, וכפי שראינו יש להסמיך גאולה לתפילה, ולכן עיקר הדיון להלן יהיה לגבי תפילת שחרית החל מזמן זה.
ד. שיטת הרמב"ם
הרמב"ם (תפילה, א', ה - ו) פוסק שהתפילות תוקנו כנגד קרבנות התמיד:
וכן תקנו שיהא מנין התפלות כמנין הקרבנות, שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין וכל יום שיש קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף, ותפלה שהיא כנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר...
נראה מדבריו כאן שגם זמני התפילות נקבעו לפי זמני הקרבת קרבן התמיד, והוא כותב כך גם בספר המצוות:
...וזהו ענין אמרם "תפלות כנגד תמידין תקנום" (ברכות, כו:), כלומר סדרו זמניה בזמני ההקרבה.
(עשין, י').
בהלכות תמידים ומוספים הרמב"ם מפרט מהו זמן הקרבת התמידים:
...ואימתי זמן שחיטתן? של בקר שוחטין אותו קודם שתעלה החמה משיאור פני כל מזרח. ופעם אחת דחקה השעה את הצבור בבית שני והקריבו תמיד של שחר בארבע שעות ביום.
(א' ,א - ג).
הרמב"ם מבחין בין שני זמנים של הקרבן - זמן הקרבת הקרבן לפי ההלכה, והזמן שבפועל הקריבו את הקרבן. לעתים נדירות היה שינוי בזמן ההקרבה בגלל אילוצים שונים (כגון האיחור בהבאת הקרבן בימי המצור), והקריבו את התמיד בנקודת זמן אחרת הנמצאת בטווח הזמן המותר.
בהלכות תפילה הרמב"ם פוסק שזמני התפילה מקבילים לזמני ההקרבה שנאמרו בקרבן התמיד:[6]
כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה, ולפי שהיה התמיד קרב בכל יום בתשע שעות ומחצה תקנו זמנה מתשע שעות ומחצה והיא הנקראת מנחה קטנה, ולפי שבערב הפסח שחל להיות בערב שבת היו שוחטין את התמיד בשש שעות ומחצה, אמרו שהמתפלל מאחר שש שעות ומחצה יצא, ומשהגיע זמן זה הגיע זמן חיובה וזו היא הנקראת מנחה גדולה.
נהגו אנשים הרבה להתפלל גדולה וקטנה והאחת רשות, והורו מקצת הגאונים שאין ראוי להתפלל רשות אלא הגדולה, וכן הדין נותן מפני שהיא כנגד דבר שאינו תדיר בכל יום, ואם התפלל הגדולה חובה לא יתפלל קטנה אלא רשות.
(ג', ב - ג).
בצורה דומה הרמב"ם כותב לגבי זמן תפילת שחרית:
תפלת השחר מצותה שיתחיל להתפלל עם הנץ החמה וזמנה עד סוף שעה רביעית שהיא שלישית היום, ואם עבר או טעה והתפלל אחר ארבע עד חצות היום יצא ידי חובת תפלה, אבל לא יצא ידי חובת תפלה בזמנה.
(שם, א).
דהיינו, עיקר המצווה הוא להתפלל עם הנץ החמה, וסוף הזמן הוא בשעה הרביעית. הרמב"ם אינו מתייחס בהלכה זו לתפילה לפני הנץ החמה, וכן לשאלה אם עדיף שאדם שאינו מתפלל ותיקין יתפלל אחרי הנץ או לפניו. בהמשך הפרק הרמב"ם מתייחס למי שמתפלל שחרית שלא בזמנה ומי שמתפלל בזמנה אך לפני הנץ החמה:
המתפלל תפלה קודם זמנה לא יצא ידי חובתו וחוזר ומתפלל אותה בזמנה. ואם התפלל תפלת שחרית בשעת הדחק אחר שעלה עמוד השחר יצא...
(ג', ז).
יש שהבינו מדברי הרמב"ם האלו, שהאפשרות להתפלל תפילת שחרית לפני הנץ החמה היא בדיעבד. ברם, יש לדייק בדברי הרמב"ם: הוא כותב שאם התפלל שחרית בזמן זה בשעת הדחק יצא הואיל וזמן זה הוא זמן תפילה. כוונת דבריו היא שאין ראוי להתפלל בזמן אחר מאשר בותיקין, אך בכל זאת אם מקדימים יוצאים ידי חובה; אולם הרמב"ם לא כתב שעדיף להתפלל אחרי הנץ החמה. נראה, אפוא, כי את דעת הרמב"ם על היחס שבין תפילה לפני הנץ החמה לבין תפילה שאחרי זמן זה יש לבחון לאור דבריו בכל הפרק, וייתכנו שתי אפשרויות ליחס זה:
א. המעמד של שני הזמנים זהה - שניהם זמן תפילה, אך מצווה מן המובחר וראוי להתפלל בהנץ החמה. רק אם יש סיבה מיוחדת ניתן להתפלל בזמן אחר.
ב. יש מדרג של שלושה זמנים: עיקר המצווה הוא עם הנץ החמה; זמן המצווה לכתחילה הוא מאחרי הנץ החמה ועד ארבע שעות; זמן המצווה בדיעבד הוא מעלות השחר עד הנץ החמה.
מדברי הרמב"ם נראה כאפשרות הראשונה, שהרי שני זמנים אלו הם חלק מזמן תפילה (כפי שמבואר בהלכה ז). בנוסף לכך, לאור דבריו בהלכות תמידים ומוספים, נראה שיש עדיפות לכאורה להתפלל קצת לפני הנץ החמה, שהרי זה הזמן הרגיל שבו היו מקריבים את קרבן תמיד של שחר.
בתשובות הרמב"ם עלתה השאלה אם ניתן להקדים את התפילה לפני הנץ החמה:
שאלה: ותורינו הדרתו תפלת השחר מצותה עם הנץ החמה מי שהקדים והתפלל קודם אותו הזמן לכתחילה בציבור שלא בשעת הדחק, היצא ידי חובתו אם לאו? וסימננו להנץ החמה בישוב על דרך הקירוב מהו? והיש לנו דבר, שנוכל לסמוך עליו בזה, או הדבר בנוי על מה שנאמר "וכולם שעשו משעלה עמוד השחר יצאו" (משנה, מגילה, ב', ד - ה) ואפילו לכתחלה ושלא בשעת הדחק. יורינו אדונינו.
התשובה: מי שמתפלל ללא צורך קודם הנץ החמה, שגה, אבל יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור. ודיוק הזמן אינו מחוייב, אלא הוא לפי מה שמתקבל על דעת המתפלל, שהוא הוא הזמן.
(רנ"ה).
הרמב"ם כותב שאין להתפלל לפני הנץ החמה, ומי שעשה זאת "שגה" אך יצא ידי חובה. הוא ואינו קובע אם יש עדיפות להתפלל לאחר הנץ או לפניו.
כך עולה גם מתשובות נוספות:
מה ראוי יותר, לקרוא קרית שמע עם הנץ החמה ביחידות או לאחרה לאחר הנץ החמה בשעה ויותר, עד אשר יתקבץ הצבור? יבאר לנו זאת ושכרו כפול מן השמים.
התשובה: ...והיותר ראוי ליחיד ולצבור לקרוא קרית שמע עם הנץ החמה.
(ק"פ).
התשובה: הראוי והעדיף ביותר הוא תפילה אחת בהשכמה ויש לחייב האנשים כולם להשכים. ומי שיש לו התנצלות בשבת זו, אין לו התנצלות בשבת אחרת. ואם קל לרוב להתפלל בהשכמה, אין להשגיח במיעוט.
(קי"ח).
דהיינו, גם כאשר הרמב"ם נשאל אם ניתן להתפלל לפני הנץ החמה וגם כאשר הוא נשאל אם ניתן להתפלל אחרי כן תשובת הרמב"ם זהה: יש להתפלל בהנץ החמה. אילו הייתה העדפה לתפילה לפני הנץ החמה או לאחר הנץ החמה - היה הרמב"ם כותב זאת, ובכל כתביו לא מצאנו חלוקה בין זמנים אלו.[7]
שיטת הרמב"ם היא, אפוא, שמצווה מן המובחר להתפלל עם הנץ החמה. אם האדם אינו מתפלל בזמן זה, אין עדיפות בתפילה אחרי הנץ החמה מאשר תפילה קודם לזמן זה.[8] בעניין הגדרת שעת הדחק נעסוק בהמשך המאמר.
ה. שיטות נוספות בראשונים
 הרא"ש בברכות (ד', א)פסק כשיטת הרמב"ם - הנץ החמה הוא הזמן לכתחילה ומצווה מן המובחר. אם האדם אינו מתפלל בזמן זה, אין עדיפות לתפילה לפני הנץ החמה או לאחר מכן, ודינם שווה - יוצאים ידי חובה, הואיל וזהו זמן התפילה.
רבינו ירוחם (הובא בבית יוסף, סימן פ"ט) סובר שאמנם מצווה מן המובחר להתפלל עם הנץ החמה, אך עיקר תחילת זמנה הוא משיכיר את חברו. מזמן עלות השחר ועד זמן 'משיכיר' יצא ידי חובה, אך אין זה עיקר זמנה (בדומה לדין קריאת שמע).
הגמרא בברכות (ל.) מספרת על אביו של שמואל ועל לוי שהיו מקדימים ומתפללים לפני שיצאו לדרך (הובא לעיל). רש"י הסביר שהם התפללו עוד לפני עמוד השחר ולכן זו תפילה בדיעבד. התוספות (ד"ה "אבוה דשמואל") חולקים על פירוש רש"י, שהרי לפני עלות השחר אין זה כלל יום, ומציעים את הסברו של ר' חננאל לפיו הם התפללו אחרי עמוד השחר אך לפני הנץ החמה, וזמן זה "אינו עיקר זמן תפילה". ניתן להבין שלשיטת התוספות עיקר זמן תפילה הוא כותיקין עם הנץ החמה, אך לפני זמן זה ולאחריו אין זה עיקר זמן תפילה, וכך אכן הבין הבית יוסף (פ"ט), וכתב ששיטת התוספות היא כדברי הרא"ש והרמב"ם.
הבנה אחרת בשיטת התוספות היא שהחל מהנץ החמה זהו עיקר זמן תפילה, ולא לפני כן, וכך סובר ר"ת (ספר הישר, חלק התשובות, סימן ח'). שיטתו לא הוזכרה בדברי הטור והבית יוסף וכן לא הובאה להלכה בדברי האחרונים, ולכן לא נאריך בהסברה.[9]
ו. פסיקת הטור והשולחן ערוך
הטור (סימן פ"ט) פוסק להלכה כשיטת הרא"ש, שמצווה מן המובחר ועיקר המצווה הוא להתפלל ותיקין. אין הבדל ברמת העדיפות בין תפילה לפני הנץ החמה לתפילה אחרי הנץ החמה, ושניהם זמנה של תפילה. לכן אם אדם צריך לצאת לדרך, הוא יכול להתפלל לא כעיקר מצוותה אלא מזמן עלות השחר.
הבית יוסף מביא את מקור הדין של זמן ותיקין, ולאחר מכן מצטט את שיטת הרא"ש וכותב שכך גם דעת הרמב"ם ומביא אותה. מדבריו עולה כהבנה הפשוטה ששיטת הרא"ש, התוספות והרמב"ם זהה - זמן תפילה הוא מעלות השחר ומצווה מן המובחר בהנץ החמה עצמו. לאחר מכן הביא הבית יוסף את שיטת רבנו ירוחם, והקשה עליו מכך שזמן 'משיכיר' נאמר לגבי תפילין אך לא לגבי תפילה. שיטת הבית יוסף היא, אפוא, שזמן תפילה הוא החל מעלות השחר,[10] וכך הוא גם פוסק בשו"ע:
זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה... ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, יצא. ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות, שהוא שליש היום.
(פ"ט, א).
מי שהתפלל אחר עלות השחר ומי שהתפלל אחרי הנץ החמה יצא ידי חובה הואיל וזה זמנה. אין הבדל מבחינה הלכתית בין תפילה לפני הנץ החמה לתפילה אחרי הנץ החמה.
בסעיף ח השו"ע כתב ש"בשעת הדחק", כגון "שצריך להשכים לדרך, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר", והכוונה שבמקרה זה הדבר מותר אף לכתחילה. אין הבדל בין לפני הנץ החמה לבין לאחריו, אלא שאם צריך לצאת לדרך, תפילה לפני הנץ החמה היא לכתחילה, ואין צורך לחכות לתפילה כותיקין. השולחן-ערוך בבית-יוסף לא הזכיר כלל שיטות ראשונים החולקות על הבנה זו.[11]. גם ערוך השולחן (פ"ט, יא, כט) והפרי-חדש (פ"ט, א) הבינו שתפילה לפני הנץ החמה היא לכתחילה.[12]
ז. פסיקת האחרונים
הפוסקים הביאו את דברי השו"ע ואת פסיקתו לגבי היוצא לדרך ולגבי שעת הדחק. בדבריהם אנו מוצאים שזמן תפילה לכתחילה הוא הנץ החמה, אך לרוב אנו אין מוצאים התייחסות לגבי היחס בין הזמן שלפני הנץ החמה לזמן שלאחריו.
משיטת שו"ע הרב בסימן נ"ח עולה שיש עדיפות לתפילה אחרי הנץ על פני תפילה לפני הנץ (אחרי עלות השחר).[13] נראה שכך היא גם שיטת הלבוש (לבוש-התכלת פ"ט, א) אשר התיר להתפלל לפני הנץ ולאחר עלות השחר בשעת הדחק (כפסק השו"ע) והסביר שהסיבה לכך היא "משום שהוא גם נקרא בוקר לפעמים". לשיטתו, בדיעבד גם זמן זה נחשב כיום, ונסביר את דבריו בהמשך.
המשנה ברורה קובע שעיקר מצוות תפילה לכתחילה הוא דווקא עם הנץ החמה (נ"ח, ו, וביאור הלכה שם ד"ה "משיראה"). לגבי היחס בין תפילה אחרי הנץ החמה ולאחריו הוא כותב כך:
ואולם באמת דין זה תלוי אי מותר מצד הדין להתפלל קודם הנץ החמה. ועיין בחיי אדם בכלל ט"ז ובדרך החיים בדין זמן תפילה משמע שמדינא אין להתפלל לכתחילה קודם הנץ. וכל זה שלא בשעת הדחק אבל בשעת הדחק ודאי מותר כמו שכתב המגן אברהם.
(שם, ביאור הלכה, ד"ה "משיראה")
יצא - בדיעבד, ואפילו שלא בשעת הדחק. ובשעת הדחק כגון במשכים לצאת לדרך וכה"ג שאר דחק ואונס אפילו לכתחילה וכדלקמן בס"ח עי"ש. ודע, דדברי הש"ע אינם אמורים רק לענין חובת מצות תפלה בלבד דיצא בה אחר שהאיר המזרח דבזה כבר הגיע זמנה דניתקנה כנגד התמיד ושחיטת התמיד היה תיכף משהאיר המזרח...
(משנה ברורה, פ"ט, סעיף קטן ד).
מדברים אלו עולה שזמן התפילה לכתחילה הוא כותיקין, אך אין עדיפות לזמן שאחרי הנץ החמה על פני הזמן שלפני הנץ החמה: בשני המקרים מדובר על זמן בדיעבד ואם יש צורך בשעת הדחק ניתן להתפלל בזמנים אלו לכתחילה. יש לציין שהמשנה ברורה מסביר בצורה שונה מבעל הלבוש מדוע יוצאים ידי חובת תפילה מעלות השחר:
 ...דבזה כבר הגיע זמנה דניתקנה כנגד התמיד.
כשיטה זו, שאין עדיפות לתפילה אחרי הנץ החמה על נפי תפילה לאחריו, סוברים אחרונים רבים.[14]
נראה כי המקור לסוברים שתפילה אחרי הנץ החמה עדיפה על תפילה לפני הנץ החמה הוא בדברי המשנה במגילה ולאור שיטת ר"ת. לשיטה זו עולה שעקרונית דין תפילת שייך לשאר המצוות המובאות במשנה זו. בדרך זו אכן כותב הרב וייס (שו"ת מנחת יצחק חלק ט סימן י) בשם תשובת הפרי-יצחק. לדעתו, המתפלל בין עלות השחר לבין הנץ החמה יוצא ידי חובה בדיעבד, וזמן זה ראוי פחות מאשר אחרי הנץ החמה. דין זה הוא לומד משאר המצוות שזמנן כל היום, כפי שמופיע במשנה במגילה.[15] נראה שכך יש להבין את דברי הלבוש שיוצאים ידי חובה בשעת הדחק מעלות השחר, שכן לפעמים זמן זה נחשב כבוקר, כעיקרון העולה מהמשנה במגילה.[16]
ח. הגדרת שעת הדחק
גם לשיטות הסוברות שתפילה לפני הנץ החמה היא בדיעבד ומעמד זמן זה הוא פחות מהזמן שאחרי הנץ החמה, ניתן להתפלל בזמן זה בשעת הדחק. בהלכות קריאת שמע הרמב"ם כותב שבשעת הדחק גם לפני הזמן נחשב כלכתחילה: "ובשעת הדחק כגון שהיה משכים לצאת לדרך קורא לכתחלה משעלה עמוד השחר" (א', יב). הרמב"ם מתנסח בלשון שעת הדחק והיוצא לדרך, ונראה שכוונתו הוא צורך כלשהו גם אם הוא מתקיים בצורה קבועה, ואין מדובר דווקא במקרה חריג. על כל פנים, בשעת הדחק גם קריאת שמע וגם תפילה לפני הנץ הם לכתחילה. בדרך זו גם כותב רבנו מנוח (הובא בכסף משנה הלכות קריאת שמע, א', יב) לגבי הקדמת זמן קריאת שמע בשעת הדחק:
וכתב דכגון שהיה הולך לדרך הרשות חשיב שעת הדחק, ועדיף לקרות כן משעלה עמוד השחר בכוונה מלקרות אחר כך בלא כוונה.
כפי שראינו, הרמב"ם כותב בתשובה שמי שמתפלל ללא צורך קודם הנץ החמה שגה (סימן רנה). מכך משמע שאם יש צורך אז דין תפילה הוא כפי שמבואר בהלכות קריאת שמע, דהיינו שזמן זה הוא לכתחילה. גם כאן הכוונה צורך כלשהו ולאו דווקא אונס.
המשנה-ברורה (סימן נ"ח, ביאור הלכה ד"ה "משיראה"; פ"ט, סעיף קטן מו) מפנה לדברי החיי אדם בנוגע להגדרת שעת הדחק:
 ...מכל מקום הצריך לילך לדרך והדבר נחוץ, או שאין השיירא ממתנת לו וכן שאר דוחק ואונס, מותר להתפלל משעלה עמוד השחר.
(ט"ז, א).
נראה, אפוא, שבכל מקרה שהדבר נחוץ מותר להקדים להתפלל אחרי עלות השחר ולפני הנץ, גם לדבר הרשות, ותפילה במקרים כאלו מוגדרת לכתחילה גם ביחס לתפילת ותיקין.
ט. סיכום
במקומות רבים מנייני שחרית מתקיימים בשעה קבועה במשך השנה, והמניין הראשון מתחיל בשעה שש או קודם לכן. לרוב פוקדים את מניין זה אנשים העמלים לפרנסתם או המטפלים בילדיהם בבוקר, אך אינם מוותרים על תפילה במניין ומשכימים קום. במאמר זה ראינו כי אדם המקפיד להתפלל אחרי זמן 'משיכיר' נחשב לרוב שיטות הראשונים וכן לפי הפוסקים שהובאו להלכה כמתפלל בזמן תפילה ומעמדו זהה למתפלל אחרי הנץ החמה. הפוסקים הדגישו כי לכתחילה ולמצווה מן המובחר יש להתפלל בהנץ החמה כותיקין, אך אם אין מתפללים כותיקין אין העדפה בין תפילה לפני הנץ החמה לבין תפילה לאחריה כל עוד הדבר נעשה בזמן הראוי לקריאת שמע.
גם לשיטות הסוברות שהזמן שלפני הנץ החמה ראוי פחות לתפילה מאשר לאחר הנץ, זמן זה הוא לכתחילה ולא בדיעבד אם הדבר נעשה משום צורך ושעת הדחק.
נראה, אפוא, כי השם 'מניין פועלים' שבו מכנים לעתים מניין מוקדם שכזה, אינו שם גנאי, אלא מבטא את הדבקות של הפועלים בתפילת שחרית בציבור לפני היציאה לעבודה.
 
 
**********************************************************
 
 
כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון תשע"ח
נערך על ידי צוות בית המדרש הוירטואלי
*******************************************************
בית המדרש הווירטואלי (V.B.M) ע"ש ישראל קושיצקי שליד ישיבת הר עציון
The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash
האתר בעברית:                    http://vbm.etzion.org.il
האתר באנגלית:                 http://www.vbm-torah.org
משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5
 
 
**********************************************************
 
 
 
 
[1]   לגבי הגדרת זמן עלות השחר, ראו בהרחבה את דברי המשנה ברורה והביאור הלכה בסימן פ"ט, על סעיף א', ד"ה "ואם התפלל". בכל מקרה, זמן 'משיכיר' מאוחר יותר, כאשר יש כבר מספיק אור וניתן לזהות חבר. זמן זה חל כחמישים דקות לפני הנץ החמה.
[2]   בהמשך המאמר נזכיר את השיטות השונות בהסבר סוגיית הגמרא.
[3]   סיכום מקיף של הסוגיות השונות העוסקות בזמן קריאת שמע נמצא במאמרו של הרב ראם הכהן, "תפילה קודם הנץ", גולות, ח.
[4]   ראו רמב"ם, הלכות קריאת שמע, א', יא - יג; טור ושו"ע, או"ח, נ"ח; ספרו של אחי, הרב דרור פיקסלר, 'פירוש הרמב"ם למשנה מסכת ברכות - מהדורה מבוארת', עמוד לח. כמו כן, ראו את דברי ערוך השולחן בראשית סימן נ"ח, אשר הביא גם את שיטות הראשונים החולקים על גישה זו ואשר לא נפסקו להלכה.
[5]   ראו ביאור הלכה סימן נ"ח ד"ה "זמן קריאת שמע" וד"ה "ומי שהוא", ובשו"ת מנחת-יצחק ט', ט. יש שהפנו לתשובות שונות כראיה לכך שיש להעדיף תפילה אחר הנץ, אך יש לשים לב שחלק מתשובות אלו עסקו בנושאים כמו תפילה לפני עלות השחר (שו"ת ישכיל עבדי, חלק ה', סימן י'), או תפילה לפני זמן משיכיר, ובזמנים אלו יש בעיה מצד קריאת שמע או טלית ותפילין (משפט-עוזיאל, תנינא, או"ח סימן ד').
[6]   וראה בהרחבה בעניין זה בפירוש יד פשוטה, הלכות ברכות, פרק ג'.
[7]   בסימנים קי"ח ו-ק"ח הרמב"ם מתייחס לתפילה אחרי הנץ החמה וכותב שאין ראוי להתפלל בזמן זה. הרמב"ם לא כתב שמי שמתפלל אחרי הנץ החמה הוא שוגג הואיל והוא נשאל איך ראוי להתפלל. הבדל הלשון נובע מהשאלה השונה שהוא נשאל. בתשובה אחרת הרמב"ם מתייחס לאדם שצריך להתחיל לעבוד ולקבל חולים מוקדם בבוקר. הרמב"ם מבחין בין מקרה של צורך גדול להקדים את התפילה ובין מקרה שניתן לדחות זאת:
ביום שיהיה לו בו חולה גדול המעלה, שיש לחוש מנזקו, יקדים להתפלל ויתפלל אחרי עלות השחר. ובשאר הימים, אשר אין הכרח גדול מחייב זאת, יאחר להתפלל, עד שיגמור מלאכתו היותר נכבדה.
             (קנ"ח).
תשובה זו דנה בתפילה לפני הנץ החמה מול תפילת ותיקין, ולא לגבי בתפילה אחרי הנץ החמה. הסבר דברי כאן הוא שאם ניתן לדחות את תחילת העבודה לשעה יותר מאוחרת, אז יש להתפלל לאחר עלות השחר בהנץ החמה כותיקין, כדין לכתחילה. כך, המתפלל יסיים את התפילה, שהיא "מלאכתו היותר נכבדה" לפני שהוא מתחיל במלאכת עבודתו. ראו את המקור בערבית בתשובות הרמב"ם, מהדורת בלאו, חלק ב', עמוד 402.
[8]   יש פוסקים אשר הוטעו בעקבות תרגום שגוי של תשובת הרמב"ם בסימן רנ"ה. בתשובות הרמב"ם מהדורת פריימן סימן כו (עמודים 23 - 22) מופיע תרגום שונה:
מי שיתפלל קודם הנץ החמה ללא צורך - חוטא להיותו פורע חובתו בעת שלא תחייב אם לא שנאנס בחושבו שכבר הגיע העת.
לפי תרגום זה, לפני זמן הנץ החמה אינו זמן תפילה כלל, ומי שמתפלל אז - "חוטא". כאמור, תרגום זה שגוי, והרמב"ם אינו כותב שאדם זה "חוטא" אלא "שוגה", והוא אף מדגיש שיוצאים ידי חובה כי זהו חלק מזמן תפילה. עיינו בילקוט יוסף, הלכות תפילה סימן ג'; שו"ת יביע אומר חלק ט' או"ח, סימן ק"ח אות מה; ובתשובות הרמב"ם, מהדורת בלאו, חלק ב, עמוד 469, הערה 3, בנוגע לטעויות שבתרגומו של פריימן לתשובה זו.
על אחת כמה וכמה במקרה שלנו, שדברי השו"ע הם כדברי הרמב"ם, כפי שנראה להלן.
[9]   לסיכום השיטות, עיינו במאמרו של הרב ראם הכהן (לעיל הערה 4).
[10] בסימן נ"ח הטור והשו"ע עוסקים בזמן קריאת שמע. הטור כותב שם שמי שקורא קריאת שמע מיד לאחר עלות השחר יוצא ידי חובה בדיעבד, וכותב שלא יהיה רגיל לעשות כן (והרחיב בכך גם הבית יוסף). יש שהביאו מכך ראיה שהוא הדין לגבי תפילה, אך זוהי טעות, וכפי שנביא להלן יש להבחין בין זמן תפילה וזמן קריאת שמע. דברי הטור נאמרו לגבי הקורא קריאת שמע לפני זמן 'משיכיר', שזהו זמן ברמת בדיעבד בדין קריאת שמע.
[11] הרב מלמד כתב בפניני הלכה (תפילה, פרק י"א הערה 4) שתפילה לפני הנץ החמה היא בדיעבד. בהסבר פסיקה זו מובאות שלוש שיטות בראשונים, כאשר לפי דבריו דעת הרמב"ם היא ש"עיקר תקנת התפילה מהנץ ועד ארבע שעות ורק בדיעבד אפשר להתפלל מעמוד השחר וכך נפסק בשו"ע". אך כפי שראינו, אין זו שיטת הרמב"ם וגם פסיקת השו"ע אינה כך (וכפי שדייק בניסוחו ערוך השולחן).
[12] הפרי-חדש, בשונה מהשו"ע, מבחין בין זמן עלות השחר לבין זמן האיר פני מזרח; אך גם מדבריו עולה שתפילה אחר זמן האיר פני מזרח (זמן שהוא קודם ל'משיכיר') היא לכתחילה, כמו תפילה אחרי הנץ החמה.
[13] וכך הוא כותב:
...מפני שזמן התפלה לכתחלה הוא אחר הנץ החמה...
(סעיף ד').
[14] הרב נבנצאל (בתוך "הערות ביצחק יקרא על המשנה ברורה", על ביאור הלכה נ"ח, א ד"ה "משיראה", מובא בעמוד 304 בהערות לעמוד 186;); הרב בן ציון אבא שאול (אור-לציון, הלכות תפילה, פרק ז', סעיף ג); הרב נחום אליעזר רבינוביץ' (מלומדי מלחמה, סימן י"ד); הרב עובדיה הדיא (ישכיל עבדי, חלק ה', או"ח, סימן י').
[15] ראו גם בדברי ערוך השולחן נ"ח, ד, ובשיעורו של הרב אהרון ליכטנשטיין זצ"ל 'זמן תפלת שחרית' ((gush.net/dk/1to899/072daf.htm.
[16] בעל האגרות משה (או"ח, חלק ד', סימן ו) עסק בשאלה דומה, והסביר שזמן תפילה שונה מן המצוות אשר הוזכרו במשנה במגילה, והוא נקבע על פי זמני קרבן התמיד. 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)