תלמודו (י"א) – כתר תורה וכתר שם טוב

  • הרב ברוך גיגי

השיעור מוקדש לזכרו של אברהם דב בן פסח גרוסברג ז"ל

 

א. כתר שם טוב

בשיעור הקודם עסקנו בהבנת המושג כתר ובמהותו של כל אחד מן הכתרים. בשיעור זה נעסוק בגדולתו של כתר תורה משני הכתרים האחרים, כתר כהונה וכתר מלכות, לאור לשונו של הרמב"ם (המבוססת על הסוגיה ביומא).

בעיוננו בשיעור הקודם הצגנו את העדיפות של כתר התורה על פני שני הכתרים האחרים, מעצם היותו כתר אישי. האדם מקבל כתר זה על ידי עמל והשתדלות, בעוד שבכתר המלכות ובכתר הכהונה  יכול האדם לזכות בזכות אבות. כאמור, כתרים אלו מבטאים את הזיקה לקדוש ברוך הוא במישור הלאומי, כך שנושא הכתר מייצג את האומה כולה.

נבסס עתה את היחס בין הכתרים על פי דברי רבותינו המפרשים בנושא זה. אולם, בטרם נעשה זאת נעיין בכתר נוסף המופיע במשנה בפרק הרביעי באבות, "כתר שם טוב".

במשנה נאמר:

"רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן"    (אבות ד', י"ג)

משנה זו פותחת בהצגת שלושה כתרים", אך בסוף מסיימת עם כתר רביעי, כתר שם טוב. מדוע לא נאמר במשנה מראש שישנם ארבעה כתרים, "ארבעה כתרים הם"?

 

ב. כתר שם טוב נובע מכתר התורה

נפתח בפירוש הרמב"ם למשנה. הרמב"ם ביסס את העליונות של כתר התורה על הפסוק במשלי פרק ח', בו נאמר:

"בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ... בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ..."

                                          (משלי ח', ט"ו-ט"ז)

כתר המלכות וכתר הכהונה זקוקים לתורה. הם מולכים ומכהנים מכוחה של תורה, המנתבת את דרכם בהנהגת העם.

כך נאמר בהנהגה הארצית מדינית:

וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר... וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו... לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל" (דברים י"ז, י"ח-כ')

וכך נאמר בהנהגה הרוחנית המקדשית:

"וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם...  כִּי בוֹ בָּחַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ מִכָּל שְׁבָטֶיךָ לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בְּשֵׁם ה' הוּא וּבָנָיו כָּל הַיָּמִים" (שם י"ח, ג'-ה')

בשמה של התורה המלכים מולכים והכהנים מכהנים. מתוך כך, מזדקר בעוז כתר התורה העולה על שני האחרים, שהוא עומד לעצמו ו"מפרנס" את הכתרים האחרים.

הרמב"ם מוסיף לייחס לכתר התורה את כתר שם טוב, ורואה בו את הביטוי להוקרה, שזוכה לה בעל כתר תורה מתוך לימודו:

"אבל כתר שם טוב הרי הוא מגיע מן התורה, רצוני לומר: לימודה ועשייתה, כי בזה יהיה השם הטוב האמיתי"

              (פירוש המשניות לרמב"ם, אבות ד' י"ג)

לדברי הרמב"ם, "כתר שם טוב" הוא עצמו כתר תורה. בזכות לימודה וקיומה של התורה, זוכה אדם לאותה עטרה.

 

גם רבינו יונה[1] רואה את "כתר שם טוב" כתלוי וכנובע מכתר התורה, ומכוחו מקרין על שאר הכתרים. מתוך כך, ממקד רבנו יונה את עליונות כתר תורה בשלושה יסודות:

  1. כתר תורה מחבר את האדם לקשר עליון עם ה'.
  2. כתר תורה אינו מוגבל לאנשים או קהילות ספציפיות.
  3. רק בזכות כתר תורה אפשר להגיע לכתרים האחרים.

ביומא, מקשר רבי יוחנן את הכתרים לכלי המקדש:

"אמר רבי יוחנן שלשה זירים הן של מזבח ושל ארון ושל שלחן של מזבח זכה אהרן ונטלו של שלחן זכה דוד ונטלו של ארון עדיין מונח הוא כל הרוצה ליקח יבא ויקח" (יומא עב:)

על בסיס גמרא זו, קובע רבנו יונה שכתר תורה מעל האחרים בהיותו מיוצג על ידי הארון שבבית קדשי הקדשים, מבית לפרוכת, בעוד שני הכתרים האחרים מיוצגים על ידי המזבח והשלחן, המונחים מחוץ לפרוכת, בתוך הקודש[2]. משמעות הדברים היא, שכתר תורה מחבר את האדם למעלה העליונה של הקשר עם הקדוש ברוך הוא. כתר זה יוצר את המפגש האינטימי שבקודש הקדשים, של הכרובים הסוככים בכנפיהם על הכפורת (היא הזר שעל הארון). כרובים אלו הם המבטאים את עוצמת הזיקה, כמובא במדרש "ראו חיבתכם לפני המקום" (יומא נד.).

הבדל נוסף שקיים בין השראת השכינה על ידי כתר הכהונה והמלכות לבין השראת השכינה על ידי כתר תורה, הוא במי שיכול לקחת כתר זה. כתרי כהונה ומלוכה תחומים במסגרת מצומצמת של אנשים, על פי הכללים והמסגרות של דפוסי פעולותיהם של המלכים והכהנים. באמצעותם ודרכם נמשכת השראת השכינה למציאות הארצית על רבדיה השונים.

כתר תורה, לעומת זאת, אינו מוגבל לבית ולמסגרת, ועליו נאמר:

"...בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ"        (שמות כ', כ')

השראת השכינה והזיקה לקדוש ברוך הוא, הבאה על ידי התורה, היא ישירה ואינה זקוקה לתיווכים ולמסגרות.

יתירה מזאת. כתר שם טוב הוא תנאי הכרחי להתקשטות בעטרה ש-ה' מעניק למלכים ולכהנים, שלוחיו ונציגיו בהנהגת עמו. הקדוש ברוך הוא לא מייחד את שמו ומעניק את כתרו אלא לבעלי שם טוב. כפי שמסביר רבינו יונה, כתר שם טוב תלוי בכתר תורה, בעיסוק בתורה ובמצוותיה. בכך עולה כתר תורה על הכתרים האחרים, כי רק בזכותו יכולים המלכים והכהנים להיות מוכתרים בכתריהם.

 

ג. כתר שם טוב הוא מימוש מלא של הכתר

המהר"ל מפראג בדרך החיים, כתב לבאר באריכות את עניין הכתרים. לא נעסוק בכל דבריו, אלא ניקח ממנו כמה נקודות הנוגעות לקו המרכזי שהתווינו כאן[3].

לדברי המהר"ל, כל אחד מן הכתרים מבטא את ההכרה של האדם בערכו של העניין הייחודי לאותו כתר. אדם הרוצה לזכות לכתר כהונה, דרך משל, מפנים בהכרתו את הערך הגדול של לקיחת אחריות להנהגה רוחנית של סביבתו. אדם זה פועל ללא לאות על מנת למלא את משימתו, אחריותו, את עמדת ההנהגה הרוחנית בה מוצב, כדברי התורה:

"...הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן ה' וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה לְשָׁרְתָם"                                             (במדבר ט"ז, ט')

בשעה שהכהן משלים ומגיע למעלה זו, כתר הכהונה אינו רק כתר שהוא הניח על ראשו, משימה שקיבל על עצמו. הכתר הופך להיות חלק מהותי מאישיותו, כתר של "שם טוב", שם המורה על עצם הדבר.

לפי המהר"ל, זוהי משמעות האמירה שכתר שם טוב הוא מעל כל אחד משאר הכתרים. כתר שם טוב מבטא את המימוש השלם ואת החיבור המהותי שבין הכתר לבין נושאו.

אדם יכול לשאת כתר מלוכה ולא להיות מלך במהותו. כמו כן, יכול אדם לשאת כתר תורה ולא להיות ראוי לכתרו. רק מי שמגיע לרמת הזדהות עם כתרו באופן שהוא וכתרו חד הם, אדם המזדהה עם מהותו של הערך המיוצג על ידי הכתר, הופך להיות בעל הכתר. מצב זה מכונה "כתר שם טוב".

 

כיוון שמוקד עיסוקנו בכתר תורה, ניישם את הדברים לגביו. לא די בכך שאדם עוסק בתורה ושואף לכבוש ולשלוט במרחביה השונים של התורה. על הרוצה לזכות לכתר מלא לשאוף להזדהות מלאה עם ערכיה של התורה.

תלמיד חכם ששמועתו רעה, חלילה, אינו נושא באמת בכתר תורה (ראה ספר חסידים מ"ג). כפי שביארנו, הכתר הוא ההתקשרות העמוקה עם הקדוש ברוך הוא נותן התורה. על כן, אין אדם נחשב נושא כתר תורה אלא כשכתר שם טוב עולה על גביו. כתר שם טוב מבטא את ההזדהות המלאה של האדם עם ערך הכתר, עד שהכתר הופך להיות שמו הטוב של האדם.

גם בנקודה זו, גדול כתר תורה מכתר כהונה וכתר מלכות. נכון הדבר, שגם בכתר מלכות וכתר כהונה ראוי לו לאדם להזדהות עם הרעיון הפנימי שבמלכות ובכהונה, כפי שביארנו לעיל. בכל אופן, הפגם למי שאינו מעמיק עד תום בהיותו משרת ושליח ה' בהנהגה המדינית או הרוחנית אלא עושה את משימתו רק למען עמו וקהל עדותו, אינו חמור כל כך. בעייתי הרבה יותר הוא החובש את כתר התורה, הוא כתרו הישיר של הקדוש ברוך הוא, ואינו מזדהה באופן מושלם עם עניינו.

חשוב להבהיר, שהפגם של חבישת כתר ללא הפנמה והזדהות עם הרעיון ועם החיבור של האדם לאידיאה הא-להית שבכתר, הוא קריטי ויוצר חיץ בין נושא הכתר לבין מלכו של עולם, מכתיר הכתר. אולם, עוצמת הפגם היא גדולה ביותר, כאשר מדובר בכתר תורה. זאת, משום שמהות לימוד התורה הוא ההתבטלות של האדם לדבר ה', ספיגת החכמה הא-להית והפיכתה לחלק מהותי מאישיותו.

 

ד. כתר שם טוב הוא יראת שמיים

בחידושי אגדות על מסכת יומא, כתב המהרש"א ביאור שונה לכתר שם טוב. לדבריו, כתר שם טוב הוא יראת שמיים הצריכה להתלוות לכל אחד מן הכתרים. כך כתב:

"ובאבות מסיים ביה וכתר שם טוב עולה על גביהן, והיא היראה דבעי בכולהו בכל אחד מהג' כתרים, וכדמסיק הכא בכתר תורה, ודקאמר זכה נעשה לו זיר, זכה היינו שיש בו יראת שמים כפרש"י ללמוד לשמור ולקיים, לא זכה שאין בו כל זה לגבי תורה נעשית לו זרה, כפרש"י, והוא הדין לגבי כהונה ומלכות. עוד יש לבאר דזר דשלחן מלכים ומזבח כהנים ידע למידרש זכה נעשה לו זיר דהיינו כתר מלכות לבית דוד וכתר כהונה לבית אהרן לא זכה זרה היא לו כמו בשלמה וכמו בכהנים שנגאלו מן הכהונה, אבל בתורה מאי זרות אית בה הא אמרי' לעיל דכתר תורה מונח כו' כל הרוצה ליטול אותה כו' ועל כן דרשו בו אם לא זכה נעשית לו זרה והוא מלשון והיה לכם לזרא שפירושו לחרב"

                 (חידושי אגדות למהרש"א, יומא עב:)

בדבריו, מדגיש המהרש"א שכשלון בכהונה ובמלכות גורר הדחה מן הכהונה והמלכות. בכשלון בתורה, לעומת זאת, לא שייך לדבר על הדחה, אלא משמעותו היא אובדן גמור, חס ושלום.

 

ה. ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ

במסכת הוריות נאמר:

"כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולם שוים אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ"            (הוריות יג.)

משנה זו, הקובעת סדרי קדימויות בהצלה, יוצרת היררכיה המבוססת על קדושת הגוף ועל עדיפות ייחוס. כך, הכהן הוא המקודש ביותר, ואילו העבד המשוחרר הוא הרחוק ביותר מזה.

אולם, בצד קביעה זו, מדגישה המשנה שמדרג זה אינו תקף אלא אף מתהפך, כאשר מדובר באדם שהבדיל את עצמו וקידש את עצמו בנפשו ונשמתו. כאשר אדם שיקע את עצמו בתורה וזכה להתקשר עמה, הוא קונה לעצמו מעלה רוחנית  שהיא אפילו מעל קדושת הגוף שיש בכהן גדול.

כך מתבארת גם הדרשה המופיעה בגמרא:

"אמר רבי אחא ברבי חנינא דאמר קרא יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים"          

                                                   (הוריות שם)

וכך כתב המהר"ל בדרך החיים:

'ועוד אמרו אפילו ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ. ורוצה לומר כי ממזר תלמיד חכם שיש לו טפה פסולה, מכל מקום מצד השכל שבו מעלתו יותר מכהן גדול עם הארץ אף על גב כי הכהן הגדול מטפה קדושה לגמרי, אין זה רק מעלה גופנית, ואין זה דומה אל מעלה שכלית, ולפיכך ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ"         (דרך החיים שם)

מכוח דברים אלו, קבע הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה, כהמשך לסוגיית הכתרים, את דברי הגמרא, וכך המחיש בצורה הברורה ביותר את עליונות כתר תורה על פני כתר הכהונה:

"אמרו חכמים ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים, מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים"                              (רמב"ם תלמוד תורה ג', ב')

נראה, שדרשת חכמים מבליטה עוד יותר את הפער בין הכתרים. לא מדובר רק ביחס שבין המעלה השכלית למעלה הגופנית, כדברי המהר"ל. מדרש זה יוצר השוואה בין הממזר, שהוא תלמיד חכם, לבין הכהן הגדול שהוא עם הארץ, על רקע המפגש עם השכינה.

כהן גדול נכנס לפני ולפנים, לראות ולהיראות לפני ה', אינו משתווה לתלמיד חכם. על כן, גם אם התלמיד חכם הוא ממזר, הוא זוכה לשהות תדיר במחיצתו של נותן התורה בדבקות ובחיבור שאין למעלה הימנו.

כדברי הזוהר הקדוש (עיין זוהר ויקרא אחרי מות עג ע"א וע"ב), ישראל אורייתא וקודשא בריך הוא חד הם.

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

*

*

*

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב ברוך גיגי תשע"ו

עורך: אורי יעקב בירן

*******************************************************

בית המדרש הווירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:  www.vbm.etzion.org.il

האתר באנגלית: http://www.vbm-torah.org

משרדי בית המדרש הווירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דוא"ל: [email protected]

 

* * * * * * * * * *

*

*

*

 

*

**********************************************************

*

 

 

 

[1] מפאת אריכות הדברים, נביא פה את דבריו של רבינו יונה כלשונם:

"כתר כהונה ניתנה לבית אהרן שנאמר (במדבר כ"ה, י"ג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם. וכתר מלכות ניתן לבית דוד שנאמר [תהלים פ"ט, ל"ז) זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי. וכתר (תורה) תורה מונחת לכל באי עולם. הרוצה לזכות בו יבוא ויזכה וזה הכתר גדול על שני הכתרים כמו שאמרו רבותינו ז"ל שלשה זרות הן זר שלחן וזר מזבח הפנימי וזר כפורת שעל הארון שבו מונחת התורה. חרות על הלחות ומלפנים לפרכת מונח הכפרת וזרו. והשנים מונחים מחוץ לפרכת. הנה לך כי התורה מכובדת מן השלחן שהוא כנגד שלחן המלכים וכן המזבח שהוא כתר הכהונה שמקטירין עליו בכל יום. ועוד ראיה אחרת כי למלכות ולכהונה יחד להם בתים. בית למלכות כמו שנאמר (ירמיה כ"א, י"ב) בית דוד כה אמר ה' דינו לבקר משפט. בית לכהונה כמו שנאמר בית אהרן בית הלוי. אבל ליראת השם שהוא כתר התורה אין בית מיוחד שנאמר (תהלים קל"ה, כ') יראי ה' ברכו את ה' (שמות כ', כ"א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך,  וכתר שם טוב עולה על גביהן – רצה לומר ולכתרים כלם צריך כתר שם טוב. והרי הוא תלוי בכתר תורה. כי במה יש לאדם שם טוב אם לא אשר יעסוק בתורה ויקיים המצות"           (פירוש רבינו יונה, אבות שם)

[2] המזבח המוזכר כאן, המזבח שיש לו זר, הוא מזבח הקטורת שנמצא בקודש. עיקרו בקטורת התמיד המבטאת את השראת השכינה במקדש.

[3] כפי שרמזנו בגוף הדברים, אנחנו מאמצים במסגרת זו כמה עקרונות מדברי המהר"ל, אך סוללים לנו דרך עצמאית בביאור הדברים. הרוצה לעמוד על ביאורו ודרכו של המהר"ל יעיין בדבריו.