תלמוד תורה בזמן בדיקת חמץ

  • הרב אביהוד שורץ
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

פסחים דף ד - תלמוד תורה בזמן בדיקת חמץ

זמן בדיקת חמץ הוא אור לי"ד בניסן, מייד בתחילת הלילה. הגמרא בדף ד עמוד א מסבירה, כי הבדיקה בלילה עדיפה על הבדיקה ביום:

"בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה".

אור הנר יפה לבדיקה במהלך כל שעות החשיכה, ואולם "בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם" פירושו שחכמים קבעו את זמן בדיקת חמץ בשעה נוחה, שבה בני אדם אמורים להימצא בבתיהם וסיפק בידם לבדוק. מסתבר, שהשעה הנוחה ביותר היא שעת החשיכה הראשונה, לפני שיֵעשה מאוחר מדיי. לכך יש לצרף, כמובן, את הקביעה העקרונית שלפיה זריזין מקדימים במצוות, ובודקים כבר בראשית הלילה.

על רקע זה, מוסיפה הגמרא וקובעת:

"אמר אביי: הילכך, האי צורבא מרבנן לא לפתח בעידניה באורתא דתליסר דנגהי ארבסר, דלמא משכא ליה שמעתיה ואתי לאימנועי ממצוה".

כלומר, אף תלמיד חכם נדרש לבטל מתלמודו ולבדוק בדיקת חמץ בזמנה, כבר בראשית הלילה. הלכה זו מבוססת, כמובן, על ההנחה שתלמיד חכם העוסק בתורה חייב בבדיקת חמץ. הנחה זו אכן פשוטה היא: אף שהוא לומד תורה, ולכאורה העוסק במצוה פטור מן המצוה, מיוחדת היא מצות תלמוד תורה בכך שאינה יכולה לבטל מצוות אחרות. כל תכלית הלימוד היא על מנת לקיים את מצוות ה', ולא יעלה על הדעת שהלומד תורה ייפטר מקיום המצוות (הנחה זו מפורשת בדברי ראשונים ואחרונים; ראה, למשל, קהלות יעקב מסכת ברכות, סימן טו).

ובכן, תלמיד חכם בוודאי נדרש לבדוק, והחידוש שלפנינו הוא שעליו לבטל מתלמודו כדי לבדוק בזמן, בראשית הלילה. עם זאת, מצאנו מחלוקת בין הראשונים ביחס לפסק זה. רבינו יונה דייק מלשון הגמרא, שאין לפתוח בלימוד בליל י"ד, ואולם הלומד או מלמד ברצף החל משעות אחר הצהריים, איננו מחוייב להפסיק את לימודו ולבדוק חמץ. הטור (אורח חיים, סימן תלא) דחה פסק זה מכל וכל, וקבע שמסוגייתינו מוכח שקיימת חובה להפסיק את הלימוד לצורך הבדיקה. השולחן ערוך פסק להלכה כדעת רבינו יונה, ואילו הרמ"א השיג עליו והביא את דעת הטור.

ההיגיון בדברי רבינו יונה והשולחן ערוך ברור: אם טרם התחלת ללמוד, מוטב שתבדוק קודם; ואולם אם הינך שקוע באמצע הסוגיה, אין כל מניעה מדחיית הבדיקה להמשך הלילה. בביאור פסק הטור והרמ"א מצאנו שתי גישות:

א. הב"ח מסביר, שהיות ומצות בדיקת חמץ היא מצוה נדירה, קיים חשש משמעותי יותר שמא ישכחו לקיימה. מצוות שאדם מורגל בהן בוודאי יתקיימו בתום הלימוד; אך מצוה בלתי שיגרתית עלולה להישכח.

ב. לעומת הב"ח, מציע המשנה ברורה (סימן תלא ס"ק יא) הסבר עקרוני יותר:

"דעיקר מצוה לכתחלה קבעו חכמים בתחלת הלילה וע"כ צריך להפסיק כדי שיתקיים המצוה כתקונה".

הסברנו לעיל, שהעיסוק בתורה לא יכול לפטור את האדם מן המצוות באופן גורף. המשנה ברורה מוסיף על כך, שלא זו בלבד שאין נפטרים מן המצוה, אלא יש לקיימה בצורה המהודרת ביותר - המצוה כתיקונה.

כאמור, מטרת לימוד התורה היא "לשמור ולעשות ולקיים". משום כך, מחדש המשנה ברורה שאף למען פרטי המצוות ודיקדוקיהן מוטב לבטל את הלימוד, שכן זו כל מטרתו!

להבדל בין נימוקו של הב"ח ובין נימוקו של המשנה ברורה עשויה להיות משמעות מעשית. הגר"ע יוסף (שו"ת יחוה דעת, חלק ב סימן נט) קבע, שאם מדובר על שיעור קבוע המתקיים לאחר ערבית, אין לבטלו בליל בדיקת חמץ. טעמו ונימוקו ברור: היות ורבים משתתפים בשיעור, הם יזכירו זה לזה בסיומו לבדוק, וכך לא ישכחו את הבדיקה. נימוק זה יפה, כמובן, אך ורק לדעת הב"ח.

על פי עמדת המשנה ברורה, יש מקום לדחות אף שיעור קבוע. אמנם, תלמוד תורה דרבים הוא עניין חשוב ביותר, אך כאמור, מטרת הלימוד היא להקפיד בקיומן של מצוות. ובכן, אם עיקר תקנת בדיקת חמץ הוא בתחילת הלילה, כך יש לנהוג אפילו "על חשבון" השיעור הקבוע.

הרב אביהוד שורץ