תמורה | דף כב | חטאות המתות

בדרך כלל קרבן שאינו יכול להיקרב רועה עד שיפול בו מום, ולאחר מכן פודים אותו ודמיו נופלים לנדבה או לקרבן מעין הקרבן המקורי, לפי העניין. אולם בחטאת ישנו דין מיוחד: פרקנו עוסק בחטאות שאירע בהן פסול, שבגללו אינן יכולות לעלות על גבי המזבח, אולם ישנה הלכה למשה מסיני שחטאות אלו מתות – אסור להשתמש בהן, ויש לגרום בעקיפין למותן.

המשנה בתחילת הפרק מביאה רשימה של חטאות המתות, וביניהן "שעיברה שנתה ושאבדה ונמצאת בעלת מום". רבא מסביר שמדובר על שתי חטאות:
1. חטאת שאבדה והבעלים הפרישו אחרת במקומה, ועברה שנתה של הבהמה הראשונה (שהרי חטאת צריכה להיות בת שנתה).
2. חטאת שאבדה והבעלים הפרישו אחרת במקומה, והבהמה הראשונה נמצאת בעלת מום.

בכל אחת מחטאות אלו ישנם שני פגמים: הפגם האחד הוא שהבעלים הפרישו בהמה אחרת במקומה, והפגם השני הוא שהבהמה הראשונה אינה יכולה להיקרב מצד עצמה – מכיון שעברה שנתה או שהיא בעלת מום.

רש"י מסביר שיש צורך בשני פגמים אלו כדי שהחטאת תמות, ואם יש רק פגם אחד – הבהמה תרעה עד שתסתאב.

לעומתו, תוספות סוברים שכדי שהחטאת תחשב חטאת מתה די בכך שהבהמה הראשונה אבדה ובמקומה הופרשה בהמה אחרת. לדעתם המשנה ציינה את שני הפגמים כדי לומר שהחטאת מתה אפילו אם בנוסף לכך שהיא אבדה היא גם פגומה מצד עצמה, וקל וחומר אם היא רק אבדה. אמנם, גם התוספות מודים שאם ישנו רק הפגם השני, כגון שעברה שנתה, הבהמה תרעה עד שתסתאב ותיפדה, כפי שמפרש ריש לקיש בגמרא (במקרה שבו הפגם הוא שהבהמה נמצאת בעלת מום אין צורך להמתין, שהרי היא כבר יכולה להיפדות, כפי שמציינים התוספות בד"ה תרעה).

יתכן שמחלוקת רש"י ותוספות תלויה בשאלה מהו יסוד הדין של חטאות המתות. לדעת רש"י חטאת מתה היא חטאת שפסולה חמור יותר מחטאת שדינה לרעות עד שתסתאב: זוהי חטאת ששני מרכיבי קדושת הקרבן שהיתה בה נפגמו – חובת הבעלים להקריבה נפגמה משום שהם הפרישו חטאת אחרת במקומה, וקדושתה של הבהמה עצמה נפגמה משום שהיא אינה ראויה להיקרב על גבי המזבח. לעומת זאת, לדעת התוספות די בכך שחובתם של הבעלים להקריב את הבהמה נפגמה: בדרך כלל קרבן שנפגם ירעה עד שיסתאב, משום שלבהמה עצמה יש קדושת קרבן, ולכן יש להשתמש בדמיה לצורך הקרבת קרבן אחר. אולם כל עניינה של החטאת הוא לכפר על בעליה, ולכן כאשר הבעלים אינם זקוקים לכפרה זו – אין טעם בפדיונה ובהקרבת דמיה (אמנם יש להקשות על סברא זו מדין מותר חטאת, שנופל לנדבה, ואכמ"ל).

נפקא מינה אפשרית למחלוקת זו עשויה להיות לגבי שחיטת חטאת מתה בעזרה: לדעת רש"י, הסובר שחטאת מתה היא חטאת ששני מרכיבי קדושת הקרבן שהיתה בה נפגמו, אין בחטאת זו קדושת קרבן כלל (אמנם היא אסורה בהנאה, אך זהו איסור דרבנן בלבד), והשוחטה בעזרה עובר על איסור שחיטת חולין בעזרה. לעומת זאת, לדעת התוספות החטאת עדיין קדושה בקדושת קרבן, ואין בה איסור שחיטת חולין בעזרה (שאלת איסור שחיטת חולין בעזרה נידון בשו"ת אחיעזר יו"ד סימן יג אות ב, יחד עם עוד נפקא מינות לקדושתה החלקית של חטאת מתה).