תמורה דף כ – תמורת אשם

  • הרב אברהם סתיו
הפרק השלישי במסכת תמורה עוסק בדיניהן של הבהמות אשר חלה עליהן קדושת תמורה. בתחילת הפרק נאמר ביחס לתמורת שלמים ועולה שדינן הוא בדיוק כדין הקרבן הראשון והן קרבות כשלמים וכעולה. המשנה בסוגייתנו עוסקת בדיני תמורת אשם, כאשר ברור שהנחת המוצא היא שאין התמורה יכולה להיקרב כאשם, ומתוך הנחה זו נחלקו התנאים מה יש לעשות בה:
"תמורת אשם... ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויפלו דמיו לנדבה. רבי אליעזר אומר: ימותו, ורבי אלעזר אומר: יביא בדמיה עולות".
בגמרא על אתר הובאה מחלוקת אמוראים ביחס להנחה היסודית שאין תמורת האשם יכולה להיקרב כאשם:
"אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: מחלוקת לאחר כפרה, אבל לפני כפרה – דברי הכל הוא עצמו יקרב אשם.
אמר רבא: שתי תשובות בדבר, חדא  – דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה; ועוד – התני רב חנניא לסיועי לר' יהושע בן לוי, דאמר ולד ראשון – קרב, ולד שני – אינו קרב!"
דעת רב נחמן היא שדברי המשנה נאמרו דווקא במקרה שבו הבעלים כבר התכפרו בקרבן המקורי, ועל כן אי אפשר להקריב את התמורה, אולם כאשר הבעלים טרם התכפרו – אין כל מניעה עקרונית להקריב את התמורה עצמה לכפרתם. רבא משיג על דבריו ודוחה אותם הן מסברה והן בעזרת ראייה מברייתא. הסברה שממנה מקשה רבא היא ש"אין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה", ונראה שהמחלוקת על נכונותה של סברה זו ויישומה בנידון דידן יכולה להיות סביב שתי נקודות שונות:
א. נראה שסברת "אין אדם מתכפר וכו'" הינה סניף של איסור "מצוה הבאה בעבירה". ואכן, המקור של דין מצווה הבאה בעבירה, המובא בגמרא בסוכה (ל ע"א), הוא האיסור להביא לבית המקדש קרבן גזול. אמנם, הראשונים שם נחלקו האם דין מצווה הבאה בעבירה קיים גם כאשר העבירה נעשתה בעבר ואינה נוכחת בזמן מעשה המצווה, או דווקא במקרים שבהם בעצם מעשה המצווה נעשית עבירה (כגון מי שגזל חפץ מחברו וטרם קנאו, ובזמן שעושה את המצווה – עובר בכך שאינו משיב אותו). ממילא יש מקום לדון האם איסור התמורה שנעשה בעבר מונע את האפשרות להתכפר בבהמה כעת.
ב. שאלה נוספת הינה שאלה מקומית ביחס לדין התמורה. האחרונים חקרו מהו בעצם האיסור בתמורה: הפקעת הקדושה מן הבהמה הראשונה או החלת הקדושה על בהמת התמורה. נראה שרב נחמן יכול להבין שהאיסור חל רק ביחס להפקעת הקדושה מן הבהמה הראשונה, וממילא אין שום איסור ביחס לקדושת בהמת התמורה, ואילו רבא מבין שהאיסור קיים (לפחות גם) בעצם החלת הקדושה על בהמת התמורה.