תענית | דף יב | קבלת תענית

בגמרא בדף יב ע"א נאמר:

"אמר שמואל: כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום – לאו שמיה תענית".

דבריו של שמואל הובאו להלכה על ידי כל הראשונים, אך פרטים אחדים ביחס אליהם שנויים במחלוקת. כך למשל נחלקו רב ושמואל אם יש צורך לקבל את התענית בתפילה, או שמא ניתן לעשות זאת בשעות אחר הצהריים, ולאו דווקא בתפילה. הריטב"א ייחס למחלוקת זו חשיבות עקרונית ביחס להבנת יסוד הדין:

"אלא ודאי דלרב, כיון דמיקל בקבלה דסגי ליה בדבור שלא בתפלה כשאר נדרי הקדש, הוא הדין שאפילו הקדים קבלה לתענית זמן מרובה או שנדר להתענות כמה ימים מפוזרים בהכי סגי ליה כשאר כל נדרי מצוה ואין צריך לקבל עוד סמוך לתענית. אבל לשמואל, לפי שאין זה נראה נדר מצוה גמור ונראה כנודר להרע לעצמו... משום הכי בעי קבלה גמורה דקביעותא בתפלה וסמוך לתענית, וכשאר קבלות שבתות ויום טוב כשצריכין קבלה דבעו קבלה בתפלה או על הכוס כשבא לקבלם מבעוד יום כדי לעשות קבע לדבר".

הריטב"א חוקר אם קבלת תענית היא פשוט נדר להתענות, או שמא יש בה גם משמעות נוספת. על פי הצד השני של חקירתו הוא משווה את התענית לקבלת שבת או יום טוב. בקבלה כזו אין מדובר בנדר גרידא, אלא בהחלת חלות על אופיו וצביונו של היום. בתפילת המנחה קובע המתפלל שהיום שלמחרת יהפוך ליום בעל אופי ייחודי – יום תענית. כאמור, לא רק נדר יש כאן, אלא הגדרת אופי היום.

בתוך דבריו שם דן הריטב"א באריכות עצומה בשאלה אם תענית שעות זקוקה לקבלה. נראה ששאלה זו תלויה בחקירה שלפנינו: אם קבלת התענית היא בעצם נדר והתחייבות להתענות, הרי שהדבר נחוץ גם בתענית שעות. ברם, אם קבלת התענית קובעת את אופי היום וצביונו, יש מקום לומר שקביעות כזאת שייכת בנדר של יום שלם, שהוא יום תענית, אך איננה רלוונטית בתענית שעות.

נראה שהבנתו המחודשת של הריטב"א בדבר הגדרת אופי היום תבהיר את עצם החידוש בלשונו של שמואל – "לאו שמיה תענית". משפט זה מתפרש בדרכים שונות (ראה על כך בבית יוסף אורח חיים סימן תקס"ב ובהגהת הרמ"א על השולחן ערוך שם סעיף ה'). יש שפירשו שאדם שקיבל על עצמו להתענות מספר מסוים של תעניות אינו רשאי לספור לחובתו תעניות שלא קיבלן מבעוד יום. הסברה לכך עשויה להיות שבתענית שלא קיבלוה אין "חלות תענית", ועל כן היא אינה נספרת.

פירוש אחר הוא שאדם שלא קיבל את התענית מבעוד יום אינו אומר 'עננו' בתפילתו. הסברה הפשוטה לכך היא שבתפילת 'עננו' מכריז המתפלל "ביום צום תעניתנו", ואם לא קיבל את התענית מבעוד יום – היום לא הפך ליום צום ייחודי, ואין מקום לתפילה זו.

לעומת שני הפירושים הקודמים, היו שפירשו שמתענה שלא קיבל עליו תענית מבעוד יום כלל אינו חייב לצום. על פי גישה זו, נראה שלא מדובר בדין ייחודי ביום התענית, אלא שהקבלה היא מעין נדר שיש לנדור אותו בזמן, ומי שאיחר בנדרו – כלל אינו מחויב להתענות.