תענית | דף יג | איסור רחיצה באבל

הגמרא בסוגייתנו דנה ביחס שבין איסור רחיצה בתענית ציבור לאיסור רחיצה באבל:

"אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: כל שהוא משום אבל, כגון תשעה באב ואבל – אסור בין בחמין בין בצונן. כל שהוא משום תענוג, כגון תענית צבור – בחמין אסור, בצונן מותר".

רפרם בר פפא מחלק בין שני סוגים של איסור רחיצה: איסור רחיצה של תענוג, הקיים בתעניות ציבור וכולל רק רחיצה בחמין, ואיסור רחיצה משום אבלות, הנוהג באבל ובתשעה באב וכולל גם רחיצה בצונן. בהמשך הגמרא מובאים דברי רבא, החולק על רפרם בר פפא:

"אמר רבא: אבל מותר לרחוץ בצונן כל שבעה, מידי דהוה אבשרא וחמרא".

אמנם, בהמשך הגמרא מובאים דברים הפוכים בשם רבא:

"איכא דאמרי, אמר רבא: אבל אסור בצונן כל שבעה.
מאי שנא מבשר ויין? התם לפכוחי פחדיה הוא דעביד".

מהי המחלוקת שבין שתי הלישנות של רבא? אפשר היה להבין שמדובר במחלוקת מקומית ביחס לאיסור רחיצה, אך מלשון הגמרא נראה שמדובר במחלוקת מהותית יותר, הנוגעת לאופיים של דיני אבלות. שורש המחלוקת הוא בהבנת הדין המפתיע לכאורה – ההיתר של אבל בבשר ויין.

ההיתר לאכול בשר ולשתות יין באבלות סותר לכאורה באופן חזיתי את הרוח של דיני אבלות, שהרי מהותה של מצוות שמחת יום טוב היא אכילת בשר ושתיית יין, וקשה להבין כיצד מותר לעשות זאת בימי האבלות. הקושי מתחדד עוד יותר מתוך השוואה לדיני תשעה באב, הכוללים איסור על אכילת בשר ושתיית יין אפילו בימים הסמוכים לתשעה באב.

על פי לישנא קמא למד רבא מהיתר זה שדיני אבלות באמת אינם חמורים כל-כך, ויש להקל בהם יותר מאשר דיני תשעה באב. משום כך, לדעתו, אסור לרחוץ בצונן בתשעה באב אך מותר לעשות זאת באבלות (ריטב"א יג ע"א ד"ה ואמרינן). טעם הדבר, ככל הנראה, הוא שאבלות דרבים של תשעה באב חמורה מאבלות דיחיד. אמנם, בפשטות תפיסה זו נראית תמוהה, שהרי ברור לכאורה שדיני אבלות חמורים יותר מדיני תשעה באב. ובאמת מבואר בגמרא ביבמות (מג ע"ב) שהאבלות של תשעה באב קלה מאבלות של יחיד לעניין אירוסין ודינים נוספים, ורק בתחומים ציבוריים יש היבטים שבהם אבלות של תשעה באב חמורה יותר (עיין רש"י ותוספות שם).

ובאמת, מדברי רבא בלישנא בתרא עולה תפיסה הפוכה, ונראה שלפי דעה זו דיני אבלות חמורים מדיני תשעה באב בכל התחומים. אמנם, האבלות של היחיד חזקה עד כדי כך שיש צורך להתיר אכילת בשר ויין כדי שלא תיטרף דעתו של האבל, "לפכוחי פחדיה". ובאמת, בתקופת חז"ל תיקנו לשתות עשר כוסות של יין בבית האבל (כתובות ע"ב), כחלק מן הרצון לפכח את צערו של האבל. אמנם, בשאר מנהגי האבלות, ובכלל זה איסור רחיצה, אין מקום להקל באבלות יותר מאשר בתשעה באב.