עירובין | דף פה | תפיסת ידו
היות ותפקיד עירובי החצרות הוא לאגד את כל דיירי החצר כשותפים בדירה אחת, צריכה פת העירוב להיות באחד ממקומות הדירה שנמצאת בחצר אותה עירבו. במשנתנו מובאים המקומות הרואיים לדירה, שהם ההגדרה למקום בו ניתן להניח העירוב.
כחלק מהגדרות אלה, נאמר במשנה שבמקרה שאדם השאיל או השכיר דירתו לאדם אחר, כל זמן שלבעל הדירה יש מקום לחפציו, כלומר שליטה בבית (ואכן השאיר שם חפצים שלו), השוכר לא אוסר את הטלטול בחצר:
"רבי יהודה אומר: אם יש שם תפיסת יד של בעל הבית - אינו אוסר".
לדעת רבי יהודה, תפיסת ידו של בעל הדירה גורמת לכך שהדירה נחשבת כשלו ולא כשל השוכר. כלומר, השוכר הינו אורח בלבד שגר בביתו של בעל הדירה ולכן אין הוא אוסר הטלטול בחצר.
רבי יהונתן הכהן מלוניל כותב שתפיסת ידו של בעל הבית אינה מגדירה את השוכר כאורח לגמרי (רבינו יהונתן על הרי"ף מסכת עירובין דף כח עמוד א):
"ויש מן הרבנים שאומרים כי מה שאמרנו שאינו אוסר ה"מ כגון חצר שהיא כולה שלו ומשכיר הבתים שבה לאחרים והוא שוכן באחד מהן ויש לו תפיסת יד בכולן שאינן אוסרין עליו משום דדמו לאחין השותפין שאוכלין על שלחן אביהם וישנים בבתיהם שאין צריכין עירוב כל אחד ואחד וה"מ בזמן שאין עמהן דיורין אחרים בחצר אבל אם יש שם דיורין בחצר ומוליכין עירובן אצל אחרים צריכין עירוב בכל אחד ואחד מגו דאסרי הני הני נמי אסרי והכא נמי כך אנו דנין בו דיקא נמי דקתני אינו אוסר עליו עליו הוא דאינו אוסר אבל על האחרים אוסר הא למדנו שאם יש שם דיורין אחרים אוסר עליהן וצריך לערב עמהן".
בגירסה זו של המשנה נאמר 'נאסר עליו', ולמדים מכך שהאורח אינו אוסר על בעל הבית דווקא כשאין דירים בחצר מלבד בעל הבית והשוכר. אולם, אם ישנם דיירים נוספים והעירוב נמצא אצל אחד מהשכנים, מתוך שאוסר עליהם הוא אוסר גם על בעל הבית. גירסה זו מובאת גם בירושלמי, בדברי רבי יוסף קארו בבית יוסף (שימן שע) ובשולחן ערוך העתיק רבי משה איסרליש דברים אלו (סעיף ב).
הסיבה שתפיסתו בעל הבית, אף אם הוא תופס רק מקום קטן בביתו, מועילה היא משום שלמעשה בעל הבית לא הסתלק לחלוטין מביתו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)