תפקיד הטבילות ביום הכיפורים

  • הרב אברהם סתיו
בית המדרש הוירטואלי

 

דף יומיומי

יומא לב – תפקיד הטבילות ביום הכיפורים

בין השלבים השונים של עבודת יום הכיפורים היה הכהן יורד וטובל במקווה. כך למדו חז"ל מן הפסוק המובא בתחילת פרשת אחרי מות (ויקרא טז, ד):

כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם:

פסוק נוסף ממנו למדו את דין הטבילה, מופיע בין כפרת הפר והשעירים להקרבת האילים (שם שם, כד):

וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם.

אחת השאלות שיש לשאול ביחס לטבילות אלו היא: האם הן קשורות לבגדים עצמם, שיש לטבול בהחלפתם, או לעבודת היום שיש לטבול לקראתה? מן הפסוק הראשון עולה קשר בין הטבילה והבגדים, "ורחץ במים את בשרו ולבשם", אך מן הפסוק השני נראה שהדגש הוא דווקא על העבודה שהכהן עומד לעשות.

הגמרא בסוגייתנו מביאה את דברי הספרא על מקור חיוב הטבילות, אך התבוננות מדוקדקת מראה שקיים פער מהותי בין המקור בספרא לאופן שבוא הוא הובא בגמרא. בספרא עצמו נאמר (אחרי מות פרשה ד פרק ו אות ד):

המשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה... בגדי קדש הם – הוקשו כל הבגדים זה לזה.

מניסוח זה משמע שהטבילה קשורה לעצם החלפת הבגדים. כך גם משמע מלשון הרמב"ם (עבודת יום הכיפורים, פ"ב, ה"ב):

"כל עת שישנה הבגדים ויפשוט בגדים ולובש בגדים אחרים טעון טבילה".

לעומת זאת, הגמרא (לב ע"א) לא הביאה קטע זה מתוך הספרא אלא שילבה בו ביטוי אחר: "שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה". המוקד בלשון זו איננו הבגדים עצמם אלא העבודה המתלווה אליהם, שהיא המחייבת את הטבילה.

חידוד לפער שבין הספרא לגמרא בשאלה זו אפשר למצוא בהוא-אמינא המובאת בספרא (אחרי מות פרשה א פרק א אות יג) ונעדרת מן הגמרא:

יכול המשנה מבגדי זהב לבגדי זהב ומבגדי לבן לבגדי לבן יטעון טבילה? תלמוד לומר: 'הם'.

מן ההו"א של הספרא, שגם במידה והכהן החליף בגדי זהב בבגדי זהב אחרים עליו לטבול, עולה שהטבילה מהווה הכשר ללבישת הבגדים, ובוודאי שלא רק הכנה לשלב הבא של העבודה. יש לדון האם למסקנה, עמדת הספרא שונה באופן מהותי מן ההו"א, או שמא כל שהשתנה הוא שלמסקנה מעשה החלפת בגדי זהב ובבגדי זהב איננו מוגדר כמעשה לבישה חשוב הטעון טבילה.

התייחסות לשאלה זו אפשר למצוא בפירושי הראשונים לדברי התנא דבי רבי ישמעאל המובאים בהמשך הגמרא (לב ע"ב):

תנא דבי רבי ישמעאל: קל וחומר, מה בגדי לבן שאין כפרתן מרובה - טעונין טבילה, בגדי זהב שכפרתן מרובה - אינו דין שטעונין טבילה?

רבי ישמעאל מבקש ללמוד בקל וחומר מן הטבילה שלפני לבישת בגדי הלבן שתהיה טבילה גם לפני לבישת בגדי הזהב. בכדי להסביר מדוע הוא רואה את בגדי הזהב כחמורים יותר, הוא אומר ש"כפרתן מרובה". הראשונים על אתר נחלקו בפירושו של ביטוי זה, כפי שמבואר בתוספות הרא"ש ובתוספות ישנים (לב ע"ב ד"ה שכן):

פירוש שמכפרין כל השנה כולה, ורש"י פירש שמכפרים על כל העבירות של כל השנה.

דעת תוס' הרא"ש והת"י היא שיתרונם של בגדי הזהב טמון בכך שהם מכפרים כל השנה כולה, בניגוד לבגדי הלבן שמשמשים לכפרה רק אחת בשנה. רש"י, לעומת זאת, פירש שיתרונם של בגדי הזהב הוא בכך שהם מכפרים על כל העבירות, בניגוד לבגדי הלבן שמכפרים רק על טומאת מקדש וקדשיו (עיין רש"י לב ע"ב ד"ה כפרתן). נראה ששורש מחלוקת הראשונים הוא בחקירה הנ"ל: בעוד שבעלי התוספות השונים דנו ביתרונם של בגדי הזהב עצמם, הרי שרש"י דן בחשיבותה של העבודה הנעשית בבגדי הזהב ביום הכיפורים. מכך משתמע שהתוס' ראו את הטבילה כדין בלבישת הבגדים ואילו רש"י ראה אותה כדין בעבודה.

הרב אברהם סתיו