יומא | דף לב | תפקיד הטבילות ביום הכיפורים
בין השלבים השונים של עבודת יום הכיפורים היה הכוהן יורד וטובל במקווה. כך למדו חז"ל מן הפסוק המובא בתחילת פרשת אחרי מות (ויקרא טז, ד):
"כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם".
פסוק נוסף שממנו למדו את דין הטבילה מופיע בין תיאור כפרת הפר והשעירים לתיאור הקרבת האילים (שם שם, כד):
"וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם".
אחת השאלות שיש לשאול ביחס לטבילות אלו היא אם הן קשורות לבגדים עצמם, שיש לטבול בהחלפתם, או לעבודת היום, שיש לטבול לקראתה? מן הפסוק הראשון עולה קשר בין הטבילה והבגדים – "ורחץ במים את בשרו ולבשם", אך מן הפסוק השני נראה שהדגש הוא דווקא על העבודה שהכוהן עומד לעשות.
הגמרא בסוגייתנו מביאה את דברי הספרא על מקור חיוב הטבילות, אך התבוננות מדוקדקת מראה שקיים פער מהותי בין המקור בספרא לאופן הבאתו בגמרא. בספרא עצמו (אחרי מות פרשה ד ו, ד) נאמר:
"המשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה... 'בגדי קדש הם' – הוקשו כל הבגדים זה לזה".
מניסוח זה משמע שהטבילה קשורה לעצם החלפת הבגדים, וכך משמע גם מלשון הרמב"ם (עבודת יום הכיפורים ב, ב):
"כל עת שישנה הבגדים ויפשוט בגדים ולובש בגדים אחרים טעון טבילה".
לעומת זאת, הגמרא (לב ע"א) לא הביאה קטע זה מתוך הספרא אלא שילבה בו ביטוי אחר: "שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה". המוקד בלשון זו איננו הבגדים עצמם אלא העבודה המתלווה אליהם, שהיא המחייבת את הטבילה.
חידוד לפער שבין הספרא לגמרא בשאלה זו אפשר למצוא בהוה-אמינא המובאת בספרא (אחרי מות פרשה א א, יג) ונעדרת מן הגמרא:
"יכול המשנה מבגדי זהב לבגדי זהב ומבגדי לבן לבגדי לבן יטעון טבילה? תלמוד לומר 'הם'".
מן ההוה-אמינא של הספרא, שגם אם הכוהן החליף בגדי זהב בבגדי זהב אחרים עליו לטבול, עולה שהטבילה מהווה הכשר ללבישת הבגדים, וודאי שאינו רק הכנה לשלב הבא של העבודה. יש לדון אם למסקנה עמדת הספרא שונה באופן מהותי מן ההוה-אמינא, או שמא כל שהשתנה הוא שלמסקנה מעשה החלפת בגדי זהב בבגדי זהב איננו מוגדר כמעשה לבישה חשוב הטעון טבילה.
התייחסות לשאלה זו אפשר למצוא בפירושי הראשונים לדברי תנא דבי רבי ישמעאל המובאים בהמשך הגמרא (לב ע"ב):
"קל וחומר, מה בגדי לבן, שאין כפרתן מרובה, טעונין טבילה, בגדי זהב, שכפרתן מרובה, אינו דין שטעונין טבילה?"
רבי ישמעאל מבקש ללמוד בקל וחומר מן הטבילה שלפני לבישת בגדי הלבן שתהיה טבילה גם לפני לבישת בגדי הזהב, וכדי להסביר מדוע הוא רואה את בגדי הזהב כחמורים יותר הוא אומר ש"כפרתן מרובה". הראשונים על אתר נחלקו בפירושו של ביטוי זה, כפי שמבואר בתוספות הרא"ש ובתוספות ישנים (לב ע"ב ד"ה שכן):
"פירוש שמכפרין כל השנה כולה, ורש"י פירש שמכפרים על כל העבירות של כל השנה".
לדעת תוספות הרא"ש והת"י יתרונם של בגדי הזהב טמון בכך שהם מכפרים כל השנה כולה, בניגוד לבגדי הלבן, המשמשים לכפרה רק אחת בשנה. רש"י, לעומת זאת, פירש שיתרונם של בגדי הזהב הוא בכך שהם מכפרים על כל העבירות, בניגוד לבגדי הלבן, המכפרים רק על טומאת מקדש וקודשיו (עיין רש"י לב ע"ב ד"ה כפרתן). נראה ששורש מחלוקת הראשונים הוא בחקירה הנ"ל: בעוד בעלי התוספות השונים דנו ביתרונם של בגדי הזהב עצמם, הרי שרש"י דן בחשיבותה של העבודה הנעשית בבגדי הזהב ביום הכיפורים. מכך משתמע שהתוספות ראו את הטבילה כחלק מדיני לבישת הבגדים, ואילו רש"י ראה אותה כחלק מדיני העבודה.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)