תפקיד הלוויים והנשיאים

  • הרב יהודה עמיטל

תפקיד הלוויים והנשיאים[1] / הרב יהודה עמיטל

לפרשת נשא

בהלכות כלי המקדש (פ"ג ה"ב) מונה הרמב"ם את תפקידיהם השונים של הלוויים - שוערים, שומרים ומשוררים - ואילו בסוף הלכות שמיטה ויובל (פ"ג ה"כ) הוא מזכיר את תפקידו הרוחני של השבט: "להורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים".

ברם, אפשר שגם לתפקידם במדבר כנושאי המשכן יש משמעות רוחנית. עם ישראל נדד במדבר ממקום למקום, ובכל פעם חנה במקום אחר. לכל מקום היו בוודאי מאפיינים משלו ובעיות משלו, ותפקידם של הלוויים היה לדעת כיצד להקים את המשכן בכל חניה וחניה. לתפקיד זה משמעות סמלית רבה. במהלך ההיסטוריה עבר עם ישראל במקומות שונים, והעולם התפתח והשתנה לבלי הכר. התורה, לעומת זאת, לא השתנתה מעולם, והיה חשש שהיא תהפוך לא-רלוונטית ושלא תדבר לדורות מאוחרים. הראשונים (רס"ג, הרמב"ם ואחרים) כבר התייחסו לבעיה זו והסבירו שכל דור צריך לפרש את התורה בהתאם למצבו ולמצוא את המענה שלה לבעיות התקופה המסוימת שבה חי. בעל חידושי הרי"ם מרחיב בעניין זה, והוא מסביר שתפקידו של הצדיק שבכל דור הוא למצוא מה יש לתורה לומר לאותו דור, כשם שהלוויים צריכים היו לבחון את מאפייניו של כל מקום ולהחליט איך להקים בו את המשכן.

פרשתנו מספרת על נדבת הנשיאים לחנוכת המשכן. רש"י (ז', ג) מביא את המדרש, המסביר מדוע החליטו הנשיאים להתנדב ראשונים קרבנות למשכן. בעשיית המשכן תכננו הנשיאים לתת לעם ישראל לתרום ואז להשלים את החסר, אולם העם הביא יותר מדי ולנשיאים לא נותר אלא להביא את אבני השוהם והמילואים בלבד. כעת למדו את הלקח והתנדבו ראשונים. הנשיאים חשבו שעם ישראל לא יוכל להסתדר ללא מנהיגים ושיצטרך בהכרח את עזרתם. אך הם גילו, להפתעתם, שעם ישראל מסתדר בעצמו, ועל כן בחנוכת המשכן כבר הזדרזו להתנדב ראשונים.

גם לעגלות שהביאו הנשיאים יש משמעות סמלית. כאמור, הלוויים הם נושאי המשכן, המתאימים אותו לכל מקום ומקום. הנשיאים הרגישו שהלוויים יתקשו לשאת את הכול בכתף, ועל כן הביאו להם עגלות. הם חזו את העתיד והתכוננו לקראתו. בעוד שתפקיד הלוויים מתמקד בהתאמה להווה, הרי שתפקידם של הנשיאים מתמקד בחזון, בצפייה אל העתיד והתכוננות אליו.



[1] שיחה נאמרה בסעודה שלישית שבת קודש פרשת נשא תשנ"ו וסוכמה על ידי מתן גלידאי.