תקנת השבים

  • הרב ירון בן צבי
בית המדרש הוירטואלי


 

דף יומיומי

סוכה דף לא – תקנת השבים

בסוגייתנו, רבינא מלמד שמשום תקנת 'מריש' במידה ואדם גזל קורה ושם אותה בבניין, עליו להחזיר רק את שווי הקורה גם במקרה בו הוא השתמש בקורה לשם בניית סוכתו. הרציונל של תקנה זו הוא שאדם לא יהיה חייב לסתור את הבניין שבנה עם הקורה הגזולה בכדי שהדבר לא יעמוד בפני מי שרוצה לחזור בתשובה:

כשורה דמטללתא דגזולה עבדי ליה רבנן תקנתא משום תקנת מריש

דבריו של רבינא אמורים דווקא בשבעת ימי החג, שרק בהם אין הגזלן צריך לסתור את הסוכה ולהחזיר את הקורה לנגזל, והוא רשאי להחזיר את שוויה בלבד. אולם, במידה והנגזל תובע את הקורה לאחר ימי החג, על הגזלן להחזיר את הקורה עצמה – אף אם דבר זה דורש מהגזלן לסתור את הסוכה.

ההסבר הפשוט לאבחנה זו, (וכפי שמובא ברש"י), הוא שבימי החג נחשבת הסוכה לבניין קבע - משום המצווה, אך לאחר ימי החג אין הסוכה נחשבת עוד כבית קבע, ובבית ארעי לא נאמרה תקנת מריש.

רבי יום טוב אשבילי פירש שהדבר תלוי במועד בו תבע הנגזל את הגזלן – אם הנגזל תבע רכושו בימי החג אז הגזלן קנה את הקורה והחוב שלו לנגזל הוא של שווי הקורה. אך, אם הנגזל התלונן על הגזלן רק לאחר ימי החג וכיוצ"ב, הוא יהיה חייב להחזיר את הקורה עצמה.

על פי הסבר זה, יתכן לבאר את הסיפור המובא על אותה זקנה (אשר באה לפני רב נחמן והתלוננה על ראש הגולה, ורב נחמן לכאורה לא התייחס לתלונתה), בכך שרב נחמן רצה שיוחזרו לה העצים שלה עצמם ולא רק שווי העצים; לכן, כשבאה ודרשה את העצים בחג הוא התחמק מטענתה על מנת שהתביעה עצמה תהיה רק לאחר החג ויהיה ביכולתו להחזיר לה את העצים.

הקושי בהסבר זה הוא שאם אכן זו הייתה כוונתו של רב נחמן, יוצא שאותו ראש הגולה ישב למעשה כל שבעה בסוכה גזולה ולא יצא ידי חובה – שכן הוא לא קנה את העצים.

ברם, אפשר לומר שמשום שהיה עליו להחזיר רק את שווי העצים מחמת תקנת חכמים – ובכך היה רצונו של אותו ראש גלות, הוא כן קנה את העצים למשך תקופת החג כפי התקנה; החזרת העצים ולא שווים הם רק מתוקף העובדה שלא התקיימה בפועל התביעה בפני רב נחמן ולכן אותו ראש גלות ישב בסוכה שאינה גזולה. כך ניתן להבין גם מהאמור בביאור הלכה (תרלז, ג ד"ה יצא) – שאם רוצה הגזלן לשלם לנגזל, תקנו חכמים להפקיע האיסור של הגזילה ממנו.

הרב ירון בן צבי