תרופות לא כשרות
בתעשיית התרופות, לעיתים נעשה שימוש בחומרים שאינם כשרים להכנת הגלולות והסירופים. כאשר אדם חולה ויש סכנה לחייו - כלל בידינו שפיקוח נפש דוחה את כל האיסורים שבתורה, ועליו ליטול את התרופה בכל מקרה. אולם מה דינו של אדם החולה במחלה שאין בה סכנת חיים? האם מותר לו ליטול תרופה המורכבת מחומרים שאינם כשרים?
השו"ע (יו"ד קנ"ה) מכריע שמותר לאדם ליטול תרופות שאינן כשרות אם הוא נהנה מהן שלא כדרך הנאתן. הרמב"ם (הל' מאכלות אסורות פי"ד) כותב שאכילת מאכל שטעמו מר היא הנאה בדרך לא-רגילה, ומכאן, לכאורה, שמותר ליטול תרופות שטעמן מר גם אם הן אינן כשרות.
בשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"ו סי' ט"ז) מובא שבתהליך הכנת התרופה, בד"כ החומרים האסורים עוברים תהליך של פירוק כימי ומאבדים את זהותם הקודמת. לכן, לדעתו, ניתן להקל גם לחולה שאין בו סכנה ליטול תרופה שכזו (בתנאי שאכן עברה עיבוד מעין זה), ואפילו אם התרופה היא חסרת טעם.
מה דינן של תרופות בעלות טעם טוב, כגון סירופ ממותק נגד שיעול? בשו"ת "הר צבי" (יו"ד סי' צ"ז) דן בשאלה זו, ופוסק להקל, כיוון שכמות האיסור המצוי בכל גלולה הוא מזערי, ואין הוא מגיע לשיעור 'כזית'. מעיקר הדין, אמנם, גם חצי שיעור אסור באכילה, אולם הרב פרנק כותב שהטעם לכך הוא החשש שמא האדם יבוא לאכול שיעור שלם ויתחייב על אכילתו. ממילא, בנידון דנן, אדם הנוטל תרופה לוקח כמות מדוייקת ממנה, ואין חשש שירבה באכילת התרופה ויגיע לידי אכילת איסור שלם.
פיתרון נוסף לאדם הצריך ליטול גלולה שאינה כשרה מובא בשו"ת מנחת שלמה (תנינא, סי' ס"ה). לדעתו, ניתן לעטוף את הגלולה בנייר ולאוכלה, שכן הגמרא כותבת שאכילת איסור הכרוך בסיב היא אכילה שלא כדרך הנאתו, והאוכל איסור בצורה כזו פטור.
כדי לברר את כשרותן של תרופות, ניתן לעיין ברשימת התרופות הכשרות לפסח ולכל השנה, המופצת ע"י קופות החולים השונות במרפאות ובאתרי הקופות באינטרנט.
לסיום, יש לציין שהרמ"א (סי' קנ"ה) פוסק שחולה שאינו מסוכן, שיכול להתרפאות בתרופה כשרה או בתרופה שאינה כשרה, צריך לעשות כל השתדלות כדי להשיג את התרופה הכשרה, למרות שבדיעבד הוא יכול להשתמש בכל ההיתרים שהזכרנו.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)