דילוג לתוכן העיקרי

תרתי דסתרי בהלכות כתמים

תרתי דסתרי בהלכות כתמים

בתחומים רבים בהלכה, ניתן למצוא מצב שבו פסיקת ההלכה ע"פ הכללים הרגילים מובילה למצב של "תרתי דסתרי". המקרה הקלאסי של מצב זה מכונה "שני שבילין": שני אנשים הלכו במקביל בשני שבילים, שאחד מהם טמא ואחד טהור, ואין ידוע מי מהם הלך בשביל הטמא ומי בטהור. המשנה בטהרות (פ"ה מ"ה) קובעת, שמאחר שכלל נקוט בידינו ש"ספק טומאה ברשות הרבים - טהור", הרי שאם כל אחד משני האנשים יבוא לשאול אותנו בנפרד האם הוא טמא, אנו נשיב לו שהוא טהור מספק. אמנם לא ייתכן ששניהם טהורים, אולם אנו דנים כל אחד מהם בפני עצמו, כאילו אין אדם נוסף בעולם, ולכן גם אם בראייה כוללת יש כאן מצב של "תרתי דסתרי", אין בכך כלום. רק אם שני האנשים באים לשאול יחד, לא נוכל לתת פסק שיש בו סתירה פנימית, ולכן ניאלץ לטמא את שניהם מספק.

 

ברם, ישנם מקרים שבהם איננו מוכנים להקל כך. ההלכה הבסיסית בהלכות נידה קובעת שאם אישה מוצאת כתם דם בבגדה בלא שהרגישה ביציאת דם - היא טמאה רק מדרבנן. לכן, אם היא יכולה לתלות את הדם במקור אחר, כגון שיש לה פצע מדמם או שהיא עברה ברחוב שבו שוחטים בהמות ומתיזים דם, ניתן להקל ולטהר אותה. ברם, המשנה בנידה נט ע"ב קובעת שאם שלוש נשים לבשו בגד אחד, ואחר כך נמצא בו כתם - אם אין לנו סיבה להניח שמקורו באישה אחת יותר מאשר באחרת, ניאלץ לטמא מספק את שלושתן. לדעת הרשב"א, דין זה נכון אפילו אם כל אחת מהנשים באה לשאול בנפרד על מעמדה. האחרונים הקשו על דבריו: מדוע לא ניישם כאן את הדין של "שני שבילין" ונטהר את שלושתן? והלוא כל אישה בפני עצמה יכולה לתלות את הדם במקור אחר (באחת משתי הנשים האחרות), ומדוע לא נאמר גם כאן, שכאשר דנים במעמדה של אישה מסויימת, 'שוכחים' את כל הנשים האחרות בעולם?

 

באחרונים שתי תירוצים עיקריים לקושייה זו:

 

הט"ז (יו"ד ק"צ, יז) תירץ שיש לחלק בין כללים הלכתיים שונים. במקרה של "שני שבילין", אנו מטהרים כל אדם בנפרד ע"פ הכלל "ספק טומאה ברשות הרבים טהור". משמעות הכלל היא שכיוון שהאדם נמצא בחזקת טהרה, איננו יכולים לטמאו אם איננו בטוחים שאכן נטמא. לכן, אף שמישהו כאן ודאי נטמא - כיוון שאין לנו ודאות לגבי איש מהם שנטמא, לא נוכל להוציא אף אחד מהם מחזקתו. בהלכות כתמים, לעומת זאת, המצב הוא הפוך: אישה שמוצאת כתם היא בחזקת טמאה, אלא שיש פטנט הלכתי שמאפשר לה לתלות את הדם במקור אחר ולהיטהר. מאחר שכלי הלכתי זה מבקש להוציא אותה מחזקת טומאתה, עליו להיות חלק וברור, ואין להשתמש בו באופן המוביל ל"תרתי דסתרי".

 

ה'כרתי ופלתי' תירץ שבמקרה של "שני שבילין" אנו יכולים לדון בכל אדם באופן נפרד ממש, שהרי כל אחד מהם אינו צריך לטעון שום דבר אודות חברו, אלא די לו שיאמר שהוא מסופק אם הלך בשביל הטמא. במקרה של הנשים, כל אישה הרוצה להיטהר צריכה לטעון שחברתה היא שנטמאה, כך שגם אם אותה אישה הגיעה בנפרד - הרי היא מכניסה את חברתה לדיון. על כורחנו, אפוא, ניאלץ לדון בכל הנשים יחד ולטמא את כולן מספק (כמו שב"שני שבילין" נטמא את שניהם אם הגיעו לשאול יחד).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)