דילוג לתוכן העיקרי

חקת | עונשו של משה

א

שלש פעמים טרחה התורה והזכירה את חטאו של משה במי מריבה ואת העונש שנגזר עליו, שלא ייכנס לארץ. בפרשת חוקת, בפרשת פנחס ובפרשת האזינו. רש"י (במדבר כ"ז, יג) והספרי (קל"ז) עמדו על כך וביארו שהתורה באה להדגיש, שאף שעונשו של משה היה כעונשם של דור המדבר שלא נכנסו לארץ - לא חטא בחטאם בפרשת המרגלים. הוא לא חטא אלא בחטא קל, במי מריבה. "משל לשתי נשים שהיו לוקות בבית דין. אחת קילקלה (בעריות) ואחת אכלה פגי שביעית" וכו'.

ויש תימה בדבר. אם חטא משה בחטא קל לעומת זה של המרגלים, מדוע נענש בחומרה כמותם ולא זכה להיכנס לארץ?

ב

ה'ספרי' שהבאנו אינו עוסק בשאלה זו. אך דומה, שמשה רבינו עצמו הרגיש בה והוא רומז עליה בטענתו - תחינתו לפני הקב"ה.

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. ה' א-להים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורותיך. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון. (דברים ג, כג-כה)

ודבריו מזכירים את שבועתו של הקב"ה לדור המדבר בעת חטא המרגלים.

ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. כי כל האנשים הראים את כבדי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשה פעמים ולא שמעו בקולי. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי יראוה. (במדבר יג, כא-כג)

כלומר, דור המדבר שראה את כבודו ואת ידו החזקה של הקב"ה ולמרות זאת לא האמין בו בעת מבחן, לא יזכה לראות את הארץ הטובה. אך משה שהקב"ה החל להראותו את גודלו ואת ידו החזקה, ומשה האמין בו בעת המבחן בפרשת המרגלים, מדוע לא יראה את הארץ הטובה[1]?

ג

נראה, שאף חכמי המדרש מיאנו לקבל כפשוטו את העונש הכבד שהוטל על משה בשל חטאו במי מריבה, ו"הציעו" במקומו עונש קל יותר.

אמר לפניו (משה): ריבונו של עולם, יטול יהושע ארכי (= מלכות) שלי ואהא חי! אמר לו הקב"ה, עשה לו כדרך שהוא עושה לך. מיד השכים משה והלך לביתו של יהושע... יצאו להלוך. משה הלך לשמאלו של יהושע. נכנסו לאוהל מועד, ירד עמוד הענן והפסיק ביניהם. משנסתלק עמוד הענן הלך משה אצל יהושע ואמר, מה אמר לך הדיבור? אמר לו יהושע: כשהיה הדיבור נגלה עליך, יודע הייתי מה מדבר עימך? אותה שעה צעק משה ואמר, מאה מיתות ולא קנאה אחת. (דברים רבה ט, ט)

על פי המדרש לא ניטל ממשה אלא מלכותו וכח מנהיגותו (וממילא גם נבואתו המיוחדת). בתנאים אלו הסכים הקב"ה שמשה ייכנס לארץ, אך משה העדיף למות בעבר הירדן ובלבד שלא יקנא ביהושע.

ומהיכן שאב המדרש רעיון זה?

ד

הבה נעיין במילים המנחות בשיחתו של הקב"ה עם משה בתחילת פרשת ואתחנן[2].

ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. ה' א-להים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה אשר מי א-ל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתיך אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה והלבנון. ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי ויאמר ה' אלי רב לך אל תסף דבר אלי עוד בדבר הזה. עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבר לפני העם הזה והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה. (דברים ג, כג-כח)

בשל ראייתו הנכונה את גבורותיו של הקב"ה - ביקש משה לראות את הארץ, ובקשתו ניתנה לו. אך משה ביקש לא רק לראות, אלא גם לעבור. לראות - נתן לו הקב"ה אך לא לעבור. וכך אמר לו גם ביום מותו:

הראתיך בעיניך ושמה לא תעבר. (שם לד, ד)

אך מהי המשמעות של ראיית הארץ בלא לעבור אליה? והרי ודאי אין כוונת הקב"ה להתקלס חלילה במשה כדוגמת אדם המראה לצמא כד מים ואינו נותן לו לשתות ממנו, שבכך הוא זורה מלח על פצעיו!

ה

שני פירושים למילה 'לעבור'. הפירוש המקובל הוא - לחצות מכשול דרכים ולהתייצב בצידו השני. כך עובר אדם כביש ממדרכה אחת לחברתה, וכך עברו בני ישראל את הים מחוף אחד למשנהו ואת הירדן מגדה אחת לחברתה.

אך חז"ל מעמידים אותנו על פירוש נוסף למילה זו:

דאמר רב יהודה אמר שמואל, כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן. מאי משמע דהאי עובר? לישנא דאקדומי הוא... אביי אמר מהכא: 'והוא עבר לפניהם'. ואי בעית אימא מהכא: "ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם. (פסחים ז, ע"ב)

דומה שכך גם בפסוקים שהבאנו לעיל "כי הוא יעבר לפני העם הזה", ויותר מכך - ביום מותו של משה.

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה. ה' א-להיך הוא עבר לפניך. הוא ישמיד את הגויים האלה מלפניך וירשתם. יהושע הוא עבר לפניך כאשר דבר ה'. (דברים לא, ב-ג)

כשם שלצאת ולבוא משמעו להנהיג (השווה למשל במדבר כז, יז) כך גם 'לעבור' משמעו כמלך ומצביא ההולך לפני עמו למלחמה.

אף מעבר הירדן עשוי להתפרש, מתוך הקשרו הכולל, כמעבר של מנהיגות ולא רק כמעבר מכשול הנהר.

ויפה דרשו חז"ל, שלא נמנעה ממשה הכניסה לארץ ישראל כאדם. היא נמנעה ממנו כמנהיג.

ו

דבר זה מחזיר אותנו לשני חטאיו של משה. האחד - במרגלים, וכפי שנאמר, "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם" (דברים א, לז)[3].

עיון בפרשת המרגלים מגלה, שבניגוד למעשהו בעגל, הרי בפרשת המרגלים ברגע הקשה ביותר, בעת שהעם עמד לשוב מצרימה - נפלו משה ואהרן על פניהם ולא עשו דבר. ורק יהושע וכלב קמו וניצבו מול המזימה ומול סכנת רגימתם באבנים, קרעו בגדיהם ותבעו מן העם לחזור בהם מלשוב מצרימה.

כעבור ל"ח שנה, חטא משה במי מריבה בחטא דומה. בעת תלונתם של ישראל על המים נאמר:

ויבא משה ואהרן מפני הקהל אל פתח אהל מועד ויפלו על פניהם. (במדבר כ', ו)

ופירש ר' אברהם אבן עזרא:

"ויבא משה ואהרן מפני הקהל" - כדמות בורחים.

כאן איבד משה את מנהיגותו - כאשר לא ידע להשתמש בה בעת מצוקה ומבחן. יהושע שעמד מול העם בעת חטא המרגלים הוא יעבור לפני העם. משה אם יחפוץ בכך ייכנס כמשרתו.

אך ידע משה - הקנאה היא מן הדברים המוציאים את האדם מן העולם. והעדיף משה לצאת מן העולם במיתת נשיקה - על פי ה'. ועוד זאת - הקנאה מוציאה את האדם מן העולם בבחינת "ורקב עצמות קנאה" (משלי יד, ל).

משה שמת עפ"י ה' - "לא כהתה עינו ולא נס לחה".

 


[1] דיוק זה בפסוקים שמעתי לפני שנים רבות ממו"ר ר' מרדכי ברויאר נר"י. ואיני זוכר אם בחלקו או כפי שכתבתיו כאן. ואיני זוכר בשם מי אמר אותו.

[2] . תחילתו של רעיון זה, של התבוננות בפעלים, נתן בליבי לפני שנות דור - ידידי הרב זאב וייטמן נר"י.

[3] . הר"י אברבנאל היה הראשון (כמדומני), שהוכיח משם שעיקר חטאו של משה במרגלים. ולדעתו חטא בכך שנתן למרגלים מקום לטעות בשאלתו ששאל אותם. במאמרנו "בכיה לשעה ובכיה לדורות" (מגדים י' שבט תש"ן עמ' 37-21) העלינו שחטאו של משה שם היה בעירוב שתי שליחויות שונות. וכאן הלכנו בדרך שלישית. המשותף לכולן - היצמדות לפשט הפסוק שהבאנו, שמשה נענש בשל חטא המרגלים.

ואף שהתחלנו את דברינו בשאלה מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ כעונשם של החוטאים בחטא המרגלים, ואילו כאן כתבנו שחטא אף בפרשת המרגלים, ודאי שחטאו קל משלהם. דור המדבר חטאו בחוסר אמונה בידו החזקה של הקב"ה ואילו משה רק לקה שם בחוסר מנהיגות.

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)