06: שובה ישראל

  • ד"ר בני גזונדהייט

לזכרו של

דר' עמנואל מנדל הלפרין ז"ל

ידיד נפש, קובע עתים לתורה, ומשלב תורה עם דרך ארץ

אוהב תנ"ך ומחבר פירוש על ספר הושע[1]

שובה ישראל / בני גזונדהייט

הושע ותקופתו

הושע חי ופעל בסוף שנות מלכותו של ירבעם השני (מת בשנת 750 לפני הספירה) עד גלות ישראל על ידי תגלת פלאסר השלישי מלך אשור בשנת 733 לפנסה"נ, והמשיך להינבא גם בזמן הושע בן אלה מלך ישראל (מת בשנת 722).[2] בכותרת הספר נזכר רק ירבעם בן יואש מלך ישראל (א', א), אך שאר מלכי ישראל אינם מוזכרים. ייתכן שהם לא נזכרים, משום שלא היו ראויים למלוכה.[3] רוב הנבואות נאמרו למלכות ישראל, אך גם מלכות יהודה נזכרת בנבואות הושע.[4] בתקופה זאת ערב החורבן ניכרת התלות באשור, כפי שעולה מכמה פסוקים: "ויהי אפרים כיונה פותה אין לב מצרים קראו אשור הלכו" (ז', יא); "לא ישוב אל ארץ מצרים ואשור הוא מלכו כי מאנו לשוב" (י"א, ה). מלכות יהודה התחנפה למצרים בכדי לקבל את עזרתם,[5] ובפי הושע מדיניות זאת נקראת "רוח זנונים" (ד', יב; ה', ד).[6] בנבואת התשובה מודגש ניתוק הזיקה מאשור וממצרים, ובמקומה יתחדש הקשר של עם ישראל עם א-להיו.

פרק התשובה (פרק י"ד) - סגירת מעגל של כל נבואות הושע

נושא התשובה בפרק י"ד חותם את כל ספר הושע. למרות שנבואות הפורענות רבות בדברי הושע, נשמרת בסוף האפשרות של התשובה.[7] הנביא משתמש בפרק י"ד במילים ובמושגים רבים, אשר הוזכרו בתיאור חטאי העם לאורך כל הספר, אך באווירת התשובה בסוף נבואותיו מצליח הנביא להופכם למושגים ולתהליכים חיוביים. בזכות תהליך התשובה, החטאים של העבר נהפכים למרכיבים חשובים בהתפתחות התשובה והגאולה.[8] הניגודים הבולטים בין פרק י"ד לבין שאר פרקי הספר גרמו לחלק מהחוקרים לראות בפרק י"ד תוספת מאוחרת, אשר אינה נבואה מקורית של ספר הושע.[9] פירוש זה לא מכוון לדעתנו לרעיון של נבואות הושע, שעל ידי התשובה ניתן לתקן את כל חטאי העבר.

העמדנו את הפסוקים של פרק י"ד מול פסוקים אחרים בספר הושע, בהם אותם רעיונות ומושגים מופיעים בהקשר של חטא ולעיתים במשמעות הפוכה (טבלה 1). בפרק י"ד מופיעים מושגים רבים משאר ספר הושע, אך לא נוכל להסביר כאן את המשמעות של כל החזרות והמקבילות.[10] השגשוג והשפע של ברכת ה' למשל עומדים בניגוד לעונש החקלאי בעקבות חטאי ישראל: "כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין לו צמח בלי יעשה קמח אולי יעשה זרים יבלעהו" (ח', ז). כמו כן המושג של הכאת שורשים "וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן" (י"ד, ו) נהפך לביטוי של צמיחה בניגוד לתיאור הכאתם והתייבשותם של השורשים במשמעות של עקירת הנטוע והריסתו: "הכה אפרים, שרשם יבש פרי בל יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם" (ט', טז). על ידי התשובה הופכת המשמעות של הכאת שורשים בפרק ט' (שם בשני חלקי פסוק נפרדים) מרעה לטובה.[11]

"תשובה" כמילה מנחה (מסומן למעלה באדום)

נושא התשובה ושבות ישראל לארץ ישראל הוא נושא מרכזי של ספר הושע.[12] השורש "ש-ו-ב" מופיע שש פעמים בקטע הנידון, ומשמעותו משתנה לאורך הפרשה הקצרה: בתחילה יש קריאה לבני ישראל לשוב אל ה' - "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ ... וְשׁוּבוּ אֶל ה'" (ב-ג), כי התשובה תלויה דווקא במעשה האדם בתחלת תהליך התשובה.[13] ה' מגיב כביכול מיד ומסייע לישראל בתיקון החטאים "אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה" (ה). הרפואה היא ביטוי לכך שה' סולח לעוונות עמו.[14] במקביל לתיקון השובבות של ישראל ("אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם"), ה' יסיר את אפו מעם ישראל: "כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ" (ה). לבסוף בני ישראל ימצאו את מקום המנוחה והשלווה[15] - מעין שכר טוב למעשה התשובה שלהם: "יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ" (ח).[16]

המשמעות של שורש "ש-ו-ב" משתנה בפסוקים אלה: שיבה אל ה' (ב-ג), תיקון השובבות של ישראל וסליחת ה' (ה) וישיבה בצל ה' (ח). השורש "ש-ו-ב" מתאר, אם כן, שלבים שונים של תהליך התשובה.

השלבים של תהליך התשובה

בתשעת הפסוקים ניכרים שלבים שונים של תהליך התשובה, אשר יפורט בפירושנו בהמשך: לאחר הכשלון (ב) בא וידוי הכולל בקשת סליחה מה' (ג) וקבלת התשובה, וחרטה על טעויות והחטאים הדתיים והפוליטיים בעבר (ד). בזכות כך מבטיח ה' שפע של ברכה והצלחה (ה-ט), אשר חלקן מתואר בלשון ובסגנון פיוטיים (ו-ח). הפרשה מסתיימת בקבלה מפורטת של התשובה לעתיד עם דו-שיח בין ישראל וה' (ט). לבסוף יש הפקת לקחים כלליים בעניין דרכי ה', מסקנה אשר היא גם חתימת הספר כולו (י).

תהליך התשובה פותח בתיאור הכשלון ("כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ"), ומסתיים בלקח שלא לחזור על אותו הכשלון בעתיד ("וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם").

 

טבלה 1: תיקון כל החטאים בפרק י"ד לאור תיאור החטאים בשאר ספר הושע

(ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:

(ו', א) לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו: - (ב', כה) וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר א-להי: - (ח', ב) לי יזעקו א-להי ידענוך ישראל: - (ד', ה) וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה ודמיתי אמך: - (ה', ה) וענה גאון ישראל בפניו וישראל ואפרים יכשלו בעונם כשל גם יהודה עמם: - (ז', א) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון: - (ח', יג) זבחי הבהבי יזבחו בשר ויאכלו ה' לא רצם עתה יזכר עונם ויפקד חטאותם המה מצרים ישובו:

(א-להים \ אלהים – ג', א.ה; ד',א. ו.יב; ה', ד; ו', ו; ז, י; ח', ב.ו; ט', א.ח.יז; ; י', ; י"ב, ד.ו.ז.י; י"ג, ד; י"ד, א; שוב - ב', ט.יא; ה', ד.טו; ו', א.יא; ח', יג; י"א, ה.ז.ט; י"ב,ז; עון - ט',ז.ט; י"ב, ט; י"ג, יב)

(ג) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:

(ד', יא) זנות ויין ותירוש יקח לב: - (ז',יג) … כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים: - (י', ד) דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי: - (ה', ד) לא יתנו מעלליהם לשוב אל א-להיהם כי רוח זנונים בקרבם ואת ה' לא ידעו: - (ב', ג) אמרו לאחיכם עמי ולאחותיכם רחמה: - (ז', ב) ובל יאמרו ללבבם כל רעתם זכרתי עתה סבבום מעלליהם נגד פני היו: - (י', ג) כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את ה' והמלך מה יעשה לנו: - (א', ו) ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם: - (ד', ח) חטאת עמי יאכלו ואל עונם ישאו נפשו: - (ג', ה) אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' א-להיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים: - (י', א) גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות:

(ד) אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם:

(א', ז) ואת בית יהודה ארחם והושעתים בה' א-להיהם ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה בסוסים ובפרשים: - (ה', יג) וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו וילך אפרים אל אשור וישלח אל מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם... (ז', יא) ...מצרים קראו אשור הלכו: - (ט', ג) לא ישבו בארץ ה' ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו: - (י"ג, ד) ואנכי ה' א-להיך מארץ מצרים וא-להים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי: (ח', ו) כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרוןן: - (א', ו) ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם: - (ב', ו) ותהר עוד ותלד בת ויאמר לו קרא שמה לא רחמה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשא אשא להם:

(ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ:

(ה', יג) וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו וילך אפרים אל אשור וישלח אל מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא יגהה מכם מזור: - (י"א, ג) ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים: - (ו', א) לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו: - (ז', א) כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים ורעות שמרון...: - (י"א, ז) ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם: - (ב', ט) ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם: - (ט', טו) כל רעתם בגלגל כי שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוסף אהבתם כל שריהם סררים: - (י"א, ד) בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל: - (ח', ה) זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין: - (י"ג, יא) אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי:

(ו) אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן:

(א', ט) ויאמר קרא שמו לא עמי כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם: - (ו', ד) מה אעשה לך אפרים מה אעשה לך יהודה וחסדכם כענן בקר וכטל משכים הלך: - (י"ג, ג) לכן יהיו כענן בקר וכטל משכים הלך כמץ יסער מגרן וכעשן מארבה: - (י,' ד) דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי: - (ט', טז) הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם:

(ז) יֵלְכוּ יוֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן:

(ה', ו) בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חלץ מהם: - (ז', יב) כאשר ילכו אפרוש עליהם רשתי כעוף השמים אורידם איסרם כשמע לעדתם: - (י"א, י) אחרי ה' ילכו כאריה ישאג כי הוא ישאג ויחרדו בנים מים:

(ח) יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן:

(ג', ד-ה) כי ימים רבים ישבו בני ישראל אין מלך יתגוררו ואין שר ואין זבח ואין מצבה ואין אפוד ותרפים: אחר ישבו בני ישראל ובקשו את ה' א-להיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים: (ט', ג) לא ישבו בארץ ה' ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו: - (ד', יג) על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה: - (ב', א) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי: (ו', ב) יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו: - (ב', י) והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל: - (ז', יד) ולא זעקו אלי בלבם כי יילילו על משכבותם על דגן ותירוש יסורו בי: - (ט', א) אל תשמח ישראל אל גיל כעמים כי זנית מעל א-להיך אהבת אתנן על כל גרנות דגן: - (פרח - ראה למעלה פסוק ו) - (י', א) גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות: - (י"ב, ו) וה' א-להי הצבאות ה' זכרו: - (ד', יא) זנות ויין ותירוש יקח לב: - (ז', ה) יום מלכנו החלו שרים חמת מיין משך ידו את לצצים: - (ט', ד) לא יסכו לה' יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים:

(ט) אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא:

(ד', יז) חבור עצבים אפרים הנח לו: - (ב', ח-ט) לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא: ורדפה את מאהביה ולא תשיג אתם ובקשתם ולא תמצא ואמרה אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה: - (ב', כג-כד) והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ: והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל:

(י) מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם:

(י"ג, יג) חבלי יולדה יבאו לו הוא בן לא חכם כי עת לא יעמד במשבר בנים: - (ב', כא) וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים: - (י', יב) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את ה' עד יבוא וירה צדק לכם: - (ז',יג) ..כי פשעו בי ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים: - (ב', ח) לכן הנני שך את דרכך בסירים וגדרתי את גדרה ונתיבותיה לא תמצא: - (ד', ט) והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו: - (י', יג) חרשתם רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי כחש כי בטחת בדרכך ברב גבוריך: - (י"ב, ג) וריב לה' עם יהודה ולפקד על יעקב כדרכיו כמעלליו ישיב לו:

(חכמה - י"ג, יג; דעה [את ה'] - ב', י; ב', כב; ד', א.ו; ה', ד; ו', ג; ז', ט; ח', ב; ט', ז; י"א, ג; י"ג, ה; בינה - ד', יד).

(כשל - ראה למעלה פסוק ב)

 

פירוש הפסוקים

(ב) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ:

הנביא מדייק בלשונו בתיאורו את תחילת תהליך התשובה: השלב הראשון של התשובה (ב) הוא השיבה אל ה' בלשון יחיד לכל כנסת ישראל ("שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל") וההתקרבות הדתית לבורא מנוסחת במילים "עַד ה' אֱ-לֹהֶיךָ"; בשלב שני (ג) פונה הקריאה לתשובה אל כל השבים בלשון רבים ("וְשׁוּבוּ") וההתקרבות אל ה' מנוסחת בלשון "אֶל ה'". התשובה היא תהליך הדרגתי: בתחילת התשובה יש חיפוש והגדרת הכיוון "עַד ה'" מתוך תחושת כשלון ציבורי של כנסת ישראל ("שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל" - ב) ומתוכו נובעת התקרבות "אֶל ה'" עם קבלת ערכים דתיים מעשיים לעתיד של כל היחידים החוזרים בתשובה ("וְשׁוּבוּ אֶל ה'" - ג).[17]

"א-להיך" - דוקא בפעם הראשונה מופיעה המילה "א-להיך", כיוון שישראל שכחו אותו: "ותשכח תורת א-להיך ..." (ד', ו); "כי זנית מעל א-להיך..." (ט', א); "תאשם שמרון כי מרתה בא-להיה בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו" (י"ד, א). בתהליך התשובה שכיחת הא-להים בעבר מאפשרת לחזור ולהתקרב לא-להים מחדש: [18] "ואתה בא-להיך תשוב חסד ומשפט שמר וקוה אל א-להיך תמיד" (י"ב, ז); "ואנכי ה' א-להיך מארץ מצרים עד אושיבך באהלים כימי מועד" (י"ב, י); "ואנכי ה' א-להיך מארץ מצרים וא-להים זולתי לא תדע ומושיע אין בלתי" (י"ג, ד).[19] קריאת "א-להי" היא סימן היכר של תהליך התשובה בפי הושע: "וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רחמה ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר א-להי" (ב', כה), ובדברי הווידוי ישראל ידגישו "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו" (ד).

(ג) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה' אִמְרוּ אֵלָיו כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ:

בפסוק מודגשת ההדדיות של תהליך התשובה: ה' קורא לישראל לחזור בתשובה עם דברי וידוי וחרטה ("קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים וְשׁוּבוּ אֶל ה'"), ולבקש מה' לקבל אותם: "כָּל תִּשָּׂא עָוֹן וְקַח טוֹב".[20] לאחר החטא והכשלון ("כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ") מבקש עם ישראל מאת ה' כפרת עונות ("כָּל תִּשָּׂא עָוֹן"), כדי לפתוח פרק חדש של התקרבות לה' בדרך חיובית ("וְקַח טוֹב").

הניסוח "כל תשא עון" רומז למידת הרחמים של ה' - "נושא עון" (שמות ל"ד, ז; במדבר י"ד, יח), ואולי כדי לא להפסיק את ציטוט המילולי של י"ג המידות בתורה (שמות ל"ד, ז), מקדים הנביא את המילה "כל" לפני "תשא עוון".[21] "פרים שפתינו" - בוידוי דברים במקום הבאת קרבנות יש תיקון החטא, הרי בעבר הביאו בני ישראל את קרבנותיהם בלי תשובה, ולכן לא התקבלו: "בצאנם ובבקרם ילכו לבקש את ה' ולא ימצאו חלץ מהם".[22] הפרים הם היקרים מכל הקרבנות,[23] "ואולי רמז ב'פרים' העגלים שהיו עובדים ויאמרו שבמקום אותו פשע ישלמו וידויים וסליחות" (אברבנאל).[24]

המושגים "נשלמה" (ג) - "שפתינו" (ג) - "נדבה" (ה) מזכירים את פרשת הנדרים בספר דברים (כ"ג, כב-כד), והושע מציג כאן את התשובה כמעין קיום נדר,[25] המתבקש אחרי פרקי הפורענות: "כי תדר נדר לה' א-להיך לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' א-להיך מעמך והיה בך חטא: וכי תחדל לנדר לא יהיה בך חטא: מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' א-להיך נדבה אשר דברת בפיך",[26] אך בהקשר של התשובה הנדבה באה מצד ה'.

(ד) אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם:

בפסוק זה עם ישראל מדגיש את הניתוק הפוליטי ממצרים ומאשור, וההצהרה "על סוס לא נרכב" היא רמז לתלות במצרים.[27]

הרקע של ההדגשה "מעשה ידינו" בעניין עבודה זרה מתואר בהרחבה בפרק הקודם: "ועתה יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון" (י"ג, ב). המשמעות של מעשה הידיים מרכזית אצל בעל התשובה, אשר בא להפוך מעשה חטא למעשה של תשובה: "והותירך ה' א-להיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטבה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבתיך" (דברים ל', ט),[28] והצלחת "מעשה ידינו" מודגשת גם בתהליך התשובה בתהלים פרק צ': "ותאמר שובו בני אדם ... ויהי נעם א-דני א-להינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידיהו כוננהו".

"ירוחם יתום" – העזרה ליתום היא מחסדי ה',[29] והיא משל לעם ישראל, הנמשל בספר הושע לבנו של ה': "כי נער ישראל ואהבהו וממצרים קראתי לבני... ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועתיו ולא ידעו כי רפאתים" (י"א, א-ג(; "חבלי יולדה יבאו לו הוא בן לא חכם כי עת לא יעמד במשבר בנים" (י"ג, יג).

(ה) אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ:

אם ישראל ינהגו כפי שנדרש מהם, תגובת ה' לתשובת ישראל לא תאחר לבוא: החטא מוגדר כמחלה, וה' מרפא את ישראל, כדי שיוכלו לחזור אליו (ה', יג; ו', א). לאחר הוידוי של ישראל, פסוק זה מציין את תשובת ה' ואת המעבר לתיקון החטא וברכת ה', המתוארים בפסוקים הבאים.[30]

(ו) אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה וְיַךְ שָׁרָשָׁיו כַּלְּבָנוֹן:

(ז) יֵלְכוּ יוֹנְקוֹתָיו וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן:

(ח) יָשֻׁבוּ יֹשְׁבֵי בְצִלּוֹ יְחַיּוּ דָגָן וְיִפְרְחוּ כַגָּפֶן זִכְרוֹ כְּיֵין לְבָנוֹן:

בפסוקים אלה ה' מפרט את הבטחתו "אהבם נדבה" (ה), והתיאורים מזכירים את הניסוחים משיר השירים.[31] הפסוקים בנויים בקצב חגיגי ופיוטי, והם מהווים יחידה מבחינת הצורה והתוכן: כל פסוק מסתיים במילה "לבנון",[32] ובתיאור של תשע תמונות יש התפתחות הדרגתית של תהליך התשובה (תמונה 1): בזכות טל ה' בהתחלה, מתחילה השושנה לפרוח (ו). עם התחזקות השורשים, יגדל הצמח כמו זית (ז),[33] והמקום תחתיו ישמש למחסה ליושבים בצילו (ח). הסגנון הפיוטי והציורי בדומה לסגנון שיר השירים ממחיש את הבטחת ה' "אֹהֲבֵם נְדָבָה" (ה).

"אהיה כטל לישראל": הטל מאת ה' פותח את התפתחות התשובה, והטל מסמל את התחיה: "יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שכני עפר כי טל אורת טלך וארץ רפאים תפיל" (ישעיה כ"ו, יט); "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה' כרביבים עלי עשב אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם" (מיכה ה', ו), ואולי רמז לברכתו של יצחק את יעקב, דהיינו "כטל לישראל" (בראשית כ"ז, כח), ולברכתו של משה (דברים ל"ג, יג; כח). ייתכן שמילת הפתיחה "אהיה" מזכירה את "אהיה אשר אהיה" בתחילת גאולת עם ישראל ממצרים (שמות ג, יד).

יש רמזים רבים בתמונות של השפע החקלאי:

· פריחת השושנה ("יפרח כשושנה" - ו) נושאת בסוף גם פירות "ויפרחו כגפן" (ח).

· השורשים של העץ ("ילכו יונקותיו" - ז) נמשלים להצלחת הצדיקים ("וצדיקים ילכו בם" - י), כי הצדיק נמשל לעץ.[34]

· התמונה של "ישבי בצלו" (ח) רומזת על דרך הניגוד למלכות מצרים, אשר מתוארת באותן המילים: "ההולכים לרדת מצרים… ולחסות בצל מצרים" (ישעיה ל', ג-ד); "ובצלו ישבו כל גוים רבים" (יחזקאל ל"א, ו). התמונה והניסוח של "יושבי בצילו" בנבואת הושע רומזים, אם כן, על דרך הניגוד למצרים, כשעם ישראל לאחר התשובה ימצא מנוחה דוקא בצילו של ה' ולא של מצרים.[35]

· "יחיו דגן ויפרחו כגפן" – אכילת לחם ויין מבטאת את הקשר החזק לארץ ישראל, ואי היכולת לאכול לחם ויין היא ביטוי לגלות, כמתואר בהושע ט', ג-ד: "לא ישבו בארץ ה' ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו: לא יסכו לה' יין ולא יערבו לו זבחיהם כלחם אונים להם כל אכליו יטמאו כי לחמם לנפשם לא יבוא בית ה'".[36]

· "פריך" – "אפרים" – "ארפא" - לשון נופל על לשון, ובדומה במקומות אחרים בהושע: "וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו וילך אפרים אל אשור וישלח אל מלך ירב והוא לא יוכל לרפא לכם ולא יגהה מכם מזור" (ה', יג); "הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשו" (ט', טז). לפי תוכחת הושע עם ישראל חולה ואינו מסוגל לעשות פירות. התשובה באה "לרפא" את "אפרים" ולאפשר להם לעשות שוב "פירות", ובכך הם יהיו ראויים להקרא "אפרים".

בזכות ברכת ה' "אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל" (רישא של פסוק ו), תיאור התשובה וההצלחה של עם ישראל הולך ומתפת (סיפא של פסוק ו-ח), וניכרת ההדרגתיות בכל שורה: בשורה הראשונה יש משפט עם דימוי אחד (צלע אחת), ובכל שורה החותמת במילה "לבנון" מתווסף דימוי נוסף (צלע נוספת) (תמונה 2).[37]

(ט) אֶפְרַיִם מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא:

הפסוק פורש כדו-שיח בין אפרים וה', אשר משקף את הקירבה ואת ההדדיות בין ישראל וא-להיו: לאחר שאפרים מתנתק ומתרחק מחטאיו בעבר ("אֶפְרַיִם: מַה לִּי עוֹד לָעֲצַבִּים") - ה' מרעיף על ישראל את חסדו ואת דאגתו ("אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ"); אפרים מרגיש את תמיכת ה' ("אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן"), וה' מבטיח להמשיך לשמור על ישראל גם בעתיד ("מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא"). מיד לאחר ה"אֲנִי" של ה' מופיע ה"אֲנִי" של עם ישראל כביטוי לקרבת ה' אליו.[38] פירוש הפסוק כדו-שיח בין ישראל לה' מתאים היטב לקריאת ה' בתחילת הפרשה "קחו עמכם דברים" (ב), ולאורך כל הקטע יש מספר פסוקים, אשר מהווים דו-שיח בין ישראל וה'.[39]

ניתן לזהות רמזים רבים בדו-שיח הקצר: התנתקות אפרים מעבודה זרה היא תיקון החטא: "חבור עצבים אפרים הנח לו" (ד', יז), [40]וגם בניסוח בהמשך "אֲנִי כִּבְרוֹשׁ רַעֲנָן" יש רמז לעבודה זרה שהיתה "תחת כל עץ רענן",[41] ונהפכה לאחר התשובה לתיאור ההצלחה; [42] הברוש רומז לעצי הלבנון שמהם בנה שלמה את בית המקדש. [43]פירושים רבים ניתנו לדברי ה' "אֲנִי עָנִיתִי וַאֲשׁוּרֶנּוּ": "עָנִיתִי" מתאים לנבואת הנחמה של הושע: "והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ: והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל" (ב' כג-כד). המילה "וַאֲשׁוּרֶנּוּ" פורשה מלשון ראייה [44] או מלשון אושר, [45]ובצליל הדומה ל"אשור" יש רמז, שהתשועה תבוא דווקא מה' ולא ממלכות אשור - כלשון הוידוי של ישראל: "אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ" (ד).[46] בתשובת ה' "מִמֶּנִּי פֶּרְיְךָ נִמְצָא" מתברר, שבני ישראל יודעים כי מה' באה להם הברכה בניגוד למצב החטא: "והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל" (ב', י), ובמילה "פֶּרְיְךָ" יש לשון נופל על לשון עם השם "אפרים" שבראש הפסוק.[47]

(י) מִי חָכָם וְיָבֵן אֵלֶּה נָבוֹן וְיֵדָעֵם כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה' וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם:

הפסוק משמש כסיום הן של פרשת התשובה בפרק י"ד והן של כל הספר כולו. דברי מוסר ולקח בסיום הפרק נמצאים גם בפרשיות אחרות. [48]נושא התשובה בסוף הספר כולו[49] בא ללמדנו, שלמרות החטאים והפורענות - "שערי תשובה לעולם פתוחים" (דברים רבה ב:יב). הפסוק האחרון סוגר לדעתנו הן את הספר כולו והן את נושא התשובה של הושע י"ד.

המילים האחרונות של הספר ("וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם") מבטאות את יסוד הבחירה של האדם והן מעיקרי המסר של ספר הושע והמקרא כולו. הניסוח של כשלן הרשעים ("וּפשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם") הוא מתחילת הקעע הנידון ("כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ" - י"ד, ב), והצלחת הצדיקים ("וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם") מנוסחת באותו תיאור ציורי של הצלחת הצמיחים ("יֵלְכוּ יוֹנְקוֹתָיו" - י"ד, ז).

חכמה בינה ודעת ("חָכָם וְיָבֵן ... נָבוֹן וְיֵדָעֵם") דרושות להבנת ה', ומושגים אלה חוזרים רבות בכל ספר הושע. כמו כן "דַּרְכֵי ה'" הם התיקון של דרכם של בני ישראל לאורך ספר הושע (ראה מקבילות בטבלה).

סיכום

פרשת התשובה הקצרה בסוף ספר הושע היא חלק מהותי ואינטגרלי של נבואות הושע, ולא תוספת מאוחרת ומנותקת בסוף ספר הושע.

הפרשה סוגרת את כל הספר, ופרקי התוכחה והפורענות מוליכים כביכול אל פרק התשובה בסוף הספר; מושגים של חטא וכשלון נהפכים למרכיבים מרכזיים של תהליך התשובה, ויסודות חשובים של דרכי תשובה כלולים בפרשה קטנה זאת: קריאה והזמנה לשוב אל ה' (ב-ג), דרישה לוידוי של עם ישראל הכולל חרטה וקבלה פוליטית ודתית כאחד (ד), הבטחת ה' כתגובה לתשובת ישראל (ה) ותיאור השפע של ברכת ה' בסגנון פיוטי (ו-ח). לבסוף ישראל וה' מתקרבים ונכנסים לדו-שיח קצר (ט). הפסוק האחרון חותם הן את פרשת התשובה והן את כל הספר בדברי התבוננות ולקיחת מוסר על דרכי ה' ובחירתו החופשית של האדם (י).

 


[1] דר' עמנואל הלפרן "הושע: נסיון של ביאור חדש", ירושלים, החברה לחקר המקרא בישראל, קרית ספר, תשל"ו, 292 עמודים עם ביבליאוגרפיה. זכיתי ללמוד עם דר' הלפרן ספר הושע, והוא הסכים עם הניתוח המוצג במאמר זה, אשר מתפרסם פה לזכרו.

ברצוני להודות להערות ולהארות חשובות לעבודה זאת על ידי הרב יונתן גרוסמן (אלון שבות), הרב מנחם כ"ץ (אפרת), מר עמוס ספראי (אלון שבות) דר' יהודה פינצ'ובד (חיפה), שרון והרב יוסף צבי רימון (אלון שבות), ודר' ברוך שוורף (אפרת).

בקרוב ניתן יהיה להוריד מצגת PowerPoint באתר www.tefillah.net עם ניתוח הפרק על פי מאמר זה.

[2] לפי מפסר פרשנים ספר הושע מורכב משני חלקים (א-ג; ד-יד) בני תקופות שונות.

[3] כך לפי פירוש "מאיר עין" על הושע; ירבעם בן יואש מלך ישראל גם עשה את הרע בעיני ה', אך הוא השיב את את גבול ישראל וה' נתן לו להושיע את ישראל, כפי שמסופר בספר מלכים ב' י"ד, כג-כט (מפי שרון רימון).

[4] וזאת סיבת ההדגשה "גם יהודה" (ה', ה; ו', יא).

[5] מלכים ב' י"ז, ד; ירמיה ב', יח; יחזקאל ט"ז, כו.

[6] ראה גם הושע ה', יג; ז', יא; ח', ט; י"ב, ב. ראה גם ישעיה ל', ג-ד, ועוד.

[7] חז"ל אף הם נסחו את הרעיון הזה: "שערי תשובה לעולם פתוחים" (דברים רבה ב:יב).

[8] וכמאמר חז"ל בבבלי יומא פ"ו ע"ב: "אמר ריש לקיש: גדולה תשובה, שזדונות נעשות לו כשגגות, שנאמר (הושע י"ד) 'שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך' - הא עון מזיד הוא, וקא קרי ליה מכשול."

[9] ראה למשל: .Theodore Robinson Die Zwölf Kleinen Propheten Handbuch zum Alten Testament, Tübingen 1938, Seite 53; D.W. Hitzig Die kleinen Propheten Handkommentar zum Alten Testament, Göttingen 1903, Seite 84.

[10] יהודה קיל בפירושו "דעת מקרא", מבוא [9], ציין מספר דוגמאות, אך לא עמד על כך, שפרק י"ד מלא במושגים של שאר חלקי הספר, כדי להראות את תיקון החטא. בטבלה שלנו מודגשים המושגים המופיעים בשאר פרקי ספר הושע ואשר חוזרים בפרק י"ד; כשפסוק אחד קשור לכמה פסוקים בפרק י"ד, הוא מובא כבר במקום הראשון עם ההדגשות.

[11] המושג הנדיר במקרא "תמרורים" נהפך על פי העיקרון של "והפכתי אבלם לששון" (ירמיה ל"א, יב) ממשמעות של בכי ("נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה" – ירמיה ל"א, יד) לתיאור של גאולת ישראל וציוני דרך של שיבת ציון: "הציבי לך ציונים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה דרך הלכת שובי בתולת ישראל שבי אל עריך אלה" (ירמיה ל"א, כ); ראה במאמרי "והפכתי אבלם לששון" בתוך "עלון שבות", גליון 109, עמוד 99-70 .

[12] ראה את ההפניות בטבלה לפסוק ב בסוף.

[13] ובסיפור חז"ל בעבודה זרה י"ז ע"א עיקרון זה מובא במפורש: "אמר אין הדבר תלוי אלא בי...".

[14] "רפואה" במשמעות של "סליחה" מופיעה במספר פסוקים: "שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך כי אתה ה' א-להינו" (ירמיהו ג', כב); "אני אמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך" (תהלים מ"א, ה); "הסלח לכל עונכי הרפא לכל תחלאיכי" (תהלים ק"ג, ג).

[15] ואולי מלשון "בשובה ונחת תושעון בהשקט ובבטחה תהיה גבורתכם ..." (ישעיה ל', טו).

[16] מהלך רעיוני דומה נמצא גם בדברים ל', ראה במאמרי 'פרשת התשובה (דברים ל'), מגדים ל"ב, תש"ס, עמוד 31-46.

[17] מקבילות: "ושבת עד ה' א-להיך..." (דברים ד', ל; ל', ב); "שבו עדי בכל לבבכם ... (יואל ב', יב); "ולא שבתם עדי נאם ה'" (עמוס ד', ו); "נחפשה דרכינו ונחקרה ונשובה עד ה'" (איכה ג', מ). ראה במאמרי (הערה 16). בנימה קצת שונה הסביר הרב שלמה גורן "תורת השבת והמועדים", ירושלים, ההסתדרות הציונית העולמית, תשמ"ב, עמוד 290-281: בהתחלה התשובה היא מיראה "כי כשלת בעונך" ("שלא לשמה"), ואחר כך מדובר על תשובה מאהבה ("לשמה"); ובדומה בפסחים נ' ע"ב "רבא רמי כתיב כי גדול עד שמים חסדך (תהלים נ"ז) וכתיב כי גדול מעל שמים חסדך (תהלים ק"כ) הא כיצד כאן בעושין לשמה וכאן בעושין שלא לשמה".

[18] וכך פורשה התוספת "א-להי ישראל" בשמות ל"ד, כג ("שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדן ה' א-להי ישראל") בניגוד למקבילה בשמות כ"ג, יז ("שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אל פני האדן ה'"), כי החוויה של חטא העגל בשמות ל"ב, ד.ח ("ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים") גרמה להתקרבות יתרה לה' (בנו יעקב בפירושו Exodus על ספר שמות - גרמנית, תורגם לאנגלית). - גם בפרשת התשובה בספר דברים ל' מודגשת הקרבה המיוחדת של החוזר בתשובה על ידי תוספת המילה "א-להיך": "והותירך ה' א-להיך בכל מעשה ידך בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך לטבה כי ישוב ה' לשוש עליך לטוב כאשר שש על אבתיך" (דברים ל', ט). בפרשת הברכה והקללה (דברים כ"ח, יא) חסרה עדיין המילה "א-להיך": "והותרך ה' לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיך לתת לך". במאמר (הערה16) מוסבר הבדל זה והבדלים אחרים בין שני הפסוקים.

[19] ראה טבלה לפסוק ב.

[20] "וקח טוב" פורש כנקיטת עמדה חיובית ע"פ נחמיה ו', יט: "גם טובתיו היו אמרים לפני ודברי היו מוציאים לו אגרות שלח טוביה ליראני" (אברהם גייגר, ראה גם תהלים ל"ט, ג; משלי י"ג, ב).

[21] עמנואל הלפרן (הערה 1) על הפסוק.

[22] ראה ה', ו; וראה ד', ח; ח', יג, י"ב, יב.

[23] ראה שמות כ"ד, ח; תהלים נ"א, כא; ס"ט, לב, ועוד.

[24] ראה פסוקים אחרים בספר הושע: "זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין: כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרון" (ח', ה-ו); "לעגלות בית און יגורו שכן שמרון..." (י', ה); "ואפרים עגלה מלמדה..." (י', יא); "ועתה יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים מעשה חרשים כלה להם הם אמרים זבחי אדם עגלים ישקון" (י"ג, ב).

[25] פעולת קיום הנדר נקראת "לשלם" ("ונשלמה") גם בשמואל ב' ט"ו, ז; ישעיה י"ט, כא; יונה ב', י; נחום ב', א; תהלים כ"ב, כו; נ', יד; נ"ו, יג; ס"א, ט; ס"ה, ב; ס"ו, יג; ע"ו, יב, קט"ז, יד.יח; משלי ז', יד; איוב כ"ב, כז; קהלת ה', ג-ד.

[26] עמנואל הלפרן (הערה 1) על הפסוק.

[27] הכוונה למצרים ע"פ ישעיה ל"א, א: "הוי הירדים מצרים לעזרה על סוסים ישענו ויבטחו על רכב כי רב ועל פרשים כי עצמו מאד ולא שעו על קדוש ישראל ואת ה' לא דרשו"; ראה גם ישעיה ל', טז; יחזקל י"ז, טו; דברים י"ז, טז, ועוד.

[28] ראה במאמר על פרשת התשובה (דברים ל') (הערה 16) עם השוואה מפורטת של הפסוק הזה לדברים כ"ח, יא.

[29] "יתום אתה היית עוזר" (תהלים י', יד); "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני" (תהלים כ"ז, י), "אב אנכי לאביונים ..." (איוב כ"ט, טז), ועוד.

[30] ירמיה נעזר בפסוק זה: "שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם הננו אתנו לך כי אתה ה' א-להינו" (ירמיהו ג', כב).

[31] "שושנה" - ב', ב; "לבנון" – ד', ח; "כריח לבנון" – ד', יא; "בצלו חמדתי וישבתי" – ב', ג, ועוד.

[32] בסוף היחידה מופיעה צורה יותר רחבה "כְּיֵין לְבָנוֹן" כדוגמת "תקיעה גדולה" בסוף סדר תקיעות (בשם הרב מנחם כ"ץ, אפרת).

[33] ראה "וישלך כזית ת נצתו" (איוב ט"ו, לג); ראה גם ירמיה י"א, טז; תהילים נ"ב, י; קכ"ח, ג, ועוד.

[34] ראה ירמיה י"ז, ח; תהלים א', ועוד.

[35] ראה הערה מקבילה בהמשך על "ואשורנו" (ט).

[36] על פי זה ניתן אולי להסביר את בחירת פרשת נסכי היין (במדבר ט"ו, א) והפרשת חלה (שם יז) מיד לאחר גזירת העונש של ארבעים שנות נידודים במדבר בעקבות חטא המרגלים. רש"י לפסוק ב (שם) מסביר את סמיכות הפרשיות בקיצור נמרץ: "כי תבאו - בשר להם שיכנסו לארץ", אך בחירת הפרשיות על יין ולחם דווקא בהקשר זה מוסברת היטב לפי ההקשר הנ"ל, כי הלחם ויין דווקא מבטאים את הקשר לארץ ישראל, ולכן פרשיות אלה ראויות ל"בשר להם שיכנסו לארץ".

[37] אמצעי ספרותי דומה קיים בשלשת הפסוקים של ברכת כהנים (בפסוק הראשון 3 מילים, בפסוק השני – 5, ובפסוק השלישי – 7). תודתי לרב מנחם כ"ץ, אפרת, אשר הפנה את תשומת ליבי למבנה זה.

[38] לפי מיטב ידיעתי פירוש זה הוצע לראשונה על ידי א. כהנא "המקרא כפשוטו", קיאב, תרס"ו, עמוד כ"ט, ומפאת מקוריותו נצטט פה את הדברים כלשונם: "ואני אינני לא חכם ולא נבון, ואעפ"כ אומר אני חלקהו ודרשהו, לא פי אחד דבר כל המילות, רק הנביא הגיד לנו בקיצור נמרץ ויכוח בין ה' ובין אפרים ... והנם כמדברים מערכה מול מערכה, ומי שאמר זה לא אמר זה. אפרים אשר היה כבן המנודה אצל אביו עכשיו יש לו רשות לקרב אצלו ויאמר: אתה הוא אבינו, ואתה מושיענו ומלכנו, ומה יש לי עוד באלהים אחרים. ויענה ה' ויאמר: אתה בני אני עניתיך וארא בעניך ועתה אהיה אני לך לאשור, ר"ל אתה חשבת שאשור יהיה לך לעזר, אני אמלא מקומו ואהיה לך לעזר ולמושיע. והנה 'אשורנו' כמו פועל נעשה משם אשור, וכבר השתמש הנביא בחן ערך לשונו בתיבת אשר (לעיל י"ג, ז) לרמוז על אשור. ואפרים בשמחתו לשמוע כן מפי ה' יקרא בקול גדול: בעזר הזה אהיה אני כברוש רענן ... אשר תמיד רענן, ר"ל עזך וחזק ידך יעמד לי תמיד. ואפרים התחיל עתה ג"כ במלת אני כאשר התחיל ה' בדבריו אני עניתי, וזהו סימן הקרבות וההתדבקות. ועתה יענה ה' ויאמר: אמת בעזרתי תהיה גדול וחזק כברוש, אכן הברוש אינו עושה פירות, ואותם שחסרים לך – אני בעצמי אמציאם לכם."

[39] גם בירמיה ג', כב יש דו-שיח בין ישראל וה': "[ה':] שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם - [ישראל:] הננו אתנו לך כי אתה ה' א-להינו".

[40] המילה "עוד" פה היא מעין חזרה על פסוק ד: "ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו"; "מה לי" מציין התנתקות מוחלטת – ראה שופטים י"א, יב; שמואל ב' ט"ו, י; י"ט, כג; מלכים א' י"ז, יח; מלכים ב' ג', יג, ועוד.

[41] דברים י"ב, יב; מלכים א' י"ד, כג; ב' ט"ז, ד; י"ז, י; ישעיה נ"ז, ה; ירמיה ב', כ; ג', ו.יג; יחזקאל ו', יג; דברי הימים ב' כ"ח, ד.

[42] ובמקביל בירמיה י"ז, ב.ח: "כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם על עץ רענן על גבעות הגבהות: ... ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו: והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חם והיה עלהו רענן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי."

[43] מלכים א' ה', כב; ו', טו; דברי הימים ב' ב',ז; ג', ה; ישעיה ס', יג.

[44] "כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו…" (במדבר כ"ג, ט).

[45] "קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה" (משלי ל"א, כח).

[46] לשון נופל על לשון עם השם "אשור" נמצא גם בהושע י"ג, ז: "ואהי להם כמו שחל כנמר על דרך אשור", אשר לא מתפרש כשם של מלכות אשור, אלא כלשון של עונש ופורענות: "כל אשור שבמקרא דגש וזה רפי שאינו שם מקום אלא אארוב ואשקוד כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כד)" (רש"י); "כנמר - כמו הנמר הצופה ומביט בדרך למצוא טרף כן אראה אני להסתכל בדרך מהלכם להכשילם ולאבדם" (מצודת דוד). ראה הערה מקבילה על היחס למצרים הנרמזת בניסוח "ישבי בצילו" (ח). יוליוס וולהאוזן הרחיק לכת בפירושו הגרמני על תרי עשר, הרואה במילים "אני עניתי ואשורנו" רמז לעבודה זרה של "ענת ואשירה".

[47] ובדומה "כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים..." (הושע ז', א); "כי המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים" (הושע ח', ט); "הכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם" (הושע ט', טז).

[48] הקשרים אחרים, כמו ירמיה ט', יא: "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגדה…", ומתקבל שהניסוח שם מבוסס על הושע, כי בשניהם מופיעה הצורה הנדירה "יבן" במקום "יבין" (הלפרן שם); תהלים ק"ז, מג: "מי חכם וישמר א-לה ויתבוננו חסדי ה'".

[49] נושא התשובה גם נידון לקראת סוף ספר דברים (פרק ל') ובסוף מגילת איכה.