08: מידות המזבח

  • הרב ראם הכהן

מידות המזבח* / הרב רא"ם הכהן[1]

התורה בפרשת תרומה קובעת את מידות המזבח:

ועשית את המזבח עצי שיטים חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח ושלש אמות קומתו. (שמות כז, א)

אלא שמסתבר שמידות אלו, הנראות כברורות, אינן בהכרח כפשוטן. בברייתא בזבחים (נט, ע"ב) אנו מוצאים מחלוקת חכמים בעניין רוחב המזבח:

דתניא: 'חמש אמות ארך וחמש אמות רחב' (שמות כז, א) - דברים ככתבן דברי ר' יוסי. ר' יהודה אומר: נאמר כאן 'רבוע' ונאמר להלן (יחזקאל מג, טז) 'רבוע', מה להלן מאמצעיתו היה מודד, אף כאן מאמצעיתו היה מודד.

כלומר, לשיטת ר' יהודה, האמור בתורה הוא המרחק ממרכז המזבח לקצותיו ומכאן שרוחבו של המזבח היה, למעשה, עשר אמות. אף ביחס לגובהו של המזבח נחלקו שם חכמים, אלא שבמקרה זה התחלפו הדעות ביחס לפשוטו של מקרא:

דתניא: 'ושלש אמות קומתו' - דברים ככתבן, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: נאמר כאן 'רבוע' ונאמר להלן 'רבוע', מה להלן גובהו פי שניים כאורכו אף כאן פי שניים כאורכו... ומה ת"ל 'ושלש אמות קומתו' - משפת סובב ולמעלה.

ואמנם, גם כאן הדברים מתמיהים - מדוע הוציאו חכמינו את דברי התורה מפשוטם, ומדוע, לשיטתם, בתורה עצמה לא נאמר שמידות הגובה של שלוש אמות הן משפת סובב ולמעלה.

המשנה במידות (ג, א) אף היא מזכירה את מידותיו של המזבח בבית ראשון ומביאה מחלוקת חכמים בעניין מקום המערכה:

נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע מקום המערכה. אמר רבי יוסי... עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים.

מקום המערכה, הנדון כאן, הוא לכאורה המקום בו שורפים את הקרבנות, שהוא על גג המזבח, והוא אף נזכר בגמרא בזבחים (סב, ע"א), הדנה בשיעור המינימלי של המזבח:

מדת ארכו ומדת רחבו ומדת קומתו אין מעכבין - אמר ר' מני: ובלבד שלא יפחתנו ממזבח שעשה משה. וכמה? אמר רב יוסף: אמה. מחכו עליה - 'חמש אמות ארך וחמש אמות רחב רבוע יהיה המזבח'! אמר ליה אביי: דילמא מקום מרכה קאמר מר.

על פי זה, גודלו של המזבח היה חמש אמות, כשלאחר הפחתת מקום הקרנות - אמה לכל צד, ומקום הילוך רגלי הכהנים - אף הוא אמה לכל צד, נשארת אמה, שהיא היא מקום המערכה. גם כאן אפשר לבאר שמקום המערכה הוא גג המזבח, עליו מקריבים את הקרבנות. השיעור המינימלי של מזבח משה מתייחס, בכל אופן, לפי פשט הגמרא, למידת הרוחב בלבד ולא למידת הגובה וזוהי אף שיטת הגר"א בביאוריו.

אלא שהרמב"ם (הלכות בית הבחירה ב, יז) מבין את דברי אביי כמתייחסים לא רק לרוחב אלא גם לגובה:

אבל מידת ארכו ומידת רחבו ומידת קומתו אינן מעכבין, והוא שלא יפחות מאמה על אמה ברום שלוש אמות כשיעור מקום המערכה של מזבח מדבר.

שתי נקודות מחודשות אנו מוצאים בדבריו. האחת, כאמור, שאף הגובה מעכב ואל לו לפחות ממידות המזבח שהיה במדבר. השניה היא ההתייחסות להגדרת מקום המערכה, כשמדבריו מסתבר שגם גובהו של המזבח כלול בה. כך גם עולה מפורשות מדבריו (שם, הלכה ה):

מזבח שעשה משה ושעשה שלמה ושעשו בני הגולה ושעתיד להעשות כולן עשר אמות גובה כל אחד מהן. וזה הכתוב 'ושלש אמות קומתו' - מקום המערכה בלבד.

מקום המערכה, איפוא, אינו גג המזבח, מקום בו שרפו את הקרבנות, אלא כולל את החלק שמהסובב ולמעלה. התורה מתייחסת לשלוש אמות בלבד שכן ככל הנראה יש בהן ייחודיות והן כלולות תחת הגדרה מיוחדת.

על אף שהגדרה זו של מקום מערכה נראית תמוהה ואינה מתאימה לפשט ולהסבר הרגיל, הרי שלכאורה ניתן למצוא מקור מפורש לדבריו אלו של הרמב"ם בגמרא בזבחים (נד, ע"א):

תא שמע דתני לוי: כיצד בונין את המזבח? מביאין מלבן שהוא שלושים ושתיים על שלושים ושתיים וגובהו אמה... וחוזר ומביא מלבן שהוא כ"ח על כ"ח וגובהו ג' אמות... והוא מקום המערכה

מכאן אנו למדים, שהמלבן כולו, שגובהו ג' אמות, הוא מקום המערכה. הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ב, ז-ח) מתאר אף הוא מבנה זה דמוי לגו של המזבח, כשעל דבריו (הלכה ח) ש"גובה מקום המערכה י"ח טפחים" משיג הראב"ד:

לא ידעתי מהו גובה המערכה, אם אמר על התפוח שבאמצע המזבח והלא הוא שאומר למטה שהתפוח ההוא אינו אלא הדשן המונח שם... אחר כל זה התבוננתי מדבריו שהוא קורא מן הסובב ולמעלה 'מקום המערכה' וזהו שכתב: וגובה מקום המערכה שמונה עשר טפחים, שהם שלש אמות. ולמעלה במזבח של משה [הלכה ה] כתב כמו כן בזה הלשון כי בלשון אחרת ידבר אל העם הזה ומשנה לשון חכמינו.

הראב"ד אף הוא מכיר לבסוף בשיטתו הייחודית של הרמב"ם, שמקום המערכה היינו מן הסובב ולמעלה, ולא רק מקום האש, אם כי חולק עליו[2].

מכל האמור עד כה אנו למדים, שלשיטת הרמב"ם מקום המערכה הריהו חלקו העליון של המזבח שגובהו שלוש אמות ומידות רוחבו ואורכו המינימליות הן אמה על אמה.

ואמנם, מידות אלו מוכרות לנו מתחום אחר, הנראה לכאורה שונה לחלוטין - משיעור מקוה, שאף מידותיו המינימליות הן אמה על אמה בגובה שלוש אמות. מידות אלו, כמבואר בכמה מקומות הריהן כמידת אדם, הממלא בדיוק שיעור מקווה[3].

אם נלך בדרך זו, של דמיון המידות ומשמעותן, אפשר ונאמר שקיימים שני סוגי מקוואות. האחד - מקווה של מים, שמשמעותו התבטלות מוחלטת בפני הקב"ה - האדם נכנס כולו למקווה, למים, ללא כל חציצה. השני - המזבח - מקווה של אש, שמשמעותו איחוד כל כוחותיו של האדם.

ומכאן שעיקר מהותו ומשמעותו של מזבח איננו האש ואינם הקרבנות, אלא דווקא המערכה. מעתה יובן ביתר שאת הדרש - אדם כי יקריב מכם - מעצמכם - כביכול מקריב האדם את עצמו, את כל ג' אמותיו, לקב"ה.

אף דברי המדרש אותם מביא הרמב"ם בהלכות בית הבחירה, מקבלים נופך ורובד נוספים:

ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח... הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק... ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא. אמרו חכמים: אדם ממקום כפרתו נברא.

לפי דברינו, מדרש זו אינו רק דברי אגדה אלא הריהו מגדיר את החפצא של המזבח - שעניינו - שיעבוד כל כוחותיו של האדם לקב"ה, ומכאן, משיעור מידותיו של האדם, אף נגזרו מידות המזבח.

לסיום, ברצוני לברך את מורינו ורבינו הרב ליכטנשטיין, שאף באין לנו לא מקדש ולא מזבח, הרי שמקיים בעצמו ובגופו עולם של מזבח פנימי, אליו אנו יכולים רק לשאוף - של שיעבוד כל הוויתינו, כל כוחותינו, כל ג' אמותינו, למען הקב"ה.

 


* כנס בוגרי הישיבה התקיים ביום ירושלים תשס"ג, לכבוד יום הולדתו השבעים של מו"ר הרב אהרן ליכטנשטיין שליט"א. בכנס התקיים טקס סיום הש"ס, שנלמד ע"י הבוגרים, וכן נאמרו שיעורים קצרים מפי מספר בוגרים המכהנים כראשי ישיבות. מקצת משיעורים אלו תומללו ונערכו ומובאים כאן.

[1] ראש ישיבת ההסדר עתניאל

[2]. הגרי"ז (חידושים על הרמב"ם וכן ראה ליקוטי הגרי"ז ב, עמ' מח) טוען שהרמב"ם והראב"ד לשיטתם בסוגיה בזבחים (סה, ע"א) - האם ניתן למצות את הדם על קיר המזבח. הרמב"ם (הלכות מעשה הקרבנות ו, כ) סבור שניתן ואילו הראב"ד (מסכת קינים א) סבור שרק על מקום מערכה.

[3]. וראה הדיון בתוספות פסחים קט, ע"ב ד"ה ברום, ובעירובין מח, ע"א ד"ה גופו, האם מידות אלו כוללות את ראשו של האדם.