12: דיני הגעלה במכשירים חשמליים בני זמננו

  • הרב ברוך גיגי

*נדרשתי לחוות דעתי בעניין דרך ההגעלה היעוצה במיקרוגל ובמדיח כלים, ואף שמקצת דינים אלו כבר עלו על שולחן מלכים, אשתדל להציג בקצרה את יסודות הבעיות, ואת פתרונן.

כיוון שברבים ממכשירי המיקרוגל קיים מנגנון השחמה הפועל חשמלית, וכן קיימים מכשירי טורבוגל, אשר להם פעולה חשמלית נפרדת, ודינם שווה להכשר תנור חשמלי, נתחיל לדון בו, ואח"כ נדון בהכשר המיוחד למיקרוגל.

א. הכשר תנור חשמלי

יש לחלק את הדיון בהכשר תנור חשמלי בין התבניות לבין חלל התנור:

לעניין התבניות, דבר מוסכם הוא, שהואיל והתבניות בלעו חמץ ישירות ע"י האש ולא באמצעות נוזלים, וקיימא לן שכבולעו כך פולטו, הכשרן ע"י ליבון, עד שיהיו ניצוצות ניתזים מהן. ואף שלעניין איסור חמץ בפסח, נחלקו ראשונים אם נקרא היתרא בלע או איסורא בלע, ואם היתרא בלע די בהגעלה, גם לדברים שנשתמשו בהם ע"י האש (עיין ע"ז עו, ובראשונים בפסחים לו), מכל מקום, כבר פסק בשו"ע (או"ח תנא, ד), שחמץ נחשב איסורא בלע וצריך ליבון. כידוע, קשה להגיע לליבון חמור בתבניות, ולפיכך נהגו להחליפן בתבניות חדשות לפסח (ולעניין דיעבד עיין משנ"ב תנא, לב; ובחזון עובדיה להגרע"י עמוד עא הערה ב).

לעניין חלל התנור, הרי שלא אופים בו, בדרך כלל, על הדפנות ממש, אלא שזיעת התבשילים והמאפים נקלטת בו, וכמו כן נופלות, לעיתים, על הדפנות, חתיכות או פירורי חמץ. לגבי הזיעה הנקלטת בדפנות, נראה שדינה כמשקה, שהרי אלו הם אדי המאכל הנדבקים בדפנות, ואם כן, ככל דבר שבולע ע"י משקים, יש, כעיקרון, להכשיר את חלל התנור בהגעלה. אמנם, אף שבנידוננו הגעלה היא בלתי אפשרית, הרי ידוע שכאשר יש צורך בהגעלה, מועיל גם ליבון קל - שיהיה קש נשרף עליו מבחוץ (עיין הגהת הרמ"א שם לסעיף ד, ומשנ"ב ס"ק ל). לכן, אם יסיקו את התנור בטמפרטורה המקסימלית למשך זמן סביר (שעה-שעתיים), נראה פשוט שהוא מגיע לדרגת חום של ליבון קל, ובתנורים שיש להם מערכת ניקוי עצמי ודאי שהיא מועילה לעניין זה (אמנם עיין שערי תשובה שם ס"ק כז, שאפשר שיש להצריך בזה ליבון כיוון שהאש מבפנים. מכל מקום, אף לשיטה זו, יועיל מה שנכתוב להלן, לפתור בעיה זו).

אמנם, עדיין קיימת הבעיה בחתיכות חמץ, הנופלות לעיתים על דפנות התנור, כשלגביהן יש להצריך, לכאורה, ליבון. אכן, כיוון שאין זה עיקר שימושו, והוא רק באקראי, אולי היה שייך להקל בזה, על פי מה שפסק בשו"ע (סעיף י), כדעת הראשונים, שבכל כלי הולכין אחר רוב תשמישו. כיוון שכאן רוב תשמישו הוא ע"י קליטת זיעה מן הדפנות, וכאמור לעיל, די יהיה בהכשרתו מן הזיעה הזאת. אך זה אינו, לא מיבעיא לשיטת הרמ"א שם, שהכריע כשיטת המחמירים, לחוש אפי' למיעוט תשמישו, אלא אף לשיטת השו"ע כן, זאת כיוון, שהנאמר שהולכים בכלי אחר רוב תשמישו, מתייחס לכלי שהשתמשו בו בשתי דרכים, ובמרבית הפעמים משתמשים באופן אחד. אך כלי שיש לו תשמיש אחד, אלא שלפעמים בתשמיש זה עצמו בולע ישירות ע"י האש, יש להחמיר.

ייתכן שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים לעניין הכשר מחבת, אם חוששים שנתייבש השמן, והחמץ נאפה בלא משקה או לא (עיין שו"ע שם סעיף יא וביאור הלכה שם). אולם, מדברי הרא"ש )הובאו גם במשנ"ב) נראה, שהטעם שהיקל במחבת הוא, מפני שאף שנתייבש ונדבק לדופן המחבת, עדיין יש לחלוחית משקה. א"כ, בנידון דידן, שברור שאין שום לחלוחית, יש להחמיר ולהצריך ליבון.

אלא שנראה שיש להקל בזה בכל זאת, מכמה טעמים:

1. כיוון שתשמיש זה הוא רק באקראי ואינו קבוע, יש לצרף לנידון זה את מחלוקת הראשונים לעניין חמץ בפסח שנקרא היתרא בלע, ודי לו בהגעלה. ואף שכתבנו, שבשו"ע נפסק שאיסורא בלע, מכל מקום, אף הוא צירף דעת המקילים במקום שיש מחלוקת אחרת (השווה הכרעתו במחבת לפסח להכרעתו ביו"ד לעניין שאר איסורים). אם כן, בנידון דידן, יתכן גם כן, שדי בהגעלה או בחימום, שכאמור לעיל, טוב כהגעלה.

2. צד נוסף להקל מתעורר בעקבות הדיון בדין ליבון, אם הוא כהגעלה, שבאה להפליט את האיסור, רק שבו האיסור נפלט ע"י אש דווקא, או שמא עיקרו של הליבון בשריפתו של האיסור וכילויו ולא בהפלטתו. ההשלכות מדיון זה הן, שאם נאמר שהליבון מפליט האיסור, ניתן להפעיל את הכלל שכבולעו כך פולטו, ואף אם בלע ע"י האש, מכל מקום סביר שיפלוט ע"י אותה עוצמה של אש, אף אם זו אינה מגיעה לניצוצות ניתזים. לעומת זאת, אם בליבון יש צורך בשריפת האיסור לגמרי, הרי שנצריך ניצוצות ניתזים, כיוון שבלא זה אין האיסור נשרף לגמרי (עיין יחוה דעת ב סג, שהביא מחלוקת האחרונים בעניין זה; מחלוקת זו הובאה גם בספר הגעלת כלים, ובמקומות נוספים).

לעניות דעתי נראה, שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים בעניין כלי שנשתמשו בו באיסור ע"י האש, ורוצים עתה להשתמש בו להיתר שלא ע"י האש, אם די לו בהגעלה או שצריך ליבון. ואלו הם דברי הרא"ש בעניין (ע"ז פרק ה', סי' לד):

"וסכינים ישנים... דבעי ליבון, ואמר ר"ת... כל מה דאין הישראל משתמש בו ע"י האור סגי ליה ברותחין, דכל מה שסופו לפלוט ברותחין פולט בהגעלה ראשונה, ולא נהירא כיוון דתשמישי ע"י האור אין יוצר מידי דפיו בהגעלה בלא ליבון, ופולט תמיד בכל הגעלותיו... ופולט תמיד מעט מעט".

נראה, שמחלוקתם נעוצה בשאלתנו בדבר מהותו של הליבון: לדעת ר"ת, דבר שנבלע ע"י האש, אינו יכול להיפלט ע"י חום, ולכן זקוק לליבון כדי לשרוף את כל גוף האיסור, כשע"י רותחין יוצא רק מעט, ומה שמסוגל לצאת יוצא בהגעלה ראשונה. לדעתו, יוצא איפוא, שאם אין כוונתו להשתמש ע"י האור - די בהגעלה, שהרי רק באש יוכל להיפלט שוב. אך לפי הרא"ש, ליבון בא להפליט, כהגעלה, אלא שאין כוח בהגעלה להפליטו בבת אחת, אלא מעט מעט, וע"י ליבון יוצא הכל, ולכן אין להכשירו אלא בליבון[1].

מדברי הראשונים (וכן פסק בשו"ע יו"ד קכא) נראה שפסקו כרא"ש, ולפי זה אף ליבון מטרתו להפליט את האיסור. לפי זה, יש להקל ולומר "כבולעו כך פולטו" - שהאיסור ייפלט בחום המקסימלי. אף לשיטות המחמירים, הדורשים ליבון, בהיתרא בלע, יש להקל, ויש לצרף לזה את דעת הסוברים כן - שחמץ היתרא בלע (וראה עוד באחרונים אריכות דברים, שהביאו סעיפים נוספים להקל, מצד הזיעה - אם כלל נקלטת בדפנות, אם אסורה מדאורייתא, ועוד).

בסיכום: בבואנו להכשיר תנור לפסח, יש לנקותו היטב מכל פירור של חמץ שנמצא בו (שהרי חמץ בפסח אוסר במשהו), להניחו 24 שעות בלא שימוש, ולאחר מכן לחממו בחום המקסימלי (בתנורים שהדבר אפשרי, יש להפעיל ניקוי עצמי) במשך שעה-שעתיים. כמובן, יש להשתמש בתבניות חדשות לפסח.

יש לזכור, שרבים אינם משתמשים בתנוריהם בפסח, הן בשל השאלה ההלכתית - שמא צריך ליבון גמור בניצוצות ניתזים, והן מחמת הקושי הרב להיזהר שלא יישאר אף פירור חמץ בתוך התנור. והגם שנראה, שמן הצד ההלכתי, יש למקילים בסיס איתן על מה שיסמוכו, מכל מקום אף הם ייזהרו ביותר בניקוי מדוקדק.

כאמור, דרך הכשר זו נאה גם למכשיר מיקרוגל הכולל בתוכו הפעלה חשמלית. מיקרוגל רגיל יש להכשיר בדרך אחרת, וכפי שיבואר.

ב. מיקרוגל

על אופן פעולתו של המיקרוגל, ועל ההבדלים שבין אופן פעולתו לפעולה החשמלית הרגילה, עיין במאמרו של הרב פרופ' זאב לב בתחומין חלק ח. במסגרת זו, נביא בקיצור את הצעתו להכשר המיקרוגל לפסח.

יש לנקות היטב את החלל והדפנות, כולל הדלת, מכל ליכלוך ופירורים של חמץ, ולהמתין 24 שעות בלא שימוש. לאחר מכן יש להרתיח מים בתוך המיקרוגל, ולהמתין מעט עד שהדפנות יגיעו לדרגת החום הגבוהה ביותר (מומלץ לשים במים סבון או חומרים פוגמים). אחרי ביצוען של פעולות אלו אפשר להשתמש במיקרוגל לפסח. עיקר הצורך בהרתחה נועד להפליט הבליעה (שיש, אמנם, ספק בקיומה) מהדפנות. יש להקפיד על הכנסת המאכלים למיקרוגל כשהם עטופים ומכוסים, ובאופן זה אנו מקטינים את האפשרות של פליטת חום לדפנות. אופן זה של שימוש נחוץ, אגב, גם במהלך כל השנה, שכן בכך ניתן להקל ולהשתמש בו לבשר ולחלב, ע"י כיסוי המאכלים המוכנסים פנימה (לדעתי, יש להצריך כיסוי לבשר ולחלב, כדי שלא יבלע מן האחד, ויפלוט למשנהו).

הכשרו של המגש התחתון, עליו מניחים את כלי הבישול, כדין כלי זכוכית בהגעלה, בהשריית ג' ימים מעת לעת, ולמחמירים שלא לסמוך על הגעלת פיירקס, יש להחליף את הצלחת לפסח (הספרדים יכולים, בוודאי, להסתפק בהגעלה, ואפשר שאף האשכנזים כן).

אמנם, בהקדמה לתחומין ח, מובאת גם הצעתו של מכון צומת, להכשרו של המיקרוגל, ונביא אותה להלן, והבוחר יבחר.

"לשאלת רבים הרינו מודיעים כי ניתן להשתמש בתנורי מיקרוגל בפסח בדרך של כלי בתוך כלי, דהיינו הכנסת כלי החימום, כשהוא מכוסה, לתוך כלי סגור נוסף (כגון כלי איחסון למקרר, או אפילו קופסת קרטון סגורה המותאמים לממדי התנור). לפני השימוש בפסח יש לנקות היטב ולהשבית את המיקרוגל ל- 24 שעות".

הערה: אין לפתוח בפסח את הכלי החיצוני בתוך חלל התנור.

ג. מדיח כלים

אף בעניין זה נכתב רבות בספרי הפוסקים ובתחומין יא, בעניין הדרכים לשימוש במדיח לבשר וחלב, ולהכשרו לפסח. אציג את הדעה הרווחת ביותר, שנראית, לעניות דעתי, טובה וכשרה בזה.

לעניין שטיפת כלי בשר וכלי חלב בזה אחר זה - יש לנקות את הכלים משאריות גסות וגדולות של שאריות מאכל (רצוי להשתדל, כמה שיותר, שלא יישארו שאריות מאכל של ממש על הכלים), ולהשתמש במגשים נפרדים לבשר ולחלב. כיוון שבמגשים יש, בדרך כלל, מגע ישיר עם שאריות המאכל והכלים, אפשר שהם צריכים הגעלה גמורה, אם ישתמשו באותם מגשים. כמו כן, יש לנקות היטב המסננות, הנמצאות בתחתית המדיח, בין הדחה בשרית לחלבית, ולהיפך.

יסודות ההיתר בזה רבים. בדרך כלל, לא נשארות הרבה שאריות-בעין על הכלים, וסביר שבטלות בשישים. כמו כן, כיוון שמשתמשים בדטרגנטים הרי שאלו פוגמים הטעם. עוד יש להניח, שבדפנות נקלט רק טעם, והוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא )ועיין עוד בספרי הפוסקים ובדברי הרבנים שהובאו בתחומין יא). לעניות דעתי, קשה להתיר הדחה משותפת של כלי בשר וכלי חלב ביחד, וכן אין להתיר את ההדחה אלא ע"י החלפת המגשים בין הדחה להדחה. יש המצריכים אף הפעלה ריקנית בין בשר לחלב, שתשמש כהגעלה להפליט הבלוע, אולם נראה שאין צורך בזה, וכפי שנתבאר, וכמדומני שההמון אין נוהגים כן.

לעניין ההכשר לפסח: יש להגעיל הגעלה מלאה בכלי ראשון את המגשים והמסננות, וכל חלק שניתן לפירוק מן המדיח (הגעלת המגשים אפשרית בקלות במרכזים העירוניים להגעלה - שם יש דודים גדולים). לעניין הדפנות, פסק באגרות משה (יו"ד ג, נח), שיש צורך בהגעלתן ע"י הפעלה ריקנית על התוכנית החמה ביותר האפשרית במדיח, לאחר המתנת כ"ד שעות בלא שימוש, כשרצוי להכניס דטרגנטים גם להפעלה זו. אמנם, הצריך הוא אף להכניס ברזל מלובן לתוך המדיח, כדי להביא לרתיחת המים (כי בד"כ הטמפרטורה המקסימלית במדיח היא 60-65 מעלות), אולם דרך זו קשה לביצוע, מה גם שאין ביטחון שהמים אכן ירתחו באופן זה. אמנם, הוא עצמו כבר כתב שאין צורך בזה מעיקר הדין, ומספיקה הפעלתו בדרגה חמה מן הרגיל. נראה, שהדברים בנויים על יסוד האמור לעיל, שבהגעלה שבאה להפליט את האיסור, אנו אומרים בה כבולעו כך פולטו, וכמו שבולע ב- 60 מעלות, כך יפלוט בדרגת חום מקבילה. אכן, מה שהצריך הוא מעט יותר, היינו כדי להבטיח שאכן יגיע לדרגת החום של הבליעה. לפיכך, יש להפעיל מדיחים רגילים בדרגה הגבוהה ביותר, ורצוי, שתוך כדי הפעלה, ירתיח מים חמים בקומקום, ישפכם לתוך המדיח בהגיעו לחום הגבוה ביותר, ובכך יעלה את החום מעבר לדרגה המקסימלית של המדיח. זהו הנראה לעניות דעתי בזה לעת עתה.

יהי רצון שנזכה לחוג הפסח כהלכתו, ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים, בקרוב.

 

* הודפס לראשונה באלון שבות בוגרים 2 עמודים 75-78

 

[1] ונראה, שיש להוכיח שבזה נחלקו ר"ת והרא"ש, ממה שהביא הרא"ש ראיה לדבריו ממה שמצינו שהיקלו בבלע ע"י האש, להסתפק בהגעלה כשהיתרא בלע, וטען הרא"ש שאין לומר שמה שבלע ע"י האש לא ייפלט כי אם ע"י האש, שא"כ אין התירו בהיתרא בלע לסמוך על הגעלה, ודבריו קשים, שהרי גם הוא מודה שהגעלה אינה מפליטה הכל בבת אחת, כשבלעה ע"י האש. ולמה היקלו לסמוך בהיתרא בלע, וצ"ל שהוא סבר שאם היה נפלט רק ע"י האש, לא היו מקילים בהגעלה והיו מצריכים ליבון, וכיוון שנפלט מעט מעט, היקלו לפי שאין בכוחו של טעם קלוש כזה לאסור. אמנם לר"ת, י"ל שדבר שנבלע ע"י האש, אינו נפלט כולו לעולם, ומה שיכול להיפלט, נפלט ע"י הגעלה ראשונה, אלא שבאיסורא בלע דרשו לשרוף את כל גוף האיסור, אף שלא נפלט, אבל בהיתרא בלע היקלו בזה, שדי בהפלטת החלק שיכול להיפלט.