13: "והנה אין יוסף"

  • הרב אהרן ליכטנשטיין

"והנה אין יוסף"* / הרב אהרן ליכטנשטיין

יושבים כאן רבים שללא ספק הכירו את הרב קאפח ז"ל הרבה יותר טוב ממני, אבל מדובר באדם כה מרשים שגם מי שהכיר אותו רק מקופיא, כמוני, בחינת "חזיתיה מאחוריה" יכול היה להתרשם עמוקות. גם אם מדובר בהתרשמות שהיא רק בבחינת "אפס קצהו לא תראהו" ולא מעבר לזה.

ברצוני לומר כמה מלים לגבי נקודה שהרשימה אותי מאד והייתה אופיינית לדרכו האישית של הרב קאפח, ויש בה משום סלילת דרך עבורנו. בפרשת השבוע אנו קוראים: "אתם ניצבים היום כלכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל". כפי שרש"י מציין, יש כאן רשימה הירארכית: החשוב חשוב קודם, ורק לאחר מכן "כל איש ישראל".

הראשונים מפרשים בפנים שונות את המונח "ראשיכם שבטיכם": האם הכוונה היא "ראשיכם לשבטיכם", היינו: "ראשיכם" שהם בעצם "שבטיכם", או שמא יש לפרשו בסמיכות: ראשי שבטיכם. ומכל מקום, פסוק זה מקיף וכולל את כל "איש ישראל".

דומני שלפי פשוטו של מקרא ניתן לראות כאן פן אחר שהתבטא בדמותו של הרב קאפח. דמות בעלת רבדים שונים, היבטים שונים ורמות שונות. לו הייתי שואל את עצמי - מעבר לפועלו הספרותי-הלכתי המקיף, המעמיק ורב הגוונים - מדוע דמותו הרשימה כל כך? דומני שנתקיים בו השילוב שבין ראשו של הפסוק לסופו. בין "ראשיכם שבטיכם" לבין "כל איש ישראל".

הרב קאפח היה, כמובן, "ראש השבט", או יותר מדויק: ראש לשני שבטים: ראשה של העדה התימנית, עדה מפוארת ועתיקת יומין. גם מנהיג רוחני וגם אדם שהיה לבריח התיכון שבין עדה זו לבין הישוב בארץ ישראל. וכל זאת, מתוך הזדהות מלאה עם השורשים מצד אחד, ועם הענפים מצד שני.

אכן, המונח "שבט" משמש לעתים - גם במשנתו של הרמב"ם - לא רק לציון קבוצה אתנית מסוימת, אלא לחבורה שמלוכדת מסביב לערכים ולמעשה, מאוחדת סביב ציון דרך אחד וכיוון דרך אחד.

בסוף הלכות שמיטה ויובל, כותב הרמב"ם: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו, והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעת את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלקים, ופרק מעל מצווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קודש קודשים". לפנינו דמות אידיאלית מרשימה, שכל כולה מסורה לעבודת ה', לקידום הפצת דבר ה'. במובן זה היה הרב קפאח מן ה"ראשים", לא רק לשבט יהדות תימן אלא לכל אותו "שבט לוי" נרחב של הרמב"ם, שבט העושים לילות כימים באוהלה של תורה, ללמוד וללמד. לשמור ולעשות ולקיים, מתוך התמודדות עם כל שלל האתגרים העומדים לפני אדם פשוט, קל וחומר לפני אדם גדול. מתוך כך גם מי שלא הייתה לו כל היכרות מוקדמת עם עולמה הספציפי של יהדות תימן, יצר קשר מיידי עם הרב קאפח ופועלו.

לצד ה"ראשיכים לשבטיכם", ניכר היה בו, ברב קפאח, גם הפן האחר, של "כל איש ישראל". צירוף השניים הרשים ביותר. פשטות אמתית של אדם שלמרות היותו "מורם מעם" היה מושרש כל כולו בתוך העם. נטול גינונים, חסר היה אפילו אותה שמינית שבשמינית של גאווה. ללא כל נימה של יוהרה. הכל היו נגישים אליו. קיים בעצמו מידת "בתוך עמי אנכי יושבת". איש עולמה של יהדות תימן במובן אחד, איש עולמו של הרמב"ם במובן שני, ועם זאת, איש שכונת נחלאות בכל רמ"ח ושס"ה.

כל פן היה מרשים כשלעצמו. הצירוף המשולש היה בשבילי סמל ומופת. גדלות שנבעה מתוך הפשטות ולהיפך. מעטים זכו למה שהוא זכה מבחינת מעמדו, ומעטים הם שזוכים לשלב בתוכם אותו צירוף ושילוב נפלא של "ראשיכם שבטיכם" ו"כל איש ישראל".

דמותו תחסר לנו לא רק מצד אותם ספרים שלא ייכתבו, אותם כתבים שלא ייערכו, ואותם מפתחות לאוצרות ימים עברו שלא יהיו עמנו עוד. כל תושב בית המדרש חב לו חוב עצום. הוא יחסר ל"שבטים", הוא יחסר ל"כל איש ישראל". יהי זכרו ברוך.

 


* דברים על-פה שנאמרו בערב לימוד לזכרו של הרב קאפח שהתקיים באלון שבות, בחודש אלול, כתב וערך: אביעד הכהן.