20: "הנרות הללו קודש הם"

  • הרב יאיר קאהן

"הנרות הללו קודש הם"* / הרב יאיר קאהן

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טימאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד. נעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת, קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. (שבת כא, ע"ב)

כל בר בי רב יודע, שקביעת חנוכה כיום טוב מבוססת על נס פך השמן. אבל מה שכנראה פשוט לתינוקות של בית רבן, מוטל בספק להרבה מחוקרי ההיסטוריה של עמנו. ספק זה נולד מחמת העדר סיפור נס זה מכל המקורות הקדומים העוסקים בנצחון החשמונאים. אם אמנם חנוכה נקבע עקב אותו נס, מדוע אין לו זכר בספרי המכבים, בברייתא העוסקת בחנוכה, או בתפילות הקשורות לחנוכה? מדוע מופיע נס זה לראשונה במימרא אמוראית? ויש לשאול עוד: הרי נסים גדולים וגלויים אירעו לאבותינו, ולא נקבע בגללם יום טוב. מהי המשמעות והחשיבות המיוחדת של נס פך השמן?

כדי לעמוד על אופי הנס, יש להתייחס לנסים אחרים הדומים לו. לשם כך נתחיל במקדש הראשון - המשכן.

פרשת המשכן אינה מסתיימת עם גמר הבניין וכליו, ואף לא בהתחלת הקרבת הקרבנות בשבעת ימי המילואים. כל הבניין תלוי ועומד עד ליום השמיני, "כי היום ה' נראה אליכם" (ויקרא ט, ד). ללא היום השמיני כל בניין המשכן הוא לשווא.

שכל ז' ימי המילואים... לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה, 'משה רבנו, כל הטורח שטרחנו שתשרה שכינה בינינו'... (רש"י שם)

גם לאחר שסיימו בני ישראל את כל המוטל עליהם, נשאר המשכן ללא משמעות, עד אותו גילוי:

ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח את העלה ואת החלבים, וירא כל העם וירֹנו ויפלו על פניהם.

(ויקרא ט, כב)

וכך מקביל גם בבית הבחירה:

וככלות שלמה להתפלל והאש ירדה מהשמים ותאכל העלה והזבחים, וכבוד ה' מלא את הבית... וכל בני ישראל ראים ברדת האש וכבוד ה' על הבית, ויכרעו אפים ארצה על הרצפה, וישתחוו וְהודות לה' כי טוב כי לעולם חסדו.

(דהי"ב ז, א-ג).

בעת שכבוד ה' נראה במקדש, אין לבוא בכל עת אל הקודש. ומיד כשנדב ואביהוא הקריבו אש זרה, "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם" (ויקרא י, ב). אבל אחר חורבן הבית אין כבוד ה' נראה במקדש1. "על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו" (איכה ה', יח), זרים נכנסים למקדש בלי להיפגע "כי ראתה גוים באו מקדשה אשר צויתה לא יבואו בקהל לך" (שם א, ו).

מה רב המרחק בין זמן החורבן לבין אותו היום השמיני שבו נענשו בני אהרן! על כן כשחזרו ובנו את הבית השני, שוב היו זקוקים לאות שיעיד על השראת השכינה2.

וכך מדווח ספר מכבים ב':

ועתה כי יש את נפשנו לחֹג את יום חנוכת המזבח... וחגותם אותו. וכיום אשר מצא בו נחמיה את האש הקודש בשובו לבנות את המקדש... כי כאשר הוגלו אבותינו לקחו הכהנים הקדושים את האש בסתר, ויטמנו אותה... ויהי מקץ ימים רבים והמלך שלח את נחמיה ירושלימה... לא מצאו את האש, כי אם מים קפואים מצאו תחתיה... ויהי בהקריבם את קרבן ה', ויצו אתם לזרוק מן המים על העצים ועל הקרבן אשר על המזבח, ויעשו כן. אחרי כלותם, והשמש יצא על הארץ והעבים נפוצו, והנה אש אלקים מתלקחת הקרבן, וישתומם כל העם מסביב, ויפלו הכהנים וכל העם על הפנים... וישירו הכהנים בהלל והודות לה'. (מכבים ב, א)

מלבד אותו נס של שעת חנוכת המקדש, מספרת הגמרא על נס נוסף שאירע במקדש בכל יום, הדומה לנס פך השמן באופי ובצורה:

עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל. מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי שנותן בה שמן כמידת חברותיה, וממנה היה מדליק, ובה היה מסיים.

(שבת כב:)

ועל פי הגמרא (יומא לט, ע"א), נס זה קרה אף בימי בית שני עד מות שמעון הצדיק.

בכל הנסים הללו, אין החשיבות והצורך בנס עצמו. משמעות הנס היא העדות, שהשכינה שורה בישראל. אות זה אינו נדרש רק בתור עדות לבירור הדבר, להודיע על עובדת השראת השכינה. הצורך באות תלוי באופי ההשראה בכלל. כדי להבהיר נקודה זו, יש להתייחס לנבואה.

הרמב"ם במורה נבוכים (ב, לב) קובע, שאע"פ שאדם הגיע למעלת הנבואה, "אפשר שלא יינבא וזה ברצון א-להי". הרמב"ם (לעומת הפילוסופים, עי"ש) מוציא את הגילוי הנבואי מן התחום השכלי ומעבירו לתחום הא-לוהי. האדם חייב להכשיר את עצמו לקבלת נבואה, להתאמץ ולהתגעגע לגילוי שכינה, אבל אין מעלתו של אדם סופי מחייבת גילוי האין סוף3. אין האדם יכול להכריח גילוי נבואי באופן טבעי; הגילוי תלוי ברצון ה'.

גם ביחס לישראל כציבור, גילוי שכינה בבית המקדש אינו טבעי. בניין המקדש על ידי כלל ישראל, במקביל להכנות הנביא לנבואה, מכשיר, אבל אינו מחייב גילוי שכינה. בסופו של דבר, הגילוי תלוי ברצון א-להי. על פי יסוד זה יש להבין את דברי הספרי:

'כי אם אל המקום אשר יבחר ה' א-להיכם מכל שבטיכם' - דרוש על פי הנביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר: 'לשכנו תדרשו ובאת שם' - דרוש ומצא ואחר כך יאמר לך נביא. (ספרי, ראה)

כלל ישראל חייב לדרוש את המקדש, לשאוף לגילוי שכינה, אבל המקדש נבנה רק לאחר גילוי הרצון הא-להי על-ידי הנביא.

אם כן, הנס לאחר בניין המקדש, מבטא אותו רצון א-להי שהוא יסוד "ושכנתי בתוכם". ממילא, רק על ידי הנס יש משמעות ל"ועשו לי מקדש". העדות שהשכינה שורה בישראל, היא עדות לקיום המקדש.

בראשית תקופת בית שני, הנר המערבי העיד עדות נאמנה שהשכינה שורה בישראל. אולם משמת שמעון הצדיק, ותרבות יוונית התחילה להשפיע על כלל ישראל4, פעמים היה הנר דולק, ופעמים כבה (יומא לט). המצב החמיר עד שיד המתייוונים היתה על העליונה, חיללו את המקדש, ופסלו את עדות הנר.

כשריחם ה' על עמו וגברה יד החשמונאים, הם טיהרו את המקדש וחנכו את המזבח. אבל איה העדות? איה השכינה? בלי סימן משמים, מה הועילו המכבים בתקנתם? במסגרת זו, מובן מלוא משמעות נס פך השמן. אחרי טומאת המקדש, העיד אותו פך קטן שהשכינה שורה בישראל.

לפי דברינו, המאורע שחגגו היה חנוכת המזבח, אבל חז"ל הבינו, שמשמעות חנוכה זו תלויה בנס פך השמן. אותו נס החזיר את העטרה ליושנה, לימי שמעון הצדיק.

וזה לשון בעל "פני יהושע":

לכך נראה דעיקר הנס לא נעשה אלא להודיע להם חיבת המקום עליהם... לכך נעשה להם גם כן נס זה בעניין הנרות שהוא עדות לישראל שהשכינה שורה בהם, כדרשינן נמי לעניין נר מערבי. אלא שלאחר מיתת שמעון הצדיק אפילו נר מערבי לפעמים היה כבה והולך. לכך נעשה נס בזה העניין ממש באותן הימים שהיה עת רצון, להודיע שחזרו לחיבתן הראשונה. כן נראה לי נכון. (חידושיו על שבת כא, ע"ב)

ובכן אין לתמוה על העדר סיפור נס פך השמן מספרי המכבים. הרי לא על נס זה נקבע חנוכה, אלא על חנוכת המזבח עצמו. אלא שלאחר חילול המקדש על ידי אנטיוכוס הרשע, נס הַפָּך הוא הסימן הנדרש מאת ה', הנותן משמעות לחנוכת המזבח. המעיין בספרי המכבים יגלה הדגשה של מוטיבים אלו - חילול המקדש על ידי המתייוונים, וטהרתו על ידי החשמונאים:

ויהי כשבת אנטיוכוס בטח על כסא מלכותו... ויעל על ישראל למלחמה... וישכן אנשי בליעל בקרבה... ובחמשה ועשרים יום לחודש (כסלו) זבחו את זבחיהם על הבמה אשר הקימו נכח מזבח ה'. (מכבים א, א)

לאחר נצחון בית חשמונאי, קבעו את חנוכה עקב טהרת המקדש וחנוכת המזבח:

ויהי ביום החמישי ועשרים לחודש התשיעי הוא כסלו... וישכימו בבקר ויעלו עולות על המזבח החדש כמשפט. ויחנכו את המזבח בעצם היום אשר טמאו אותו הגויים, ויהללו לה'... ויצו יהודה ואחיו וכל קהל ישראל לחֹג את חנֻכת המזבח ביום החמשה ועשרים לחדש כסלו, שמונת ימים מדי שנה בשנה בהלל ובתודה לה'. (שם, ד)

בספר מכבים ב' בולט נימוק זה עוד יותר. הספר מתחיל בסיפור הנס בימי נחמיה בזמן חנוכת בית שני המעיד על כבוד ה'. אחר כך מובא סיפור על הליודורוס שנשלח לגזול את אוצר ה' מן המקדש.

וירא כבוד ה' א-להי הרוחות במחזה נורא... ויפל ארצה ויתעלף... כי נגעה בו יד ה'... ויהללו כל העם את ה' כי נתן כבוד למקדשו... (מכבים ב', פרק ג)

לעומת זאת, בזמן אנטיוכוס הרשע חסר כבוד ה' במקדש:

ויחמֹס אנטיוכוס בכף רשע את כל כלי הקדש... ולולא אף ה' חרה בעמו על רוב פשעיו, כי עתה נגעה בו יד ה' כאשר נגעה בהליודורוס בלכתו על פי סיליקוס לבֹז את אוצר ההיכל. אפס כי לא בחר ה' בעמו בגלל עירו, כי אם בחר בעיר בגלל עמו, ובפקדו על העם, פקד גם על הבית. (שם, פרק ה)

ובנצחון החשמונאים חזרו וטיהרו את הבית, וחנכו את המזבח, ועל זה נקבע חנוכה.

מאת ה' היתה זאת לחַטֵּא את הבית בעצם היום אשר טמאו אותו הגוים, והוא יום העשרים וחמשה לירח כסלו. ויחֹגו חג לה' שמֹנת ימים... וישירו שיר שבח והודיה לה' אשר נתן תשועה לטהר את בית מקדשו. ויעבירו קול בכל ערי יהודה, לחֹג את החג הזה מדי שנה בשנה. (שם, פרק י)

"וחגותם אותו [ימי חג] הסוכות5 וכיום אשר מצא בו נחמיה את האש הקדש" (שם, פרק א). חנוכה אינו משום חנוכת המזבח גרידא, אלא משום כבוד ה' הנראה שוב במקדשו, במקביל לאותו יום של חנוכת המקדש בימי נחמיה6, כאשר נעשה הנס עם האש הטמונה. בחנוכה החשמונאים חזרו לחיבתן הראשונה של תחילת תקופת בית שני.

יוצא מדברים אלו, שאין סתירה בין ספרי המכבים למסורת חז"ל.

ספרי המכבים מתייחסים למאורע ההיסטורי שעליו נקבע חנוכה. קביעה זו באמת היתה עקב חנוכת המזבח על ידי החשמונאים, אבל חז"ל חדרו לפנימיות העניין. אחרי חילול המקדש בידי אנטיוכוס, אין משמעות לחנוכה זו לולא אותו סימן משמים, נס פך השמן אשר העיד שהשכינה שורה בישראל.

ותחזינה עינינו בשוב ה' לציון ברחמים, וכדאמרינן, "ואני עתיד לבנותה באש שנאמר: 'ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה'" (בבא קמא ס, ע"ב).


1 . אין מחלוקת הרמב"ם והראב"ד (בהלכות בית הבחירה ו, יד) שייכת לכאן.

2 . ואף על פי שאין מעלת המקדש השני מבוססת על השראת השכינה כבמקדש הראשון, וכמבואר בנצח ישראל פ"ד, מכל מקום גם המקדש השני זקוק לשכינה.

3 . עיין במאמרו של מו"ר הרב יוסף דוב הלוי סולובייציק שליט"א "ובקשתם משם" בעניין לב מתנבא.

4 . עיין יומא סט. [יש הסוברים שאין זה שמעון הצדיק. עיין תולדות ישראל, זאב יעב"ץ עמ' 8 הע' ד).

5 . יש לדון בקשר בין חג הסוכות לחנוכת המזבח, אבל אין כאן מקומו.

6 . ועיין חגי ג, יח) שם משמע שמקדש שני נבנה בכ"ד בכסלו.