דילוג לתוכן העיקרי

שיר של יום (שש"י) לפי מנהג הגר"א

תלמידי הישיבה ובוגריה
17.07.2016

מפי נועם שלזינגר (מחזור ט"ז)

השיר שהיו הלוים אומרים במקדש:

ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה,

בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלהינו הר קדשו,

בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט,

ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע וגו',

בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עזנו הריעו לאלהי יעקב,

בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש וגו',

בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת מנוחה לחיי העולמים.     

(משנה, תמיד ז, ד)

א

בספר "מעשה רב" (קנז-קנח), בו ריכזו תלמידי הגר"א את הנהגותיו, נאמר לגבי הלכות ראש חודש:

אין אומרים שיר של יומו ואומרים במקומו בב' ימים דראש חודש ברכי נפשי שהוא שיר של ראש חודש ודוחה אפילו של שבת ופשיטא של חנוכה.

בענין שיר של יום כלל זה נקוט בידך: אין אומרם שני מזמורים ביום אחד. ושל ראש חודש דוחה את כולם אפילו של שבת. ושיר של שבת דוחה של יום טוב וחול המועד וחנוכה.

בהמשך הספר מצוין מהו הפרק שיש לאומרו כשיר של יום (להלן: שש"י) בכל אחד מהמועדים. ואכן, בקהילות בהן נוהגים כמנהג הגר"א, וכן בקהילות רבות בארץ ישראל המתפללות בנוסח אשכנז, נהגו לומר רק מזמור אחד בכל יום מימות השנה.

לעומת מנהג הגר"א, המנהג הרגיל ברוב קהילות ישראל הוא לומר גם בראש חודש וגם בחגים אחרים שני שש"י: האחד של היום בשבוע בו עומדים והאחר של היום המיוחד שחל ביום זה. וכך כתב הרמ"ע מפאנו:

ואולם בכל יום שיש בו קרבן מוסף, הש"צ שלנו אומר השיר של שחרית קודם הוצאת ס"ת ואחריו קדיש, ולאחר תפלת המוספין אומר השיר המיוחד לקרבן מוסף. (בשו"ת, סימן כה)

מהו המקור לשני המנהגים השונים הללו?

תניא, רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא: בשביעי היו אומרים מזמור שיר ליום השבת... במוספי דשבתא מה היו אומרים? אמר רב ענן בר רבא אמר רב: הזי"ו ל"ך ... במנחתא דשבתא מה היו אומרים? אמר רבי יוחנן: אז ישיר ומי כמוך ואז ישיר.

 (בבלי, ראש השנה לא, ע"א)

 

מגמרא זו ברור שבשבת נאמרו בבית המקדש שני שש"י שונים: אחד על תמיד של שחר, והאחר על קורבן מוסף. מכאן, לכאורה, מקור למנהג הרגיל לומר שני שש"י בכל יום בו יש מוסף.[1]

אלא שלפי הסבר זה קשה, מדוע רק בראש חודש ובחגים נוהגים על פי המנהג הרגיל לומר שני שש"י, והלוא גם בשבת עצמה יש לומר שני שיר של יום? הרמ"ע מפאנו היה ער לקושי זה, והשיב:

כי אמנם במוסף שבת תמורת הזי"ו לך וכן במנחה במקום שירת הים והבאר, סדרנו כאן וכאן אודה ה' בכל לבב. (שם)

אם כן, גם בשבת תוקן מזמור כנגד השש"י של קרבן מוסף.

לפי המנהג הרגיל שהוסבר עד כה, יש להעלות תמיהה נוספת: מדוע אין מקדימים למזמור הנוסף משפט מקדים, כגון "היום ראש חודש שבו היו הלווים אומרים בבית המקדש", כפי שאומרים לפני שש"י בכל יום חול.

ב

האם ביום בו יש שש"י נוסף, השש"י על תמיד של שחר זהה לשש"י של יום חול רגיל, או שמא היום המיוחד לא רק מוסיף שיר אלא גם משנה את השיר הראשוני? מחד, ניתן להניח, שכפי שקורבן התמיד לא משתנה (שהרי קורבן מוסף הוא "עַל עֹלַת הַתָּמִיד" - במדבר כח, טו), כך גם שירו לא ישתנה. מאידך, אם נפנה מבטנו לתפילות הימים בהם מוסיפים את תפילת מוסף, נראה כי בשבת ובחג לא רק שאנו מוסיפים תפילת מוסף שנתקנה כנגד קורבן מוסף, אלא שגם תפילת שחרית, שהיא כנגד תמיד של שחר, משתנה ואינה נשארת כפי שהיא ביום חול. באותו אופן, ייתכן שגם שירו של קורבן התמיד של שחר ישתנה ביום בו יש מוסף.

אלא שכאן יש להסתייג. ראשית, ייתכן שהסיבה שבשבת ובחג אין אנו מתפללים תפילת שחרית רגילה של חול נובעת מבעיה "טכנית" - הרצון להימנע מלבקש בקשות בימי שבת ומועד. בעיה זו היא שגורמת לשינוי התפילה, אך לוּ ניתן היה - תפילת שחרית הייתה נותרת כביום חול. שנית, בראש חודש, אף על פי שיש בו תפילת מוסף - תפילת שחרית נשארת כפי שהיא, למעט תוספת "יעלה ויבוא".

 

ננסה לברר שאלה זו מן המקורות:

משנה. בראשונה היו מקבלין עדות החדש כל היום, פעם אחת נשתהו העדים מלבוא, ונתקלקלו הלוים בשיר...

גמרא. מה קלקול קלקלו הלוים בשיר? הכא תרגימו: שלא אמרו שירה כל עיקר. רבי זירא אמר: שאמרו שירה של חול עם תמיד של בין הערבים.

(ראש השנה ל, ע"ב)

 

לפי שתי הדעות בגמרא, לוּ היו יודעים שבאותו יום חל ראש השנה לא היו אומרים שיר של חול, אלא שיר מיוחד לראש השנה. לכאורה דבר זה תמוה, שהרי תמיד של בין הערביים הוא קורבן קבוע, ושירו צריך היה להישאר כביום חול? מכאן נראה שכאשר חל יום מיוחד - לא הוסיפו שיר אלא שינו את שירו הקבוע של היום, הנאמר על התמיד של שחר.

וכך גם הסביר רש"י על אתר:

שלא אמרו שירה כל עיקר - בתמיד של בין הערבים, לפי שלא ידעו מה שיר יאמרו, שמא עוד סוף העדים לבוא היום ושיר של יום טוב יש לומר, או לא יבואו, ונמצא שהוא חול, אבל בתמיד של שחר - אין ספק, שמתוך שברוב השנים אין העדים באין קודם תמיד של שחר, וספק יתקדש היום ספק לא יתקדש - לא תקנו שיר של יום טוב שחרית בראש השנה.

יוצא, אפוא, שגם בקורבן תמיד של שחר עקרונית יש לומר שיר המיוחד לראש השנה ולא שיר של חול.

בהמשך הגמרא נאמר:

מתיב רב אחא בר הונא: תמיד של ראש השנה, שחרית - קרב כהלכתו, במוסף מהו אומר - (תהלים פא) הרנינו לאלהים עוזנו הריעו לאלהי יעקב. במנחה מהו אומר - (תהלים כט) קול ה' יחיל מדבר. ובזמן שחל ראש השנה להיות בחמישי בשבת שהשירה שלו הרנינו לאלהים עוזנו - לא היה אומר בשחרית הרנינו, מפני שחוזר וכופל את הפרק, אלא מהו אומר? - (תהלים פא) הסירותי מסבל שכמו. ואם באו עדים אחר תמיד של שחר - אומר הרנינו אף על פי שחוזר וכופל את הפרק.

והסביר רש"י על אתר:

קרב כהלכתו - אומרים הלוים על נסכיו שיר של חול כמשפט היום...

הריעו לאלהי יעקב - וכל המזמור, והוא שיר של חמישי בשבת בשחרית בחול, ואומרין אותו על מוספי ראש השנה לפי שהוא יום תרועה.

ואם חל ראש השנה בחמישי בשבת - ובאו עדים קודם תמיד של שחר.

לא היו אומרים שחרית - שיר של חול, דהיינו הרנינו מפני שחוזר וכופלו שניה במוסף.

ואם באו עדים - בחמישי בשבת אחר תמיד של שחר, דבשעת שיר של תמיד לא היו יודעין אם יתקדש היום, ויש לומר הסירותי או שמא חול הוא ושירו הרנינו - יאמרו [הרנינו] מספק, ויחזרו ויאמרו אותו במוסף, ונמצא שכפלוהו.

אף על פי שהפרק שלו אומרו וכופלו - אף על פי שהפרשה של מזמור זה תהא אמורה וכפולה היום.

 

ברייתא זו עומדת לכאורה בסתירה להבנתנו עד כה, שהרי נאמר בה שאם חל ראש השנה ביום חמישי, וידעו זאת בבית המקדש עוד לפני הקרבת תמיד של שחר - לא היו אומרים את שירו של יום חמישי, "הרנינו", כדי לא לכפול את הפרק. ואילו לפי מסקנתנו מהמקור הקודם, אם יודעים שהיום ראש השנה - ממילא אין אומרים על תמיד של שחר שיר של חול רגיל, אלא השיר משתנה בהתאם לאופיו של היום? במילים אחרות, על פי מקור זה - גם בימים מיוחדים השיר שעל קורבן תמיד של שחר נשאר כבחול, אלא אם כן הדבר יוצר כפילות עם השיר של מוסף. וכך יוצא שישנה סתירה בין שתי הגמרות הסמוכות הללו.

בסתירה זו כבר דנו המנחת חינוך (מצווה שי"ב), הטורי אבן (ראש השנה שם, ד"ה תמיד של ר"ה) והזבח תודה (נדפס בספר ליקוטי הלכות על מסכת תמיד, פרק שביעי, ד"ה דבשנים עשר יום). אולם יש לציין שהם הציגו את הסתירה כסתירה בשיטתו של רש"י במקומות שונים בש"ס, ואילו לי נראה כי הסתירה היא בגמרא גופא.

מכל מקום, בתשובה לסתירה, המנחת חינוך הסביר שיש לחלק בין שני סוגי מועדים: בראש חודש ובחול המועד אומרים בתמיד של שחר שש"י כביום חול, ורק במוסף יש שיר המיוחד ליומו. ביום טוב, לעומת זאת, משתנה גם השיר של תמיד של שחר.[2] הסברו מתאים לסדר התפילות בימים אלו, שהרי בראש חודש ובחול המועד מתפללים תפילת שחרית כבחול (בתוספת יעלה ויבוא), ואילו בימים טובים משתנה גם תפילת שחרית ועוסקת בעניין היום.

אלא שלשיטתו קשה. ראשית, על פי האמור לעיל יש סתירה בין הגמרות בנוגע לראש השנה עצמו, וסתירה זו לא מיושבת. שנית, על פי הסברו יש לחלק בין אמירת שש"י בראש חודש ובחול המועד לבין אמירת שש"י ביום טוב. דא עקא, לא מצאנו מנהג שכזה.

לדעת הטורי אבן, על קרבן התמיד אומרים שש"י רגיל של חול, ובמוסף - את השיר המיוחד ליום. יוצא מכלל זה ראש השנה, שבו נאמרים שני שירים המיוחדים ליום - בקרבן מוסף ובתמיד של בין הערבים. בתמיד של שחר לא נאמר שש"י מיוחד, כיוון שבדרך כלל בזמן הקרבתו אין יודעים עדיין אם יחול ראש השנה ביום זה אם לאו. אמנם, לשיטה זו קשה: במה נשתנה ראש השנה משאר ימים טובים, שתיקנו לו שני מזמורים שונים?

 

בשלב זה נראה, לכאורה, כי הכרעה בשאלה איזה שיר אמרו בבית המקדש על קרבן תמיד של שחר בימים מיוחדים, היא זו שתקבע האם יש לומר בימים מיוחדים את השיר של חול בנוסף לשיר המיוחד.

 

החתם סופר בחידושיו על הש"ס כותב:

ולמדנו עוד מסוגיא זו דר"ה, דבי"ט לא היו אומרים בתמידים אותן שירים שאמרו בחול באותו היום חוץ מר"ה ור"ח שחרית. ואנחנו לא נדע מה אמרו. ומ"מ אנו נוהגים לומר בי"ט שיר של אותו היום כשחל בחול. מ"מ אין לומר היום יום פלוני שבו היו הלוים אומרים כך וכך דדובר שקרים לא יכון.

(ביצה ד, ע"ב - ה, ע"א)

 

לחתם סופר ברור מהסוגיה שלא אמרו שיר של חול, בעוד שהמנהג הרווח הוא לומר שש"י של חול. החתם סופר איננו מבטל את המנהג הקיים, על אף שהוא איננו עולה בקנה אחד עם מסקנתו מדברי הגמרא, אולם הוא קובע כי לכל הפחות אין להקדים למזמור את ההכרזה "היום יום פלוני, שבו היו הלויים אומרים", שהרי זהו דבר שקר מפורש.

 

 

 

ג

מהי המשמעות הרעיונית הטמונה בשאלה שהעלינו, האם אמרו שיר של יום חול על תמיד של שחר בימים מיוחדים, או ששינו לשיר של היום המיוחד גם בקרבן התמיד? נראה לי, שהסוגיה העומדת בפנינו היא כיצד יש לראות את הימים המיוחדים שבלוח השנה: האם מדובר ביום חול שעליו נדבך נוסף, חגיגי ומיוחד, או שמא זוהי יצירה חדשה, יום חדש שכולו חג?

לכאורה, המימד המיוחד של היום איננו עוקר את מימד החולין הבסיסי שלו. ימי השבוע שייכים למערכת אחרת מהימים המיוחדים: אלו תלויים ביום, ואלו תלויים בתאריך. הללו קדושתם קביעא וקיימא, והללו קדושתם נקבעת על ידי עם ישראל.[3] ממילא, אין לנו אלא לראות ביום המיוחד נדבך נוסף על יום החולין. לעומת זאת, לדברי האומר יצירה חדשה כאן - כביכול מופקע מן היום מימד החולין שבו, והוא הופך לתאריך שאינו תלוי יום.

 

ד

עד כה טרם מצאנו מקור למנהגו של הגר"א. ואכן, רבי בצלאל הכהן מוילנה[4] תמה על העניין, ואף הרחיק לכת לקבוע שתלמידי הגר"א טעו: לא ייתכן שכך נהג הגר"א, שהרי בבית המקדש תמיד אמרו שיר של חול על תמיד של שחר, ולכן יש לומר גם בימים המיוחדים שיר של חול. כך מובא בדברי בעל "חשק שלמה", רבי שלמה הכהן מוילנה, אחיו של רבי בצלאל:

הנה כבר תמה ע"ז מר אחי הגאון ז"ל ... אבל שיר של תמיד של שחר מעולם אינו נדחה ממקומו ... ומש"כ כאן בסימן קנ"ו וקט"ז במח"כ לא דקו היטב בדברי רבינו ז"ל בזה (הובא בהגהותיו לספר "מעשה רב" המובאות לאחר ההקדמה לספר ונדפסו שוב בשו"ת בנין שלמה הנדפסות מחדש ח"ב או"ח סימן א').

 

ובכל זאת, נראה לי כי ניתן להסביר את מנהג הגר"א בשני אופנים.

אפשרות אחת היא, שלדעת הגר"א בתמיד של שחר בימים המיוחדים היו אומרים שש"י המיוחד לאותו יום. ממילא, אין כאן שיר של חול כלל, אלא רק שיר של היום המיוחד, וכיוון שכך איחד הגר"א את שני השירים.

לחלופין, ייתכן שאין צורך לאחד את השירים, כיוון שהיו אומרים את אותו שיר המיוחד ליום הן על תמיד של שחר, הן על מוסף והן על תמיד של בין הערביים. כך כתב במפורש ה"מנחת חינוך" (מצווה שיב), אך לא הביא כל מקור לדבריו:

וגם נראה דכל יום טוב היו אומרים שיר אחד בשחרית ובמוסף ומנחה.

 

אולם קיימת גם אפשרות אחרת: הנחתנו הבסיסית עד כה הייתה, ששיר של יום הנאמר בימינו בתפילה הוא זכר לשיר של יום שהיה בבית המקדש. אולם, הנחה זו איננה הכרחית. בגמרא נאמר:

אמרו: כשחרב הבית בראשונה, אותו היום תשעה באב היה, ומוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היתה, ומשמרתו של יהויריב היתה, והיו כהנים ולוים עומדים על דוכנן ואומרים שירה, ומה שירה אמרו? (תהלים צד) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם, ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו עד שבאו אויבים וכבשום, וכן בשניה;

האי שירה מאי עבידתיה? אילימא דעולת חובה, מי הואי? בי"ז בתמוז בטל התמיד, אלא לאו דעולת נדבה ... אמר רבא, ואיתימא רב אשי: ותסברא? שירה דיומיה (תהלים כ"ד) לה' הארץ ומלואה, וישב עליהם את אונם בשיר דארבעה בשבת הוא! אלא אילייא [רש"י - קינה] בעלמא הוא דנפל להו בפומייהו.                        (ערכין יא, ע"ב)

וכן נאמר בסנהדרין:

העיד רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון בן חנניא: כל הקורא פסוק בזמנו - מביא טובה לעולם, שנאמר (משלי ט"ו) ודבר בעתו מה – טוב.  (קא, ע"א)

 

ממקורות אלו נראה בבירור שיש שיר של יום אשר אינו נאמר על קרבן, אלא מביע את מהותו של היום ללא קשר לקרבן.

 

כך מצינו גם במסכת סופרים (יח, ב-ד):

לפיכך נהגו העם לומר מזמורין בעונתן, דתנינן תמן, שיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש, ביום הראשון היו אומרים, לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, בשני היו אומרים... בחנוכה, ארוממך ה'. בפורים, שיגיון לדוד... בתשעה באב, ארבעה פסוקים משל ירמיה, המאוס מאסת את יהודה, עד כי אתה עשית את כל אלה, ושני מזמורים הללו, אלהים באו גוים בנחלתך, ועל נהרות בבל.

לאור זאת ניתן להסביר בדעת הגר"א שאמירת שיר של יום בימינו איננה זכר למקדש, אלא מזמור בעונתו, ולכך די לנו במזמור אחד.[5]

אולם, על הסבר זה יש להקשות מיניה וביה: מכיוון שלשיטתו כל עניין השש"י הוא אמירת פסוק בעונתו, מדוע לא קבע לכל יום מימי השבוע מזמור הקשור אליו? התשובה לכך היא, שבכל זאת יש קשר בין המזמורים שנאמרו בבית המקדש ביום חול על קרבן התמיד לבין ענינו של יום:

תניא, רבי יהודה אומר משום רבי עקיבא:

בראשון מה היו אומרים? - (תהלים כד) לה' הארץ ומלואה, על שם שקנה והקנה ושליט בעולמו.

בשני מה היו אומרים? (תהלים מח) גדול ה' ומהלל מאד, על שם שחילק מעשיו ומלך עליהן.

בשלישי היו אומרים (תהלים פב) אלהים נצב בעדת אל, על שם שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו.

ברביעי היו אומרים (תהלים צד) אל נקמות ה' - על שם שברא חמה ולבנה, ועתיד ליפרע מעובדיהן.

בחמישי היו אומרים (תהלים פא) הרנינו לאלהים עוזנו - על שם שברא עופות ודגים לשבח לשמו.

בששי היו אומרים (תהלים צג) ה' מלך גאות לבש - על שם שגמר מלאכתו, ומלך עליהן. בשביעי היו אומרים (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת - ליום שכולו שבת (ראש השנה לא, ע"א).

קושי נוסף על הסבר זה הוא, מדוע מקדימים לשש"י את המשפט "היום יום פלוני בשבת שבו הלווים היו אומרים בבית המקדש", והרי אין השיר נאמר כזכר למקדש אלא כפסוק בעונתו?

 

סיכום

לאמירת שיר של יום יכולים להיות שני מקורות: זכר לשירת הלוויים בבית המקדש על הקרבנות, או אמירת פסוק בעונתו.[6]

אם השיר נאמר כזכר למקדש, יש לברר מה היו סדרי אמירתו בבית המקדש בימים מיוחדים. התשובה לשאלה זו אינה ברורה כל צורכה: האם בתמיד של שחר נאמר שיר של חול, או שיר מיוחד? וגם אם נאמר שיר מיוחד, האם היה זה אותו השיר שנאמר על קורבן מוסף? כפי שהסברנו בגוף הדברים, אפשרויות השונות יכולות להסביר את המנהגים השונים באמירת שיר של יום בימינו בזמן התפילה.

 

*           *           *

 

יהי רצון שימלא ה' את תפילתנו:

"בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו והראנו בבנינו ושמחנו בתיקונו

והשב כהנים לעבודתם

ולוויים לשירם ולזמרם

נוהשב ישראל לנוויהם"

 

 

 


[1].   במאמר זה לא נעסוק בשאלה מדוע אין אנו אומרים שש"י בתפילת המנחה, כפי שאמרו בבית המקדש שש"י על קרבן התמיד של בין הערביים.

[2].   יש לציין, שהמנחת חינוך איננו מתייחס במפורש לשש"י של שבת.

[3].   עיין ביצה יז, ע"א.

[4].   בעל הגהות "מראה כהן" על הש"ס ובעל "ראשית ביכורים".

[5].   בדומה לכך כתב רבי שלמה הכהן מוילנה בשו"ת בנין שלמה הנדפסות מחדש (ח"ב או"ח, סימן א).

[6].   להרחבה עיין במאמרי "אהללה שם אלקים בשיר - שיר של יום", עלון שבות 116 (חנוכה תשמ"ז).

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)