נשא | גדול השלום

לאורך ספרות חז"ל מצויים קבצי דרשות על נושאים מרכזיים מתוך העולם הרוחני של בית המדרש. אחד מן הקבצים הללו הוא הקובץ "גדול השלום", המשובץ בתוך דרשותיהם של תנאים בספרי במדבר על ברכת כהנים:

1 גדול השלום ששינה מעשה שרה שנאמר "ואני זקנתי" (בראשית יח, יג).

2 גדול השלום ששינה קדוש מפני שלום.

3 גדול השלום ששינה מלאך מפני שלום.^[1]

4 גדול השלום ששם שנכתב בקדושה נמחה על המים מפני שלום בשביל להטיל שלום בין איש     לאשתו.

5 רבי אלעזר אומר: גדול השלום שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום.^[2]

6 רבי שמעון בן חלפתא אומר: גדול השלום שאין כלי מקבל ברכה אלא שלום,

 שנאמר "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (תהלים כט, יא).

7 רבי אלעזר הקפר אומר: גדול השלום שאין חותם כל הברכות אלא שלום,

שנאמר "יברכך ה' וישמרך יאר ה' פניו אליך ויחונך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום".

8 רבי אלעזר בנו של ר' אלעזר הקפר אומר: גדול השלום שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה ושלום ביניהם, כביכול אמר המקום אין השטן נוגע בהם.

שנאמר, "חבור עצבים אפרים הנח לו" (הושע ד, יז). אבל משנחלקו מה נאמר בהם, "חלק לבם עתה יאשמו" (שם י, ב). הא גדול השלום ושנואה המחלוקת.

9 גדול השלום שאפילו בשעת מלחמה צריכים שלום.

שנאמר "כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום" (דברים כ, י), "ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון דברי שלום ואמת" (שם ב, כו), "וישלח יפתח מלאכים אל מלך בני עמון לאמור מה לי ולך כי באת אלי להלחם בארצי ויאמר מלך בני עמון אל מלאכי יפתח" וגו'. מהו אומר? "ועתה השיבה אתהן בשלום" (שופטים יא, יג).

10 גדול השלום שאפילו מתים צריכים שלום.

שנאמר "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" (בראשית טו,טו), ואומר "בשלום תמות ובמשרפות אבותיך" (לד, ה).

11 גדול השלום שניתן לעושי תשובה,

שנאמר "בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב" (ישעיה נז, יט).

12 גדול השלום שניתן בחלקם של צדיקים, שנאמר "יבא שלום ינוחו על משכבותם" (שם נז, ב).

13 גדול השלום שלא ניתן בחלקם של רשעים, שנאמר "אין שלום אמר ה' לרשעים" (שם מח, כב).

14 גדול השלום שניתן לאוהבי התורה, שנאמר "שלום רב לאוהבי תורתיך" (תהלים קיט, קסה).

15 גדול השלום שניתן ללומדי תורה, שנאמר "וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיה נד, יג).

16 גדול השלום שניתן לענוים, שנאמר "וענוים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום" (תהלים לז, יא).

17 גדול השלום שניתן לעושי צדקה, שנאמר "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיה לב, יז).

18 גדול השלום ששמו של הקדוש ברוך הוא קרוי שלום,

שנאמר "ויקרא לו ה' שלום" (שופטים ו, כד).

19 רבי חנניה סגן הכהנים אומר: גדול השלום ששקול כנגד כל מעשה בראשית,

שנאמר "יוצר אור ובורא חשך עושה שלום" (ישעיה מה, ז).

20 גדול השלום שדרי עליונים צריכים שלום,

שנאמר "המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו" (איוב כה, ב). והרי דברים קל וחומר, ומה אם במקום שאין איבה ותחרות ושנאה ובעלי דבבא צריכים שלום, קל וחומר למקום שיש בו כל המדות הללו.

                                              (ספרי נשא מב).^[3]

קובץ זה זכה לדיון טקסטואלי-מדעי על ידי חוקרים של ספרות חז"ל בני זמנינו. מנחם כץ עומד על כך שמבנה הקובץ מורכב מעשרים מאמרים קצרים הפותחים במטבע "גדול השלום", כאשר אלו מסודרים לפי תבנית של שתי קבוצות של עשרה מאמרים. כל קבוצת מאמרים מורכבת גם היא משתי תת-קבוצות – סדרה פותחת של שבעה מאמרים וסדרה חותמת של שלושה:^[4]

קבוצה א.

1.

גדול מעשה שלום ששינה מעשה שרה

גדול שלום ששינה קדש מפני שלום

גדול שלום ששינה מלאך מפני השלום

גדול שלום שאמר המקום שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים

ר' אלעזר אומר גדול שלום שלא נטעו הנביאים בפי של הבריות אלא שלום

ר' שמעון בן חלפתא אמר גדול שלום שאין כלי המקבל ברכה אלא שלום

ר' אלעזר הקפר אמר גדול שלום שאין חותם כל הברכות אלא שלום

2.

ר' אלעזר בנו של ר'  אלעזר הקפר אומר גדול שלום שאפילו ישראל עובדין עבודה זרה [...]

גדול שלום שאפילו בזמן מלחמה צריכין שלום

גדול שלום שאפילו מתים צריכין שלום

 

קבוצה ב 

1.

גדול שלום שניתן לעושי תשובה

גדול שלום שניתן בחלקן שלצדיקים

גדול שלום שלא ניתן בחלקן שלרשעים

גדול שלום שניתן לאוהבי תורה

גדול שלום שניתן ללומדי תורה

גדול שלום שניתן לענוים

גדול שלום שניתן לעושי צדקה

2.

גדול שלום ששמו שלמקום קרוי שלום

ר' חנניה סגן הכהנים אומר גדול שלום ששקול כנגד כל מעשה בראשית

גדול שלום שהרי העליונים צריכין שלום שנ' עושה שלום במרומיו

כץ מצביע על מאפייניו הייחודיים של כל אחד מן החלקים, המודגש לעיל באמצעות הסימון בצבע. בחלק הראשון רוב המאמרים מסתיימים ב"שלום", כמו ברכת כהנים עצמה, ובשלושת המאמרים הראשונים מופיעה הלשון "ששינה"; בקבוצה השנייה חוזר הנוסח "גדול שלום שאפילו", המתייחס לנושאים שלא היינו חושבים שיופיע בהם עניין השלום. החלק השלישי מאופיין בלשון "גדול שלום שניתן", ואילו החלק הרביעי מתייחס לעניינים מטפיזיים הנמצאים ברומו של עולם.^[5]

מנחם כהנא בביאורו לספרי במדבר עומד על שני עניינים כלליים נוספים, הנוגעים לעריכתו המוקפדת של קובץ הדרשות הנדון.^[6] העניין הראשון הוא מוטיב העשייה המופיע בפתיחתו של הקובץ – "גדול מעשה שלום ששינה מעשה שרה", ובסופו – "עושה שלום במרומיו". כמו כן, המוטיב מאפיין את ארבעה המאמרים הראשונים, בהם יש התייחסות למעשה מצד ה' או מלאכו. העניין השני שכהנא דן בו הוא המספר הגדול של הדרשות המופיעות בקובץ. הוא מראה שלא רק שקובץ זה חריג בממדיו, אלא שכמות הדרשות על ברכת כהנים בספרי גדול מאוד ביחס לכמות הדרשות לשאר הפרשות בחיבור זה. מספר הדרשות המופיעות בקובץ הוא בדיוק 60 – כמספר התיבות בברכת כהנים.^[7] כהנא מציע לראות בכך מעשה עורך.^[8]  

להלן נפתח את דבריו לגבי מוטיב העשייה המופיע בקובץ. ראשית, נציין את מאמרים 11,13 שאף בהם מופיעה לשון עשייה: "גדול שלום שניתן לעושי תשובה" ו"גדול שלום שניתן לעושי צדקה". מאמרים אלה משמשים מסגרת לתת הקבוצה השלישי (מאמרים 11-17), הכוללת בתוכה שורה של אנשים שלהם ניתן השלום: עושי תשובה, צדיקים, רשעים, אוהבי תורה, לומדי תורה, ענוים ועושי צדקה. זאת, בניגוד לשאר המאמרים הכלולים בדרשה, המתייחסים לפועלו של ה' או שלוחיו, מצוות התורה או סגנונה, מבנה המציאות ודרכי ההשגחה.

אם כן, השלום מוצג לאורך הדרשה בשני מעגלים, המעגל האלוקי והמעגל האנושי. מבנה הדרשה משקף את היחס ביניהם: המעגל האלוקי עוטף את המעגל האנושי. השלום נתון לאנשים הפועלים להרבות ברכה וטובה במציאות, איש איש בתחומו; דבר זה הינו חלק מן הנוכחות האלוקית הפועמת במציאות, היוצקת בה הרמוניה.

ברם, טבע העולם מנוגד לשלום. בשלושת חלקיה הראשונים של הדרשה מצויים רכיבים הנושאים בחובם ביטוי לאמת בסיסית זו. בתת הקובץ הראשון (1-7) ה' משנה מפני השלום (אברהם ושרה), ובמקרה הקיצוני של הסוטה השם המפורש צריך להימחות על מנת להטיל שלום בין איש לאשתו. השכנה של שלום בעולם לעיתים כרוכה בהסתרה של הגילוי האלוקי והאמת. תת הקובץ השני עוסק כולו במצבים קשים שיש בהם פירוד וניתוק והופעתו של יסוד השלום בהן מפתיע: עובדי עבודה זרה (ניתוק מה'), מלחמה (ניתוק בין עמים, חברות) ומוות (ניתוק גוף-נשמה). בשני תתי הקובץ הראשונים, המאמר המציין את המתח הגדול ביותר הוא האמצעי: מחיית השם המפורש בסוטה (מאמר 4 מתוך 1-7) והקריאה לשלום במלחמה (מאמר 9 מתוך 8-10). גם בתת הקובץ השלישי מופיע דיסהרמוניה בדמותם של הרשעים, שאין להם שלום (מאמר 13). נראה כי המסר העולה מתוך המבנה הוא שלמרות שיש במציאות יסודות המתנגדים לשלום, הוא יוכל לשרור אם יהיה מי שירצה להתאמץ לשם כך, להידמות לקונו ולפעול במציאות. על פי דברים אלה, תת הקובץ השלישי, המופנה לאדם הפועל טובה וברכה במציאות, הוא ליבה של הדרשה כולה.[9]

חמש מתוך עשרים מאמריה של הדרשה נאמרים מפיהם של התנאים רבי אלעזר, רבי שמען בן חלפתא, רבי אלעזר הקפר, רבי אלעזר בנו של רבי אלעזר הקפר ורבי חנניה סגן הכהנים – רובם בני הדור החמישי.^[10] שאר מאמריה של הדרשה הם אנונימיים.

נשווה דרשה זו למקור תנאי אחר שעניינה שלום:

היה רבי שמעון אומר: חביב הוא השלום, שאלו ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה יתר מן השלום נתנה לצדיקים. שבשעה שהן נפטרין מן העולם, שלש כיתות של מלאכי שלום מקדימות אותן. הראשונה אומרת: "יבא שלום", השניה אומרת: "נוחו על משכבותם" והשלישית אומרת: "הולך נכחו" (ישעיה נז, ב). ואילו לא דיין לצדיקים שמיתתן בידי כבוד, שנאמר "והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך" (שם נח, ח), ולא עוד אלא שהן מקלסים לפניהם ואומרים: "יבוא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו".

ד"א, אתה אומר חביב הוא השלום, שאלו ברא הקדוש ברוך הוא מדה יפה יתר מן השלום מנעה מן הרשעים. שבשעה שהן נפטרין מן העולם, שלש כיתות של מלאכי חבלה מקדימות אותן. הראשונה אומרת: "אין שלום", השנייה אומרת: "אמר ה' לרשעים" (שם נז, כא), השלישית אומרת: "למעצבה תשכבון" (שם נ, יא). ואם לא דיין לרשעים שמיתתן בידי מחבלים, שנאמר "ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים" (איוב לג, כב), "יהדפוהו מאור אל חשך ומתבל ינדוהו" (שם יח, יח), "יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה" (תהלים לה, ה). ולא עוד, אלא שהן מתקנטרין לפניהם ואומרין: "אין שלום אמר ה' למעצבה תשכבון".

ד"א, היה רבי שמעון אומר: גדול השלום, שלא כמדת בשר ודם מדתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. מדת בשר ודם כשהוא הולך למלחמה, הוא הולך באוכלוסין ובליגיונין, וכשהוא הולך לשלום, אינו הולך אלא יחידי. ומדתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כשהוא הולך לשלום הוא הולך בליגיונות ובאוכלוסין, שנאמר "אלף אלפין ישמשוניה" (דניאל ז, י), ואומר: "עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו" (איוב כה, ג), ואומר: "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש" (תהלים סח, יח). וכשהוא הולך למלחמה, אינו הולך אלא יחידי, שנאמר "פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם" וגו' (ישעיה סג, ג) [...]

ד"א, אתה אומר חביב הוא השלום, שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן לו המקום שכרו אלא שלום, שנאמר "ואתה תבוא אל אבותיך בשלום" (בראשית טו, טו). וכן אתה מוצא ביעקב אבינו, שלא בקש מן המקום אלא שלום, שנאמר "ושבתי בשלום אל בית אבי" (שם כח, כא).  וכן אתה מוצא באהרן, שלא נשתבח לפני המקום אלא בשלום, שנאמר "בריתי היתה אתו החיים והשלום" (מלאכי ב, ה). וכן אתה מוצא בפינחס, שלא נתן לו המקום שכרו אלא שלום, שנא' "הנני נותן לו את בריתי שלום" (במדבר כה, יב). וכן אתה מוצא שלא נמשלה התורה אלא בשלום, שנא' "וכל נתיבותיה שלום" (משלי ג, יז). וכן את מוצא שלא נתן הקדוש ברוך הוא שכר תלמוד תורה אלא שלום, שנא' "שלום רב לאוהבי תורתך" (תהלים קיט, קסה). וכן את מוצא שלא נתן המקום שכר עושי צדקות אלא שלום, שנאמר "והיה מעשה הצדקה שלום" (ישעיה לב, יז). וכן את מוצא שלא נמשלה ירושלם אלא בשלום, שנאמר "יהי שלום בחילך" (תהלים קכב, ז). וכן את מוצא שאין הקדוש ברוך הוא עתיד לנחם את ירושלם אלא בשלום, שנאמר "וישב עמי בנוה שלום" (ישעיה לב, יח). וכן את מוצא שלא כונן הקדוש ברוך הוא את מלכות בית דוד אלא בשלום, שנאמר "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" (שם ט, ו). וכן את מוצא שלא פרע המקום מן עמונים ומואבים אלא שמנע מהן שלום, שנאמר "לא תדרוש שלומם" (דברים כג, ז).

                                            (ספרי זוטא ו, כו).

הדרשה כוללת ארבע דרשות אשר שלוש מתוכן מתחילות ב"חביב הוא השלום" ואחת ב"גדול השלום", ששתיים מהן הן משום רבי שמעון בר יוחאי ושתיים הן אנונימיות. שלוש הדרשות הראשונות עוסקות בשלום כמציאות שמיימית: פמליית המלאכים הבאה לקדם את פניהם של הצדיקים והיפוכן אצל הרשעים, צבאו של ה' היוצא עימו למטרות של שלום. לעומת זאת, הדרשה הרביעית מתייחסת לשלום כשכר שהגיע לבחירי האומה בחייהם: אברהם זוכה למות בלי שהוא רואה פורענות הבאה על זרעו, יעקב הזוכה לשוב בשלום מחרן, ברכת השלום לאהרן ועד לעמונים ומואבים שלא זוכים לדרישת שלומם בידיהם של ישראל.

מכאן עולה כי המגמה הרעיונית העולה מן הדרשה בכללותה מקבילה למה שראינו בדרשת "גדול השלום" שנדונה לעיל: בשניהם יש מעבר מן המישור האלוקי אל המישור האנושי. אולם בעוד דרשת הספרי מדגישה את הצורך בפעילות בכל המישורים לשם השגת השלום, ספרי זוטא מתייחס יותר לפעילות האלוקית.

עיון מדוקדק בשני המקורות מגלה כי יש ביניהם מקבילות לשוניות ותוכניות:

 

 

נראה לומר כי הדרשה בספרי זוטא היווה מקור לדרשה שבספרי נשא, וחלקים מתוכה שולבו בתוך דרשת "גדול השלום".

קשר נוסף בין שתי הדרשות הוא הכלל המובא בבבלי סנהדרין פו, ע"א, "סתם ספרי רבי שמעון". לאור כלל זה, הדרשות האנונימיות המופיעות בדרשת שבספרי אף הן של רבי שמעון בר יוחאי.

הקישור של התופעות המתרחשות בעולמינו אל העולמות העליונים הוא ממאפייניו של תפיסת עולמו של רבי שמעון בר יוחאי. גם השלום מופיע בדרשות אלה באופן שכזה. מודעות זו אינה אמורה לנטרל את המעשה האנושי, אלא לחולל את המודעות בדבר גודל הצורך בעשייה זו.

לאורך דברינו כאן שרטטנו קווי מתאר אחדים לקובץ של דברי תנאים "גדול השלום", אך לא עמדנו  על מלוא תוכנם של כל אחד מן המאמרים. אני מזמינה אתכם להמשיך לעיין, להעמיק בדבריהם של תנאים על השלום, ולשתף.

שבת שלום וחג שמח!

 [email protected]

 

  

 

 

 

 

 

 

 

---