סוכות | אכילה, שתייה ושינה בסוכה

 

אכילה בסוכה: ההבחנה שבין אכילת עראי לאכילת קבע

בפרקים הקודמים ערכנו השוואה בין המצווה לאכול בסוכה בלילה הראשון של סוכות ובין המצווה לדור בסוכה בשאר ימי החג. כפי שראינו, באופן אידיאלי, גם בשאר ימי החג יש להפוך את הסוכה למקום המגורים העיקרי ולבצע את מרבית פעילויות היום בתוכה. יחד עם זאת, אין חובה לאכול את כל המאכלים בסוכה והגמרא דנה בשאלה אילו מאכלים יש לאכול בסוכה ואילו ניתן לאכול מחוצה לה.

המשנה מבחינה בין מי שאוכל אכילת 'אכילת קבע' – אדם שאוכל ארוחה ממש – ובין אדם שאוכל 'אכילת עראי' – חטיף למשל (סוכה כה ע"א). הראשונים מסבירים כי מכיוון שאנשים שאינם נמצאים בביתם בדרך כלל אוכלים כמויות קטנות של אוכל או פשוט אוכלים 'חטיף' כלשהו, 'אכילת עראי' מחוץ לסוכה לא מפרה את עיקרון 'תשבו כעין תדורו' שממנו נגזר כי יש לבצע בסוכה את אותן הפעולות שבדרך כלל אדם עושה בביתו בשאר ימות השנה.[1]

כחלק מהדיון בגמרא אודות סוגיית האכילה מחוץ לסוכה, היא מזכירה שני סוגי מאכלים: לחם ופירות. מהגמרא עולה כי אדם שאוכל כמות משמעותית של לחם חייב לאכול אותו בסוכה:

וכמה אכילת עראי [שלא מתחייבים להיכנס לסוכה בעבורה]? אמר רב יוסף: [מידה של] תרתי [שתים] או תלת [שלוש] ביעי [ביצים]. אמר ליה אביי: והא זימנין סגיאין סגי ליה לאיניש [פעמים שכמות זו מספיקה לארוחה שלמה]. בהכי והוה ליה סעודת קבע [אם כך, מדוע שכמות כזו לא תיחשב לאכילת קבע ותחייב אכילה בסוכה]? אלא אמר אביי: כדטעים בר בי רב ועייל לכלה [כשיעור שהתלמידים רגילים לאכול לפני שהם הולכים לבית המדרש]. (סוכה כו ע"א)

הראשונים כולם פוסקים בהתאם לדעת אביי אך אמנם הם חולקים לגבי הכמות המדויקת שמגדירה 'אכילת עראי'.[2] השולחן ערוך פוסק כי לחם בגודל של 'כביצה' מהווה אכילת עראי (שולחן ערוך תרלט, ב). לכן, אסור לאכול יותר מכמות זאת מחוץ לסוכה.[3]

הגמרא במקומות אחרים כותבת כי ישנה מחלוקת בין האמוראים בנוגע לשאלה האם יש לאכול פירות בסוכה (יומא עט ע"ב). הרא"ש סובר שאפילו לשיטתם של אלה שמחייבים לאכול פירות בסוכה מדובר במקרה שבו אדם 'קובע' את סעודתו על הפירות. יתר על כן, הוא כותב כי המהר"ם מרוטנבורג נמנע מלאכול פירות מחוץ לסוכה בעקבות דברי הגמרא שהבאנו לעיל (רא"ש סוכה ב, יג).

יחד עם זאת, הראשונים פוסקים בהתאם לדעה הסוברת כי לא חייבים לאכול פירות בסוכה.[4] השולחן ערוך מתיר במפורש לאכול פירות מחוץ לסוכה (שולחן ערוך תרלט, ב). הרמ"א כותב כי אפילו מי שעיקר סעודתו מבוססת על הפירות מותר לאכול אותם מחוץ לסוכה.[5]

פרט ללחם, משמע מהגמרא כי גם מאכלים אחרים הידועים בשם 'מיני תרגימה' עלולים להוות אכילת קבע (סוכה כז ע"א). למרות שלפי מספר ראשונים 'מיני תרגימה' הינם בשר, דגים ואולי גם גבינה,[6] רוב הראשונים סוברים כי מדובר במאכלים מבושלים שעשויים מאחד מחמשת מיני דגן שעליהם מברכים 'בורא מיני מזונות'.[7]

השולחן ערוך פוסק בהתאם לדעה שסוברת כי 'מיני תרגימה' הם מאכלים שעשויים מאחד מחמשת מיני דגן: "ותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו [סעודה], חשיב קבע וצריך סוכה (שולחן ערוך תרלט, ב).

אמנם, גם לאחר פסיקת השו"ע, האחרונים דנים בשאלה האם כל אכילה של 'מיני תרגימה' מחייבת בישיבה בסוכה או שמא רק 'קביעת סעודה' על 'מיני תרגימה' מחייבת את הישיבה בה.[8] המשנה ברורה מסכם כי חלק מהפוסקים מכריעים שיש להגיד את ברכת 'לישב בסוכה' רק במקרה שבו 'קובעים' סעודה על אותה המנה המבושלת. הוא עצמו פוסק כי בעת אמירת הברכה יש לכוון, בנוסף לכוונת הברכה על הישיבה הנוכחית בסוכה, על ההזדמנויות הנוספות שבהן הוא יושב בסוכה.[9]

בנוסף, ישנה מחלוקת באחרונים לגבי 'פת הבאה בכיסנין' (מאפים) שעליה אומרים את ברכת 'בורא מיני מזונות'. לפי חלק מהדעות, מעמדה של זו זהה למעמדו של הלחם, ולכן אם אוכלים כמות של 'כביצה', יש לאכול בסוכה ולהגיד את ברכת 'לישב בסוכה', ואילו לפי הדעות האחרות, יש לברך את ברכת 'לישב בסוכה' רק אם קובעים סעודה.

המשנה ברורה פוסק, בהתאם לדעת השערי תשובה, כי על אף שבאופן תיאורטי יש להשמיט את ברכת 'לישב בסוכה' כשאוכלים 'פת הבאה בכיסנין' כחטיף בהתאם לעיקרון 'ספק ברכות להקל', המנהג הוא לברך ברכה זו על כל סוגי המאפים.[10]

קודם לכן הגענו למסקנה כי 'מיני תרגימה' כוללים מאכלים מבושלים העשויים מאחד מחמשת מיני דגן, אך למרות זאת, ר' יואל סירקיס כותב כי יש להקפיד לא לאכול בשר או גבינה מחוץ לסוכה כשאוכלים אותם כארוחה של ממש (ב"ח תרלט). האליה רבה (שם יג) פוסק בהתאם. למרות שהחיי אדם כותב בצורה דומה כי במקרה בו קובעים סעודה על 'כביצה' של בשר או דגים, יש לאכול אותם בסוכה (חיי אדם קמז, ג), המנהג הוא לא להחמיר בנוגע לבשר, דגים וגבינות.

 

שתייה בסוכה

הגמרא (סוכה כח ע"ב)[11] כותבת כי שתייה בסוכה מהווה קיום של מצוות המגורים בסוכה ('תשבו כעין תדורו'). בנוסף לכך, המשנה מלמדת כי "אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה" (סוכה כה ע"א) ומשמע מדבריה כי שתיית קבע, בדומה לאכילת קבע, חייבת להיעשות בסוכה. איזה סוג, אם בכלל, של שתייה חייב להיעשות בסוכה?

הראשונים כותבים כי שתייה של רביעית יין (ריטב"א סוכה ב ע"א), שתיית יין מרובת משתתפים (ב"ח תרלט), או שתיית יין תוך כדי סעודה נחשבים לשתיית קבע. אחרים טוענים כי אף שתיית יין נחשבת לשתיית עראי.[12] יחד עם זאת, השולחן ערוך פוסק באופן מפורש כי ניתן לשתות הן מים והן יין מחוץ לסוכה (שולחן ערוך תרלט, ב). הרמ"א מוסיף כי אפילו אם אדם מתכנן לשתות יין יחד עם אנשים נוספים, 'קבע עלייהו', באופן רשמי עדיין יהיה מותר לו לשתות מחוץ לסוכה (רמ"א שם).

 

שינה בסוכה

הגמרא מביאה כי למרות שניתן לאכול 'אכילת עראי' מחוץ לסוכה, אין לנמנם (שנת עראי) מחוץ לסוכה:

תנו רבנן: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה. מאי טעמא? אמר רב אשי: גזרה שמא ירדם... רבא אמר: [בכל הנוגע לסוכה] אין קבע לשינה [אין מצב של שינת קבע]. (סוכה כו ע"א)

בעוד כי נראה שלפי רב אשי איסור שנת עראי הוא מדרבנן, מחשש שתיהפך לשינה עמוקה, רבא אינו מבחין בין שינת עראי לשינת קבע – על שניהם להיעשות בתוך הסוכה.

התלמוד הירושלמי מביא דיון דומה:

אמר רב לעזר: אכילה עראי [אכילת עראי מותרת מחוץ לסוכה]; אין שינה עראי [אסור לישון מחוץ לסוכה]. חברייא אמרין [חבריו הסבירו את טעמו] שכן [חוששים כי] אדם נשתקע בתוך שנתו. אמר רב אילא: שכן אדם ישן קימאה ודיו. מה נפק מן ביניהון [מה ההבדל בין שתי הדעות]? מסר שנתו לאחר [אדם שמינה את חברו להעיר אותו]. על דעתהון דחבריא מותר, על דעתיה דרבי אילא אסור. (ירושלמי ב, ה)

השולחן ערוך פוסק בהתאם לדעת רבא כי כל שינה מחוץ לסוכה אסורה.[13] כמה אחרונים מציינים כי אין צורך להימנע מנמנום תוך כדי לימוד או טיול כיוון שבדרך כלל במצב כזה אדם לא חוזר לביתו ('תשבו כעין תדורו').[14]

מעניין לציין כי התוספת מעשה רב מספר כי כשהגאון מווילנא היה במאסר במהלך סוכות הוא היה רץ ממקום למקום תוך כדי שהוא תופס את ריסי עיניו כדי שלא להירדם מחוץ לסוכה (תוספת מעשה רב עמ' 13).

למרות האיסור הברור לישון מחוץ לסוכה, ראשונים רבים מתארים כי בקהילותיהם אנשים לא נהגו לישון בסוכה. יש ראשונים המסבירים כי באזור מגוריהם היה קר מדי מכדי לישון מחוץ לבית.[15] כך למשל כותב הרמ"א:

ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, יש אומרים משום צינה דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פרק הישן). (רמ"א תרלט, ב)

בפירושו לטור, דרכי משה, הרמ"א טוען כי למרות שלכאורה זהו המקור של מנהג זה, "הרי ברוב המקומות אינו קר כל כך בימי הסוכות והיו יכולים לישן שם בכרים וכסתות" (דרכי משה תרלט).

אחרים כותבים כי מי שחושש מגנבים או גויים יכול לישון בתוך ביתו (ראו ראבי"ה תרמו). הרמ"א טוען כי היתר זה חל רק במקרה שבו אדם חושש לגופו, לא לרכושו הגשמי (שו"ת הרמ"א תשובה כט). יחד עם זאת, חשש זה מעלה בעיה נוספת. הרמ"א מצטט את היראים (תכא) וכותב:

ואם עשאה [את הסוכה] מתחילה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה או שאי אפשר לעשות לו אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל אפילו בדברים שלא מצטער בהם דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו. (רמ"א תרמ, ד)

לפי הרמ"א, אם לא ניתן לישון בסוכה בגלל מזג האוויר הקר או בגלל פחד מליסטים, יש להתייחס אל סוכה זו כפסולה ואסור לאכול בה אפילו במהלך היום.

האחרונים מציעים פתרונות רבים לבעיה זו שעלולה לגרום לפסילת סוכות רבות. למשל, המשנה ברורה מעלה את ההצעה הבאה:

במקומות הקרים יוצא ידי חובה באכילה אף על גב דלא יוכל לישן שם, דאי אפשר בעניין אחר וממילא מקרי שם כעין תדורו וגם מקרי ראוי לשינה אם היה לו כרים וכסתות כראוי (משנה ברורה תרמ, יח).

לטענת המשנה ברורה, כיוון שלא הייתה אפשרות לבנות סוכה במקום חם יותר וכי אפשר להתגבר על הקור באמצעות התכסות בשמיכות וסדינים, סוכה זו לא נחשבת פסולה. היראים פסל רק סוכה שנבנתה במכוון במקום שיש בו סכנה כשהתאפשר לבנות אותה במקום אחר.

לאחר שהרמ"א הציע כי אין לישון בסוכה במקרה של מזג אוויר סוער הוא מביא צידוק נוסף לדבריו:

ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו,איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור; וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת.

מכיוון שעל המגורים בסוכה להיות דומים לצורת המגורים של האדם בביתו ('תשבו כעין תדורו'), במצב שבו הבעל לא יכול לישון יחד עם אשתו הוא פטור מלישון בסוכה. רעיון זה מופיע כבר בגמרא עצמה (ערכין יג ע"ב; סוכה כח ע"ב).

יש אחרונים שמסבירים כי אדם שנאלץ שלא לישון יחד עם אשתו נחשב ל'מצטער' ועל כן הוא פטור מהלינה בסוכה (מגן אברהם תרמ, ח). הט"ז סובר כי בדיוק כמו שאדם שנוסע כדי לקיים מצווה פטור מן הסוכה (סוכה כה ע"א), כך איש, שמחויב לשמח את אשתו במהלך הרגל, יהיה פטור ממצוות הסוכה (ט"ז תרמ, ט; ראו גם בדרכי משה). הט"ז טוען כי הבעל מקיים את חובתו לשמח את אשתו בין אם הוא מקיים איתה יחסי אישות ובין אם לאו. אחרים מגבילים את פטור זה רק למי שמקיים יחסי אישות עם אשתו, דהיינו מקיים מצוות עונה, שאיננו צריך לחזור לסוכה לאחר מכן.[16]

למרות ההסברים השונים שהובאו לעיל, עדיין נעדיף לישון בסוכה במידה והדבר אפשרי. המלצה זו ודאי נכונה לתושבי ארץ ישראל שמזג האוויר בה בתקופה זו מתאים ללינה בחוץ.

 

פעילויות חברתיות ומשחקים בסוכה

בנוסף לאכילה, שתייה ושינה, הגמרא מונה מספר פעילויות נוספות שעדיף לעשות בסוכה:

תנו רבנן: בכל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה. מינה הני מיליה? דתנו רבנן: "תשבו" – כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים – מעלן לסוכה, מצעות נאות – מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה. (סוכה כח ע"ב)

הראשונים מעירים כי יש לבצע את רוב פעילויות היום בסוכה. לדוגמא, הדרכי משה מצטט את המהרי"ל שפוסק כי "הרוצה לדבר שמועות עם חבריו ילך לסוכה". כמו כן, הוא מצטט את המהר"י וויל הסובר כי: "הרוצה לשחוק בקוביות וכדומה ישחק בסוכה" (דרכי משה תרלט, א).

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ב
עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ב