דילוג לתוכן העיקרי
הלכות שבת -
שיעור 120

בונה (ט) - אוהל

הרב ברוך גיגי
11.08.2014

שנינו בגמרא את דברי אביי המחלק בין שלושה מקרים של עשיית אוהל:

 

"מנקיט אביי חומרי[1] מתניתא ותני: הגוד והמשמרת כילה וכסא גלין לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסור. אהלי קבע לא יעשה ואם עשה חייב חטאת. אבל מטה וכסא טרסקל ואסלא מותר לנטותן לכתחילה"           (קלח.).

נפתח את דיוננו בגדרי עשיית אוהל האסורה מן התורה.

כתב הרמב"ם:

"העושה אהל קבוע הרי זה תולדת בונה וחייב"

                                                     (פ"י, הלכה יג).

והדברים מיוסדים על הסוגיה הנ"ל. אולם יעויין בירושלמי שיש מחלוקת אמוראים בדבר:

"רבי חייה בשם רבי יוחנן: הנוטע אוהלין בשבת חייב משום בונה. אמר ר' זעירא אינו אלא כפורסן ומקפלן בשבת"    (שבת כ', א).

נראה מדברי ר' זעירא שהוא סבור שאין בהקמת אוהל בשבת חיוב, משום שאינו אלא כפורס ומקפל, ואינו אסור אלא מדרבנן בלבד. אמנם, לר' יוחנן, וכך היא סתימת התלמוד הבבלי יש חיוב דאורייתא בבניית אוהל, והרמב"ם קבעו כתולדת בונה.

וכבר כתבנו בתחילת דרכנו במלאכת בונה שהטעם שעשיית אוהל אינו אב, הוא ע"פ היסוד שהתווה האבן האזל שהאב של בונה הוא רק כשיש בו ב' דברים: דיבוק חלקים ויצירת מבנה ומסגרת, ועשיית אוהל שאין בה דיבוק חלקים, ויש בה רק יצירת המבנה, נחשבת תולדה ולא אב דבונה.

אמנם, אף אם לא נקבל יסוד זה של האבן האזל, יש לומר עוד שאוהל הוא תולדה, מפני שאין זו דרך המלך של מלאכת בונה שהוא בניין אבנים ולבנים, וממילא נחשב רק לתולדה.

ויש עוד להדגיש פן נוסף מצד חשיבות הפעולה, ברמה האובייקטיבית, כל בניין בקרקע מהווה שינוי מהותי בשטח ובסביבה. אבל הקמת אוהל חתומה בחותם הארעיות הטבוע בה, ואף זו סיבה לראות אוהל כתולדה בלבד.

ולכשנדייק בלשון הירושלמי, יש מקום לומר שזה הוא שורש המחלוקת בין האמוראים. רבי יוחנן סבור שיש לחייב על נטיעת אוהל, ורבי זעירא, מתנגד לרעיון הנטיעה המבטא שינוי מהותי בסביבה, וטוען שאינו אלא כפורס ומקפל. אמנם, להלכה קיי"ל שיש בזה איסור דאורייתא של תולדת בונה.

כשאנו באים לדון בגדרי אוהל, נראה שניתן לדבר על שני יסודות:

  1. אוהל הוא תולדת בונה מצד העובדה שיש כאן מבנה, ויש במסגרת שנוצרה דמיון לבית.
  2. אוהל הוא תולדת בונה מפני שמבחינה פונקציונאלית הוא משמש את מגמת הבית, ומגן מפני גשם וחמה.

ואפשר שהנ"מ בין שני היסודות הנ"ל, תבוא לידי ביטוי במחלוקת הקיימת בין רש"י לתוס' אם גג בלבד חשוב אוהל ואפילו בלא מחיצות, או שאין אוהל  בלא מחיצות.

כתב רש"י:

"לפרוס מחצלת על ארבע מחיצות או על ארבע קונדסים להיות צל לאהל מן החמה, ודוקא גג, אבל מחיצה - לאו אהל הוא, ושרי לפורסה לצניעות"

                                                   (קכה: ד"ה שאין)

אמנם, התוס', חולקים על רש"י, וז"ל:

"פי' בקונ' דלא אסיר אהל אלא למעלה בגג אבל בדפנות לא .. וקשה דע"כ שייך איסור אהל אפילו בדפנות כדאיתא בעירובין בפרק מי שהוציאוהו (דף מד. ושם) גבי עשיית דופן סוכה דפריך התם והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחילה ומשני הא בדופן שלישית והא בדופן רביעית אלא נראה לר"ת דשפיר שייך בדפנות אהל היכא דמחיצה מועלת להיתר" (שם, ד"ה הכל).

, וביתר ביאור כתבו בביצה:

"ויש לומר דכל הנך אינן אסורין אלא היכא שמתקן האהל והמחיצות, אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי[2]"           (לב: ד"ה מלמטה).

נראה, אם כן, שהם חלוקים בהגדרה היסודית של איסור עשיית אוהל, אם האיסור הוא ביצירת המבנה [שיטת התוס'], או שהאיסור הוא ביצירת הצל [שיטת רש"י].

אם כנים אנו בדברינו, נוכל להסביר בזה את הסוגיה בביצה לג. ואת מחלוקת רש"י ותוס' בפירושה.

איתמר בגמרא:

"אמר רב יהודה האי מדורתא מלמעלה למטה שרי מלמטה למעלה אסור, וכן ביעתא וכן קדרה וכן פוריא וכן חביתא"   (ביצה לב:).

ובפירוש רש"י שם:

"האי מדורתא - היסק גדול שעושין לפני שרים כדרך בנין, עושין לו כתלים מארבעה רוחות, וסודרין עצים למעלה, ודומה לאהל. מלמטה למעלה - לסדר העצים של כתלים תחלה לעשות עליהם הגג - אסורין, שדרך בנין הוא. מלמעלה למטה - להתחיל תחלה מן הגג, ואחר כך יסדרו תחתיו עצי הכתלים – שרי".

ושם במסקנת הסוגיה פירש רש"י, שדין זה נתון במחלוקת ר' שמעון ור' יהודה בדין דבר שאין מתכוון בשבת, שר"י אוסר ור"ש מתיר, ואנן קיי"ל כר"ש שמותר. לכן להלכה, לשיטת רש"י, אין הבדל באופן העשייה ומותר גם לעשות דפנות המדורה ואחר כך את גגה.

והתוס' שם תמהו על דברי רש"י תמיהה רבתי:

"ודוחק הוא לומר דכל הני מילתא דלא כר"ש, אלא נראה לומר דאפילו ר"ש מודה דהויא הכא אסור דהא דא"ר שמעון דבר שאין מתכוין מותר היינו כגון שעושה דבר שאין מתכוין לעשותו אבל הכא מתכוין לעשות מה שהוא עושה".

ולאור דברינו בביאור גדרי איסור אוהל, ניתן להסביר שהתוס' שסבורים שהאיסור הוא בעשיית המבנה, הכא נמי, הרי עושה הוא את המבנה בעצמו, ואין מקום לשייך דיון זה לדין דבר שאין מתכוון, וממילא כ"ע מודים בזה לאיסור. אבל לשיטת רש"י שהיסוד באיסור אוהל הוא עשיית הצל, יש לומר שזה תלוי בכוונתו ליצור צל, אבל במדורה שמבקש לבנות מבנה של עצים להסקה אין לו שום עניין בצל, ואף שנוצר חלל שיש בו צל, מ"מ הוא לא התכוון לעשותו, ולכן, יש לראותו בכלל הקטגוריה של דבר שאין מתכוון גרידא[3].

מחלוקת זו שהבאנו בגדרי איסור בונה באוהל, באה לידי ביטוי גם בפרטי הסוגיה הנידונה בביצה (לב: - לג.). נאמר שם שאסור להעמיד בשבת ביצה על גבי דבר אחר, אלא אם יעמיד תחילה הביצה בידו באויר, ולאחר מכן יביא את הדבר שרוצה להניחו עליה, כדי שלא יהיה בדרך בניין, כי דרך בניין בעשיית דפנות ואחר כך הגג. ונחלקו רש"י ותוס' בגדרר המדוייק של האיסור. רש"י פירש:

"וכן ביעתא - ביצים גסות הנתונות על פי כלי חלול, כעין טרפי"ד [חצובה] או על האסכלא, אין מושיבין את הכלי תחלה ואחר כך יסדר עליו, אלא יאחזנו בידו ויושיב הביצה עליו, ואחר כך יושיב הכלי על הגחלים, שלא יעשנו כסדר בנין".

 אולם התוס' כתבו:

"וי"ל דכל הנך אינן אסורין אלא היכא שמתקן האהל והמחיצות אבל אם עשה האהל בלא מחיצות שרי. והתם גבי כירה המחיצות היו עשויות מתחלה וכן פר"ח גבי ביעתא כגון שיש ביצים מכאן וביצים מכאן וא' על גביהן והאור תחת אוירן ולא כפי' רש"י שפי' ביצים שמסדרין על גבי אסכלא דכיון דליכא מחיצות לא הוי כעין בנין אלא נרא' כדפריש וגם פוריא לא מיירי כגון מטה שלנו שאין לה מחיצות אלא שיש לה מחיצות"                          (ד"ה מלמטה).

גם כאן אנו רואים שרש"י סבור שעיקרו של אוהל הוא בגג, ויש לאסור אף בהעדר מחיצות, אלא אם עושה אותו שלא כדרך בניין, אבל התוס' סבורים שאוהל אסור דווקא כשיש בו גג ומחיצות, ורק אם עושה בשבת גם את הגג וגם את המחיצות.

ולכאורה היה מקום לשאול אמאי בעינן הכי, והרי קיי"ל הבונה חייב בכלשהו! ויש ליישב שבאוהל אינו כבונה רגיל, מפני חותם הארעיות שבו ומפני שאינו בניין לבנים ואבנים, וכל חשיבותו, לדעת התוס' היא ביצירת המבנה שבו, שהוא מבנה שלם של גג ומחיצות.

גם הפני יהושע בסוכה דן מזוית אחרת במחלוקת רש"י ותוס' בעניין אוהל, וכתב שם:

"ולכאורה יש לתמוה במאי נחלקו אבות העולם בזה אי שייך איסור אהל במחיצה לבד או לא? ותיפוק ליה דאפילו אי לא שייך איסור אהל אפ"ה שייך ביה איסור בנין דהא אהל גופא לא אשכחן לה דהוה מלאכה בפ"ע דהא לא חשיב לה בל"ט מלאכות, וע"כ דתולדה דבונה הוא וא"כ איסור בנין לעולם חמור מאיסור אהל! לכך נראה דעיקר כוונת רש"י במה שכתב בכמה דוכתי דמחיצה בלא גג לאו אהל הוא, היינו משום דעיקר החילוק שבין בנין לאהל היינו דלשון בנין שייך בבנין קבוע שמתקיים לימים רבים, משא"כ אהל לגבי בנין הוי בנין עראי, אלא דאפ"ה חייב משום תולדה דבונה כיון שדרך אהל בכך. ועוד יש חילוק אחר ביניהם דלשון אהל היינו מלמעלה שמאהיל על האדם ועיקר עשייתו לכך משא"כ בנין שעיקר בנין היינו במחיצות. ואם כן לפי זה מצינו למימר דיפה כתב רש"י כאן ובכמה דוכתי דאין איסור במחיצות עראי במחיצות בלא אהל" (בתוס' ד"ה פרסו).

היוצא מדבריו שלשיטת רש"י, מהות אוהל היא בגג משום שעיקר עשייתו לכך, ובזה הדמיון לבונה. אולם, יש לומר בשיטת התוס' כפי שכתבנו למעלה שיסוד אוהל הוא ביצירת המבנה הדומה לבניין – גג ומחיצות, וכ"ע מודים שאין לחייב בזה בכלשהו מפני חותם הארעיות, והעובדה שאינו חלק אינטגראלי מן האדמה. 

אמנם, יש ראשונים הנוקטים עקרונית כשיטת התוס', ומוכנים להכיר באוהל, גם אם הוא רק גג בלא מחיצות, וכפי שכתב הרא"ש:

"והא דאמר בפרק בתרא דעירובין (קב.) כרוך בודיא [= מחצלת] ושייר בה טפח אלמא דמקרי אהל בלא מחיצות התם שאני דהוי בנין חשוב. וגם עיקר כוונתו לעשיית אהל אבל בנין עראי כזה [דהיינו: מדורתא, ביעתא ופוריא] לא מיקרי אהל בלא מחיצות"          (ביצה ד', יא).

העולה מדבריו הוא שאם עושה בניין חשוב, וכן אם עיקר העשייה היא לצורך מבנה האוהל, יש לאסור גם עשיית גג, ואפילו אין שם מחיצות כלל[4]. הסוגיה בביצה של מדורתא וכו' שדורשת גג ומחיצות היא מפני שאינו אוהל כלל, ואסרוהו מדרבנן רק בגלל הדמיון החיצוני לאוהל, ולא אסרו מדרבנן, לדעת התוס' והרא"ש אלא באופן שדומה לגמרי במבנהו לאוהל: גג ומחיצות. אכן, התוס' עצמם כתבו ליישב סוגיית עירובין, באופן אחר:

"ומיהו הא דאמר בהמוצא תפילין (עירובין קב.) גבי דיכרי דרב הונא דאמר ליה כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר מוסיף על אוהל עראי הוא משמע דבלא שיור אסור אף על גב דהדפנות כבר עשויות אור"י התם משום דדמי אהל טפי אסור אפי' בלא עשיית דפנות אבל קדרה דלא דמי אהל כולי האי לא אסרו חכמים בלא עשיית דפנות"      (שבת לו: ד"ה וב"ה).

העולה מדברינו שלשיטת התוס' כשעושה פעולה בזיקה לאוהל ממש, סגי בעשיית גג בשבת, ואפילו הדפנות עשויות מערב שבת, ולדעת הרא"ש, אפילו אין דפנות כלל שייך איסור אוהל. אמנם בדבר שאינו אוהל ממש, אלא מצד הדמיון החיצוני, בזה שניהם מודים דבעינן שיעשה בשבת גם הדפנות וגם הגג. ולשיטת רש"י, נראה שעיקר אוהל הוא תמיד תלוי בגג בלבד ולא במחיצות, ולשיטתו יש לאסור מדורתא וביעתא, אף בהעדר מחיצות כלל.

אמנם, עדיין יש לברר אם עמדה זו של התוס' והרא"ש שבאוהל העשוי לצל, יש לאסור בעשיית גג בלבד[5]  מדאורייתא או מדרבנן בלבד, כי אפשר שמדאורייתא אין לאסור אלא בעשיית גג ומחיצות דווקא אפילו בעשוי לצל. בדבר הזה נחלקו האחרונים:

המשנה ברורה כתב:

"דאף דלענין בנין קבע אף אם עשה איזה דבר משהו להוסיף על הבנין בין במחיצות ובין בגג חייב וכ"ש אם עושה את כל הגג, מ"מ לענין אהל עראי לא אסרו בעושה את הגג לחוד אם לא שעושה את הגג כדי להגן מפני החמה והגשמים וכיו"ב דאז הוא קצת בבחינת אהל אבל בלא"ה לא אסרו כ"א בעושה גם המחיצות עראי שתחתיו בשבת"      (סי' שטו ס"ק יז).

והוסיף בביאור הלכה:

"עיין במ"ב במש"כ דאם עשה איזה דבר משהו וכו' ובין בגג חייב וכו' כ"ז מתבאר מדברי הפמ"ג ושארי אחרונים וראיתי בח"א כלל מ"ב שכתב לענין אהל קבוע דבעינן שיעשה גם המחיצות בשבת ועי"ש בס"ב מה שכתב לענין וילון ולא נהירין דבריו"          (שם ד"ה מיטה).

יוצא מדבריו שיש מחלוקת האחרונים בעושה אוהל קבע, אם חייב לעשות גם את המחיצות בשבת בשביל להתחייב, ולא הסתפקו כאן בגג בלבד אלא כדי לאסור מדרבנן [חיי אדם[6]][7], או שבעושה אוהל קבע העשוי לצל סגי בעשיית הגג בלבד בשבת בשביל להתחייב על כך [הכרעתו של המ"ב עצמו].

ונראה לענ"ד, להציע שאפשר לתלות הדבר במחלוקת התוס' והרא"ש, שמדברי הרא"ש נראה שאם עשוי לאוהל ממש נקרא בניין חשוב, והוא מוותר בזה לגמרי על הצורך במחיצות, ומסתפק בגג בלבד, נראה שגג בלבד חשוב לגביו כשנעשה במגמת אוהל וצל, ומסתבר שיש לחייב, אבל התוס' שכתבו שם ['התם משום דדמי אהל טפי אסור'], משמע שאינם רואים אותו כאוהל גמור, וגם הם לא ויתרו לגמרי על המחיצות, אלא שהסתפקו בכך שהם נעשו מערב שבת, ואם כן, משמע מדבריהם שאוהל קבע לחיוב חטאת אינו אלא בעושה גג ומחיצות, וצ"ע.

 

*

**********************************************************

*

* * * * * * * * * *

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון, תשע"ב

עורך: אביעד ביננשטוק

*******************************************************

בית המדרש הוירטואלי

מיסודו של

The Israel Koschitzky Virtual Beit Midrash

האתר בעברית:          http://www.etzion.org.il/vbm

האתר באנגלית:            http://www.vbm-torah.org

 

משרדי בית המדרש הוירטואלי: 02-9937300 שלוחה 5

דואל: [email protected]

לביטול רישום לשיעור: http://etzion.org.il/vbm/

* * * * * * * * * *

 

 

[1] רש"י שם: חומרי מתנייתא - כללות של ברייתות. חומר - קשר, כלומר: כללות שמצא בברייתות, בגוד לבדה, ובמשמרת לבדה, ובכילה לבדה, ובכסא גלין לבדה - ושנאן כולן: הפטורין אבל אסורין בחומר אחד, והמותרים לכתחילה בחומר אחד

[2] התוס' שם עוסקים באיסור דרבנן של עשיית מבנה הדומה לאוהל, והם דורשים שתהיה בזה גם עשיית דפנות ולא רק עשיית גג, ועיין עוד להלן בפרטי הדין בזה. לעת עתה, החשוב לעניננו הוא שלדעת רש"י המחיצות אינן חלק מהעניין כלל, ולדעת התוס' גם המחיצות הן חלק מענייני אוהל, וכפי שיבואר בהרחבה להלן.

[3] לכאורה, עדיין יש לשאול, שאפילו נחשוב שהוא דבר שאין מתכוון, הרי הוא פסיק רישיה, ובזה אפילו ר"ש מודה שיש לאסור, ויש להאריך בזה במסגרת העיסוק בגדרי דשא"מ, אבל כאן רק נזכיר, שאין בזה גדרי פסיק רישיה, כי גדרי אוהל לרש"י הוא ביצירת צל, וגדר הפעולה תלוי בכוונת האדם וכשאינו מתכוון לצל, הרי גם אין כאן תוצאה שכזו, שיקר המסגרת שנוצרה לא לצל היא עשויה, ודו"ק.

[4] פירוש זה בדברי הרא"ש הוא שלא כפי שהבין בקרבן נתנאל, בדבריו שם באות ט', שהמדובר בסוגיה בעירובין הוא באופן שיש שם כבר מחיצות העשויות מבעוד יום, ולענ"ד לא ממע כן מדברי הרא"ש, ואף הקרבן נתנאל מודה למעשה שאם המבנה עשוי לצל יש לאוסרו גם בלא מחיצות כלל [עיי"ש אות י'].

[5] בלי מחיצות כלל להרא"ש, ובמחיצות העשויות מבעוד יום לתוס'

[6] עיי"ש בכלל מב אות א', ומוכח מדבריו שם, שאף שהוא דורש עשיית גג ומחיצות לאיסור דאורייתא, מ"מ עיקר החיוב הוא משום הגג שצריך להיות קבע, ועשיית המחיצות היא רק תנאי לחיוב, וסגי במחיצות עראי, וצ"ע.

[7] ועיין בנודע ביהודה מה"ת או"ח סי' ל' שדן באריכות בעניין מטריה בשבת [ועוד יידון אצלנו, להלן, בס"ד], שעולה מדבריו כשיטת החיי אדם שאין לחייב בשבת בעשיית אוהל, אלא כשעושה הגג והמחיצות בשבת.

תא שמע - נודה לקבלת תגובות על שיעור זה (כולל תקציר קולע לשיעור, המלצות לשיוך לתחומים וכל הערה או שאלה)