עבודה זרה | דף ו | 'לפני עיוור' בתרי עברי דנהרא
בסוגייתנו מוזכרת הגבלה חשובה לאיסור 'לפני עיוור': אין האיסור חל אלא "בתרי עברי דנהרא", ופירש רש"י דהיינו כשאין עובר העבירה יכול להגיע לאיסור אלא בעזרתו של המכשיל.
המנחת חינוך (מצווה רלב) תמה מדוע השמיטו הרמב"ם ובעל החינוך את ההגבלה הזאת. אומנם נראה שהרמב"ם לא השמיט הגבלה זו אלא פירש אותה באופן שונה, בדומה לפירוש רבנו חננאל:
"כגון שהנהר מפסיק ביניהם ואינו יכול לכפותו וליטול ממנו בעל כרחו".
לדברי רבנו חננאל, איסור 'לפני עיוור' בטל רק כשהעובר יכול ליטול את האיסור על כורחו של המכשיל. וזה שלא כדעת רש"י, שאם העובר יכול להשיג את האיסור במקום אחר די בכך לבטל את 'לפני עיוור'. (ראיה שהרמב"ם הבין כרבנו חננאל – מהלכות חובל ומזיק ח, ג. הלכה זו מבוססת על הגמרא בבא קמא קיז ע"א, שגם שם נזכר המונח "תרי עברי דנהרא". ואכמ"ל.)
ייתכן שמחלוקת רבנו חננאל ורש"י נעוצה בשאלת יסוד באיסור 'לפני עיוור' – האם האיסור הוא בגרימת העבירה או בעצם ההשתתפות בה. לדעת רש"י, האיסור הוא בגרימת העבירה, ועל כן אם ניתנה העבירה להיעשות גם ללא השתתפותו של המכשיל, אין בזה משום 'לפני עיוור'. רבנו חננאל, לעומת זאת, הבין שהאיסור הוא בעצם ההשתתפות במעשה העבירה, ולפיכך איסור 'לפני עיוור' בטל רק כאשר הדבר ניתן מתוך הבנה ברורה שאם לא יינתן – יילקח בכוח, כי רק במצב זה אפשר לומר שהמכשיל אכן לא היה שותף למעשה העבירה.
עוד על איסור 'לפני עיוור' בדברינו לדף יד.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)