איגרות הראי"ה | מבוא

א. מטרות השיעור: על אגרות ושאר ספרי הרב

אנו מתעתדים ללמוד השנה בע"ה כמה מאיגרותיו החשובות של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הראי"ה (או בקיצור ולשם כבוד: 'הרב' סתם, וכן להלן).

רבים ומגוונים הם כתבי הרב. יצירתו רבת אנפין, מקיפה ועמוקה מאין כמותה. הרוצה להכיר את תורתו לפני ולפנים לא יוכל להסתפק בחלק אחד בלבד מחיבוריו המגוונים, אלא יצטרך להכירם למיניהם וסוגיהם. כל כתביו יקרים הם ואהובים הם; אך יש ביניהם הבדלים מבחינות רבות, הבדלים שבצורה והבדלים שבתוכן, ומנקודת ראותנו, הלומדים, צריכים הם להשפיע על הבחירה אם ללמוד בספר זה או אחר.

כל ספר וכל סוגה ספרותית הם שער אחד - שונה - לעולמה הגדול והרחב של תורת הרב. בסופו של דבר מוליכים השערים כולם אל אותו אולם, אך בדרך עובר הלומד בחדרים אחרים, מכיר פנים שונות ורואה חלקי נוף מגוונים. משום כך תלוי טיבה של התמונה המצטיירת לעיני הלומד גם בשער שבו נכנס. מי שהשער שלו לתורת הרב היה ספר האורות, יראה בוודאי את מכלול משנתו דרך הפריזמה הלאומית וההיסטורית; מי ששערו הוא חלקים א וב של אורות הקדש, ישים לנגד עיניו גם בהגיעו לאורות את הגותו של פילוסוף-מקובל המתחקה אחר המסתורין של ההוויה; ומי שיחל בחלק ד של אורות הקדש או במוסר אביך, יספוג את האווירה הקיומית-מוסרית החזקה העולה מבין שורותיהם. מובן שהרושם עשוי להתחלף, והמשקפיים להשתנות, ועדיין: השער מעצב את אופן ההתבוננות.

ודאי ישנם בין קוראי שורות אלה מי שכבר נחשפו לתורת הרב במקומות אחרים, ויש ששיעור זה יהי להם שער. לאלה גם לאלה חשוב להציג את אופיים המיוחד של החיבורים שנעסוק בהם השנה ואת הז'אנרים השונים שבהם יצר הרב קוק, למען ידעו באיזה שער הם נכנסים ולאיזה אולם הם עוברים: מה טיבו, מה ניתן למצוא בו ומה היחס בינו לבין המקורות האחרים.

באופן סכֶמתי ניתן לחלק את כתבי הרב ל: א. ספרי הלכה; ב. הגות; ג. שירה; ד. ביאורים לאגדות הש"ס ולסידור.

נפרט מעט חלוקה זו:

א. ספרי ההלכה נחלקים גם הם לכמה תת-סוגים:

· תשובות - למשל: משפט כהן.

· חיבורים שיטתיים בנושאים מוגדרים, כגון הספר שבת הארץ, העוסק בהלכות שמיטה.

· הלכה ברורה וביאור ההלכה - חיבור גדול, שהרב רק החל בו, ומטרתו להצמיד את ההלכה למעשה אל התלמוד הבבלי.

ב. הגותו של הרב נוצרה אף היא בכמה נתיבים שונים:

· חיבורים קצרים ושיטתיים על נושאים מסוימים. למשל: למהלך האידיאות בישראל, טללי אורות, מוסר אביך.

· מאמרים שפורסמו במסגרות שונות (כתבי עת וכדו'), כמו רבים מהמאמרים בספר מאמרי הראי"ה, זרעונים ועוד.

· אגרות - שהן תשובות לשאלות שנשאל הרב על ידי תלמידיו, בני מחלוקתו, רבנים אחרים ועוד רבים, ובהן הוא מפתח עניינים שבהגות.

· כתבי יומן ומחברות (קבצים) - כתבים שנכתבו תחילה בינו לבין עצמו, בסוף היום, כסיכום לדברים שעסק בהם או שעלו בו בהארה פנימית, בהברקה של רגע וכו', ונאספו אחר כך ברובם בקבצים שונים: אורות, אורות הקדש, אורות האמונה, שמונה קבצים (כמובן) ועוד.

ג. שירה - הרב כתב גם שירים, שנאספו באורות הראי"ה ובעוד מקומות.

ד. ביאורים - הכוונה בעיקר לחיבורים עין אי"ה, שהוא ביאור על אגדות הש"ס, ועולת ראי"ה - ביאור על הסידור.

שימו לב: הסוגות השונות של יצירתו אינן מסודרות בהכרח באופן שיטתי, ופעמים שיש הבדל בין המדיום לבין המהות. באורות, למשל, יש מאמרים שיטתיים וגם כתבי יומן; באגרות, שבהן נעסוק, יש לפעמים דרישות שלום, נושאים מעשיים, ענייני הלכה - שכן חלק מהתשובות נכתבו כאיגרות - עניינים של מנהיגות ציבורית, וכמובן גם עיסוק בשאלות אידאולוגיות ופילוסופיות מרכזיות. מצד שני, אחדות מהתשובות שנדפסו בשו"תים הן בעצם חלקים של איגרות, שהעורכים (בדרך כלל הרב צבי יהודה הכהן קוק, בנו של הרב, להלן: הרצי"ה) הפרידו מגוף האיגרת על מנת להכניסם למסגרת תמטית מתאימה.

בשיעורנו השנה בחרתי להיכנס בשער האיגרות מכמה טעמים:

1. מניסיוני כתלמיד וכמורה של כתבי הרב אני מכיר היטב את הקושי והתסכול שבמפגש עם כתביו ההגותיים של הרב. מכמה טעמים קשים כתביו לקריאה:

· הלשון פיוטית, מליצית ולפעמים נשגבת.

· הרב מרבה להשתמש במושגים קבליים ופילוסופיים שאינם מוכרים למי שאינו מצוי בהם.

· הכתיבה מתפרצת, שירית ולא-מסודרת.

· ולבסוף: הרעיונות גבוהים ומופשטים ונראים כמתנשאים מעל לקומתו של אדם.

אני סבור שלימוד האיגרות מקל מאוד על כמה מן הקשיים הללו. האיגרות, מעצם טיבן, כתובות עבור אדם אחר במטרה לברר ולהסביר לו נושא כלשהו. הסגנון הוא בדרך כלל דידקטי, ההסברה פשוטה (אף שגם כאן יש מדרגות, כפי מדרגתם של הנמענים), וההקשרים של האיגרות מקלים מאוד על הבנת העניין, שכן בדרך כלל מדובר בתשובה לשאלה. אני מקווה שלימוד האיגרות, בלוויית כמה כלי עזר שיוגשו בשיעורים, יקנה ללומד ביטחון בלימוד כתבי הרב ויקל גם על הפגישה עם כתבים אחרים שלו.

על מנת למנוע אי-הבנה אוסיף הבהרה לנקודה זו: הסוגיות שנעסוק בהן אינן בהכרח פשוטות וראשוניות - חלקן מהעמוקות ומהסבוכות בהגותו של הרב; אבל אופי הכתבים וצורת ההגשה עשויים להקל גם על הבנתן של סוגיות מעין אלו.

2. האיגרות מאפשרות לנו לפגוש לא רק את הגותו של הרב אלא גם אותו עצמו: ביחסו לסביבתו ולתלמידיו הקרובים (כמו גם אותם עצמם), במנהיגותו הציבורית, במפגש עם גדולי ישראל ועם ההנהגה הציונית וברגישותו האנושית. יותר מכך: הן מאפשרות לנו לעמוד על יצירתו המחשבתית ומקורותיה תוך כדי היווצרותה במפגשה עם בעיות השעה. על מנת שנוכל להפיק תועלת לימודית מלאה מלימוד האיגרות, תוגש כל איגרת עם הרקע ההיסטורי ו/או האנושי שלה, בהקשרה ההגותי הרחב יותר ובתוספת נספח ביוגרפי אודות האנשים הקשורים בה.

3. כיוון שהאיגרות נוצרו, מטבען, בתוך הזמן ומתוך מפגש עם סיטואציות היסטוריות ואנושיות קונקרטיות, לעולם אין הן מותירות שאלות הגותיות בצדן הפילוסופי המופשט או במושגים הפנימיים גרידא; באיגרות נוצרת ההגות מתוך הקשר אידאולוגי, חינוכי, ציבורי ולפעמים הלכתי. נוכל לפגוש באיגרות אימפליקציות מרחיקות לכת של רעיונות שהועלו בכתבים אחרים בצורתם הטהורה, ללא התייחסות לתוצאותיהם האפשריות. רעיונות מתחדדים ו'נבחנים' רק כשהם נאלצים לעמוד מול מציאות מסוימת ולתת לה פשר או להתוות קווים של התמודדות עמה. באיגרות נוכל לפגוש את הרעיונות חיים ופועלים, וזו מעלתן הגדולה מנקודת ראות הגותית.

אלו הן הסיבות לבחירת האיגרות כחומר לימוד, ומהן נגזרות גם המטרות הספציפיות של השיעור.

מובן כי כמו בכל ספר אחר, גם כאן מטרתנו העיקרית היא ללמוד לעומק את שיטתו של הרב בסוגיות שבהן נעסוק, להבין את יסודותיה הפילוסופיים, להכיר את המושגים השיטתיים של הגותו ואת המושגים הקבליים המשמשים אותה, ולנסות להבין את משמעותה עבורנו היום.

ב. מבנה השיעורים ותכנית שנתית

· השיעורים בנויים מקריאת איגרת ומשיעור שיבוא בעקבותיה. לא ניתן להבין את השיעור כראוי ללא קריאה ולימוד של האיגרת הרלוונטית.

· לכל נושא שעולה באיגרת נוכל למצוא התייחסויות נוספות באיגרות אחרות ובכתבים אחרים. לכתבי הרב יש מפתחות (אם כי לא מלאים), ושיעורנו לא יחליף אותם. אני אצטט מקורות אחרים או אפנה אליהם רק כדי לפתח את המהלך העיקרי באיגרת או בנושאים שיידונו בעקבותיה. אם נעסוק, דרך משל, בתורת ארץ ישראל, לא נביא את כל המקורות בנושא, אלא רק מקורות שיסייעו להבנת האיגרת או ישלימו יסודות הגותיים חיוניים. עם זאת, אשתדל לציין מקורות רלוונטיים המצויים באיגרות אחרות, על מנת להשלים את התמונה מבחינת קובצי האיגרות.

· מובן שבמסגרת השנתית נוכל לעסוק אך בחלק מן האיגרות. כיוון שמדובר בחלק קטן של כתבי הרב, אין טעם בארגון החומר לפי איזו שיטה פילוסופית כללית, שכן האיגרות עצמן אינן בנויות כך. לכן ייבנו השיעורים סוגיות סוגיות, ולא תמיד יהיה קשר מידי בין שיעור לחברו. אני מעריך כי לכל היותר נוכל להספיק השנה את האיגרות החשובות בחלק א של קובצי האיגרות, כלומר: האיגרות מהשנים הראשונות בארץ ישראל (ראה להלן). נעסוק בע"ה בכמה סוגיות יסודיות ביותר בשיטתו של הרב, כפי מה שיזמנו לנו האיגרות.

· איגרות ארוכות המכילות סוגיות נפרדות יזכו לכמה שיעורים.

מבנה שיעור לדוגמה

כל שיעור יהיה מחולק לשתי יחידות, שתפוצלנה לשבועיים:

· בשבוע הראשון תקבלו איגרת שלמה (או פִּסקה מתוך איגרת), מפורשת ומבוארת, בתוספת דברי רקע אודות נסיבות כתיבתה והמכותב שאליו נכתבה והקדמה מחשבתית כפי הצורך. מטרתו של הפירוש היא להקל על הקריאה גם כשהמושגים או השפה קשים או לא-מוכרים ולהביא מקורות נחוצים.

· בשבוע השני תקבלו שיעור על האיגרת, שבו נעסוק בסוגיה האמונית-מחשבתית המרכזית העולה בה ונלמד מקורות נוספים מכתבי הרב הקשורים בנושא.

מומלץ מאוד לשמור את חלקו הראשון של השיעור, שבו האיגרת, ולרענן את הזיכרון לפני קריאת השיעור בשבוע השני.

זהו ניסיון חדש במסגרת בית המדרש, שמטרתו לשלב שיעורים עם קריאת חומר מקורי בעל חשיבות, כמו איגרותיו של הראי"ה.

ג. תולדות הרב

ביוגרפיות רבות נכתבו על הרב קוק, והמבקש ללמוד על תולדותיו לא יתקשה לעשות כן. ביוגרפים שונים מדגישים צדדים שונים בדמותו ובפועלו, ואין כל פלא בכך, שכן דמותו הייתה רבת אנפין במידה יוצאת דופן.

המאסף הגדול ביותר של מאורעות מחייו, כמו גם סיפורים, אנקדוטות, מסמכים ועוד הוא הרב נריה ז"ל. בספריו השונים ריכז הרב נריה חומר רב, ראשוני ומשני (= דברים שנכתבו על ובעקבות), על הרב קוק.

גם לעבודתו של הרב צוריאל, אוצרות הראי"ה, חשיבות רבה. אמנם עיקר תרומתה היא במישור הספרותי, ולא במישור הביוגרפי, ובכל זאת ניתן למצוא בה תעודות ומסמכים רבים.

המעוניין בסיכום ממצה של תולדותיו יוכל לפנות כמובן לאנציקלופדיה העברית או לאנציקלופדיה של הציונות הדתית. סיכום ביוגרפי קצר ויפה יש גם באוצרות הראי"ה, כרך א עמ' 107 (במהדורה החדשה, ראשל"צ תשס"ב; במהדורה הישנה - בתחילת הספר); סיכום זה הוא כנראה פרי עטו של הרב מאיר בר-אילן, שהיה מבאי ביתו של הרב ומהמקורבים לו. מומלץ גם לעיין בספרו של הרב נריה גוטל, מכותבי הראי"ה, עמ' כג-כז.

על מנת להקל על קבלת תמונה מסודרת של תולדותיו אביא לפניכם סקירה קצרה, שחשובה גם להיכרות עם קובצי האיגרות.

הרב קוק נולד בטז באלול תרכ"ה (1865) בגרייבה שברוסיה, ונפטר והוא כמעט בן שבעים בג באלול תרצ"ה (1935).

את חייו המבוגרים ניתן לחלק לארבע תקופות עיקריות:

1. תקופת ליטא - שבה שימש ברבנות בזימל (1888-1895), ואחר כך בבויסק, עד עלייתו לארץ ישראל בתרס"ד.

2. תקופת יפו - באייר תרס"ד (1904) הגיע הרב, בהסכמת רבני ירושלים, לכהן כרבן של יפו והמושבות, ובתפקיד זה שימש עד קיץ תרע"ד (1914), שאז יצא מהארץ להשתתף בוועידת אגודת ישראל העולמית.

3. תקופת המלחמה (שוויץ ואנגליה) - הרב 'נתקע' באירופה ולא יכול היה לחזור לארץ. הוא ישב תחילה בשוויץ, ואחר כך עבר ללונדון, שבה שימש ברבנות שלוש שנים, משנת 1916 ואילך.

4. תקופת ירושלים - הרב הוזמן לכהן כרבה של ירושלים באלול תרע"ט (1919), ושנתיים לאחר מכן הפך לרבה הראשי הראשון של ארץ ישראל. הרב ישב בירושלים בביתו הסמוך לרחוב הנביאים (כיום נקרא הרחוב שבו שכן הבית על שמו) עד מותו בשנת תרע"ה (1935).

מבחינת חיי הרב שונות תקופות אלו זו מזו בגלל התהליכים השונים שהתרחשו בהן ובגלל השוני במעמדו בכל אחת מהן.

ד. על ספרי האיגרות השונים

כיוון שחלוקתם של קובצי האיגרות היא כרונולוגית, נוח להציגם במקביל לתקופות השונות של חיי הרב:

· אגרות חלק א - כולל איגרות בודדות עוד מימי שהותו של הרב בבויסק-ליטא (שמירת האיגרות החלה רק תקופה מסוימת לאחר שהתחיל לשמש ברבנות), אך בעיקר איגרות מן השנים 1905-1910, כלומר: השנים הראשונות לישיבתו בארץ. בחייו האישיים של הרב הייתה תקופה זו מלאת חידושים, והוא נתקל לראשונה בתופעות חדשות שהיה עליו להתמודד עמן גם במישור הרוחני. גם בחיי העם הייתה זו תקופה הרת גורל. בתולדות היישוב הייתה זו התקופה הידועה כ"עלייה השנייה", שעיצבה למעשה את פניו האידאולוגיים ואת דמותו האנושית, החילונית אידאליסטית. גם בתפוצות חלו בתקופה זו תנודות חברתיות ורוחניות משמעותיות. האיגרות בכרך זה כוללות כמה מהחשובות שבאיגרות הרב בכלל, העוסקות בהיבטים האידאולוגיים והפילוסופיים של שאלות השעה המעשיות והרוחניות. בסיום הכרך באות איגרות רבות הקשורות לפולמוס השמיטה הגדול בשנת תר"ע (1910), שהן בעלות חשיבות אידאולוגית והלכתית גם יחד.

· אגרות חלק ב - איגרות מן השנים 1911-1915, כלומר: החלק השני של תקופת יפו וימי שהותו הראשונים של הרב בשוויץ. איגרות אלו דומות בסך הכול מבחינת אופיין לאיגרות שבחלק הראשון, אך הן פחות מלאות מבחינת ההגות.

· אגרות חלק ג - מן השנים 1915-1919: תקופת הגלות מאונס בשוויץ ובאנגליה בזמן המלחמה. בתקופה זו עסק הרב בעניינים הקשורים לתנועה הציונית ובניסיון לייסד תנועה עצמאית בשם "דגל ירושלים". בתקופה זו גם בא הרב במגע עם רבני אירופה ועם מנהיגי הציונות, ובה גם הכיר את תלמידו הגדול, הרב דוד כהן ("הנזיר").

· אגרות חלק ד - 1919-1925: החלק הראשון של תקופת ירושלים ושל פעילותו ברבנות הראשית - תקופה רבת פעילות ויזמה.

לצערנו לא פורסמו עדיין האיגרות הרבות, והחשובות בוודאי, מעשר השנים האחרונות של חייו.

שלושת הכרכים הראשונים נערכו על ידי הרצי"ה קוק; הכרך האחרון נערך במתכונת דומה בידי הרב יעקב הלוי פילבר. קבוצת איגרות ראשונה פורסמה עוד בחיי הרב.

עריכת האיגרות היא כרונולוגית. בדרך כלל באה בראש האיגרת כותרת ובה תאריך והפניה לנמען, כלומר: המכתב הובא במלואו. וראו להלן דברי הרצי"ה עצמו.

ספרים נוספים שפורסמו בהם איגרות משל הרב קוק שיש בהן תוכן הגותי הם:

· הרב משה צוריאל, אוצרות הראי"ה, הוצאה ישנה ד כרכים; הוצאה חדשה: ראשון לציון תשס"ב, ה כרכים. האיגרות מפוזרות בכמה מקומות בסדרה, יחד עם עוד כתבים מסוגים שונים.

· ספרי הרב משה צבי נריה: משנת הרב, בשדה הראי"ה, טל הראי"ה, ליקוטי ראי"ה, שיחות הראי"ה. אמנם מספר האיגרות בקבצים אלה קטן יחסית לשאר החומר שבהם.

· ב"צ שפירא, גנזי ראי"ה - ו כרכים, בענייני מועדים וגאולה.

· קיימים לא מעט מאספים שונים של כתבים שאינם איגרות אך קרובים להן באופיים, למשל: הסכמות הראי"ה, כרוזי ראי"ה, קריאות גדולות ועוד.

· כמובן יש לציין את מאמרי הראי"ה, שפורסמו בעיקר בכתבי עת שונים או נרשמו כהרצאות, ויש להם ערך הגותי רב.

· תשובות הלכתיות: אורח משפט, דעת כהן, משפט כהן, עזרת כהן.

ה. הקדמת הרב צבי יהודה לאגרות

כדי להבין מעט יותר את אופן איסופן של האיגרות ואת חשיבותן, כדאי לעיין בהקדמת הרצי"ה לחלק א:

ה"אגרת", כמו תאר הפנים וקצב תנועות הגוף ואבריו וכמו אופן הדבור וצורת הכתב וסגנונם, מביאה היא לידי התבטאות, גם בנִדוניה וגם בסגנונה, את עצם מהותו של בעליה, ומשמשת ראיה ובירור לכוונו ולאופיו. מדתה העיקרית של ה"אגרת" היא, שיש בה מפנימיותה של רשות היחיד, בהבעת-דבריה הנפשית הטבעית, התמה, מאיש אל רעהו, מן היחיד אל היחיד, או גם אל כמה וכמה יחידים. יחסים יחידיים אלה וענייניהם אף הם מכוונים ומתאימים אל מעמקי רשות היחיד שבנפש, המתגלית עם התבטאותם זאת. לפיכך גם נעוצה היא ביסוד הנפשי הפנימי, הדורש מצדו את הבעתם של הדברים, את גילוים והוצאתם מתוכו, את פירוקם מעל נטל עמסה את סידורם וטיפולם הראוי וההגון להם בשייכותו אליהם, - יותר מאשר בהתנוונות המפורשת כלפי חוץ אליהם; וקשורה היא ביחס שממנו, מצד פנים' אל הנידונים, יותר מאשר ביחס-שאליהם. זכר לדבר: שבועה, שעיקרה הוא איסור הגברא, דאסר נפשו מן חפצא (נדרים ב:) היא כנשבע במלך עצמו; שלעומת-זה נדר, שעיקרו הוא איסור החפצא, דאסר חפצא עליו, הוא כנודר בחיי המלך (ספרי פ' מטות). ומתוך-כך הערך הרגיל של "אגרות" המתפרסמות הוא בהתבטאותן האישית, ליחיד או ליחידים, שאינה עשויה מתחילה לפי חשבונות החובות והצרכים הצבורים, ואינה מתוקנת מתחילה לפרסום ברשות הרבים, ומעתה יש לפרסומה בפרטיות אישיותן, חשיבות מיוחדת, גם מושכת ומגרה, מעין גילוי נסתרות מעמקי הנפש וגנזי גווניה. "אבל הנברא לצורך הדור, להיות ראש הדור, מאלו הנשמות שנבראו בעת הולדן בקדושה ובטהרה, שבראן הקב"ה נשמות יקרות קדושות בעצם, ולכך נאמר בהם לשון כי טוב ושמם קודם לעצמם, שזכות הרבים תלוי' בו ומשפטיו עם ישראל ומעשיהם של כל ישראל שלו הם", (קהלת שלמה, הגר"ש קלוגר, פתיחה ג' 1 פרק ב "לאדם שטוב לפניו", פרק 1: כבר נקרא שמו"), - הרי הרשות של הרבים, הזכות של ענייניהם וכווניהם; ורשותו של היחידה זה ועולמו המיוחד והמלא, הן כל-כך שייכות בהדדי, יניקות תחומיהן זה. מזה הן כל-כך שופעות ונובעות, והם כל כך מעורים ודבוקים יחד, עד אשר לאמיתם של דברים לא תתכן ולא תצדק כאן החלוקה המוחלטת של דברים פרטיים וכלליים, אישיים וצבורים' שמיועדים מתחילתם לפרסום ושאינם מיועדים לכך מתחילתם. כל אלה מהוים כאן יחד את הענין האחד, הגדול והכולל, השימוש, של גוף הקדושה הפנימית העצמית, והלימוד, של ההשפעה, ההדרכה והידיעה, היוצאת ומסתעפת ממנו' אף הם מופיעים כאן בבת-אחת, כמו שהנסתר והנגלה, עם כל תחומיהם השונים והמיוחדים, אף הם משווקים יחד, מחוברים ומאוחדים, בשלמות אחדותה האלוהית של התורה, התמימה והמשיבת נפש, ואמיתת משפטיה אשר צדקו יחדו.

אמנם לא צורת ה"אגרת" בלבדה, כמו שגם לא היחידיות האישית של ענייניהן ולא התהוותן שאינה מכוונת לפרסום, היא הקובעת את ערכה של הנפשיות, את התבטאות מילוא השם העצמי, את הבעת הנשמה בגילוי קדושתה, השייכת ל"אגרות". ההתבטאות האישית איננה ממועטת כלל מהקשר הציבורי ומפרסומו, אע"פ שבהחלט איננה מכוונת אליו כלל ובאמיתיות אופיה היא כולה פנימית, - כשם שהענינים הכלליים והצבורים, לכל מקצעותיהם וגווניהם, שייכים למהות הנשמתית ולבירור תפקידה, עם כל קדושת התלבטותה התמידית, של בת-מלך זו בצמצומי עולם-העשייה, מתוך דבקותה למעלה, "למה שהיא מן העליונים" (קהלת רבה פ' ו). אבל הפניה המכוונת ומפורשת, אל היחידים או הרבים, האישים או הצבורים, מקבלי הדברים, היא מגבילה את מסגרת ההתייחסות הנפשית וקישור ענינה, לאנשים ולדברים, ובזה מבססת ומאפיינה את ה"אגרות". לעומת-זה הפניה המכוונת אל כלל-ישראל, בסתמיות כלליותה ובהחלטיות ציבוריותה, אפילו היא בצורה של "אגרת", מגיעה היא בזה אל המדור הכללי של אותם הענינים, התורניים או הספרותיים או הצבורים, והצו הנפשי האישי מובלע הוא בהם בכלליותם ובעצמיותם, לכן במערכה המשוכללה הזאת של "אגרות הראיה", וכל דמות תבניתה, הכוללת את השימוש והלמוד, של אצילות קדושה, דברי תורה ובירורי אמונות ודעות, מוסר ומדות, התנהגות אישית והנהגה צבורית, הנהגת הרבנות והנהגת הישוב בארץ, הכנסתי גם אגרות הפונות אל חוגים צבורים מסוימים, כגון אל אנשי הישוב בארץ, אל תופשי התורה, אל מנהיגים ועסקנים בענינים אלה, ולא את אלה הפונות אל הכלל הישראלי כולו.

אותה "קבוצת המכתבים", שהוצאה בשנת תרפ"ה בתור "אגרות ראיה", לשם "הפצת אור ובירור דרך" בענינים כלליים מסוימים, "בתורה ועבודת ה' בחיי היחיד ובחיי הצבור", נכנסו כאן במערכה המשוכללה של "אגרות הראיה", עם הוספת דברים פרטיים שהושמטו אז מתוכם. עתה הושמטו רק דברים אחדים, בודדים, שהיו נוגעים לאנשים אחרים ושייכים לאותה שעה. וכן דברי הלכה, שהם להכרעת הלכה למעשה או לבירורי ענינים שלמים במשא-ומתן של הלכה, הושמטו מכאן ונקבעו במקומותיהם, במערכות דברים אלה, שצינתי להם. אך הערות קצרות, אם אמנם גדולות באיכותן, נשארו מהם כאן.

כמו שנדפסו אז אותן ה"אגרות" עם ציוני מראי-מקומות של דברי חז"ל המובאים בהן, כן הוספתי בזה ושכללתי בתחתית הדף, את ציוני מראי-המקומות, גם לפסוקי תנ"ך, שאינם מפורסמים ביותר, גם לדברי רז"ל למקורותיהם השונים, גם לביטויים סגנוניים שמקורם הוא בפסוקי תנ"ך או בדברי חז"ל, וכן ביארתי בהערות אלו את מובנם של המלים והביטויים, השייכים לענייני זמן הכתיבה ולמעשים שהיו אז. ב"נוספות" שבסוף הספר הזה, צירפתי עוד כתבים אחדים, שיש בהם ענין להשלמת בירור דברים הנזכרים בפנים באגרות. לפי מתכונת זו של האגרות, המיוחדת בתכונתה האישית הנשמתית, התעכבתי מהרחיב דברים בהערות אלה מלבד מה שמצטרף לציוני מראי-המקומות, אבל המתבונן בהן ובמקורותיהן ימצא בהן ביאור ובירור לדברי-קדשו שבפנים. לפי מתכונתן זו התאמצתי להשאיר כאן גם צורת הכתיבה כהויתה, גם את אפני קיצורי המלים ב"ראשי-התיבות", (ולצורך יתר בירור, עם היות האגרות בכללן נתונות גם לחוג-קוראים יותר רחב, מצורפת בסוף הספר הזה רשימת ביאורי קיצורים אלה), וכן המלה שלום במקום שנכתב בכי"ק בלא המם שבסוף, כמו שהוא ע"פ רוב, ובמקום שנכתב עם המם, וכן האות כף לסימן מספר היום, במקום שנכתבה כף סופית, כמו שהוא כן ע"פ רוב, ובמקום שנכתבה כף כפופה, וכן חתימת השם בסוף האגרות, שלפי אופנה הרגיל ע"פ רוב ושלפי שינויי אופניה השונים. האלף והלמד של השם א-להות נכתבו בכי"ק בהרכבתן יחד כמו שהיה מצוי בדפוסים, בלא רגל שמאל של האלף ובהעלאת הקו העליון של הלמד מעל גבה.

למילוא המערכה המשוכללה הזאת של האגרות השתדלנו להכניס בזה, לפי הכוון המבואר למעלה, את אגרות-קדשו של מרן אאמו"ר הרב זצ"ל עד כמה שעלה בידינו להשיגן. אמנם לצערנו הגיעו איגרותיו לידי טיפול של העתקה ושמירה רק מח' כסלו שנת תרס"ז והלאה, וגם כמשך-הזמן הזה עוד נחסרו כנראה ונתעכבו לנו כמה וכמה מהן בעלות ערך שמושי-למודי מרובה, שנקוה עוד להשיגן ולסדרן בכרכים הבאים בע"ה, ואם אמנם לא לפי סדר הזמנים, כמו שגם כאן בכרך זה הוכרחו, מתוך סבות כאלה, אגרות אחדות להסתדר שלא לפי סדר הזמנים. אבל מהשנים הקודמות לזה השגנו רק מספר מצומצם מאד מאיגרותיו, שהוא נתון כאן בספר הזה. ובזה יש לרשום ביחוד את האגרות החשובות ביותר, מצד ענייניהן ואנשיהן, כפי הידוע לי, שלא עלה בידינו עדיין להשיגן:

א) איגרותיו אל דו"ז [= דודי זקני; ת"ג], חותנו הראשון, הגאון ר' אליהו דוד רבינוויץ תאומים האדר"ת זצ"ל. במשך כעשרים שנה היתה ביניהם חליפת-מכתבים תמידית, רצוא ושוב, בדברי תורה ועבודת ד', בעניני הכלל והנהגת הרבנות, ויש לשער שהן, מלבד ערכן האיכותי הגדול - היו בכדי ספרים שלמים.

ב) וכן איגרותיו אל בית אביו זצ"ל ואחיו, שמלבד ענין אצילותן האישית היו גם הן מלאות תכנים כאלה.

ג) איגרותיו אל הגאון ר' יצחק בלאזר זצ"ל, בעניני למוד המוסר וביחס להופעת הספר "אור ישראל" עם דברי הגאון ר' ישראל מסלאנט זצ"ל ע"ד זה.

ד) איגרותיו אל הגאון ר' שמואל יעקב רבינוביץ זצ"ל, ע"ד [= על דבר; ת"ג] סידור היתר-עסקה בתחלת הוסד בלונדון ה"בנק להתישבות היהודים" ע"י ההסתדרות הציונית.

ה) איגרותיו אל ועד עדת ישראל בעה"ק יפו ת"ו ע"ד הצעתם וקבלתו את משרת הרבנות שם. דיון המשא-ומתן ע"ד זה נמשך כשנתיים, בחליפת-מכתבים תמידית במשך כל הזמן הזה, ע"י עיכובים שנגרמו מצד עדת ישראל בעיר בויסק, שהשתדלה לטובתה למנוע את יציאתו ממנה, ומצד גדולי היהדות שבמדינת ליטא, ביחוד הגאונים ר' חיים עוזר גרודזינסקי ור' אליעזר גורדון והרה"ג החכם והסופר ר' זאב יעבץ זצ"ל, ועוד מגדולי הרבנים שבסביבה, שטענו לטובת היהדות בכלל, ורוב מנינה ובנינה שהוא יהדות רוסיה, שהיא דורשת את הישארותו שם. מתוך פרשה גדולה וחשובה זו נשארו לנו לפליטה רק איגרותיו של דו"ז הגה"צ האדר"ת ז"ל, שאחדות מהן, הקובעות חשיבות גם לעצמן, סדרתי ב"נוספות" שבסוף הכרך הזה. ו) איגרותיו אל הרה"ג החכם ר' שמואל אלכסנדרוב שליט"א, במשך שנים אחדות, שכללו תשובות ובירורים בעניני מחשבה, אמונות ודעות, יהדות ואנושיות, ואך שארית המשכן, של שנת תרס"ז והלאה, נשארה אתנה. ז) אגרותיו של הגאון ר' אליעזר גורדון זצ"ל, שהיה האב"ד וראש ישיבת טילז, ודרש לקביעות בראשות ההדרכה וההשפעה בתורה ויראה בישיבה שם את מרן אאמו"ר הרב זצ"ל, שמתוך כך גם בא ושהה שם כמה ימים, כדי לברר את הדברים במקומם, ואך ענינה של ארץ ישראל, וזכות ישיבתה, שע"י הצעת קבלת הרבנות של עה"ק יפו והמושבות ת"ו שהתקרבה להיגמר באותו פרק, הוא הכריע את כל שאר הדרישות והטענות האלה.

ח) איגרותיו בעניני הנהגת הרבנות הזאת של עה"ק יפו והמושבות ת"ו ביחוד בשתים שלש השנים הראשונות, מעת עלותו לאה"ק בתחלת סיון תרס"ד. שכללו גם דברים הרבה בהנהגת הרבנות בכלל ובמצות התלויות בארץ. ולא השגנו מהן רק דברים אחדים, הנתונים כאן בכרך הזה.

על הברכה והתודה המרובה יעמדו בזה: כ' דודי הרבנים היקרים, ר' חיים הכהן קוק שליט"א, שקבלתי ממנו כמה בירורי ידיעות חשובות לענינים הנזכרים באגרות, ר' שאול-דנה הכהן קוק שליט"א, שזכותו הגדולה, ששמר על הצלת קיומם של כל כתבי-קדשו של מרן אאמו"ר הרב זצ"ל, פה באה"ק, בימי הנדודים שבמלחמת-העולם הקודמת, בתרע"ד-ח, נמשכת ונוספת היא גם עתה במפעל ההוצאה-לאור את כתבי קדשו זצ"ל, ועל ידו נשתמרו והגיעו לנו גם כמה אגרות (אג' ד ה ז יד) ועוד כמה דברים בודדים מכי"ק, ור' שמואל הכהן קוק שליט"א, שכן הוא שיסד לנו מעיקרו את קביעות טיפול ההעתקה והשמירה של האגרות, אז בתרס"ז, כמו שגם הרבה לעסוק לפני המלחמה ההיא בהוצאה-לאור את כתבי קדשו, זצ"ל, וכן על ידו נשתמרו והגיעו לנו כמה אגרות (ג' ו ט יא יג טו כג לט מא מג עת פא פב פה פו קד קה).

אג' ח קבלנו מאת הרב רש"פ וואלגלרנטר שליט"א מסיטל, וואש. (אמריקה), אג' י קבלנו מאת דודי הגאון ר' יעקב רבינוביץ זצ"ל. אג' טז יט - מאת הרב ר' יעקב מרדכי זינגר ז"ל מראשל"צ.

וכן כ' ועדי המושבות רחובות (שזכתה להיות אכסניית קייטנה למרן אאמו"ר הרב זצ"ל בכל שנות שבתו בעה"ק יפו ת"ו) וחדרה, ת"ו, הי"ו, שהואילו להמציא לנו כמה אגרות הערוכות אליהם.

ואחרונים חשובים כ' ידידינו הנעלים הרבנים ר' יחיאל מיכל טוקאצינסקי, (אג' כד פר), ר' אריה לוין (אג' ג), ומוהר"מ ד"ר זיידל (אג' פט-צג), שליט"א, שזכו ג"כ בקישוריהם המיוחדים באור תורת מרן אאמו"ר הרב זצ"ל, ובהסתופפם בצל קדשו, והואילו להמציא לי כמה אגרות שנשתמרו על ידם.

ועל כולם תתברך עט"ר [= עטרת ראשי; ת"ג] אמי מורתי הרבנית הצדקנית מרת רייזא רבקה שליט"א אשת-החבר הגדולה, של חברם הגדול של ישראל כמלאכי השרת (סוף שיר-השירים רבה, בב"ת עה.) אשר בתמידיות שמושה ודבקות עזרתה, לקדושת מרן אאמו"ר הרב זצ"ל, מה גדל כח היד והשם אשר לה, בכל הארת תורתו ועבודת קדשו, וקיום דבר ד' המופיע על ידו, כאז בהיותו אתנו פה כן עתה, וביותר בהמשך גודל זכותו וברכתו משפע גנזי המרומים.

יזכנו נא השי"ת בהגלות נעם ימינו עלינו ועל כל ישראל, בהעמידו מהרה מהמקום הזה, ממרום הר קדש נחלתו, בה בחר ואוה למושב ואותה לא יעזוב, רוח והצלה, פדות ותשועה, לעודדנו ולנחמנו בכפלים, כימות עננו ושנות ראינו הרעה האיומה, זועות תרעלת חמתו שניתכה על רוב מנינן ובנינן של עם קרובו, בקום עלינו, במערבלת מלחמת העמים והממלכות, קובעת טומאת הגויים לכלותינו הלילה, באבדן אלפים ורבבות מאתנו ובהם ארזי הלבנון אדירי התורה, צדיקים וטהורים, ראשים ומנהיגים, חכמים וסופרים, ספרי-תורותינו הכתובים והחיים, בתי-ישיבותינו שמגדלים בהם תורה ולומדיה אשר בהם, הי"ד, ובהותיר לנו א-להי צבאותינו שריד במעט לפליטה הנשאר בציון והנותר בירושלים, הכתוב לחיים, והיה קדש, - ובעת הזאת יעמד יגלה ויראה מהרה, מזבול הקדש והתפארת, פעל שרם של ישראל בהעלאת נשמת כהנם העליון זצ"ל, כי לעולם זאת על ישראל (חגיגה יב: מנחות קי. ושם ג"כ הקבלת דברי ר' גידל אמר רב, ור' יוחנן) כי נצדק הקדש, ו"ישפיע מגן עדנו על אחב"י להתאחד בלב אחד לאבינו שבשמים"[1] עם שכלול השפעת קדושת בית מדרשו והארת כתבי קדשו כולם יתקיים ויתגדל כח מפלאות זכותו לרוממות תורה ומצוה, לשגב טהרה וקדושה, לרוב עוז ושלו', לחיים טובים מאושרים ומתוקנים לכלל ולפרט, מתוך מעמקי המחשכים אל מפלאות האור הגדול, בגאולת אמת ותקומת עולם, אשר יופיע על נחלת סגולתה במהרה בימינו אמן.

צבי יהודה הכהן קוק

י' מנחם-אב תש"ג, עיקו"ת ירושת"ו.

כמה הערות בעקבות הקדמת הרצי"ה

· בעיני הרצי"ה חשיבותן של האיגרות היא בהעמדתו של הגברא שמאחוריהן במרכז. כפי שהוא מסביר, בלימוד תורה אנו עסוקים בדרך כלל בחפצא של התורה - הכתוב, הרעיון, הסוגיה - והאישיות שהיא מקור העניין ניצבת אי שם מאחור, ברקע. האיגרות מעבירות את כותבן לקדמת הבמה; ההגות קשורה בהן בכותב. מתוך פרספקטיבה זו בחר הרצי"ה רק איגרות שיש להן מען מוגדר, ויהא זה אפילו קבוצה או מפלגה. איגרת כללית, המכוונת לכל העם, לא נכנסה למסגרת האיגרות שהמגדיר הבסיסי שלהן הוא אופיין האישי, הקשור בכתובת האישית שאליה נשלחו.

· לקראת סוף ימי שהותו בבויסק ומתחילת שהותו ביפו החל הרב לכתוב את איגרותיו על נייר העתקה ולשמור עותק שלהן. הודות לכך מצויות רוב איגרותיו בידינו. שאר האיגרות נאספו ממכותביו השונים, אם על ידי הרצי"ה עצמו אם על ידי תלמידים וחוקרים, שאת חלקם ציינו קודם לכן. שימור האיגרות על ידי הרב עצמו מעיד על היחס הרציני שרחש להן.

· עריכת האיגרות: הרצי"ה מעיד שהאיגרות הובאו כצורתן, אך הוצאו מהן איגרות לכלל ישראל, פסקי הלכה, פרקי הלכה גדולים (יש איגרות שקוטעו באמצען והעניין ההלכתי שבהן ניתן בשו"ת) ופרטים אישיים שאין להם חשיבות.

· איגרות רבות אינן בידינו. חלקן כנראה אבד, חלקן מפוזר עדיין אצל יורשים שונים, וחלקן פשוט לא פורסם. ולוואי שנזכה.

· היקף האיגרות: מדובר במספר עצום של איגרות - למעלה מאלפיים (המספר מתייחס לאיגרות בלבד, לפי ההגדרה הנתונה לעיל). כמובן, לא כולן ארוכות או חשובות באותה מידה.

· אופן כתיבתן: הרב העיד על עצמו שמעולם לא מחק או תיקן את מה שכתב. הוא כתב בשטף, והמילים ביטאו היטב את מחשבתו. לולא עדות זו קשה היה להבין כיצד יכול אדם אחד לכתוב כל כך הרבה. ועדיין נפלאת היא בעינינו (עיין: שבחי ראי"ה, עמ' קלח-קלט).

· הרב נריה מעיד שהרב היה כותב בעיפרון על מנת שלא להפריע את שטף הכתיבה על ידי טבילת הקולמוס בדיו (בשדה הראי"ה עמ' 97).

· הרב צוריאל מספר (אוצרות הראי"ה, מהדורה חדשה עמ' 105) שר' אברהם זק"ש ערך חשבון ומצא שרק מתוך כתבי הרב שלפנינו יוצא שהוא כתב בממוצע שבעה מאמרים בהלכה, הגות או אגדה מדי יום. בהתחשב בשאר פעילותו זוהי כמות כמעט דמיונית, אבל הדברים הרי הם עובדות!

· ולבסוף: באגרות, כמו גם בקבצים האחרים, עלתה התלבטות עד כמה נכון לפרסם לציבור כולו רעיונות וביטויים אחרים של הנשמה שנוצרו בהקשר פרטי ואינטימי. מדוע נפרצת רשות היחיד, כמו מונחת היא ברשות הרבים? זוהי אחת הבעיות שעמדה בפני בעלי הזכויות על 'הקבצים' ומנעה את פרסומם שנים ארוכות. נביא בעניין זה תשובה אחת של הרצי"ה ועדות על יחסו של הרב עצמו לנושא:

· הרצי"ה מסביר בהקדמתו שהרב היה נשמה כללית וחי את כל חייו למען האומה, לכן אין במקרה שלו קיום להפרדה בין היחיד לציבור.

· כשעמדו להדפיס את אורות הקדש ושאלו את הרב מה להדפיס הוא השיב: "לדעתי יש להדפיס את הכל! אבל שאלו את הצנזורים שלי...", כלומר: הרב עצמו חפץ בפרסום כל כתביו, גם האישיים ביותר.

ו. מי הם מכותבי הרב?

קודם שנתייחס לכך בקיצור, נזכיר לטובה את הרב נריה גוטל שליט"א, שפרסם בשנת תש"ס את ספרו מכותבי הראי"ה, שבו ערך עבודה יסודית ביותר של מיון, ספירה, סידור וארגון והצגת המכותבים כולם. הרוצה לחקור את עניין האיגרות והחוגים הקרובים לרב באופן יסודי יותר יוכל לפנות לספרו (בעיקר עד עמ' צד). חלק מהמידע שהובא למעלה נלקח מספר זה, וחלקים אחרים ממקורות שונים.

נמנה את קבוצות המכותבים המובהקות:

1. רבנים - ביניהם גדולי ישראל ומנהיגיו, ראשי ישיבות ואדמו"רים, רבנים זוטרים ששאלו את הרב שאלות, רבני ערים וכדו'. בספר אגרות לראי"ה פורסמו רבות מהאיגרות שכתבו גדולים אלה לראי"ה ובהן שאלות אליו או תשובות שהשיבו לדבריו.

2. תלמידים - רבות מהאיגרות העמוקות נכתבו לגדולי תלמידיו. ראש וראשון שבהם הוא כמובן בנו, הרצי"ה. אחריו יש לציין את הרב חרל"פ, איש ירושלים ורבה של שערי חסד, והרב דוד כהן, "הנזיר", שפגש ברב בשוויץ. אחריהם ראוי להזכיר את שני התלמידים שהיו גם חוקרים: ר' משה זידל, חוקר התנ"ך, ור' בנימין מנשה לוין, בעל אוצר הגאונים. וכמובן היו עוד רבים. רק מעטות מאיגרותיהם של אישים אלה אל הרב מצויות בידינו.

3. תלמידים, חברים ועמיתים - חלק מהמכותבים היו אנשים בעלי שם, חכמים בתורה ובמחשבה, שהושפעו מהרב ועמדו עמו בקשר, למשל: ר' שמואל אלכסנדרוב, הרב ר' יצחק אייזק הלוי בעל דורות ראשונים, הרב מימון, הרב בר-אילן ועוד. האיגרות לאלכסנדרוב, פילוסוף בזכות עצמו, הן חשובות מאוד, ומצויים בידינו מכתביו לרב קוק, שהם מלאי עניין וכתובים בפתוס רב.

4. קבוצות ומפלגות ביישוב ובעם היהודי - למשל: צעירי ישראל, החלוצים, וגם המזרחי ואגודת ישראל.

5. מנהיגי העם היהודי ועסקנים למיניהם.

6. 'עמך סתם', מעריצים מכל קצווי תבל ועוד.

ערכנו עד כאן סקירה ראשונית וכללית. ואני משוכנע כי על צורתן ומהותן של האיגרות נעמוד בצורה טובה הרבה יותר מתוך לימודן במשך השנה בע"ה.

 

---