אופן ההדלקה וסדרה

הברכות שנאמרות לפני הדלקת הנרות

בדומה לרוב המצוות, ברכת המצווה קודמת להדלקת הנרות, אמנם נוסח הברכה המדויק שנוי במחלוקת. רוב הראשונים כותבים כי נוסח הברכה הוא 'להדליק נר של חנוכה' אך יש המשמיטים את המילה 'של'. השולחן ערוך פוסק כי על האדם לומר 'להדליק נר חנוכה' בהתאם למנהג הספרדי (שולחן ערוך תרעו, א). הפוסקים האשכנזים חלוקים ביניהם בנוגע לשאלה האם צריך להשמיט (ערוך השולחן תרעו, א) או לכלול (משנה ברורה שם) את המילה 'של'. מעניין לציין כי לפי התלמוד הירושלמי, הנוסח הנכון הוא למעשה 'על מצות הדלקת נר חנוכה' (ירושלמי סוכה ג, ד). נוסח זה לא התקבל להלכה.

בנוגע לברכה השנייה שנאמרת על נרות חנוכה, ברכת 'על הניסים', הגמרא מלמדת:

'אמר רבי חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה אמר: הרואה נר של חנוכה צריך לברך. אמר רב יהודה: יום ראשון- הרואה מברך שניים, ומדליק מברך שלושה; מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת. מאי ממעט? ממעט זמן. ונימעוט נס? נס כל יומי איתיה'. (שבת כג ע"א)

לפי הגמרא, ברכת שעשה ניסים צריכה להיאמר בשני מצבים: על הדלקת נרות חנוכה וכן על ראייתם.

הראשונים דנים בנסיבות שבהן אומרים ברכת שעשה ניסים על ראיית נרות חנוכה. כמו כן הם עוסקים באופייה של ברכה זו והקשר שלה לשאר הברכות שנאמרות על הדלקת נרות חנוכה.

ישנם ראשונים שטוענים כי אדם שעוד לא הדליק את נרותיו שלו אומר את ברכת 'שעשה ניסים' כאשר הוא רואה נרות דולקים של אדם אחר (רש"י שם ד"ה הרואה; אור זרוע שכה; רמב"ם הלכות חנוכה ג, ד). יש המציעים כי האדם יהיה רשאי להגיד ברכה על ראיית נרות חנוכה ולאומרה בשנית כאשר הוא מדליק את נרותיו שלו (ראה ריטב"א שבת כג ע"א). אחרים טוענים כי אם אדם מתכוון להדליק מאוחר יותר בהמשך הערב עדיף שיחכה ויברך את ברכת 'שעשה ניסים' על נרותיו שלו (רא"ש ב, ח; הגהות מיימוניות ג, א בשם הרב שמחה וראבי"ה). לדעתם של ראשונים אלו רק אדם שלא ידליק את נרותיו שלו – מאוחר יותר בערב – אומר את ברכת 'שעשה ניסים' על ראיית נרות חנוכה של אדם אחר. המרדכי (רסז) והמהרש"ל (תשובה פה) טוענים כי אפילו אדם שנמצא הרחק מביתו ויוצא ידי חובה על ידי הדלקת בני משפחתו צריך להגיד ברכת 'שעשה ניסים' על ראיית נרות חנוכה.

ר' יואל סירקיס מציע הסבר לדעות אלו – שלפיהן אפילו אדם שכבר יצא ידי חובת מצוות נרות חנוכה יוכל במצבים מסוימים להגיד את ברכת 'שעשה ניסים'. הוא מסביר כי למעשה אדם מקיים שתי מצוות בעת הדלקת נרות חנוכה: מצוות הדלקה ומצוות הודאה. אדם שבני משפחתו מדליקים עבורו בביתו יוצא ידי חובת ההדלקה אך הוא איננו יוצא ידי חובת ההודאה, שהיא חובה אישית שנעשית על ידי אמירת ברכת 'שעשה ניסים' על ראיית נרות חנוכה (ב"ח תרעו).

ראשונים אחרים חולקים (רשב"א שבת כג ע"א ד"ה הרואה; ר"ן שבת י ע"א ד"ה אמר; טור תרעו) ופוסקים שרק אדם שלא ידליק ושאין לו אף בן משפחה בביתו שידליק עבורו צריך להגיד ברכה זו. כך גם עולה מדברי התוספות שמסבירים כי הברכה על הראייה נקבעה עבור נרות חנוכה ולא עבור מצוות אחרות כיוון שאנשים בלי בית אינם יכולים לקיים את מצוות הדלקת נרות. בעקבות כך, חז"ל קבעו ברכה מיוחדת בכדי לכלול גם אותם במצווה (תוספות סוכה מו ע"א ד"ה הרואה). קביעה זו בהחלט מלמדת כי ברכת הרואה נועדה עבור אלה שלא מקיימים את המצווה כלל. השולחן ערוך (תרעו, ג) ולאחר מכן הט"ז (שם ד) והמגן אברהם (שם א) פוסקים כי האדם אומר ברכה זו רק אם הוא לא ידליק וכי אין אף אחד שידליק עבורו בבית.

הראשונים דנים בנוגע לזמן אמירתה ואופייה של ברכת 'שעשה ניסים' הנאמרת על הדלקת נרות חנוכה (ראה ריטב"א כג). יש הטוענים כי יש להגיד את הברכה לפני הדלקת הנרות כיוון שתמיד ברכות נאמרות לפני קיומן. אחרים טוענים כי על האדם לברך את ברכת 'להדליק נר', להדליק את הנרות ורק לאחר מכן לומר את ברכת 'שעשה ניסים' על ראיית הנרות (דעה זו נתמכת על ידי הפסקה במסכת סופרים כ, ד). דעות אלה ככל הנראה חולקות בנוגע לשאלה האם ברכת 'שעשה ניסים' משמשת כברכת המצווה, שחייבת להיאמר תמיד לפני קיום המצווה, או כברכת השבח בלבד שנאמרת בדרך כלל לאחר צפייה במאורע מסוים.

הרמ"א מצטט את המהרי"ל ופוסק שיש להגיד את כל הברכות – כולל את ברכת 'שעשה ניסים' – לפני הדלקת הנרות (רמ"א תרעו, ב). הרב סולובייצ'יק מעיד כי אביו ניסה לקיים את שתי הדעות לאחר הלילה הראשון. הוא קודם כל היה אומר את ברכת המצווה, מדליק את הנר הראשון, אומר את ברכת 'שעשה ניסים' ולאחר מכן מדליק את הנרות הנותרים (נפש הרב עמ' 225).

כפי שראינו לעיל הגמרא מלמדת אותנו כי על האדם להגיד את ברכת 'שהחיינו' בלילה הראשון של חנוכה בלי קשר לשאלה האם הוא מדליק באופן אישי או רק צופה בנרות דולקים. מעניין לציין כי המאירי מביא את דעתם של הטוענים כי אדם שלא הדליק נרות וגם לא צפה בהם צריך למרות זאת להגיד את ברכת 'שהחיינו' על מאורעות חנוכה (מאירי שבת כג ע"א). החפץ חיים כותב זאת בהערותיו על המשנה ברורה בשער הציון:

'דאפשר דכמו בעלמא קימא לן ד[ברכת ה]זמן אומרו אפילו בשוק, דהוא קאי על עצם היום טוב, אפשר דהוא הדין בזה דקאי על עצם הזמן דחנוכה שנעשו בו ניסים ונפלאות, אלא דלכתחילה [חכמים] סמכו זה על זמן ההדלקה. וכעין סברתי נמצא במאירי...'. (שער הציון תרעו, ג)

באופן דומה החפץ חיים מביא בביאור הלכה דיון בין האחרונים בנוגע לשאלה האם אדם שלא יכול לקרוא את המגילה בפורים יכול בכל מקרה לברך את ברכת 'שהחיינו' (ביאור הלכה תרצב). למעשה, הפרי חדש (תרעו, א), ר' משה פיינשטיין (אגרות משה אורח חיים א, קצ; ה, מג, ב) והרב עובדיה יוסף (יביע אומר ו, מב, ב) קובעים כי האדם אינו מברך ברכת 'שהחיינו' אם הוא לא הדליק נרות.

 

הנרות הללו

תפילת 'הנרות  הללו' שנאמרת באופן מסורתי לאחר הדלקת הנרות, מופיעה במאה השמינית במסכת סופרים (כ, ו) – אחת מהמסכתות הקטנות. מאות שנים מאוחר יותר תפילה זו נמצאה בכתבי המהר"ם מרוטנבורג והרא"ש תלמידו (רא"ש שבת ב, ח). הטור מעיד כי אביו הרא"ש והמהר"ם, היו אומרים את תפילה זו עם הדלקת נרות חנוכה (טור תרעו).

מנוסח המשנה במסכת סופרים עולה בבירור כי על האדם להגיד את ברכת המצווה, את תפילת 'הנרות הללו' ורק לאחר מכן לסיים בברכת 'שהחיינו' ו'שעשה ניסים'. רצף זה תמוה למדי שהרי אמירת 'הנרות הללו' מהווה הפסק בין הברכה הראשונה ובין השנייה והשלישית!

הרב סולובייצ'יק, כפי שהוא מצוטט על ידי ר' הרשל שכטר, מסביר כי תפילת 'הנרות הללו' איננה שיר דתי בלבד. בדומה ל'פרסומי ניסא' בפורים ובפסח, שכוללים את המגילה וההגדה כדי להיעשות כראוי, תפילת 'הנרות הללו' מהווה טקסט שדרכו ההדלקה שלנו מפרסמת כראוי את נס חנוכה. בעקבות כך, על האדם לשלב את תפילת 'הנרות הללו' בתוך קיום המצווה כפי שנטען במסכת סופרים (נפש הרב עמ' 224). אמנם, הרמ"א מצטט את המהרי"ל, שמכריע כי קודם כל יש להגיד את שלושת הברכות ורק לאחר מכן להגיד את 'הנרות הללו' (רמ"א תרעו, ד). בדומה לכך פוסק השולחן ערוך כי על האדם להגיד את תפילת 'הנרות הללו' לאחר ההדלקה (שולחן ערוך שם).

האם יש להגיד את תפילת 'הנרות הללו' רק לאחר הדלקת כל הנרות או מיד לאחר הדלקת הנר הראשון? המהרש"ל כותב כי על המדליק להתחיל לומר את תפילת 'הנרות הללו' מיד לאחר הדלקת הנר הראשון, כשתוך כדי אמירת התפילה הוא ממשיך להדליק את הנרות שנותרו (ראה מגן אברהם תרעו, ג וכן ט"ז שם ה). אחרים אומרים זאת רק לאחר הדלקת כל הנרות (ראה פרי מגדים תרעו, משבצות זהב ה וכן באשל אברהם ג). המשנה ברורה מביא את שתי הדעות למרות שנראה כי דעתו נוטה לדעה הראשונה (משנה ברורה תרעו, ח).

ר' יוסף בן משה מזכיר את המנהג של אמירת הפיוט המפורסם 'מעוז צור'. הוא מספר כי רבו, תרומת הדשן, היה מנגן ושר את מזמור זה לאחר אמירת 'הנרות הללו'. אמנם, בשבת הוא היה אומר את פיוט זה במהלך הארוחה לצד שאר המזמורים (לקט יושר א, עמ' 152). השל"ה מצטט את הבית האחרון של המזמור (חשוף זרוע קודשך) שבו אנו מתפללים לישועה מגלותנו הנוכחית. בית זה לא מופיע בגרסאות המוקדמות יותר של מעוז צור.

 

מיקום הנרות: חנוכיות

בגמרא מובא:

אמר רבא: מילא קערה שמן והקיפה פתילות, כפה עליה כלי - עולה לכמה בני אדם. לא כפה עליה כלי - עשאה כמין מדורה ואפילו לאחד נמי אינה עולה. (שבת כג ע"ב)

בפסקה זו ישנן שתי הלכות. לפי ההלכה הראשונה, הנרות של כל אדם חייבים להיראות כנפרדים ומובדלים האחד מן השני. לפי ההלכה השנייה, אדם חייב להדליק נר חנוכה ולא דבר שנראה כמדורה גדולה. בימינו אנשים נוהגים להדליק את החנוכייה בנרות נפרדים או בכוסיות שמן שלעתים קרובות עומדים במקומם על ידי החנוכייה.

הרמ"א פוסק כי יש לסדר את הנרות בשורה ישרה ולא במעגל שיכול לתת את הרושם שמדובר במדורה (רמ"א תרעא, ד). אמנם, הבן איש חי כותב כי על אף שרצוי לסדר את הנרות בשורה ישרה בדומה למנורת בית המקדש, את הנרות שלנו, שבדרך כלל נפרדים ומובדלים האחד מן השני, יהיה ניתן לסדר במעגל (רב פעלים ד, ל). באופן דומה ר' חזקיה דסילבה (1659-1698) פוסק כי האדם לא צריך לחשוש לפסיקתו של רמ"א כל עוד הנרות נפרדים אחד מן השני (פרי חדש תרעא, ד), בדומה לאדם ש'מילא קערה שמן והקיפה פתילות וכפה עליה כלי'. עם זאת נראה כי המנהג הנפוץ הוא לקיים את פסיקת הרמ"א.

המגן אברהם (שם ג) מצטט את המהרי"ל, שמתנגד להדלקת נרות שמונחים בצורה של קו משונן (אחד פנימה, אחד החוצה). המשנה ברורה מביא את פסיקה זו ומוסיף כי לא כדאי לסדר את הנרות בצורה הזו כיוון שדבר זה עלול לגרום לכך שהנרות יונחו בצורת מעגל (משנה ברורה שם טו).

 

סדר הדלקת נרות חנוכה

מאיזה כיוון יש להדליק את נרות חנוכה? המרדכי מעיד כי רבו, המהר"ם מרוטנבורג, היה מתחיל להדליק את הנרות מצד שמאל וממשיך להדליק את הנרות שנותרו לכיוון צד ימין (מרדכי שבת רסח). כראייה לדבריו הוא מצטט את הערת הגמרא בנוגע לעבודת הקרבנות של יום כיפור: 'כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין' (יומא נח ע"ב). באופן דומה המהרי"ל היה מתחיל להדליק מן הנר השמאלי ביותר ומשלים את ההדלקה כשהוא פונה לכיוון ימין (מהרי"ל ל). ר' יוסף קולון, המהרי"ק (1420-1480) – תלמידו של המהרי"ל, מוסיף כי בכל לילה האדם צריך להגיד את הברכה על הנר החדש שהוא מדליק, מצד שמאל לנרות הימים הקודמים, במטרה להדגיש את הנס שהמשיך להתחולל בכל יום נוסף של חנוכה (מהרי"ק שורש קפג).

תרומת הדשן מביא שני מנהגים בנוגע לעניין זה. לדבריו, קהילות הריין המערבי היו מתחילות להדליק מצד שמאל בהתאם לשיטת מהר"ם ומהרי"ק, ואילו קהילות מזרח אוסטריה וסביבותיה היו מדליקות מצד ימין (תרומת הדשן קו). הלבוש (תרעו, ה) והגאון מוילנא (מעשה רב רלב) גם הם פוסקים כי על האדם להתחיל להדליק מצד ימין. אמנם, בהערותיו לשולחן ערוך הגאון מוילנא פוסק כי על האדם להתחיל את הדלקתו מן הנר שקרוב יותר לדלת (ביאור הגר"א אורח חיים תרעו, ה). השולחן ערוך פוסק בהתאם לדעת המהר"ם וכותב כי בלילה הראשון יש להדליק בצד ימין, ובלילות שלאחר מכן להתחיל את ההדלקה מן הנר השמאלי ולהמשיך כלפי ימין (שולחן ערוך תרעו, ה). המנהג הנפוץ הוא לקיים את דעה זו (ראה ר' שלמה זלמן אויערבך כפי שמובא בשלמי מועד עמ' 225).

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי
תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ב
עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ב