המצווה לבנות סוכה

מבוא: טעמי מצוות הסוכה

בתורה נאמר פעמיים שיש 'לישב' בסוכה במשך שבעה ימים:

בסוכות תשבו שבעת ימים, כל האזרח בישראל ישבו בסוכות. למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, אני ה' אלקיכם. (ויקרא כג, מב-מג)

חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך ומיקבך. ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך והלוי והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. שבעת ימים תחוג לה' אלקיך במקום אשר יבחר ה', כי יברכך ה' אלוקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח. (דברים טז, יג-טו)

הטעם שהתורה מסבירה אודות הישיבה בסוכה הוא: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים".

הגמרא מביאה מחלוקת בנוגע לשאלה מה אנו בדיוק מצווים לזכור:

"כי בסוכות הושבתי את בני ישראל" – ענני כבוד היו, דברי ר' אליעזר. רבי עקיבא אומר: סוכות ממש עשו להם. (סוכה יא ע"א)

ר' אליעזר ור' עקיבא חלוקים בשאלה האם פסוק זה מתייחס ל'ענני הכבוד' שהנחו את עם ישראל והגנו עליו במהלך ארבעים שנות נדודיו במדבר (ראו נחמיה ט, יט), או שמא לסוכות שבני ישראל בנו לעצמם במהלך מסעותיהם.

על פי ההסבר של ר' אליעזר, אנו מציינים את השמירה האלוקית על עם ישראל במהלך נדודיו במדבר. לכאורה, מצוות סוכה נועדה לעורר את הזיכרון של יציאת מצרים בכלל, ואת השמירה של הקב"ה על עם ישראל במהלך מסעותיהם במדבר בפרט. אמנם, לדעת ר' עקיבא, מה היה הטעם להנציח את העובדה שבני ישראל בנו לעצמם סוכות במהלך מסעותיהם? הרמב"ן מסביר כי באמצעות זכירת הסוכות שבני ישראל הכינו לעצמם במדבר אנו מזכירים לעצמנו כי הקב"ה דאג לספק את כל צרכיהם של עם ישראל במהלך מסעותיהם (רמב"ן ויקרא כג, מג).

על פי הסבר זה, ר' אליעזר ור' עקיבא מסכימים כי מצוות סוכה מנציחה את השמירה האלוקית שלה זכו עם ישראל במדבר. אם כן, מה ההבדל בדעותיהם? לכאורה, נראה כי ר' אליעזר מתמקד בנס ובשמירה העל טבעית של בני ישראל במדבר, שמיוצגת באמצעות ענני הכבוד ואילו ר' עקיבא מתמקד בשמירה היומיומית שהקב"ה סיפק לעם ישראל באופן 'טבעי'. שמירה זו, על אף שהיא איננה על טבעית, הייתה לא פחות מאשר מאורע יוצא דופן.

בצורה אחרת, ניתן להסביר כי ר' אליעזר מתמקד בהגנה של הקב"ה על עם ישראל, ואילו ר' עקיבא מציין את המעורבות הפעילה של עם ישראל בקידום הגאולה – הם הכינו לעצמם סוכות. כפי שמתאר הנביא ירמיהו: "הלך וקראת באזני ירושלם לאמר: כה אמר ה' – זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה" (ירמיהו ב, ב).

מצוות סוכה מדגישה את הקדשתו של עם ישראל לקב"ה ואת נאמנותם לו במהלך מסעותיהם במדבר (אם כי יש להודות שהיו מקרים יוצאי דופן שבהם לא היו נאמנים לו), וכן את תגובתם ליציאת מצרים. את פשרה של תגובה זו נוכל לראות בדברי הנביא איכה: "השיבנו ה' אליך – ונשובה" (איכה ב, ב).

לסיום, נוכל גם להציע כי התורה מתמקדת בסוכות שבני ישראל בנו לעצמם כיוון שמטרת מצוות הסוכה היא להיזכר ולחיות מחדש את החוויה של עם ישראל במדבר. אכן, הרשב"ם כותב את הדברים הבאים:

למען ידעו דורותיכם וגו': פשוטו כדברי האומרים במסכת סוכה – סוכה ממש. וזה טעמו של דבר "חג הסוכות תעשה לך באוספך מגרנך ומיקבך" – באוספך את תבואת הארץ ובתיכם מלאים כל טוב דגן ותירוש ויצהר: למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל במדבר ארבעים שנה בלא יישוב ובלא נחלה, ומתוך כך תתנו הודאה למי שנתן לכם נחלה ובתיכם מלאים כל טוב. ואל תאמרו בלבבכם כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

 וכסדר הזה נמצא בפרשת עקב תשמעון "וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך זה ארבעים שנה... ויאכילך את המן...". ולמה אני מצוה לך לעשות זאת? כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה... ואכלת ושבעת... ורם לבבך ושכחת את ה'... ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך לעשות חיל". ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה ויושבין בסוכות – לזיכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הכתוב את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב – לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב פן יאמרו ידינו עשו לנו את החיל הזה. (רשב"ם ויקרא כג, מג)

הרשב"ם מסביר כי אנו חוגגים את סוכות במהלך התקופה שבה אוספים את התבואה כדי להמחיש לחקלאי את הטוב שהקב"ה העניק לו, בניגוד לקיומו החשוף והפגיע של עם ישראל בצאתו ממצרים. במילים אחרות, אנו מצווים לחוות את תחושת הארעיות והחשיפה לפגעי המדבר וכן את חוסר הוודאות שישנים בחיי הנוודים במדבר. ר' עקיבא מאתגר אותנו להבין את המציאות האמיתית של קיומנו – אפילו בתי הקבע שלנו הם באמת רק 'דירות עראי' ומה שנראה בטוח וקבוע הוא למעשה פגיע וארעי. רק השגחת הקב"ה מבטיחה את הקיום האישי והלאומי של עם ישראל במדבר ועובדה זו נכונה גם בימינו.

רש"י, רמב"ן ואונקלוס (בפירושיהם לויקרא כג, מג), ולאחר מכן הטור והשולחן ערוך (טור ושולחן ערוך תרכה) מקבלים את דעתו של ר' אליעזר, ואילו הרשב"ם סובר כדעתו של ר' עקיבא (ראו פרי מגדים, משבצות זהב תרכה, א). למרות שלכאורה לא צריך להיות הבדל מעשי בין שתי דעות אלו, ישנם אחרונים שמצביעים על נפקא מינה הלכתית בין שתיהן ושנדון בה כעת.

 

כוונה בקיום מצוות סוכה

הטור מציין כי התורה קושרת את מצוות הסוכה ליציאת מצרים, מאורע שללא כל ספק מוכיח את קיומו ומעורבותו של הקב"ה בעולם הזה. הרב יואל סירקיס מציין כי התעסקות בטעמן של המצוות הוא דבר שלא אופייני לטור ולכן הוא מציע סיבה להתעניינות הטור דווקא בטעם מצוות הסוכה:

ויראה לי לומר בזה שסובר דכיוון דכתיב "למען ידעו" לא קיים המצווה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה, ולכן ביאר לפי הפשט דעיקר הכוונה בישיבת הסוכה – שיזכור יציאת מצרים. (ב"ח תרכה)

הרב סירקיס מסביר כי בכל פעם שהתורה קושרת בין קיום מצווה לכוונתה – 'למען ידעו' – התורה בעצם מבקשת ללמד אותנו כי המודעות לטעמי המצוות היא חלק בלתי נפרד מהביצוע שלהן.[1]

המשנה ברורה כותב כי רצוי לזכור את יציאת מצרים וכן את ענני הכבוד במהלך קיום מצוות הסוכה (משנה ברורה תרכה, א). בהתבסס על הדיון שהובא לעיל, עדיף כי האדם יזכור את שתי ההבנות של טעם מצוות הסוכה בזמן שהוא מקיים אותה.

לכאורה, חוסר כוונה שכזו לא מעכב ולכן גם מי שלא כיוון כראוי בזמן ביצוע המצווה יצא ידי חובה. יחד עם זאת, קיום המצווה בכוונה ראויה הופך את המצווה ל'מצווה כתיקונה' – מצווה שנעשתה בשלמות.

הרב יעקב אטלינגר (1798-1871) בחיבורו על מסכת סוכה, פוסק כי אם אדם לא כיוון כראוי בזמן הסעודה בסוכה במהלך הלילה הראשון של חג הסוכות, עדיף כי יאכל כמות נוספת של כזית לחם בסוכה, הפעם עם הכוונה הראויה (ביכורי יעקב ג). לעומתו, המשנה ברורה דוחה את מסקנה זו (משנה ברורה תרכה, א).

 

האם ישנה מצווה לבנות סוכה?

מהפסוק "בסוכות תשבו שבעת ימים" נראה כי ישנה מצווה לשבת בסוכה, אך האם ישנה גם כן מצווה לבנות סוכה? התורה אמנם מצווה אותנו כי "בחמשה עשר יום לחדש השביעי באספכם את תבואת הארץ תחגו את חג ה' שבעת ימים ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון", אך משמעות המונח 'תחוגו' היא לשמור את החגים – ולא לבנות סוכה.

אכן, החתם סופר מסביר כי אין מצווה לבנות סוכה (חתם סופר יורה דעה רעא). אמנם, ישנם מספר אינדיקציות שמצביעות על כך כי אכן ישנה במידה מסוימת מצווה לבנות סוכה. רב אחאי גאון כותב באוסף דרשותיו ההלכתיות והאתיות, ספר ה'שאילתות', את הדברים הבאים:

מחייבין דבית ישראל למעבד [חייבין עם ישראל לעשות] מטללתא [סוכה] ומיתב בה [ולגור בה] שבעה יומי דכתיב: "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים", וכתיב: "בסכות תשבו שבעת ימים". (שאילתות קסט)

הרב נפתלי צבי יהודה מסביר בפירושו על ספר השאילתות, העמק שאלה, את פסקה זו:

אלא נראה ללמוד מלשון רבינו: דאף על גב דעיקר מצות סוכה הוא הישיבה והעשייה אינה אלא הכנה, מכל מקום יש בה מצוה באשר הכנה זו כתיבא בתורה וחשובה משאר הכנות דמצות שאינן כתובין בתורה. ואינו דומה עשית סוכה וכתיבת [ספר] תורה ומזוזה דכתיב" "וכתבתם". (העמק שאלה שם)

בהתבסס על קטע זה, אנשים רבים רגילים לבנות סוכה משלהם[2] כדי לקיים את האמרה התלמודית המפורסמת "מצווה בו יותר מבשלו", שלפיה מי שחייב בקיום מצווה, רצוי שהוא בעצמו יקיים אותה ולא ימנה שליח שיעשה אותה בעבורו (קידושין מא ע"א).

לכאורה, אם נראה את בניית הסוכה ולא רק את השהייה בה כמצווה אז בהחלט יהיה ראוי לברך על קיומה. אכן, התלמוד הירושלמי מלמד כי הבונה בעצמו סוכה לעצמו צריך לברך את 'ברכת המצווה' – 'לעשות סוכה' (ירושלמי סוכה א, ב; ברכות ט, ג). למרות זאת, התלמוד הבבלי לא מביא את דעה זו. האור זרוע מסביר כי לפי הירושלמי כאשר מכינים חפץ שמשתמשים בו כדי לקיים מצווה, ועשיית החפץ חייבת להיות עם הכוונה "לשמה" (כמו בלולב, תפילין, מזוזה וציצית), מברכים על עשיית אותו החפץ (אור זרוע הלכות תפילין תקפג). התלמוד הבבלי דוחה את הנחת יסוד זו ואף שואל האם בניית סוכה חייבת להיות לשמה (בית הלל פוסקים לקולא – סוכה ט ע"א). בצורה אחרת, ייתכן כי הירושלמי יכול פשוט לטעון כי בניית סוכה של אדם עבור עצמו מהווה סוג מסוים של מצווה (ולאו דווקא מצווה מדאורייתא) ולכן יש לברך על בנייתה.

אמנם התלמוד הבבלי לא מורה לנו כי יש לברך את ברכת המצווה על בניית סוכה, אבל הוא כן מלמד אותנו כי יש לברך את ברכת שהחיינו על הבנייה:

תנו רבנן: העושה סוכה לעצמו אומר: "ברוך שהחיינו"... נכנס לישב בה אומר: "ברוך אשר קדשנו... היתה עשויה ועומדת: אם יכול לחדש בה דבר, מברך. אם לאו – לכשיכנס לישב בה מברך שתים. אמר רב אשי: חזינא ליה לרב כהנא דקאמר להו לכולהו [ראינו שרב כהנא אמר את כל הברכות דלעיל] אכסא דקדושא [על הכוס של הקידוש]. (סוכה מו ע"א)

הגמרא קודם כל מצטטת תוספתא שמלמדת אותנו כי אדם שבונה לעצמו את סוכתו צריך לברך 'שהחיינו' (תוספתא, ברכות ו, יד). לאחר מכן היא מתייחסת להתנהגותו של רב כהנא, שבנוסף לברכת שהחיינו בירך את ברכת 'לישב בסוכה' במהלך הקידוש של ליל החג הראשון.

כיצד עלינו להבין את עמדת התוספתא על כך שיש לברך את ברכת 'שהחיינו' על בניית סוכה? מצד אחד, ניתן להבין כי אדם שבונה את סוכתו שלו מתחייב באמירת ברכת 'שהחיינו'. כמובן, אם נקבל את הבנה זו, נצטרך להסביר מדוע אומרים רק את ברכת שהחיינו ולא גם את ברכת המצווה. מצד שני, ניתן להבין כי ברכת שהחיינו נאמרת למעשה על חג הסוכות כשאדם חווה אותו בצורה משמעותית בפעם הראשונה. אכן, התוספות פוסקים כי אדם שבירך את ברכת 'שהחיינו' על בניית סוכה לא צריך לברך אותה שוב במהלך הקידוש של היום טוב (תוספות סוכה מו ע"א ד"ה נכנס).

כיצד יש להבין את עמדת רב כהנא שבירך את ברכת שהחיינו במהלך הקידוש ולא במהלך בניית הסוכה? יש שעומדים על כך כי צריך לברך את ברכת שהחיינו הן בשעת בניית הסוכה והן ביום טוב עצמו. רב כהנא לעולם לא התכוון לפסוק כי אסור לברך 'שהחיינו' בזמן בניית הסוכה אלא כוונתו הייתה לומר שאפשר לברך את ברכה זו בזמן הקידוש של היום טוב ולכוון הן על בניית הסוכה והן על קדושת היום.[3] אחרים מסבירים כי לפי רב כהנא אין לומר כלל את ברכת 'שהחיינו' על בניית הסוכה (ראו למשל אור זרוע ב, שטז שמצטט את הבה"ג). הרא"ש כותב כי כיוון שבניית סוכה היא בגדר של הכנה לחג אנו דוחים את אמירת 'שהחיינו' עד למועד עצמו (שו"ת הרא"ש כה, ג). לסיום, המרדכי מציע כי מכיוון שכל כך מעט אנשים בונים בעצמם את הסוכה שלהם יהיה פשוט יותר להגיד את ברכת 'שהחיינו' במהלך הקידוש (מרדכי, סוכה תשסט).

השולחן ערוך פוסק כי למרות שלכאורה צריך לברך את ברכת שהחיינו בעת בניית הסוכה, נוהגים בפועל להגיד אותה רק במהלך הקידוש של ליל החג הראשון (שולחן ערוך תרמא). מדיון זה אנו למדים כי ראשונים רבים הבינו שלפחות באופן תיאורטי בניית סוכה מצריכה את אמירת ברכת 'שהחיינו' ולכן יש לראות אותה כמצווה ברמה מסוימת.

 

הזמן הראוי לבניית סוכה

הרמ"א כותב בסיום הלכות יום הכיפורים: "והמדקדקים מתחילים מיד במוצאי יום כיפור בעשיית הסוכה כדי לצאת ממצווה אל מצוה" (רמ"א תרכד, ה). בפרק הבא הרמ"א מתחיל את הלכות סוכה בהוראה הבאה: "ומצוה לתקן הסוכה מיד לאחר יום כפור, דמצווה הבאה לידו אל יחמיצנה". במילים אחרות, יש לבנות את הסוכה מיד לאחר יום הכיפורים, כיוון שכאשר יש הזדמנות לקיים מצווה צריך לעשות זאת בזריזות. דרך אגב, השערי תשובה מצטט את אלו שממליצים לבנות את הסוכה או לפחות להתחיל בבנייתה, עוד לפני יום כיפור, כדי לקיים כמה שיותר מצוות לפני יום הדין (שערי תשובה תרכה).

מדוע הרמ"א מציין פעמיים כי יש לבנות את הסוכה מיד בצאת יום הכיפורים פרק אחר פרק? נראה כי המגן אברהם עונה לשאלה זו ומסביר ששני הקטעים מתייחסים להשלמת בנייתה של הסוכה (מגן אברהם תרכה, א). בצורה אחרת, ניתן להסביר כי הקטע הראשון מלמדנו שבסיום יום כיפור עלינו ללכת 'ממצווה למצווה' – דבר שמתאים לסיום יום כיפור. אמנם, הקטע השני מתייחס להלכות חג הסוכות: כיוון שבניית סוכה מהווה סוג מסוים של מצווה יש לקיים אותה כמה שיותר מהר.

 

כל הזכויות שמורות לישיבת הר עציון ולרב דוד ברופסקי

תרגום: נתנאל חזן, תשפ"ג

עורך: יחיאל מרצבך, תשפ"ג