ה-22 בפברואר 2019: דגל ישראל בחלל

 

בשנת השבעים ואחת לקיומה, ניסתה מדינת ישראל להצטרף לרשימת המדינות הבודדות שהצליחו להנחית חללית על הירח. הגשושית "בראשית" פותחה על ידי מדענים ישראלים ושוגרה מנמל החלל קייפ קנוורל ב-22 בפברואר 2019.

 

ב-5 במרץ, הגשושית שלחה תמונה עצמית (סלפי) חזרה לישראל. בתמונה היסטורית זו, ניתן היה לראות את דגל ישראל "מתנוסס" בחלל על רקע כדור הארץ. אך למרבה הצער דגל ישראל לא הגיע לירח. ב-11 באפריל בראשית התרסקה על פני הירח בעקבות תקלה במערכת הגשושית. 

זו לא היה הגיחה הראשונה של ישראל לחלל. ב-16 בינואר 2003 הפך טייס חיל האוויר הישראלי אל"מ אילן רמון לאסטרונאוט הישראלי הראשון. אילן רמון היה חלק מהצוות האחרון של מעבורת החלל קולומביה של נאס"א. לפני צאתו, אילן רמון לקח איתו ספר תורה מיניאטורי ששרד את השואה, וקיבל ייעוץ בנוגע לשאלות הלכתיות הנוגעות לקיום מצוות בחלל. בחזרתו לכדור הארץ ב-1 בפברואר 2003 התפוצצה המעבורת כשנכנסה לאטמוספירה של כדור הארץ, ואילן יחד עם כל צוות החללית נהרגו. 

באמצע המאה ה-20 עם התגברותו של המרוץ לחלל עלו שאלות הלכתיות רבות. כאשר ארצות הברית הנחיתה בהצלחה אנשים על הירח בשנת 1969, הקדיש הרב מנחם מנדל כשר (1895-1983) ספר שלם בשם: 'האדם על הירח לאור התורה והאמונה'. הספר עסק בשאלות פילוסופיות ודתיות שהנחיתה על הירח העלתה.

 

פוסקים אחרים עסקו גם בהשלכות הרבות שיש לנחיתה על הירח: על המשכו של המין האנושי שכבר אינו מוגבל לכדור הארץ, על האופן שבו יש לקרוא את קידוש לבנה ועל סוגיות הלכתיות הנוגעות לשמירת שבת בחלל.[1]

 

בשיעור של היום, נדון בנושא המתעורר אגב התמונה ששלחה בראשית מהחלל – תמונת דגל ישראל שהוצמד בגאווה לבראשית. הנפת הדגל הכחול-לבן אל-על נוגעת בליבם של יהודים בכל רחבי העולם. אמנם, יש לשאול האם יש לדגל ישראל ערך או חשיבות דתית מסוימת? 

דוד וולפסון (1856–1914), הנשיא השני של ההסתדרות הציונית העולמית, כותב בזיכרונותיו על המניעים שהובילו אותו להציע דווקא את העיצוב הנוכחי:

 

בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל, כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס הראשון. בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז היתה אחת, לא גדולה אך גם לא קלה – היה בה משהו מן הפרובלימה העברית הגדולה. באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו. הרעיון הזה הכאיבני מאד. צריך ליצור את הגדל. ואלם באיזה צבעים נבחר?

 

והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי.[2]

 

מעתה, האם לעובדה שעיצוב הדגל הלאומי נלקח מאובייקט דתי – יש השפעה כלשהי על יחסנו אליו? 

בתים ישראלים רבים מניפים דגל ישראל סביב חגיגות יום העצמאות.[3] סיפורים רבים לא מעטים סופרו על רבנים שתמכו בכך.

 

האדמו"ר סדיגורה, הרב אברהם יעקב פרידמן (1884 -1961), התגורר בווינה בתקופת סיפוחה של אוסטריה לרייך השלישי (האַנְשְׁלוּס).

 

הוא הוכרח על ידי הנאצים לטאטא את רחובות וינה ולהניף דגל נאצי. באותה רגע, הוא נדר נדר שאם הוא יצליח לברוח מהנאצים ולהגיע לארץ ישראל, הוא יטאטא את רחובות ארץ הקודש ויניף את הדגל הציוני מעל ביתו. ואכן, ישנן עדויות על כך שביום העצמאות ניתן היה לראות את האדמו"ר מטאטא את רחובות תל אביב בעוד שדגל ישראל מתנוסס מעל ביתו.[4]

 

כמו כן, הרב מפוניבז', הרב יוסף שלמה כהנמן (1886–1969), התעקש להניף דגל ישראל על גג ישיבת פוניבז' בבני ברק. יש עדויות כי אף ראש בית הדין בלונדון, הרב יחזקאל אברמסקי (1886-1976), שעלה לארץ בשנת 1951, הניף את הדגל ביום העצמאות. 

בשנות ה-60 רבנים שנכחו בכנס אגודת ישראל בירושלים מחו על כך שדגל ישראל מתנוסס מעל בית המלון שלהם. אותם רבנים היו מוכנים לקבל את הנפתו של דגל ישראל, רק אם בסמוך לו היו מונפים גם דגלים בינלאומיים אחרים. לטענתם, שינוי כזה יביע שהנפת דגל ישראל תואמת לנוהג המקובל בעולם.

 

מאוחר יותר באותה שנה, בכנס המזרחי השנתי, התייחס הרב יוסף דוב סולובייצ'יק לגישה זו. הרב טען כי איש אינו זקוק ליוניון ג'ק (כינוי לדגל של הממלכה המאוחדת) בכדי להעניק היתר לדגל ישראל. בנאומו הוא נימק זאת:

 

אם תשאלוני, איך אני, כיהודי תלמודי, מביט על דגל מדינת ישראל ואם יש לו בכלל ערך הלכתי ; אשנה לכם פשוט: אינני גורס בכלל מקסם של דגל וסמלים טכסיים כמותו. היהדות שוללת פולחן עצמים גשמיים. ברם, אל נא נתעלם מדין בשלחן ערוך, כי "הרוג שנהרג בידי עכו"ם, קוברין אותו בבגדיו, כדי שיראה את דמו ויקום, שנאמר 'ונקיתי דמם לא נקיתי' ". במלים אחרות, בגדי יהודי מקבלים קדושה מסויימת כשהם מוכתמים בדם קדוש. והדברים ק"ו בן בנו של ק"ו לדגל הכחול-לבן, שטבול בדמם של אלפי צעירים יהודים שנפלו במלחמת השחרור בהגנתם על הארץ והישוב (דתיים ולא-דתיים, כי האוייב י"ש לא היה מבדיל), יש בו ניצוץ של קדושה, הנובע ממסירות-נפש והקרבה עצמית. כולנו מצווים לכבד את הדגל ולהתייחס אליו בדרך-ארץ, אין הוא זקוק להכשר מה-Union Jack הנכרי![5] 

אחד מהאבות הקדמונים של דגל ישראל המודרני הוא הדגל היהודי של בית הכנסת העתיק ביותר באירופה (שפעיל עד היום) – האלטנוישול בפראג. סיפורו של דגל זה מחזיר אותנו למאה ה-14, כאשר קיסר האימפריה הרומית הקדושה קרל הרביעי העניק ליהודים את הזכות להניף את דגלם. צבע הדגל היה סגול ובמרכזו מגן דוד.

 

בשנת 1957, נשאל הרב משה פיינשטיין האם מותר להתפלל בבית כנסת שמונפים בו דגלי ישראל וארה"ב. בתחילת תשובתו דן הרב משה במושג קדושת בית הכנסת. לטענתו, קדושת בית הכנסת לא יכולה להתבטל על ידי פעולות שליליות או חטאים. ביחס לדגלים, מבין הרב משה שדגל הוא אובייקט סמלי בלבד, וכי לאנשים שמניחים את הדגלים בבית הכנסת אין כוונה לראות בהם מושא לקדושה. ממילא, הוא מתייחס לדגל כדבר חול. לפיכך, טוען הרב משה, אין חשש שהדגל הוא מושא לפולחן עבודה זרה.

 

עם זאת, הוא מציין כי כל הדגלים הם "הבל ושטות", ולכן הוא טוען כי אין זה ראוי להכניס אותם לבית כנסת. הוא מוסיף כי בשום פנים ואופן אין להניח אותם לצד ארון הקודש. למסקנה, הרב משה פוסק שעל אף שאין זה נכון לדעתו להניף דגלים בבית כנסת, אין סיבה שיווצרו מחלוקות בקהילה סביב זה.[6]

 

הרב אברהם חיים נאה (1890–1954) פוסק בולט וחסיד חב"ד, מתנגד בתוקף למנהג להציב דגל בבית כנסת. לטענתו, בית כנסת הוא מקום שבו אנו סוגדים לה'. ככזה, מסמל את בית הכנסת את מלכות ה' בעולם. לעומת זאת, דגל ישראל מסמל את מלכות בשר ודם שסותר מבחינה זו את סמל בית הכנסת. כראיה לדבריו הוא מצטט מסוגיה ממסכת ברכות שלפרשנותו אומרת שלא ראוי לערבב בין שתי המלכויות.[7] 

בשנת 1915, במהלך מלחמת העולם הראשונה, הוקם הלגיון היהודי של הצבא הבריטי. חיילים יהודים אלה השתתפו במלחמה הגדולה ואף היה להם דגל משלהם – מנורה על רקע כחול-לבן. בשנים שלאחר המלחמה הוצג הדגל בבתי הכנסת ברחבי אנגליה.[8] ב-17 בדצמבר 1925 הובא הדגל לבית הכנסת החורבה בירושלים. לכבוד קבלת הדגל נערך טקס רשמי עם אורחים נכבדים, ביניהם הרב הראשי האשכנזי דאז, הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

 

בנאומו[9] ציטט הרב קוק את הפסוק מתהילים: "נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹקֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ" (כ, ו). הרב קוק ציין עוד כי התורה מצווה על בני ישראל להקים מחנה עם דגלים המייצגים את השבטים השונים:

 

אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִנֶּגֶד סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ. (במדבר ב, ב)

 

לאחר מכן, הוא מביא את המדרש המתאר שבמתן תורה השתתפו עשרים ושנים אלף מרכבות מלאכים מעוטרות בדגלים. מיד בני ישראל רצו שיהיו להם דגלים בדיוק כמו המלאכים, והקב"ה הסכים. בקשת דגלים זו, מלמד המדרש, מתוארת בשיר השירים (ב', ד): "הֱבִיאַנִי אֶל בֵּית הַיָּיִן וְדִגְלוֹ עָלַי אַהֲבָה":

 

"הביאני אל בית היין" זה סיני, "ודגלו עלי אהבה" [...] אמר להם הקדוש ברוך הוא מה נתאויתם לעשות דגלים חייכם שאני ממלא משאלותיכם (תהלים כ) ימלא ה' כל משאלותיך מיד הודיע הקדוש ברוך הוא אותם לישראל ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו. (במדבר רבה ב, ג)

 

מכאן מוכיח הרב קוק כי רעיון דגל ישראל הופיע במקורו כבר במעמד הר סיני. יתרה מזאת, הרב קוק מוסיף כי הדגל מייצג את צעדתנו לקראת הגאולה ומסמל (כפי שהיה במקרה זה) את האחדות הבינלאומית מאחורי המיזם הציוני. ועוד, הדגל מייצג את אותם צעירים יהודים שהקריבו את חייהם בקרב על גאולת ארץ ישראל.

 

ברור כי הרב קוק מצא לנכון להניח את דגל היהודים בסמוך לבית הכנסת זה. לפיכך, אף שרב קוק נפטר שלוש עשרה שנה לפני הקמת מדינת ישראל, אני מאמין שנאום זה יכול לעזור לנו להכיר בכך שלדגל ישראל המודרני יש ערך רוחני עבורנו, ואכן יש מקום להציבו בישיבות ובתי הכנסת שלנו.