פסחים | דף צו | פסח מצרים ופסח דורות

בהמשך למשנה לעיל (צה ע"א), שדנה ביחס שבין פסח ראשון לפסח שני, דנה משנתנו (צו ע"א) ביחס שבין הפסח הראשון שעשו אבותינו במצרים לקרבן הפסח הנעשה לדורות:

"מה בין פסח מצרים לפסח דורות? פסח מצרים מקחו מבעשור, וטעון הזאה באגודת אזוב ועל המשקוף ועל שתי המזוזות, ונאכל בחפזון בלילה אחד, ופסח דורות נוהג כל שבעה".

המשנה מונה ארבעה הבדלים בין שני הפסחים: לקיחה, הזאה, חיפזון ומשך החג. מה המשותף להבדלים אלו? נראה שלמרות הדמיון לכאורה בין שני הפסחים, פסח מצרים ופסח דורות, הרי שבמהות מדובר בשני תהליכים הפוכים. בעוד פסח מצרים עניינו תהליך של התנתקות ותנועה, פסח דורות עניינו חיבור ומנוחה.

שלושת השלבים המתוארים במשנה – הלקיחה, ההזאה והאכילה – מהווים שלושה שלבים של התנתקות מן התרבות המצרית ואליליה. התהליך שהחל בלקיחת השה באופן מופגן והמשיך בהצהרה פומבית על שחיטתו על ידי סימון הבית בדם, מסתיים באכילת בשרו. משום כך, אכילת הבשר אמורה להוביל ל"חיפזון", מצב של ניתוק ומוכנות מוחלטת ליציאה.

לעומת זאת, קרבן פסח דורות עניינו חיבור בין עם ישראל לקב"ה. משום כך את מקום החיפזון תופסת דווקא ההסבה, ובמקום שהפסח יהיה סופו של תהליך הניתוק מן הגלות, הוא תחילתו של חג בן שבעה ימים. משום כך מצאנו את קרבן פסח דורות דווקא עם הכניסה לארץ, כחלק מתהליך ההתיישבות וההתקבעות בארץ ישראל (יהושע ה, י-יב):

"וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגִּלְגָּל וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב בְּעַרְבוֹת יְרִיחוֹ. וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה. וַיִּשְׁבֹּת הַמָּן מִמָּחֳרָת בְּאָכְלָם מֵעֲבוּר הָאָרֶץ וְלֹא הָיָה עוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מָן וַיֹּאכְלוּ מִתְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן בַּשָּׁנָה הַהִיא".

הפסח בימי יהושע מבטא בדיוק את ההפך מפסח מצרים. עניינו הוא סיום ההליכה במדבר ותחילת החנייה בארץ ישראל, ולכן מיד אחריו נפסקת ירידת המן ומתחילה האכילה מלחם הארץ.

ר' צדוק הכהן מלובלין (צדקת הצדיק אות א) עמד על הבחנה זו בין הפסחים, והוא לומד ממנה על שלבים שונים בעבודת ה' של כל אדם ואדם:

"ראשית כניסת האדם לעבודת ה' צריך להיות בחפזון, כמו שמצינו בפסח מצרים שהיה נאכל בחפזון ולא פסח דורות, מפני שההתחלה לנתק עצמו מכל תאוות עולם הזה שהוא מקושר בהם צריך לשמור הרגע שמתעורר בו רצון ה' ולחפוז על אותו רגע למהר לצאת מהם אולי יוכל, ואחר כך שוב ילך במתינות ולאט כדין פסח דורות".