דילוג לתוכן העיקרי

נאומו של הרב מרדכי ברויאר, לרגל קבלת פרס ישראל

21.04.1999

הודפס בדף קשר שבת פרשת במדבר, כ"ט באייר תשנ"ט, גליון מספר 704

 

כבוד נשיא המדינה, כבוד ראש הממשלה, כבוד נשיא בית המשפט העליון, נשיאות נכבדה, קהל נכבד.


זכות גדולה היא לנו לקבל פרס מידי מדינת ישראל ביום חגה, ואנחנו מביעים בזה את תודתנו העמוקה לאלה שמצאו אותנו ראויים לכך. אולם יותר משאנחנו שמחים במה שניתן לנו, אנו משתבחים ומתפארים בכבודה של מדינת ישראל. שהרי יש מדינות המציינות את יום חגן על ידי הפגנת עוצמתן הצבאית או המדינית, ובכך הן מראות, שהמדינה היא להן ערך עליון, וערכו של האדם נמדד רק על פי ערכו לכלל. ואילו מדינת ישראל הראתה - בעצם הפרס שהיא נתנה לנו - שאין האדם קיים למען המדינה, אלא המדינה קיימת למען האדם; הוא האדם, שהמשורר כבר אמר עליו "מה אנוש כי תזכרנו" - ואף על פי כן הוא חסר רק מעט מאלהים, שהרי הוא נברא בצלם אלהים. וצלם האלהים של האדם כולל את כל הכוחות שניתנו לו, את הכישרון לדרוש ולחקור במופלא ממנו בתורה ובמדע, לגלות את צפונות העבר ואת מסתרי הטבע, להבין את יצירי רוח האדם בכל תחום מתחומי הרוח ולטפח את האמנות לכל מקצועותיה. גם גופו של האדם כלול בצלם הזה, ועל כך כבר העמידנו הילל הזקן בסיפור ידוע המובא בתלמוד. עמיתיי מקבלי הפרס בוודאי יסכימו עמי שגדול מכולם הוא האדם הגומל חסד עם חברו והמוסר את נפשו על תקנת הקהילה והחברה. הרינו עומדים כאן נרעשים ונפעמים מהמעמד הזה, שבו מדינת ישראל בחרה בנו כדי להראות לעולם את ערכיה.


לסיום אורשה להביע כאן דבר אישי. לפני שבעים ושמונה שנה - בדיוק ברגע הזה - שמחו בי הוריי על הולדת בכורם, ואני עדיין הייתי אז בגולה הדוויה. אך לפני חמשים ואחת שנה, בדיוק ברגע הזה - כבר עמדו רגליי על הרי הגליל, בבירייה הנצורה, ויחד עם חבריי מגיני הגליל שמענו את הבשורה על ייסוד מדינת ישראל. בקול הזה שבקע אלינו מהרדיו זיהינו כבר אז את קולה של מבשרת ציון על ראשית צמיחת גאולת ישראל. והנה עתה, עם צאת שנת היובל להקמת המדינה, קשה לנו להאמין במה שעינינו רואות ולהבין את המראה הגדול הזה. הלוא רק אתמול הייתה כנסת ישראל שכולה וגלמודה, גולה וסורה מפוגרומים וגירושים, פצועה פצעי מוות ממוראות השואה. והנה לפתע קמה והתנערה מעפר, הקימה מדינה איתנה ויציבה, בנתה בה יישובים ועיירות לתפארת, פיתחה תעשייה וחקלאות וטכנולוגיה עילית והגיעה להישגים מרשימים במדעי הרוח ובמדעי הטבע ובמדעי החיים, וכך הייתה למופת ולאבן שואבת גם לאומות רחוקות; ובמוסדות התורה והמדע שכוננה, הייתה למגדל אור לכל בית ישראל. והגדול שבכל הפלאים: במקום ששים ריבוא נפש שהיו בה בשעת ייסודה היא מונה עתה למעלה מחמישה מיליון יהודים שנקבצו אליה מארבע כנפות הארץ, ממזרח וממערב, מצפון ומדרום. הן זהו דבר שאין לו כל תקדים בשום אומה ולשון, והוא אצבע אלהים בעיצומה של ההיסטוריה האנושית. נותר לי עתה רק לברך את מי שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה לקבל פרס מידי מדינת ישראל שאלהי ישראל הפליא לעשות לה את כל אלה.

 

תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)