המהפכה האמריקאית, המהפכה הצרפתית ויצירת חוקה (1776–1789)
תרגום: תני בדנרש. עריכה: אורי שטרן.
***
מבוא
שתי מהפכות גדולות התרחשו במהלך המאה השמונה עשרה: המהפכה האמריקאית בשנת 1776, והמהפכה הצרפתית בשנת 1789. קשה לתפוס את כל ההשלכות של המהפכות, והדרכים המגוונות שבהן השפיעו על העולם המערבי המודרני. הפרדת דת ומדינה, חופש הביטוי, חופש דת, עיתונות חופשית, הזכות להתאגד והזכות להתכנס ולהפגין – כל אלו מהווים רק חלק קטן מסלי הערכים וממגוון הזכויות שהתפתחו במהלך המהפכות.
באמריקה, הכוחות המניעים להתנתקות מהאימפריה הבריטית היו שאיפות לעצמאות, לחופש ולחירות. המרד הצרפתי נגד שלטון המלוכה, האריסטוקרטים והאצילים הושפע מהמהפכה האמריקאית. המרד הצרפתי אף הושפע מפילוסופים כמו הובס, לוק, מונטסקייה ורוסו. מניעים נוספים להתפרצותו היו תנאי חיים ירודים, עוני, שחיתות שלטונית ומתן זכויות מינימליות לפשוטי העם.
שתי המרידות כללו אלימות, והובילו להרוגים רבים בכל הצדדים.
מהפכות אלו יצרו את הבסיס לדמוקרטיות של ימינו, וכללו הכרזות עצמאות וניסוח של מגילות זכויות. באמריקה, האבות המייסדים (ג'ון אדמס, בנג'מין פרנקלין, אלכסנדר המילטון, ג'ון ג'יי, תומאס ג'פרסון, ג'יימס מדיסון וג'ורג' וושינגטון) חיברו חוקה. החוקה, שנכתבה בשנת 1788, הושפעה מההיסטוריון היווני פוליביוס, שעסק בעיקרון הפרדת הרשויות. בנוסף, החוקה הושפעה מתפיסות עולם של פילוסופי תקופת ההשכלה – כגון לוק, שהציג את עיקרון האיזונים והבלמים.
מארי–ז'וזף המרקיז דה לה פאייט, קצין צרפתי שלחם במהפכה האמריקאית, חיבר במהלך המהפכה הצרפתית מסמך זכויות. המסמך פורסם בשנת 1789, ונקרא "הצהרת זכויות האדם והאזרח". ההצהרה נכתבה בסיועו של תומאס ג'פרסון, והושפעה ממגילת הזכויות האמריקאית. הצהרה זו מבוססת על דוקטרינת "הזכות הטבעית". היא מגינה על זכויות האדם, והופכת את כולם לשווים בפני החוק. מסמך זה הפך בסופו של דבר לחוקה הצרפתית הראשונה, ב־3 בספטמבר 1791.
הצהרות היסטוריות אלו משמשות בסיס לתפיסת חירות הפרט וליסודות הדמוקרטיה, המקובלות בעולם המערבי כיום.
החוקה בישראל
נכון להיום, ישראל היא אחת מהמדינות היחידות בעולם שמתפקדות ללא חוקה מנוסחת.
למדינת ישראל יש שלושה עשר חוקי יסוד, שממלאים תפקיד דומה לחוקה. את חלקם ניתן לשנות רק ברוב גדול. חוקים אלו עוסקים ביחסים בין רשויות המדינה ובזכויות האזרחים. חוקי היסוד משמשים כחוקה דה־פקטו עד למועד שבו ממשלת ישראל תצליח לכונן חוקה.[1]
על אף שטרם נכתבה כזו, רעיון החוקה הישראלית הוצע לפני עשרות שנים. ביום הקמת המדינה הקריא דוד בן גוריון את מגילת העצמאות. בין הצהרות והחלטות רבות המכירות בערכים יהודיים ואוניברסליים, המסמך קובע שיש לכונן חוקה עד ל־כ"ז באלול ה'תש"ח. עם זאת, כינון החוקה נדחה שוב ושוב.
אז, כמו היום, היה מי שהתנגד לעצם הרעיון של חוקה בישראל. רבים מאמינים שההתנגדות העיקרית מגיעה מהקהילה הדתית, אולם גם ראש הממשלה בן גוריון עצמו הביע התנגדות חריפה. בישיבת ממשלת ישראל ב־ט' בכסלו ה'תש"ט, ראש הממשלה הסביר את עמדתו. ראשית, הוא טען נגד עצם התיאוריה שכל מדינה צריכה חוקה. שנית, הוא הטיל ספק בהיגיון של נתינת כוח רב יותר לחוקים מסוימים על פני אחרים. בנוסף, הוא הסביר שבהתחשב באתגרי אותה השנה, אין מספיק זמן להתמודד עם כל העניינים המשפטיים המורכבים שמשימה כזו תדרוש.[2]
התנגדות דתית
הדעה הרווחת בציבור הישראלי היא שדתיים יכולים לקבל רק את התורה כחוקה, ושהם לא יכירו בשום חוקה מחייבת אחרת. השקפה זו הועלתה לפני קום המדינה. בוועידת "אגודת ישראל" בשנת 1937 הוצהר כך:
קיומה של מדינה יהודית אפשרי רק אם חוקת התורה מוכרת בתור החוקה היסודית של המדינה ושלטון התורה מוכר בהנהגתה... מדינה של יהודים מבלי שתעמוד על יסודות התורה וחוקיה, היא התכחשות למקור ישראל... אי אפשר לה שתיקרא בשם מדינה יהודית.[3]
השקפה דומה מופיעה בכתביו של הרב חיים עוזר גרודזנסקי.[4] במכתב מאותה שנה, הוא טוען שאם תקום מדינה יהודית ותכונן חוקה, על יהודים יראי שמיים לוודא שזכויותיהם הדתיות מוגנות.[5]
חוקות תורניות
למרות שדאגה מחוקה חילונית מופיעה במקורות ובכתבים מסוימים, לא היה זה בהכרח הקונצנזוס הרבני.[6]
מספר רבנים הקשורים לציבור החרדי ניסו לכתוב חוקות תורניות. כתב עת המוקדש לחוקות תורניות פירסם שתיים מהן: הראשונה נכתבה על ידי הרב משה בלוי, מנהיג 'העדה החרדית'. השנייה נוסחה על ידי ד"ר יצחק ברויאר, הנשיא הראשון של הסתדרות "פועלי אגודת ישראל".[7]
שתי ההצעות התבססו ברובן על ערכי וחוקי התורה, אולם אף אחת מהן לא הייתה מעשית במיוחד. הן לא הביאו בחשבון את העובדה שרוב היהודים בישראל באותה תקופה לא היו דתיים. ניסיונות אלו מוכיחים שהיו רבנים בקהילה החרדית שהאמינו שהציבור הדתי יכול להיות חלק ממדינת ישראל.
למעשה, רבנים שקלו, דנו והתווכחו על חיבור חוקה למדינה היהודית המודרנית כבר משנת 1937.[8] הרב הראשי האשכנזי באותה עת, הרב יצחק הלוי הרצוג, השקיע רבות בניסיון לחבר חוקה. התכתבויותיו וחיבוריו הרבים בנושא מעידים על מסירות רבה לכך.[9]
הרב הרצוג היה משוכנע שניתן יהיה לבסס חוקה על חוקי התורה. הוא האמין שיוכל לשכנע את מנהיגי המדינה החדשה לקבל את ההלכה היהודית כבסיס החוק הרשמי, ופעל במרץ כדי לתווך רעיונות דתיים לחילונים. הוא עסק בין השאר בזכויות של גויים, באפשרות למנות נשים לתפקידים ציבוריים, ובמעמדם של בתי דין חילוניים.
הצעת החוקה של ד"ר לאו כהן
הרב ד"ר זרח ורהפטיג,[10] ממנהיגי תנועת המזרחי, היה חלוץ בקהילה המשפטית בישראל בניסיונו ליצור חוקה. בשנת 1947 הוא מונה רשמית על ידי הוועד הלאומי לכנסת ישראל להוביל את המאמץ.
לאחר הקמת המדינה, בן גוריון החליט שהסוכנות היהודית צריכה להיות מעורבת בתהליך יצירת החוקה. הוא מינה את ד"ר לאו כהן, מומחה למשפט חוקתי שעבד בסוכנות היהודית, לכתיבת חוקת המדינה החדשה.
ד"ר כהן, יהודי דתי, רכש את השכלתו המשפטית בגרמניה. באוגוסט 1948, הוא הגיש את הצעתו לוועדה של ד"ר ורהפטיג. לוועדה הוגשו בנוסף ארבע הצעות אחרות, אך הטיוטה של כהן התקבלה.
הצעתו של כהן פותחת בהקדמה המכירה במשמעות הדתית של הקמת מדינת ישראל ומודה לה' על כך. עם זאת, בחלק המשפטי אין אזכור של חוקי התורה. ד"ר ורהפטיג שלח את ההצעה לשישה עשר רבנים וביקש מהם חוות דעת. מתגובות הרבנים עולה כי הם היו מאוכזבים מהטקסט, שלדעתם היה חילוני לחלוטין ולא סיפק משמעות דתית רבה.[11]
הרב הרצוג התאכזב במיוחד, שכן הצעתו של כהן הייתה שונה מאוד מההצעה האידאלית בעיניו. בתגובתו הוא ציין את ההקדמה בעלת התוכן האמוני (בשונה ממגילת העצמאות, שאין בה התייחסות מפורשת לקב"ה), אולם מחה על השפה החילונית של ההצעה. הרב הרצוג אף הטיל ספק בלגיטימיות של כל הצעה שעלולה לסתור את חוקי התורה.
בתגובה לחששות שהכרזה על היהדות כדת הרשמית של המדינה תסתור ערכים דמוקרטיים, טען הרב הרצוג שכבר ישנם תקדימים במדינות דמוקרטיות אחרות. דוגמה לכך היא אירלנד, שדתה הרשמית היא הנצרות.
גם הרב הראשי הספרדי, הרב בן ציון עוזיאל, הגיב לטיוטה של ד"ר כהן. באמת מהערותיו הוא התנגד לחוק ששבת חייבת להיות יום מנוחה לכל תושבי ישראל. הוא טען שחוק כזה עלול לפגוע ביהודים החיים בחו"ל במדינות נוצריות, שכן ניתן לטעון שעליהם להימנע באופן דומה מעבודה בשבת הנוצרית – כלומר ביום ראשון.
ד"ר כהן שינה את הטיוטה לאור הביקורת והוסיף עוד סממנים דתיים. יצוין שעל אף שהרבנים הביעו ביקורת, הם לא דחו את עצם הרעיון של חוקה.
בשנת 1950, פרסם הרב שמואל טוביה (טיבור) שטרן,[12] רב שכיהן במספר קהילות (ביניהן קנזס סיטי, אוקלנד ומיאמי ביץ'), יצירה מרשימה של שני כרכים בשם "חוקת עולם". במסגרת היצירה הוא הציע פרשנות מלומדת להצעת החוקה של ד"ר כהן. בהקדמה לספרו הוא קרא בדרמטיות לכל היהודים הדואגים לתורה וערכיה להתערב בהשפעה על יצירת חוקה בישראל.
גישות דתיות למדינה יהודית חילונית
התגובות השונות לחוקה משקפות שלוש גישות קלאסיות שהעולם הדתי נוקט כלפי מדינת ישראל עוד מראשית הציונות.
הגישה הראשונה טוענת שאין ערך למדינה יהודית שאינה תואמת לחוקי התורה מילה במילה. זהו סטנדרט כמעט בלתי אפשרי. השקפה זו באה לידי ביטוי בהצהרת "אגודת ישראל", ומהווה קו מחשבה שמנתק את הציבור הדתי מהמדינה.
את ההשקפה השנייה ניתן למצוא בכתביו של הרב הרצוג, והיו שותפים לה חלק מבני הקהילה החרדית. הרב הרצוג האמין כי ניתן לשלב דיני תורה בתוך המסגרת של מדינה מודרנית. לפי תאוריה זו, הקמת המדינה היהודית נוגעת לא רק לגאולת העם אלא גם לגאולת התורה עצמה.
בפרספקטיבה זו, חזונו של הנביא ישעיהו (א, כו), "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה", הוא מרכיב חיוני בגאולה העתידית. סוף סוף, אחרי אלפיים שנה, הגיעה ההזדמנות להגשים את האידיאל של יישום חוקי התורה במדינה יהודית. האתגר, כמובן, הוא תרגום האידיאל למציאות.
אסכולת המחשבה השלישית בתוך הקהילה הדתית היא הפרגמטית ביותר. הצעתו של ד"ר כהן, וכן תגובות ששלחו לו רבנים, הן דוגמאות מצוינות לגישה שסבורה שיש להגיע לפשרות אם ברצוננו ליצור בית יהודי לכל עם ישראל. על אף שאין זו מדינת תורה אידיאלית, תהא זו מדינה יהודית.
[1] לסיכום של העיסוק בחוקת מדינת ישראל, ראו: פרופ' גדעון ספיר, המהפכה החוקתית (אוניברסיטת בר אילן).
[3] כפי שצוטט על ידי זרח ורהפטיג, חוקה לישראל – דת ומדינה (הפועל המזרחי), עמ' 55.
[4] 1863–1940.
[5] אגרות ר' חיים עוזר (בני ברק, 2000), עמ' 338.
[6] טענה זו היא התזה המרכזית של ספרון שנכתב על ידי הפרופסורים למשפטים שוקי פרידמן ועמיחי רדזינר, חוקה שלא כתובה בתורה (המכון הישראלי לדמוקרטיה).
[7] הרב משה בלוי, "יסודות לחוקה במדינה היהודית", וכן הרב ד"ר יצחק ברויאר, "תכנית לחוקה במדינה היהודית", יבנה ג (ירושלים, ניסן 1949).
[8] הרבנים דאגו בעיקר לשימור הזכויות הדתיות של הקהילה הדתית. ראו הערה 6, עמ' 27–32.
[9] שלושה כרכים של כתביו פורסמו על ידי הרב ד"ר איתמר ורהפטיג תחת השם "תחוקה לישראל על פי התורה", מוסד הרב קוק.
[10] 1906–2002.
[11] לסיכום התגובות הרבניות, ראו בספרו של הרב הרצוג (הערה 9), כרך ג, עמ' 37–48.
[12] 1920–2004.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)