מגילה | דף כח | בתי כנסיות שבבבל

הגמרא בדף כח ע"ב מביאה את דבריו של רב אסי:

"בתי כנסיות שבבבל – על תנאי הן עשויין, ואף על פי כן אין נוהגין בהן קלות ראש".

הפוסקים עסקו רבות באופיו של תנאי זה: האם מדובר דווקא בבתי הכנסת שנבנו בבבל לאחר חורבן בית ראשון, כשהבונים היו סמוכים ובטוחים שהם עתידים להיגאל לאחר שבעים שנה, האם בבתי כנסיות הנבנים לאחר מכן יש צורך להתנות במפורש או שהתנאי חל מאליו ועוד.

אנו נתמקד במחלוקתם של רש"י והתוספות על אתר. רש"י פירש שהתנאי המדובר הוא "על מנת שישתמשו בהן" לכל צורך שירצו, ומשמע שמדובר גם בזמן שהם בנויים. אולם התוספות חלקו על כך וצמצמו את היתר השימוש בבתי כנסיות שבבבל ל"כל זמן שהן בטלין". לדעתם כשבתי הכנסיות עודם בנויים אסור להשתמש בהם אפילו תשמיש שאינו של קלות ראש, והתנאי בנוגע לקדושתם נובע מכך שהם עתידים להתבטל כשעם ישראל ייגאל וישוב לארצו.

חלק מן האחרונים, ובראשם המגן אברהם (קנא, טו), הקשו על שיטת התוספות מדבריו של רבי אלעזר הקפר (להלן כט ע"א): "עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל". אם בתי הכנסיות עתידים לעלות לארץ ישראל, נמצא שקדושתם לא תיבטל לעולם!

תירוצים רבים הוצעו לקושיה זו, ואנו נעסוק בדבריו של בעל ה'קרבן נתנאל' על הרא"ש בפרקנו (סימן ז' אות נ'):

"ולי נראה דלא קאמר אלא שיקבעו בא"י... ולא יהיה בהם קדושת בהכ"נ, רק קדושת א"י".

על פי הקרבן נתנאל נראה שבתי הכנסת שבבבל הם מעין 'ארץ ישראל שבגלות': הם אינם דומים לבתי כנסיות שבארץ ישראל, שמעלתם גדולה משל ארץ ישראל כולה, אלא לכל מקום אחר בארץ ישראל.

הקרבן נתנאל אומר זאת כדי להסביר את שיטת התוספות, שבתי הכנסת שבבבל עתידים להיבטל מקדושתם ולכן קדושתם פוחתת כשהם חרבים, אך אפשר שהבנה מעין זו היא בסיס דווקא לדבריו של רש"י, שסבר שהחיסרון בקדושתם של בתי הכנסת שבבבל קיים לא רק בחורבנם אלא גם בבניינם: בניגוד לארץ ישראל, שבה בתי הכנסת משמשים מעין תחליף לבית המקדש שחרב, בתי הכנסת שבבבל, על אף שהם נקראים 'מקדש מעט', לא נועדו לשמר את קדושת המקדש בקרב העם אלא את קדושתה של ארץ ישראל. בתי הכנסת, בכל מקום שהם, נועדו לשמר בקרבנו זכר למה שאיבדנו: בארץ ישראל – זכר למקדש, ובחוץ לארץ – זכר לארץ ישראל.

נסיים בדבריו של בעל ה'כלי יקר', שהסביר על פי זה את דברי הגמרא במסכת ברכות, שדנה בשאלה כיצד ייתכן שיש בבבל אנשים המאריכים ימים, שהרי כתוב "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיכם לתת להם" – דווקא בארץ ישראל ולא בחו"ל. הגמרא מתרצת שהסיבה לאריכות ימיהם של זקני הגולה היא שהם "משכימים ומעריבים לבתי כנסיות", והכלי יקר (דברים יא, כא) הסביר:

"ונראה לפרש על דרך שאמרו חז"ל שעתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוצה לארץ שיקבעו בארץ ישראל וכו', ואם כן האדמה שבכל בתי כנסיות של חוצה לארץ זו היא האדמה של ארץ ישראל, שהרי לעתיד יקבע ה' הבתי כנסיות, הבנין והקרקע מכל וכל, אל ארץ ישראל, ואם כן ודאי האדמה ההיא אדמת קודש היא וחלק מן אדמת ארץ ישראל, והמשכים והמעריב בכל יום לבתי כנסיות דומה כאילו בכל יום הוא עומד על האדמה אשר נשבע ה' לאבותם".

המשכים ומעריב לבתי כנסיות זוכה לטעום מטעמה של ארץ ישראל, וגם כשהוא בסוף מערב – ליבו במזרח. אפשר שכך הוא גם ביחס למשכים ומעריב לבתי כנסיות שבארץ ישראל – שהוא זוכה לטעום מטעמה של הגאולה העתידה ושל בית המקדש שייבנה במהרה בימינו אמן.