מגילה | דף ל | פורים משולש

בגמרא בדף ל ע"א נחלקו רב ושמואל בדין קריאת פרשת זכור ב"פורים משולש". לדעת רב, מכיוון שפורים דפרזים חל ביום שישי, יש להקדים את קריאת 'זכור' לשבת שלפני כן. שמואל, לעומת זאת, סבור שניתן לאחר את הקריאה לשבת, שהיא ט"ו באדר, וכך לקרוא 'זכור' בעיצומו של יום הפורים.

רב מבהיר לשמואל כי קריאת פרשת זכור נדרשת להתבצע לפני חג הפורים, שכן הזכירה קודמת לעשייה. שמואל אינו חולק על כך, אלא שלדעתו יש להתייחס לשני ימי הפורים (דפרזים ודמוקפים) כאל חטיבה אחת, ונמצא שהזכירה אינה קודמת לעשייה, אלא מתקיימת באותו יום – בט"ו באדר.

טענתו של שמואל כלפי רב שימשה מקור לפולמוס גדול בעניין פורים המשולש. הגמרא לעיל בדף ד' חידשה שכאשר ט"ו באדר חל בשבת, נדרשים גם בני הערים המוקפות חומה להקדים את הקריאה ליום י"ד באדר, שכן חכמים אסרו לקרוא את המגילה בשבת, ואין אפשרות לדחות את הקריאה ליום ראשון, שהוא ט"ז באדר. הגמרא שם מוסיפה שגם מתנות לאביונים ניתנות ומתחלקות בשנה כזו בי"ד באדר, שכן העניים נושאים את עיניהם למקרא המגילה.

אלא שבאותה הסוגיה בדף ד' אין מבואר אימתי ינהגו המוקפים בשנה זו בשאר מנהגי הפורים: קריאת התורה, אמירת על הניסים, משלוח מנות וסעודת פורים. הדבר אינו מבואר בבבלי, אך נידון בפירוש בירושלמי (מגילה א, ד). הירושלמי מסביר שאין אפשרות לסעוד סעודת פורים בשבת, משום שמטרתה של הסעודה היא להרבות בשמחה, ואילו בשבת אנו שמחים בלאו הכי מכוח קדושת השבת, בבחינת "ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג", ומכאן שאין ברירה אלא לדחות את סעודת פורים, וממילא גם את משלוח המנות, ליום ראשון, ט"ז באדר. דברי הירושלמי הובאו ברי"ף ובר"ן, ונפסקו להלכה בשולחן ערוך.

אמירת "על הניסים", וכן קריאת התורה המיוחדת לפורים, נשארו במקומן – בט"ו באדר שחל בשבת.

נמצא אפוא שלהלכה הפורים "משולש": בי"ד באדר קוראים מגילה ונותנים מתנות לאביונים, בט"ו באדר (שבת) אומרים על הניסים וקוראים בתורה ובט"ז באדר סועדים סעודת פורים ושולחים משלוח מנות. זהו הפורים המשולש המוכר לנו היום, כפי שנפסק להלכה בשולחן ערוך (אורח חיים תרפח, ו).

אחד מבני הפלוגתא הגדולים של מרן הבית יוסף, בעל השולחן ערוך ורבה של צפת, היה רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח), רבה של ירושלים. אחת המחלוקות הקשות והנוקבות בין חכמי צפת לחכמי ירושלים נגעה לאפשרות לחדש את סמיכת החכמים בארץ ישראל, אך היו גם מחלוקות נוספות. גם בנידון שלפנינו סלל המהרלב"ח דרך חדשה ושונה לחלוטין מזו של השולחן ערוך. הוא מעיד על עצמו שכאשר עלה לגור בירושלים החל לעיין בהעמקה בהלכה זו של פורים שחל בשבת, והגיע למסקנה שהתלמוד הבבלי חולק על ההלכה המחודשת שבתלמוד הירושלמי לעיל. ומניין למד המהרלב"ח (בשו"ת סימן ל"ב) שיש מחלוקת בדבר?

"...מצא ראיה בתלמודינו דאין מאחרין השמחה ליום ראשון ממאי דחלקו רב ושמואל בפרק בני העיר על פורים שחל להיות בערב שבת... ושמואל אמר מאחרים כיון דאיכא מוקפין דעבדי בחמסר עשייה וזכירה בהדי הדדי קאתיין. הרי אמרו בכאן בפירוש דעבדי מוקפין בחמסר. ואם הסעודה אינן עושים בט"ו מאי קעבדי... שסתם עשייה בפורים הוא על המשתה".

שמואל קבע בסוגייתנו שיש לקרוא פרשת זכור בשבת, וכך הזכירה והעשייה הן ביום אחד. עשיית הפורים היינו סעודת פורים, ומכאן, לדעת המהרלב"ח, הוכחה מפורשת שסעודת פורים היא בשבת ולא ביום ראשון. על פי עמדה זו, המושג "פורים משולש" אינו קיים: הפורים מתקיים במלואו בט"ו באדר (בשבת), למעט מקרא מגילה, שאותו מקדימים ליום שישי. ביום ראשון, ט"ז באדר, חוזרים לשגרה.

המשנה ברורה הזכיר את חידושו הגדול של המהרלב"ח, אך טען שמנהג ירושלים איננו כדבריו, אלא כפשטות פסק השולחן ערוך, שעורכים פורים משולש. בשו"ת יחווה דעת (א, צ) סיכם הרב עובדיה יוסף זצ"ל בהרחבה רבה את הדעות השונות בנושא, ואף הוכיח שכבר נחלקו בשאלה זו חלק מרבותינו הראשונים. להלכה מסיק הגר"ע יוסף, כמובן, כדעת השולחן ערוך, אך הוא מצטט גם את דעת הפרי חדש ואחרונים נוספים, שטענו שיש "לצאת ידי כולם" ולערוך גם בשבת עצמה סעודה חגיגית, או לפחות להוסיף לאחת מסעודות השבת תבשיל חשוב לכבוד הפורים. נראה שיש להתבסס בהכרעה כזאת על דברי החתימה של הרמ"א לאורח חיים ביחס לסעודה או לשמחה בי"ד באדר הראשון:

"מכל מקום ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים; וטוב לב משתה תמיד".