הפטרת בחוקותי | ברוך הגבר

 

עקב תקלה טכנית השיעור נשלח השבוע בגרסה לא ערוכה. בעזרת ה' נעלה את הגרסה הסופית בקרוב.

ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל: הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים: לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי ה':

חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר חֲרוּשָׁה עַל לוּחַ לִבָּם וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם: כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם עַל עֵץ רַעֲנָן עַל גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת: הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה חֵילְךָ כָל אוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן בָּמֹתֶיךָ בְּחַטָּאת בְּכָל גְּבוּלֶיךָ: וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי עַד עוֹלָם תּוּקָד: כֹּה אָמַר ה' אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ: וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב: בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶ כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי: עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא מִי יֵדָעֶנּוּ: אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו: קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל: כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ: מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ יסורי (קרי: וְסוּרַי) בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה': רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה: (ירמיהו טז, יט – יז, יד)

 

א. הקשר בין הפרשה להפטרה

הפסוקים 'ארור הגבר אשר יבטח באדם' עונשו, ולאידך גיסא 'ברוך הגבר אשר יבטח בה' ' ושכרו מקבילים לנתינת השכר 'אם בחקתי תלכו' בפרשתנו, ולנתינת העונש על 'ואם בחוקתי תמאסו'. על הפסוקים הנזכרים בהפטרתנו ומשמעם לנבואה נדון בע"ה להלן.

ככלל, נבואתנו היא חלק ממגילת התוכחות של ירמיהו מימי יהויקים, וגם בכך היא מתאימה לתוכחה בפרשתנו. אומנם, ממגילת תוכחות זו ישנן הפטרות נוספות, כהפטרת צו והפטרת תשעה באב.

 

ב. נבואת הפורענות

ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל: הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים: לָכֵן הִנְנִי מוֹדִיעָם בַּפַּעַם הַזֹּאת אוֹדִיעֵם אֶת יָדִי וְאֶת גְּבוּרָתִי וְיָדְעוּ כִּי שְׁמִי ה': חַטַּאת יְהוּדָה כְּתוּבָה בְּעֵט בַּרְזֶל בְּצִפֹּרֶן שָׁמִיר חֲרוּשָׁה עַל לוּחַ לִבָּם וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם: כִּזְכֹּר בְּנֵיהֶם מִזְבְּחוֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם עַל עֵץ רַעֲנָן עַל גְּבָעוֹת הַגְּבֹהוֹת: הֲרָרִי בַּשָּׂדֶה חֵילְךָ כָל אוֹצְרוֹתֶיךָ לָבַז אֶתֵּן בָּמֹתֶיךָ בְּחַטָּאת בְּכָל גְּבוּלֶיךָ: וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ כִּי אֵשׁ קְדַחְתֶּם בְּאַפִּי עַד עוֹלָם תּוּקָד:

הנבואה כאמור, מימי יהויקים בן יאשיהו (ויפורט להלן), שעשה הרע בעיני ה', ושב אל חטאי מנשה ואמון, אבותיו הזקנים. הוא חידש גם את במות התופת בגיא בן הינם לעבודת המולך, בנה מזבחות לבעלים, נהג בעריצות ובחוסר יושר בבני עמו ושפך את דמיהם של רבים מהם, כולל של נביא ה'.

ירמיהו פותח בשבחו של ה', שהוא המגן עלינו ביום צרה, וכל הגויים עתידים להודות בגדולתו ובאלוהותו על כל העמים. לכן שואל הנביא את בני עמו, מדוע הם נמשכים דווקא אחרי אלוהי העמים, העתידים להיבטל מן העולם. הוא מאשים את בני עמו, שהם זוכרים את מזבחותיהם כדרך שאנשים זוכרים את בניהם. זה אינו רק דימוי ספרותי. הם אפילו מעדיפים את המזבחות על הבנים, וזובחים את בניהם על המזבחות. העונש שהוא מבטיח להם מדבר בעד עצמו.

 

ג. הגבר הארור והגבר הברוך

כֹּה אָמַר ה' אָרוּר הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בָּאָדָם וְשָׂם בָּשָׂר זְרֹעוֹ וּמִן ה' יָסוּר לִבּוֹ: וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב:

בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו וְלֹא יִרְאֶ כִּי יָבֹא חֹם וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי:

עָקֹב הַלֵּב מִכֹּל וְאָנֻשׁ הוּא מִי יֵדָעֶנּוּ: אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָיו:

הנביא מדמה את הבוטח בה' לעץ שתול על מים. גם משורר תהילים השתמש כלפי העוסק בתורה בדימוי זה:

אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב: כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה: וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ וְעָלֵהוּ לֹא יִבּוֹל וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ (תהילים א', א-ג):

האם קיים קשר בין העוסק בתורה לבין הגבר אשר יבטח בה'? ננסה לענות על כך דרך מקום שלישי שמופיע עץ בתיאור דומה:

וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבּוֹל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר כִּי מֵימָיו מִן הַמִּקְדָּשׁ הֵמָּה יוֹצְאִים (יחזקאל מ"ז, יב).

הנביא יחזקאל מתאר עץ המושקה מן המים היוצאים מן המקדש, ולכן פריחתו מתמדת ופריו מתמיד. בקודש הקדשים במקדש מצויים שני דברים: לוחות העדות ועמהן ספר התורה, ויחד עימם צנצנת המן. האדם שבתורת ה' חפצו, ובה הוא הוגה יום ולילה, שותה ממימי המקדש דרך לוחות העדות וספר התורה. הגבר הבוטח בה' שותה ממימי המקדש דרך צנצנת המן, המבטאת את תלותו של האדם במזון מן השמים, אך גם את בטחונו בה' בכך שאינו לוקט ככל יכולתו, אלא רק את מזונותיו ומזונות בני ביתו הסמוכים על שולחנו ליום הזה. שתי ברכות בלבד נתחייבנו מן התורה – ברכת התורה וברכת המזון.

להבנתנו נראה, שלא מדובר בפסוקים אלו על מוסר תיאורטי, אלא על יאשיהו, אביו של יהויקים, שבימיו נאמרה הנבואה. לא היה מלך כיאשיהו בביטחונו הגדול בה'.

וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ (מלכ"ב כ"ג, כה):

יש דבר האומר דרשני בהבטחה שופעת הטוב ליאשיהו, אחרי שהנביא יודע שנהרג בדמי ימיו (בן שלושים ותשע) במגידו בידי פרעה נכו וצבאו. אפשר שנוכל ללמוד מדברי הנביא כאן אמונה בעולם הבא ובשכרו הטוב של יאשיהו שם.

לעומתו – 'ארור הגבר אשר יבטח באדם' הוא יהויקים בנו, שבטח בתחילה בפרעה נכו, שהרג את אביו, והמליך אותו במקום אחיו יהואחז. יהויקים הבטיח לפרעה נכו, הורג אביו, כספים רבים מירושלים כדי שפרעה יסכים להמליך אותו.

ירמיהו נוהג בנבואות רבות ליצור השוואה ניגודית בין יאשיהו הצדיק ליהויקים בנו, שאינו הולך בדרכו. ניתן דוגמה:

הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ... אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ: דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם ה' (ירמיהו כ"ב, יג-טז):

הציפיות של יהויקים שילך בדרך יאשיהו אביו באות לידי ביטוי גם בנבואת הפורענות שדיברנו בה לעיל. עזיבת הקב"ה, שהוא אל האמת היחיד לטובת הבלי הגויים הייתה גם בנבואה בראשית ימי יאשיהו. נשווה:

ה' עֻזִּי וּמָעֻזִּי וּמְנוּסִי בְּיוֹם צָרָה אֵלֶיךָ גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי אָרֶץ וְיֹאמְרוּ אַךְ שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ הֶבֶל וְאֵין בָּם מוֹעִיל: הֲיַעֲשֶׂה לּוֹ אָדָם אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים... מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ יסורי (קרי: וְסוּרַי) בָּאָרֶץ יִכָּתֵבוּ כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה':

בימי יאשיהו, בתחילת המהפכה הדתית ועוד לפני שצברה תנופה אמר הנביא:

הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים וְעַמִּי הֵמִיר כְּבוֹדוֹ בְּלוֹא יוֹעִיל... כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם (שם ב', יא-יג):

יאשיהו שמע בקול הנביא, והעמיק את המהפכה הדתית ואת השיבה אל ה'. יהויקים עשה את ההיפך הגמור.

 

ד. עונשו של יהויקים

קֹרֵא דָגַר וְלֹא יָלָד עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט בַּחֲצִי יָמָו יַעַזְבֶנּוּ וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל:

הקורא (ציפור גדולה) דוגר על ביצים שלא הוא הטיל, וכך גוזל את בניו – קניינו של עוף אחר. כך הוא גם העושה עושר ולא במשפט. שוב נראה, שכוונתו של הנביא ליהויקים שבימיו נאמרת תוכחה זו, שחידש בתפארת את ארמונו על חשבון מצוקת העם:

הוֹי בֹּנֶה בֵיתוֹ בְּלֹא צֶדֶק וַעֲלִיּוֹתָיו בְּלֹא מִשְׁפָּט בְּרֵעֵהוּ יַעֲבֹד חִנָּם וּפֹעֲלוֹ לֹא יִתֶּן לוֹ: הָאֹמֵר אֶבְנֶה לִּי בֵּית מִדּוֹת וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי וְסָפוּן בָּאָרֶז וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר: הֲתִמְלֹךְ כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז ... כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ כִּי אִם עַל בִּצְעֶךָ וְעַל דַּם הַנָּקִי לִשְׁפּוֹךְ וְעַל הָעֹשֶׁק וְעַל הַמְּרוּצָה לַעֲשׂוֹת (שם כ"ב, יג-יז):

הנביא אומר לו: 'בחצי ימיו יעזבנו'. אכן, יהויקים מת בן שלושים וחמש[1], מחצית כמות השנים מ'ימי שנותינו בהם שבעים שנה'[2], שנותיו של דויד מלכנו.

עוד אומר לו הנביא - 'ובאחריתו יהיה נבל'. אולי כמו 'ובאחריתו יהיה נבלה', כלומר, גופה מושלכת ללא קובר. כל זה כאמור בנבואה שהבאנו:

לָכֵן כֹּה אָמַר ה' אֶל יְהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת לֹא יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה: קְבוּרַת חֲמוֹר יִקָּבֵר סָחוֹב וְהַשְׁלֵךְ מֵהָלְאָה לְשַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלִָם (שם שם, יח-יט)[3]:

 

ה. מקוה ישראל ה'

מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה' כָּל עֹזְבֶיךָ יֵבֹשׁוּ... כִּי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים אֶת ה'

המילה 'מקוה' מתפרשת על פי הפשט כמקור תקוה. ממילא עוזב ה' יבוש – מלשון אכזבה (הקרובה ללשון בושה). במשל 'מקוה' הוא מקור מים חיים, ועוזב  ה' יבוש מלשון התייבשות מחמת חוסר מים.

רבי עקיבא דרש פסוק זה במשנתו:

עברות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עברות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה חברו את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו עברות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר עברות שבין אדם לחברו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חברו

אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מיטהרין מי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל (יומא ח', משנה ט).

גם בדבריו של רבי עקיבא ה' נמשל למקווה מים, אך לא לצורך שתייה אלא לצורך היטהרות, וכדרך ההיטהרות לפני ה' ביום הכיפורים. בכך חלק רבי עקיבא על פרשנותו של רבי אלעזר בן עזריה לפסוק זה ביום שנתמנה לראשות הסנהדרין ביבנה. הם נחלקו בפיסוקו הפרשני של הפסוק:

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ (ויקרא ט"ז, ל):

רבי אלעזר בן עזריה פיסק: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' – תִּטְהָרוּ.

משמע, יכפר רק על חטאתיכם שלפני ה', שבין אדם למקום, אך לא על חטאתיכם שלפני חבריכם, עד שירצה את חברו. המילה 'תטהרו' בשיטתו בודדת, ומזכירה[4] את חלוקת הפסוק בסדר העבודה בתפילת מוסף של יום הכיפורים:

וכך היה אומר אנא השם עוו פשעו חטאו לפניך עמך בית ישראל אנא בשם כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעוו ושפשעו ושחטאו לפניך עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה עבדך לאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה'

והכהנים והעם העומדים בעזרה כשהיו שומעים שם המפורש שהוא יוצא מפי כהן גדול היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

ואף הוא היה מתכוון לגמור את השם כנגד המברכים ואומר להם 'תטהרו'.

אך רבי עקיבא מפסק כבעלי הטעמים: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם – מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ.

עם ישראל נטהר מכל חטאיו לפני ה', וה' הוא 'מקווה המטהר את הטמאים' על פי הנאמר בהפטרתנו: מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל ה'.