שמואל א | פרק ב | שמואל אל מול בני עלי

לאורך הפרק מתוארים לסירוגין שני נושאים שלכאורה אינם קשורים: הראשון הוא חטאי בני עלי, והשני הוא הגעתו של שמואל והשתלבותו בעולם המקדש. דומה ששילוב שני הנושאים אינו מקרי. נראה שבפרק מודגשת מאוד השוואה ניגודית בין השניים: בעוד בני עלי מנאצים את מנחת ה' ועושקים את האנשים שעולים למקדש, שמואל מייצג את ההפך הגמור: וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל הֹלֵךְ וְגָדֵל וָטוֹב גַּם עִם ה' וְגַם עִם אֲנָשִׁים (ב, כו).

דומה שההדגשה כי שמואל גדל וטוב גם עם ה' וגם עם אנשים, מתכתבת עם שני נושאים משמעותיים, האחד גלוי והשני סמוי:

מול עלי ובניו: עוד בפרק א', מצאנו שעלי גוער בחנה על לא עוול בכפה, בניסיון לשמור על כבודו של המקדש. חנה לעומתו ביטאה רעיון הפוך: את יכולתו של אדם פשוט, שאיננו משבט הכהונה, להתקרב לה' ולשפוך את לבו לפניו. ובפרקנו כאשר עלי מוכיח את בניו על חטאיהם, עולה תפיסתו הרוחנית: "אִם יֶחֱטָא אִישׁ לְאִישׁ וּפִלְלוֹ אֱלֹהִים וְאִם לַה' יֶחֱטָא אִישׁ מִי יִתְפַּלֶּל לוֹ" (ב, כה) – עלי מדגיש את החטא כלפי שמיא כבעיה המרכזית במעשיהם, ולא את חטאיהם כלפי העם. בהמשך, בניו של עלי לוקחים את ההתמקדות במקדש צעד אחד קדימה, ואפילו בתחום הקודש הם אינם פועלים לשם שמים (הקבלות לפסוקי מתנות כהונה שבתורה מחדדות עוד יותר את האבסורד שבדבר), אלא משעבדים את המקדש להנאותיהם האישיות – על חשבון הקודש והעם גם יחד. חנה ובנה שמואל מייצגים את האנטיתזה: יכולתם של אנשים שאינם משבט הכהונה להתקרב אל המקדש ואל ה', והדגשת השמיעה בקול ה' וענייני בין אדם לחברו על פני עולם המקדש כמטרה העליונה. וכפי שיאמר שמואל עצמו בהמשך הספר: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל הַחֵפֶץ לַה' בְּעֹלוֹת וּזְבָחִים כִּשְׁמֹעַ בְּקוֹל ה' הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (שמ"א טו, כב). עוד על ההשוואה הניגודית בין בני עלי לבין שמואל בדברים המצורפים של הרב אמנון בזק.

בהשוואה ליוסף: המאמר המצורף של פרץ סגל עומד על הקבלה מרתקת בין דמותו של שמואל כמיועד לרשת את עלי לבין דמותו של יוסף כמיועד לרשת את יעקב. ביסוס רחב של ההקבלה תוכלו למצוא במאמר. לאור ההקבלה הזו, הוא מציין הבדל, כמעט היפוך, בין שתי הדמויות: יוסף, המסומן כדמות המועדפת על ידי אביו וככזה המסוגל לדעת את העתיד על ידי חלומות, משתמש בסגולות הללו כדי להתנשא על אחיו. ואילו שמואל הגדל וצומח כדמות בעלת שיעור קומה, העומד כאנטיתזה אל מול אנשים גרועים בהרבה מאחי יוסף – בני עלי על שלל חטאיהם – איננו מתנשא עליהם ולו לרגע. אפילו כאשר הוא מקבל נבואה מפורשת על סופו של בית עלי, הוא מתבייש לומר אותה לעלי. הוא צומח וגדל, ויחד עם זאת הוא טוב גם עם ה', וגם עם אנשים – אותם אנשים שהוא מיועד להחליפם בשל כשלונם וחטאיהם.