שמואל א | פרק ז | שמואל מוביל את העם לניצחון על פלישתים

לאחר שראינו את הטעויות בהובלת המלחמה מול הפלישתים בפרק ד', ואת השימוש בארון תחת אחריותם של חפני ופנחס, בפרקנו מגיע התיקון. שמואל, הנביא שיורש את הנהגת עם ישראל מבית עלי, מוביל את העם לדרך אחרת ומראה לנו כיצד ניגשים למלחמה כראוי. הוא קורא לעם להסיר את אלוהי הנכר, ולא זו בלבד אלא קורא להם להכין את לבבם: "וְהָכִינוּ לְבַבְכֶם אֶל ה'" (ז, ג). לאחר מכן, שמואל מכנס את העם לעצרת תשובה וצום.

נראה שפעולותיו של שמואל נושאים פירות. כאשר פלישתים עולים למלחמה, וישראל יראים מפניהם –"וַיִּשְׁמְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים" (ז, ז) – תגובתם האינסטינקטיבית היא כבר לא לחפש את הארון ולצרף אותו אל הקרב, אלא לפנות אל ה' בתפילה מתוך הכרה שהוא זה שביכולתו להושיע: "וַיֹּאמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ מִזְּעֹק אֶל ה' אֱלֹהֵינוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (ז, ח). ואכן, ה' מושיע את ישראל ונוגף את הפלישתים מפניהם.

בהמשך, שמואל לוקח אבן ומציב אותה כאות לישועת ה'. בכך אנו רואים שהוא דואג לא רק להכנה הראויה למלחמה אלא גם לביסוס מורשת זיכרון אחריה, כדי לשמר את תודעת העם כמושגחים על ידי ה' – לטווח ארוך, ולא רק ברגעים שאחרי הישועה במלחמה. נראה שבדבר זה שמואל מזכיר מאוד את יהושע בן נון: גם יהושע קרא לעם "להסיר את אלוהי הנכר" (יהושע כד, כג) וגם יהושע הציב אבני זיכרון לישועת ה' (יהושע ד, ז). ונראה שאכן לא קם לעם ישראל מנהיג בשיעור קומה כזה מאז ספר יהושע.

מצורפים דבריו של הרב אמנון בזק שמרחיב בפרקנו בשאלה האם וכיצד הנהגת שמואל שבפרק מתקנת את הפגמים שהיו בתקופת עלי.