שמואל א | פרק כט | מה העברים האלה?
התרמית של דוד מביאה אותו לצאת יחד עם הפלשתים לקרב נגד ישראל. שרי פלשתים לא אוהבים את הרעיון ששר צבא ישראל לשעבר יצטרף אליהם לקרב ובעקבות דרישתם הוא נאלץ לחזור לארץ פלשתים.
כמו שראינו, הפרשנים חולקים מה דוד תכנן לעשות. האם הוא באמת הפך את עורו, ותכנן לצאת למלחמה נגד בני ישראל? או שתכנן לתקוף את הפלשתים מאחור ולהביא לתשועה גדולה?
בהתאם לדפוס הפעולות של דוד שראינו עד עכשיו, לי אישית נראה ברור שדוד לא תכנן להלחם בבני ישראל. אותו דוד שלא רצה לפגוע במשיח ה' לא ילחם בגלוי נגד משיח ה' ונגד כל עם ישראל, יחד עם אויבי ישראל הערלים. ואותו דוד שכבר שיקר לאכיש בעבר יכול להמשיך לשקר לו גם עכשיו.
אבל למה התנ"ך לא כותב את זה? למה אנחנו צריכים להתלבט?
לדעתי התנ"ך מנסה לייצר אצלנו חווית קריאה שמקבילה למה שחווה איש ישראלי ששומע את השמועות. הפרק מכניס אותנו לנעליים של אותו בחור אקראי משבט זבולון, יהודה או אפרים ששומע על שר הצבא אותו העריץ בעבר שמרד במלך ומסתובב עם הפלשתים. בעוד כמה פרקים האנשים האלו יצטרכו להחליט אם לקבל את דוד למלך עליהם, והשאלה האם הוא תכנן לבגוד בעם ישראל או שהיה אסטרטג גאון מקננת בראשם. אנחנו יודעים שדוד שיקר לאכיש פעמים רבות. אנחנו יודעים שדוד לא רוצה לפגוע באויביו, וקל וחומר באוהביו — אנשי ישראל, אבל בני אותו הדור לא ידעו.
פעמים רבות המוקד בסיפור התנ"כי הוא לא מה שקרה, ולעתים המוקד הוא אפילו לא מה שמסופר, אלא דווקא מה שלא מסופר. הנביא רוצה שנקרא את הפרק ובעיקר נרגיש את הספק.
תא שמע – נודה לכם אם תשלחו משוב על שיעור זה (המלצות, הערות ושאלות)