מלכים א | פרק יז | א־להי אבי, לי יביא, את אליהו הנביא

אליהו מתפרץ לסיפור בסערה. התנ"ך לא מציג אותו, לא מפרט את הרקע לדמותו, ואפילו לא מספר אם הוא נשלח מאת ה', ומיד מגיע לחלק החשוב: "וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי ה' אֱ–לֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי". 

אליהו הנביא הוא אחד הנביאים המוכרים ביותר בציבור, והדמות שלו מלווה אותנו לאורך לוח השנה ומעגל החיים היהודי. הוא מגיע לבריתות ולליל הסדר, מופיע בברכת המזון ועתיד לבשר על הגאולה. הדמות שלו כפי שמשתקפת באירועים כאלה וכפי שמופיעה באגדות חז"ל, היא של נביא חביב, סבא זקן עם שיער לבן, שמסמל את התקווה והחסד ושמגיע לבשר בשורות טובות ישועות ונחמות. 

הסיבה לכך שאליהו זכה להיות דמות ה'מבשר' היא הנבואה מספר מלאכי: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא" (מלאכי ג, כג). במהלך לימוד פרקי אליהו בימים הקרובים אנחנו נראה שהדמות שלו כפי שמופיעה בספר מלכים שונה מאוד. 

כבר במשפט הפתיחה אנחנו מזהים את הקשיחות. אליהו מתייצב מול אחאב, ספק על דעת עצמו וספק בשליחותו של הקב"ה, ומודיע שהוא זה שמחליט, ושעד שהוא יגיד אחרת לא יהיה גשם. אנחנו יכולים להבין שהרקע לקללה הוא האזהרה מהפרשיה השניה של קריאת שמע: "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:  וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר". עם ישראל באמת עובדים עבודה זרה כמו שמעולם לא עבדו, והעונש מתאים. אבל הביטוי "לפי דברי", והעובדה שהתנ"ך לא מקדים ומספר האם מדובר ביוזמה של הקב"ה או ביוזמה של אליהו גורמות לנו להבין שאליהו הוא קנאי.

הקנאות היא תכונה בולטת אצל אליהו. הוא קובע רף שצריך לעמוד בו, ודורש אותו מכולם. הוא דורש אותו גם מעצמו, אבל גם מהסביבה. חז"ל דרשו על דמותו של אליהו שהוא נביא ש"תובע את כבוד האב" ו"לא תובע את כבוד הבן". זה אומר שהוא קינא לכבודו של הקב"ה: אם עם ישראל לא התנהגו כמו שצריך זה הכעיס אותו והוא ניסה לטפל בזה, אבל הוא לא תבע את כבוד הבן: הוא פחות התחשב בשאלה כמה טוב לעם ישראל.

לבצורת שאליהו גוזר יש השלכות על העם: הקב"ה שולח אותו לנחל כרית, והוא רואה את ההשלכות בכריתת הנחל. ולאחר מכן מגיע לאישה מצרפת, שאין לה אוכל – מן הסתם בגלל הבצורת. העם משלם את מחיר הקללה. זה לא שלא מגיע להם, אבל התנ"ך בוחר להציג את המחירים של מעשי אליהו, ולא את ההשלכות הדתיות.  

בהמשך הפרקים נראה סיפורים נוספים שיעמיקו את מורכבות הדמות ואת תכונות האופי שלה, ולדעתי כדאי לחשוב על שתי שאלות משמעותיות שילוו אותנו לאורך הפרקים: 

1. אליהו היה אדם מרשים ביותר מבחינה דתית, וחי במתח רוחני גבוה, עד שזכה למה שאחרים לא זכו לו: לעלות בסערה השמימה. אך האם בתור נביא לעם, בתור 'איש חינוך' הגישה שלו עובדת? האם הבצורת, מעמד הר הכרמל ובכלל פועלו כנביא הגשימו את מטרתם?

2. מה משמעות המהפך שהדמות של אליהו עברה? איך מדמות הנביא הקנאי, הוא הפך להיות מבשר הגאולה ומה אנחנו צריכים ללמוד מזה?

בקשר לשאלה השניה, מוזמנים לשמוע את שיעורה של ד"ר יעל ציגלר מימי העיון שמתעסקת בשאלת הפער בין דמותו של אליהו בתנ"ך לבין דמותו ביהדות של חז"ל והיהדות המודרנית.