ישעיהו מ"ב | הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד

לנבואות הנחמה יש שתי מטרות מרכזיות שחוזרות לאורך הפרקים. המטרה הפשוטה היא מעשית – לגרום לבני ישראל לעזוב את הבית בבל, לצאת לדרך, ולעלות לארץ ישראל. יתכן שהמטרה השניה היא דווקא חשובה יותר והיא תפיסתית – ה' רוצה שבני ישראל יבינו מי שולח להם את הנחמה. 

הרעיון המרכזי שחורז כמעט את כל ספר ישעיהו הוא המאבק בגאווה והחתירה להפנמת עליונותו של הקב"ה. בחלק הראשון של ספר ישעיהו המאבק הזה היה מאבק שמופנה לאומה שאיום החורבן מתנוסס מעליה והנביא מציע לה אפשרות לתיקון וישועה. בחלק השני שהתחלנו ללמוד אתמול, הנביא פונה לאומה שכבר חרבה ויצאה לגלות, ומציע לה נתיב לגאולה. בשני המקרים מה שנדרש מעם ישראל הוא זהה: להבין שמי שמעניק את הישועה הוא ה', שהוא זה שמנהל את ההיסטוריה ואת ההתרחשויות בה, ושאין מה לסמוך על כוח אנושי או להתרשם מכוח אנושי. 

בדיחה מפורסמת מספרת על יהודי שחיפש חניה בתל אביב במשך שעה, וביאושו הבטיח לקב"ה שאם ימצא, יתן 500 ש"ח לצדקה. בעודו מדבר הוא רואה מכונית יוצאת ממקומה ומפנה לו מקום חניה, והוא ממהר לפנות כלפי מעלה ואומר "לא חשוב, הסתדרתי לבד". אנחנו רוצים לוודא שבני ישראל לא יפלו באותה טעות, ולכן ה' לא ממהר לגאול אותם וקודם מסביר: הגאולה שתגיע – ממני היא תגיע. 

ההנגדה בין יכולתו של הקב"ה לספר לנביאיו את מה שעתיד לקרות, לעומת העבודה זרה שלא מסוגלת לכך, חוזר הרבה בספר בביטוי "הראשונות": "אֲנִי ה' הוּא שְׁמִי וּכְבוֹדִי לְאַחֵר לֹא אֶתֵּן וּתְהִלָּתִי לַפְּסִילִים: הָרִאשֹׁנוֹת הִנֵּה בָאוּ וַחֲדָשׁוֹת אֲנִי מַגִּיד בְּטֶרֶם תִּצְמַחְנָה אַשְׁמִיעַ אֶתְכֶם". וגם בפרק הבא: "כָּל הַגּוֹיִם נִקְבְּצוּ יַחְדָּו וְיֵאָסְפוּ לְאֻמִּים מִי בָהֶם יַגִּיד זֹאת וְרִאשֹׁנוֹת יַשְׁמִיעֻנוּ יִתְּנוּ עֵדֵיהֶם וְיִצְדָּקוּ וְיִשְׁמְעוּ וְיֹאמְרוּ אֱמֶת:  אַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וְעַבְדִּי אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ לִי וְתָבִינוּ כִּי אֲנִי הוּא לְפָנַי לֹא נוֹצַר אֵל וְאַחֲרַי לֹא יִהְיֶה" (ישעיהו מ"ג, ט-י).

וכמו בחלק הראשון של ספר ישעיהו, גם כאן הגאולה תהיה שלימה רק אם המסר יופנם, ובני ישראל ירוממו את שמו של ה' ויגידו שירה: "שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ תְּהִלָּתוֹ מִקְצֵה הָאָרֶץ יוֹרְדֵי הַיָּם וּמְלֹאוֹ אִיִּים וְיֹשְׁבֵיהֶם".