ישעיהו נ"ד | כי מי נוח זאת לי

גם נבואת הנחמה הזו נועדה לעודד את העם היושב בציון. העם מיואש ממיעוט האנשים שנמצאים בירושלים, מהמצב החומרי, ומהאויבים המקומיים שמפריעים לעולים, והנביא מבטיח שהכל יטופל: האוכלוסיה תגדל, המצב הכלכלי ישתפר, והאויבים יכשלו. 

במטפורה לאישה עקרה שאין לה ילדים הנביא מבקש מירושלים לשמוח כבר עכשיו כאילו הילדים שאמורה לקבל כבר נולדו לה: "רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה... כִּי־רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה'", וההשלכות של ריבוי הילדים היא הדרישה  "הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ" — הרחבת ירושלים, נבואה שמתקיימת בימנו. 

הייאוש מהגאולה יכול להגיע משתי סיבות מרכזיות. בני ישראל יכולים לפקפק בכוחו של ה', לחשוב שהוא לא מסוגל להושיע אותם, והם יכולים לפקפק בכוונותיו של ה', לחשוב שהוא לא מעוניין להושיע אותם. 

חלק מהנבואות שראינו טיפלו בנקודה הראשונה, והוכיחו את גדלות ה' ואת כוחו על הטבע, על האדם ועל האלילים. הנבואה שלנו וגם הנבואה הבאה מתמודדת עם הנקודה השניה. בני ציון זוכרים את המכות שקיבלו מהקב"ה בפעמים הקודמות וקשה להם להאמין שהפעם זה יהיה אחרת. הם מסתכלים על המצב בנקודת מבט אנושית ולא מבינים למה שתבוא גאולה עכשיו. 

מול טענות כאלה מתמודד הנבואה ומתחייבת: "כּי־מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי־נֹחַ עוֹד עַל־הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר־בָּךְ". לא יהיה עוד כעס, ולא יהיה עוד קצף, רק תחזרו אלי והכל יהיה בסדר. גם בפרק הבא הנביא מסביר שאין להם מה לפקפק בגאולה מנקודת מבט אנושית: "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם" והוא מתחייב שהבטחות הגאולה לא ישובו ריקם.