ירמיהו | פרק כ"ה | השנה הראשונית לנבוכדראצר

הנבואה שלנו היא הנבואה הראשונה שכוללת תאריך: "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה עַל יִרְמְיָהוּ עַל כָּל עַם יְהוּדָה בַּשָּׁנָה הָרְבִעִית לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הִיא הַשָּׁנָה הָרִאשֹׁנִית לִנְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל". השנה הרביעית למלכותו של יהויקים – 605 לפני הספירה – הייתה שנת מפנה בתולדות המזרח התיכון. זו השנה בה הביס נבוכדנאצר את מצרים בקרב כרכמיש, ובכך סלל את הדרך להרחבת האימפריה הבבלית דרומה וקבע את מעמדה כמעצמה. 

מאז שהחל להינבא ירמיהו מתריע מפני הגוי שיבוא מצפון. כעת, לאחר שהמסלול של ההיסטוריה מתחיל להתבהר, וזהותו של הגוי הצפוני שישלוט באיזור ידועה לכול, ירמיהו פונה לסכם אחורה את נבואותיו, ומודיע על מפנה בתהליך הנבואי וההיסטורי. בעשרים ושלוש השנים שעברו מאז שהחל לשמש כנביא ניסה ירמיהו, ויחד איתו נביאים נוספים אשר לא שמענו עליהם, להזהיר את העם מפני האויב הצפוני, ולהפציר בהם לחזור בתשובה, אבל בני ישראל לא שמעו. הביטוי "לא שמעתם" מודגש בנבואה ומופיע חמש פעמים, ומהווה ביטוי מפתח להבנת החטא של עם ישראל. בגלל שהם לא שמעו, הם איבדו את ההזדמנות למנוע את השיעבוד לבבל וגזר הדין כבר בלתי נמנע. 

אלא, שגם גזר הדין הזה הוא זמני: "וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה: וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם ה' אֶת עֲוֹנָם וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם" (ירמיהו פרק כה, יא-יב). שבעים שנה זהו מספר טיפולוגי שמסמל תקופה של דור בחייהן של ממלכות, כמו שראינו בנבואת ישעיהו: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְנִשְׁכַּחַת צֹר שִׁבְעִים שָׁנָה כִּימֵי מֶלֶךְ אֶחָד מִקֵּץ שִׁבְעִים שָׁנָה יִהְיֶה לְצֹר כְּשִׁירַת הַזּוֹנָה" (ישעיהו כג, טו). 

המוקד הנבואי משתנה. עד עכשיו ירמיהו הפציר בבני יהודה לשוב בתשובה ולמנוע את השיעבוד. לאחר עליית נבוכדנאצר הציפייה משתנה: מה שמצופה מבני יהודה, וגם משאר הגויים עליהם מדברת הנבואה, הוא לקבל על עצמם את הגזירה. לחכות שבעים שנה, ואז להיבנות מחדש. כמו בני ישראל במדבר, שבשלב הראשון המשימה הייתה להיכנס לארץ, אך לאחר חטא המרגלים המשימה השתנתה, והפכה להיות המתנה במדבר ארבעים שנה, ומי שניסו בכל זאת להיכנס לארץ חטאו ומתו. כך גם כאן: ממלכת בבל תיפול עוד שבעים שנה, השאלה היא אם בני יהודה יבינו שהדרישה מהם היא לחכות שתקופת העונש תיגמר, או שוב פעם לא ישמעו, יכרתו בריתות עם הגויים מסביב, והארץ תיעשה לשממה.