ירמיהו פרקים לח-לט | ירמיהו וצדקיהו: רגע האמת

פרק ל"ח נפתח בדרישתם של השרים מצדקיהו להרוג את ירמיהו, בעוון נבואותיו על המפלה הצפויה בידי בבל. תשובתו של צדקיהו מראה עד כמה הוא איננו מוביל את הממלכה: השרים הם בעלי הכוח, ועל פיהם ישק דבר: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ הִנֵּה הוּא בְּיֶדְכֶם כִּי אֵין הַמֶּלֶךְ יוּכַל אֶתְכֶם דָּבָר" (לח, ה).

ירמיהו מושלך אל הבור ואנחנו שומעים את אחד התיאורים המזעזעים שבספר על מה שמעוללים לירמיהו: "וּבַבּוֹר אֵין מַיִם כִּי אִם טִיט וַיִּטְבַּע יִרְמְיָהוּ בַּטִּיט" (לח, ו). סריס צדיק אחד, "עבד מלך", דורש מצדקיהו שיאפשר לו להציל את ירמיהו ולהוציאו מן הבור – וכך הוא עושה. שימו לב שגם כאן צדקיהו פסיבי, ועבדיו הם היוזמים.

הפרק ממשיך בפגישה מרתקת ודרמטית בין ירמיהו לצדקיהו, תחת מעטה חשאיות כבד. צדקיהו שואל את ירמיהו מה דבר ה', וירמיהו בתחילה מסרב לומר לו, מחשש כפול: 1. ירמיהו חושש שצדקיהו יפגע בו על נבואתו, כמו בפעם שעברה. 2. ירמיהו אומר לצדקיהו – אתה גם ככה לא תשמע לעצתי.

ביחס לחשש הראשון שמעלה ירמיהו, צדקיהו מבטיח שלא יפגע לרעה בירמיהו. נראה מהדברים שצדקיהו עצמו מעוניין לשמוע את דבר ה', והמעוניינים לפגוע בירמיהו הם השרים. מעטה החשאיות הכבד הוא למעשה בגלל החשש של צדקיהו מפני השרים. שימו לב לדברים שאומר צדקיהו לירמיהו בסוף פגישתם: "וַיֹּאמֶר צִדְקִיָּהוּ אֶל יִרְמְיָהוּ אִישׁ אַל יֵדַע בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא תָמוּת" (לח, כד) – החושש הגדול מן הפגישה בן ירמיהו לצדקיהו הוא צדקיהו. צדקיהו מפחד מן השרים ומתחנן בפני ירמיהו שלא יספר להם על תוכן הפגישה, אלא יספר להם שהפגישה הייתה על מאסרו של ירמיהו, וכך עושה ירמיהו. השרים מיד מגיעים לתחקר את ירמיהו: "וַיָּבֹאוּ כָל הַשָּׂרִים אֶל יִרְמְיָהוּ וַיִּשְׁאֲלוּ אֹתוֹ וַיַּגֵּד לָהֶם כְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ וַיַּחֲרִשׁוּ מִמֶּנּוּ כִּי לֹא נִשְׁמַע הַדָּבָר" (לח, כז).

החשש השני של ירמיהו – שצדקיהו לא יקשיב לדבר ה', ממשיך ללוות אותנו. בדו-שיח ביניהם, ירמיהו מתחנן בפני צדקיהו שישמע בקול ה' ויכנע למלך בבל – וכך יציל את עצמו ואת ירושלים. פרק ל"ט נפתח בפסוק "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם" (לח, כח) והנה מגיע הסיפור ואנחנו מחכים במתח לראות – האם צדקיהו יקשיב לדבר ה'? אנחנו פוגשים כאן פסוק שכבר ראינו בספר מלכים: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָם צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְכֹל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַיִּבְרְחוּ וַיֵּצְאוּ לַיְלָה מִן הָעִיר" (לט, ד) – אבל בהקשר של ספר ירמיהו, כאשר אנחנו יודעים מה ירמיהו ציווה על צדקיהו לעשות – בשלב הזה אנחנו רואים שצדקיהו לא מצא כוחות למלא אחר צו ה', וכנראה נכנע לשרים, שהיו חזקים ממנו.

בסיפור חורבן ירושלים שבפרק ל"ט מעניין מאוד לראות את ההתייחסות המפורשת של נבוכדנאצר לירמיהו: "וַיְצַו נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יִרְמְיָהוּ בְּיַד נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים לֵאמֹר: קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע כִּי אם כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ" (לט, יא-יב). מצד אחד, ההתרחשות הזו מעצימה את האבסורד הכואב: שרי יהודה הם שכלאו את נביא ה' בחצר המטרה, ודווקא מלך בבל הוא שמשחרר אותו ודורש את טובתו. ומצד שני, יש כאן היגיון פשוט: ירמיהו היה נביא דורש טובתה של בבל, וכנראה זו הסיבה שנבוכדנאצר דרש את טובתו. אולי, במובן מסוים, זו בדיוק הייתה טענתם של אנשי ירושלים כלפי ירמיהו: אתה חבר של האויב, כפי שמשתקף בסופו של דבר בפרקנו.

כמה נקודות מעניינות נוספות שאפשר להרחיב בהן בפרק ל"ח:

1. הקבלה ליוסף: סיפור ירמיהו בבור מקביל בכמה היבטים וביטויים לסיפור מכירת יוסף. מוזמנים לערוך את ההשוואה בעצמכם בפסוקים ולחשוב: מהי המשמעות של הקבלה זו? מצורף שיעורה של ד"ר אביגיל ראק ז"ל בעניין.

2. תהילים ס"ט: מעניין לקרוא את מזמור ס"ט בתהילים לאור פרק ל"ח בירמיהו. שימו לב במיוחד לפסוק ט"ו שם: "הַצִּילֵנִי מִטִּיט וְאַל אֶטְבָּעָה אִנָּצְלָה מִשֹּׂנְאַי וּמִמַּעֲמַקֵּי מָיִם", והקבלות נוספות.

3. ריאליה בפרק: בעיר דוד נמצאה טביעת חותם של יוכל בן שלמיהו, משרי המלך שמוזכרים בפרק.