יחזקאל | פרק א' | מעשה מרכבה

נבואת הפתיחה של ספר יחזקאל כונתה בידי חז"ל "מעשה מרכבה", וחז"ל כבר קבעו שאין לדרוש בה: "אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו" (משנה חגיגה ב:א). תיאור המרכבה הוא אחד התיאורים המפורשים ביותר של השכינה, וההוראה של חז"ל היא לא להתעסק בדברים האלה, לא לנסות לברר מהן החיות ומהו מבנה המרכבה של הקב"ה.

על אף שיש איסור "לדרוש" את מעשה מרכבה, ולהבין את כל המשמעויות שבו, כשלומדים ספר יחזקאל אין מנוס מללמוד את הפשט שלו, ולאורך לימוד הספר אנחנו נראה שמעשה המרכבה הוא ציר משמעותי בהבנת הרעיונות המרכזיים שבספר.

המרכבה היא כלי הרכב של כבוד ה'. כשיחזקאל רואה את המרכבה של הקב"ה במחזה הראשון המשמעות היא שהקב"ה מתניע את הרכב. הוא עוד לא זז, אבל כלי הרכב כבר מונע ומחכה לתחילת התנועה. בהמשך הספר אנחנו נראה את המרכבה זזה ועוזבת את המקדש, כשהמשמעות היא עזיבת השכינה את המקדש, ובסופו של הספר יחזקאל ינבא על חזרת המרכבה לבית המקדש – ואיתה חזרת השכינה. הנביא מדגיש פעמים רבות את הניידות של המרכבה: "עַל אַרְבַּעַת רִבְעֵיהֶן בְּלֶכְתָּם יֵלֵכוּ לֹא יִסַּבּוּ בְּלֶכְתָּן". הרעיון המרכזי הוא שהשכינה לא קבועה במקום. אם ה' יבחר, ואם בני ישראל יגרמו לו לבחור כך – השכינה תצא מהמקדש לגלות.

בעניין המעשה עצמו: המרכבה עצמה מורכבת מארבע חיות, שבהמשך הספר יתברר שמכונים כרובים. הכרובים המפורסמים מהמשכן וממקומות אחרים בתנ"ך הם החיות שנושאים את הקב"ה. הנבואה מזכירה פנים של נשר, אריה, שור, אדם, ומסתבר שמדובר על הרכבה של חיות שיש בהן מצדדי החוזק של כל החיות – מלך העופות, החיות, הבהמות, ומלך היצורים כולם (אדם). מעל החיה הזו נמצא כבודו של הקב"ה עצמו ובכך מבוטא הרעיון שכל הבריאה כולה משרתת את הקב"ה.

בשיעור שהעביר עבור התוכנית שלנו, הרב אמנון בזק ביאר את פשוטו של מעשה המרכבה, ואת האור שהבנת מעשה מרכבה שופכת על מקומות אחרים בתנ"ך: הבנת מבנה המקדש, חטא העגל, וחטא העגלים של ירבעם בן נבט. מוזמנים לשמוע את השיעור המלא המצורף.